מג'יק (מודיעין)
בתקופת מלחמת העולם השנייה, מג'יק (באנגלית: Magic) היה כינוי שניתן על ידי האמריקאים למודיעין שהופק מפענוח תשדורות שהוצפנו על ידי מכונת PURPLE, שהייתה בשימוש משרד החוץ היפני.
מידע שעבר בתעבורת ה PURPLE
יפן השתמשה במכונת PURPLE כבר ב-1939. אולם, מנתחי צופן אמריקאים ובריטים פענחו חלק מההודעות הרבה לפני המתקפה על פרל הארבור. מפענחי צופן אמריקאים, פענחו ותרגמו הודעה בת 14 חלקים, שהכריזה על ניתוק היחסים עם ארצות הברית, בשעה 1 אחר הצהריים לפי שעון וושינגטון, ב-7 בדצמבר 1941, עוד טרם השגרירות היפנית הספיקה לעשות זאת. קשיים שהתעוררו בשגרירות היו הסיבה העיקרית לכך שההודעה הגיעה באיחור.
ארצות הברית לא מצאה כל רמז בחומר המודיעיני אודות ההתקפה הממשמשת ובאה בפרל הארבור. הסיבה לכך הייתה זהירות היפנים שלא לדון בהתקפה המתוכננת על גבי ערוצי התקשורת של משרד החוץ. למעשה, למשרד החוץ היפני לא היה כלל מידע מפורט אודות ההתקפה שבדרך. ה PURPLE פשוט נתפס בעיני הצבא, הלאומני יותר, כלא מספיק אמין. גישה אמריקאית לתעבורת תקשורת דיפלומטית יפנית פרטית (אפילו לתעבורה הסודית ביותר) הייתה פחות שימושית משהייתה עשויה להיות משום שהמדיניות ביפן שלפני המלחמה הוכתבה בעיקר על ידי ארגוני צבא (למשל בסין ובמנצ'וריה) ולא על ידי משרד החוץ היפני. משרד החוץ עצמו מנע במתכוון מהשגרירויות ומהקונסוליות שלו, מידע שכן היה ברשותו. לכן היכולת לקרוא שדרים של PURPLE העלתה חרס בכל הנוגע לכוונות הצבאיות של יפן.
הטיפול במג'יק לפני ההתקפה על פרל הארבור
המידע הדיפלומטי שעלה מהחומר המודיעיני היה בעל ערך מוגבל עבור ארצות הברית בשל דפוס ההפצה שרווח בממשל האמריקאי. חומר המודיעין הופץ באופן שמקבלי החלטות רבים שבדיעבד היו צריכים לקבל נגישות אליו לא הורשו לעיין בו. אנשים שהחומר כן הגיע אליהם (לפחות כך היה לפני ההתקפה על פרל הארבור) ראו כל הודעה רק ברפרוף שכן שליח עמד הכן לקחת את ההודעה חזרה. כל הודעה נקראה בנפרד מהודעות אחרות ולא הותרו שכפולים או סיכומים בכתב של החומר. לפני ההתקפה על פרל הארבור, הייתה לבעלי הנגישות לחומר גישה רק לאותם פיענוחים שהוגדרו כבעלי חשיבות על ידי קציני הצבא או הצי. ברם, היכולת לעיין בהודעות ה PURPLE העניקה לבעלות הברית יתרון מכריע במלחמה. מקרה מפורסם הממחיש זאת קשור בשגריר היפני בגרמניה. השגריר נהג לשלוח דיווחים שוטפים ומפורטים, שהוצפנו באמצעות מכונת ה PURPLE, לטוקיו. הדיווחים כללו מידע בנוגע לשיחות אישיות שהשגריר קיים עם היטלר וכן בנוגע לביצורי הגרמנים בחופים אליהם היו עתידים לפלוש בעלות הברית ביום הפלישה D-Day.
היסטוריה
שבירת צופן ה-PURPLE עוררה מספר קשיים ולבטים אצל האמריקאים: מי יקבל את הפענוחים, אילו פענוחים, באיזו תדירות, תחת אילו נסיבות ולבסוף נשאלה השאלה המהותית, מי יבצע את השילוח של החומר? צבא ארצות הברית וכן הצי האמריקני התעקשו שהם לבדם יטפלו בשילוח כל התעבורה המוצפנת, בעיקר לקובעי המדיניות הבכירים במדינה. לבסוף, לאחר סחבת רבה, הושגה פשרה: הצבא והצי יחלקו את האחריות על הפענוחים באופן שווה ולסירוגין. אם ביום נתון הפענוחים יהיו באחריות הצבא אזי ביום הבא הם יהיו באחריות הצי.
רשימת התפוצה כללה לבסוף חלק ממנהלי המודיעין הצבאי בוושינגטון ובמקומות נוספים. בנוסף, נכללו ברשימה חלק ממובילי המדיניות האזרחית בוושינגטון.
שגרת ההפצה כללה את הצעדים הבאים:
- קצין המשמרת (צבא או צי, תלוי ביום), היה מחליט אילו פענוחים היו משמעותיים או מעניינים לצורך הפצה.
- השדרים היו נאספים, מוכמנים במזוודה ומועברים לקצין זוטר (שלא תמיד היה רשאי לראות את החומר). הקצין היה עושה סבבי שילוח של החומר למשרדים הראויים.
- עותקים של הפענוחים לא היו נותרים אצל איש ברשימת ההפצה. המקבל היה קורא את הפענוח, בנוכחות הקצין המפיץ ונדרש להחזירו מיד כשסיים.
תהליך הפענוח
היו מספר צעדים שהיה הכרחי לנקוט לפני שהודעה מפוענחת הייתה מוכנה להפצה:
- ראשית היה צורך ליירט את ההודעה. משרד החוץ היפני השתמש בשידורים אלחוטיים וכן בכבלים על מנת לתקשר עם יחידות רחוקות. שידורים אלחוטיים יורטו (אם הדבר התאפשר) באמצעות תחנות האזנה שמוקמו בהוואי, בגואם, באי ביינברידג' שבמדינת וושינגטון ובתחנות אחרות. השדר הגולמי הועבר לוושינגטון. לבסוף, עם התקדמות המלחמה, מוקמו תחנות פיענוח גם בפיליפינים. שדר שהועבר בכבלים נאסף במשרדי חברות כבלים באמצעות קצין צבא ששכפל את החומר ושלח אותו לוושינגטון. תעבורת כבלים בהוואי לא יורטה בשל בעיות משפטיות עד אשר חברת RCA הסכימה לאפשר זאת בשבוע הראשון של דצמבר 1941. בחלוף הזמן, נשלחו הודעות מיורטות למודיעין אפילו משדה הקרב.
- בשלב השני היה צורך לפענח את ההודעה הגולמית. הדבר נעשה על ידי הצבא או הצי (תלוי ביום). בדרך כלל ההודעות פוענחו בהצלחה.
- בשלב השלישי ההודעה תורגמה.
- בשלב הרביעי נותחה ההודעה על מנת להפיק ממנה ערך מודיעיני. אם ידיעה הצביעה על מאבק כוח במשרד החוץ או בממשלה היפנית, משמעות המידע הייתה שונה בתכלית מידיעה שהכילה מידע אינפורמטיבי פשוט או הוראות לשגרירות. לעיתים ידיעה אחת הייתה חלק מסדרה של מספר הודעות שרק על ידי הבנת משמעותן האחודה ניתן היה להפיק ערך מודיעיני כלשהו. כך למשל, הודעה מספר 14 לשגרירות המורה לה לשגר פקודה לספינות סוחר יפניות העוגנות במי המדינה המארחת, לשוב למים הטריטוריאליים של יפן, הייתה חשובה יותר מהודעה בודדת דומה שכוונה לאונייה בודדת או לנמל יחיד. רק לאחר הערכת שדר מתורגם ניתן היה להבין את ערכיות הידיעה ולהחליט האם להפיצה.
בתקופה שלפני ההתקפה על פרל הארבור, הטיפול בחומר המודיעיני וכן תהליך ההפצה היו מסורבלים ולא יעילים. ברם, החוויה יוצאת הדופן שהייתה גלומה בקריאת תשדורות סודיות של ממשלה זרה, לפעמים אפילו לפני שההודעה נקראה על ידי מקבלה, הייתה כה מעוררת התפעלות עד כי מישהו בממשל (ייתכן שהנשיא רוזוולט) כינה חוויה זו בשם Magic (באנגלית: "קסם"). כך דבק בחומר המודיעיני של ה-PURPLE שם זה.
מודיעין MAGIC ו"צו נשיאותי מספר 9066"
היבט מסוים של MAGIC נותר שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה. מידת ההשפעה, אם בכלל, שהייתה לירוטים על הפרסום של צו נשיאותי מספר 9066 בארצות הברית. צו זה הוביל לכליאת היפנים שחיו בחוף המערבי של ארצות הברית. האישים שהגנו על צעדים אלו, ביניהם הסופרת מישל מלקין, הצביעו על הירוטים של MAGIC כצידוק למאסרים. ההגיון היה שמספר ירוטים הכילו תכנים לגבי רשת ריגול שהקימו קונסוליות יפניות בקרב האוכלוסייה של האמריקנים ממוצא יפני. הדבר הוביל למסקנה שכל קהילת האמריקנים היפנים מהווה סיכון לביטחונה של ארצות הברית.
אלו השוללים את הזיקה בין Magic לצו מעלים את הטענות הבאות:
- הקצין שפיקד על הכליאה לא היה כלל ברשימת מכותבי חומר Magic.
- הממונה עליו, שר המלחמה הנרי סטימסון, היה ברשימת התפוצה של החומר אך למרות זאת ביקש מפקודו צידוק למאסרים (אם אכן סיפקו הירוטים של Magic צידוק אזי עולה השאלה, מדוע יש לבקש צידוק נוסף?)
הנושא צבר תאוצה בעת פרסומו של הספר של מלקין, "בהגנת הכליאה". בספר מהווים ירוטי Magic כלי להגנה על טענותיה.
פרסום השדרים
כמה מהשדרים שיורטו ופוענחו פורסמו לציבור בשנת 1978 על ידי ממשלת ארצות הברית (The Magic Background of Pearl Harbor:, Government Printing Office, 8 volumes).
לדוגמה:
מאת : טוקיו (מאטסוקה) אל : וושינגטון (קושהי)
(1) הקימו גוף מודיעין בשגרירות אשר ישמור על קשר עם גופי מודיעין פרטיים וחצי רשמיים ( ראו הודעה #591 לוושינגטון וכן הודעה #742 מניו יורק לטוקיו מסדרת ההודעות של שנה שעברה). בנוגע לכך, אנו עורכים דיונים עם הגורמים השונים המעורבים בנושא כרגע.
(2) מוקד החקירה שלנו יהיה לקבוע את העוצמה של ארצות הברית. לחקירה יהיו 3 היבטים: היבט פוליטי, היבט כלכלי וצבאי. יש להחליט על אופן פעולה.
(3) יש לבדוק מהם אותם אנשים וארגונים אשר מתנגדים בגלוי או בחשאי להשתתפות במלחמה.
(4) יש לבצע חקירות לגבי תנועות קומוניסטיות, תנועות אנטישמיות, תנועות השחורים וכן לגבי ארגוני עובדים.
(5)יש לנצל אזרחים אמריקניים בעלי מוצא זר (לא יפני), קומוניסטים, שחורים, חברי ארגון העובדים וכן אנטישמים על מנת לבצע את החקירה המתוארת לעיל על הצד הטוב ביותר. לאנשים הללו צריכה להיות גישה למוסדות ממשלתיים, (מעבדות?),ארגונים ממשלתיים שונים, מפעלים וכן מתקני תעבורה.
(6)שימוש בתושבי אמריקה היפניים. (יש לנהוג בזהירות מרבית בעת ביצוע שלב זה שכן טעות קטנה עלולה להביא לרדיפת היפנים בארצות הברית).
(7)במקרה של השתתפות אמריקנית במלחמה, יש להעביר את המודיעין שלנו למקסיקו ולהפוך מדינה זו למרכז העצבים של רשת המודיעין שלנו. לכן, כשלב הכנה לקראת התפתחות שכזו, יש להקים תשתית לצורך קו מודיעין ארצות הברית-מקסיקו. רשת זו שתכסה גם את ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה ופרו.
(8) עלינו לשתף פעולה עם גורמי מודיעין גרמניים ואיטלקיים בארצות הברית. שלב זה אושר בשיחות שנערכו בטוקיו עם הגרמנים והאטלקים.
אנא השיגו את הפרטים מהמזכיר טרסאקי כאשר הוא יחל את תפקידו שם.
אנא שלחו עותקים לאותם משרדים אשר לא היו ברשימת התפוצה של מספר 43.
— שדר מיורט מטוקיו לוושינגטון #44 - 30 בינואר 1941
שדרים מיורטים מקונסוליות יפניות בארצות הברית אל טוקיו
בהמשך שנת 1941, חלק מההודעות בין טוקיו לבין השגרירויות והקונסוליות שלה יורטו. בתגובה להוראות שניתנו להסב את כובד המשקל ממאמצי תעמולה לריגול, דיווחו הקונסוליות היפניות את המידע שלהן באמצעות ערוצים דיפלומטיים או לעיתים אם הזמן דחק, באמצעות הודעות מקודדות. הדבר סיפק עבור הנשיא האמריקאי ויועציו הבכירים רמזים חיוניים לגבי מידת ההתקדמות של היפנים.
ירוטים שבוצעו במאי 1941 לשדרים שמקורם בקונסוליות בלוס אנג'לס ובסיאטל מראים שהיפנים דיווחו על הצלחות בהשגת מידע ושיתוף פעולה מיפנים אמריקנים ומגורמים נוספים.
צפנים יפנים נוספים
למעשה, PURPLE, היה אשנב שאפשר הצצה טקטית מוגבלת לתוכניות ולמדיניות של היפנים. המגבלה נבעה מאופיה יוצא הדופן של מדיניות קבלת ההחלטות היפנית לפני המלחמה. בשלב מוקדם, נפתח צוהר טקטי איכותי יותר, שאפשר הצצה לקידוד של הצי. הכינוי שניתן לקידוד על ידי מפענחי צופן של הצי האמריקני היה JN-25. פענוח הגרסה שהייתה בשימוש בתקופה שלאחר ה-7 בדצמבר 1941, ספק מידע מקיף שאפשר לארצות הברית להשיג ניצחונות ימיים בקרב ים האלמוגים ובקרב מידוויי. בנוסף תרם הפענוח לחיסול מוצלח של רוב הכח האווירי של הצי היפני ולעצירת התקדמות היפנים דרומה. מאוחר יותר, תעבורת JN-25 מפוענחת גם סיפקה לוחות זמנים ונתיבים של המטוס שבו היה אמור גנרל איסורוקו יממוטו לטוס במהלך סיור פיקוח בדרום מערב האוקיינוס השקט. כך נפתח חלון הזדמנויות, לחיל האוויר של צבא ארצות הברית, לחסל את הקצין אשר תכנן את המתקפה על פרל הארבור. מאוחר יותר, גישה להודעות מפוענחות של הצבא היפני, סייעה לתכנן את המשך המערכה לעבר הפיליפינים ואף מעבר להם.
עיתון השיקגו טריביון פרסם מיד לאחר קרב מידווי סדרה של תחקירים בהם נטען, שהניצחון האמריקאי הושג בעיקר בזכות העובדה שהאמריקאים שברו את הצפנים היפניים (שמות הצפנים לא נחשפו). למזלם של האמריקאים, היפנים וידידיהם לא נתנו דעתם לכיסוי העיתונאי שאף התרחב לעיתונים אחרים בארצות הברית. באותה מידה הם גם לא נתנו דעתם להכרזות שניתנו על במת הקונגרס האמריקאי. זו הסיבה שהצפנים היפניים לא עברו כל שינוי או שיפור.
תחקור לאחר המלחמה
היכולת לפענח את תעבורת ההודעות היפניות בכלל ושל PURPLE בפרט, הייתה נושא לשימועים בקונגרס לאחר מלחמת העולם השנייה. היה ניסיון להבין מי, אם בכלל, אשם במחדל המתקפה על פרל הארבור. במהלך השימועים למדו היפנים לראשונה שמכונת ההצפנה PURPLE נפרצה. זמן מה לאחר המלחמה, המשיכו היפנים להשתמש במכונה בעידוד הכיבוש האמריקאי. בלבול רב שרר בנוגע למידת הידיעה שהייתה בוושינגטון או בהוואי. היו שסברו ש"מישהו בוושינגטון" ידע אודות ההתקפה הממשמשת והכישלון להתריע בפני הוואי היה בוודאי מכוון. ברם, PURPLE שימש לתקשורת דיפלומטית, לא צבאית. ניתן היה רק למצוא רמזים ב- PURPLE לגבי פעולה צבאית יפנית עתידית. בנוסף, הצופן שהיה בשימוש הצי היפני, JN-25, לא נשבר טרם ההתקפה על פרל הארבור. ידוע גם שצופן זה הוחלף על ידי היפנים ממש לפני ההתקפה מטעמי זהירות.
טענה שהרוסים פענחו את PURPLE
הספר "חרב ומגן" שנכתב על ידי ההיסטוריון כריסטופר אנדרו ומבוסס על ארכיון מיטרוחין שהוברח מחוץ לרוסיה בתחילת שנות ה-90 על ידי איש הארכיון של הק.ג.ב. ואסילי מיטרוחין, מעלה טענה שהרוסים שברו באופן עצמאי את צופן ה PURPLE היפני וכן את צופן RED. הספר מעלה טענה שהחלטת סטלין להסיט חיילים מאסיה המזרחית לעבר מוסקבה לצורך מתקפת הנגד בדצמבר 1941, נבעה מפענוחי הודעות PURPLE שמהן עלה מידע מהימן לפיו היפנים לא יתקיפו את הרוסים.
בספרות
הספר של ניל סטיבנסון, קריפטונומיקון (באנגלית Cryptonomicon), כולל תיאור גרסה דמיונית של Magic. שם מערכת הצופן היפנית מוחלף מ "PURPLE" ל"אינדיגו".
סדרת הספרים "The Corps" היא תיאור של פעולות מודיעין שביצעו הצי והמארינס באוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] מג'יק (מודיעין)22360869