הקרב על האיים האלאוטיים
 | ||||||||||||||||||
| חיילים אמריקאים מעבירים אספקה באי אטו, מאי 1943 | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 3 ביוני 1942 – 15 באוגוסט 1943 (שנה ו־10 שבועות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | האיים האלאוטיים, אלסקה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
52°5′51.34″N 173°30′4.32″W / 52.0975944°N 173.5012000°W | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הקרב על האיים האלאוטיים היה עימות צבאי שהתחולל באיים האלאוטיים שבאלסקה בין יוני 1942 לאוגוסט 1943, והיווה חלק מהמערכה באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. כוח יפני קטן כבש את האיים קיסקה ואטו, אך ריחוקם הגאוגרפי ותנאי מזג האוויר והשטח הקשים ששררו בהם הביאו לכך שנדרשה לארצות הברית כמעט שנה לכבוש את האיים בחזרה. ערכם האסטרטגי של האיים נעוץ בעובדה שהם מאפשרים שליטה על נתיבי המעגל הגדול באוקיינוס השקט. שליטה זו על נתיבי הסחר באוקיינוס השקט הביאו את הגנרל האמריקאי בילי מיטשל לומר ב-1935 שהוא מאמין שאלסקה היא הנקודה האסטרטגית החשובה ביותר בעולם, ועל כן, מי שישלוט באלסקה - ישלוט בעולם. מנקודת מבטם של היפנים, שליטה באיים האלאוטיים תמנע אפשרות של תקיפה אמריקאית דרך צפון האוקיינוס השקט. באופן דומה, חששה ארצות הברית שהאיים ישמשו את האימפריה היפנית לביצוע התקפות אוויריות נגד החוף המערבי בארצות הברית.
קרב זה נודע לימים כ"הקרב האבוד", זאת בשל העובדה כי הוא התחולל במקביל לקרב גוודלקנל. בנוסף, בעבר סברו היסטוריונים מערביים שהקרב היה בעצם פעולת הסחה שנועדה לסייע לכוחות היפנים בקרב מידווי על ידי משיכת הצי הפסיפי האמריקאי מפרל הארבור, וכי שני מוקדי הלחימה היו תחת פיקודו של אדמירל איסורוקו ימאמוטו. אולם בשנים האחרונות העלו מספר היסטוריונים את ההשערה שלמעשה פלשו היפנים לאלאוטיים על מנת להגן על אגפם הצפוני ולא כפעולת הסחה.
התקפה יפנית
ב-3 ביוני 1942 תקפו מפציצים יפנים מנושאות המטוסים ג'וניו וריוג'ו את העיירה דאץ' הארבור שבאי אנאלסקה, אך בשל תנאי מזג האוויר הקשים מצאו רק מחצית מהמפציצים את המטרה והסבו נזק קל בלבד.[1]
לאחר מכן כבשו היפנים את האי קיסקה ב-6 ביוני, ויום לאחר מכן כבשו גם את אטו, תוך שהם נתקלים בהתנגדות קלה מצד התושבים המקומיים. טרם כיבוש האיים, נאלצה האוכלוסייה המקומית להתפנות, והושמה במחנות בדרום אלסקה.
תגובת בעלות הברית
באוגוסט 1942 הקימה ארצות הברית בסיס אווירי באי אדאק, והחלה להפציץ את העמדות היפניות בקיסקה. בנוסף החלו צוללות אמריקאיות וכוחות קרקע לבצע סיורים באזור. מעגן קיסקה היה הבסיס היפני הראשי באזור ומספר כלי שיט שעגנו בו טובעו על ידי ספינות אמריקאיות, אך בעיקר בשל ההפצצות האוויריות. ב-5 ביולי תקפה הצוללת האמריקאית "גראולר" שלוש משחתות יפניות, הטביעה אחת והסבה נזק כבד לשתיים האחרות. במהלך ההתקפה נהרגו מעל ל-200 מלחים יפנים. עשרה ימים מאוחר יותר, ב-15 ביולי, תקפו שלוש ציידות צוללות יפניות את הצוללת "גרוניון", אך הקרב הסתיים בטביעתה של אחת הציידות ובנזק לשתיים האחרות. ב-12 במאי 1943 טובעה הצוללת היפנית "I-31" לאחר קרב על פני השטח כנגד המשחתת האמריקאית "אדוארדס".
איי קומנדורסקי
_in_action_during_the_Battle_of_the_Komandorski_Islands_on_26_March_1943_(80-G-73827).jpg)
לאחר שגילו האמריקאים כי שיירה יפנית עושה דרכה לחיל המצב שבאלאוטיים, נשלחה שייטת של הצי האמריקאי על מנת לעצור אותה. השייטת כללה את הסיירת הכבדה "סולט לייק סיטי", את הסיירת הקלה "ריצ'מונד" וארבע משחתות. על השיירה היפנית הגנה שייטת שהכילה שתי סיירות כבדות, שתי סיירות קלות וארבע משחתות.
ב-27 במרץ 1943 איתרה השייטת האמריקאית את השייטת היפנית והקרב החל. שני הצדדים ספגו נזק, אך לא ניתן היה להצביע על בבירור על מנצח, על אף היתרון המספרי של היפנים. בסופו של דבר, לאחר כארבע שעות קרב ימי, נסוגה השייטת היפנית מתוך חשש שמפציצים אמריקאים עושים דרכם לאזור.
על אף המצב בסוף הקרב היה זה הפסד אסטרטגי ליפנים, שכן לאחר מכן לא שבו לנסות לשלוח שיירות אספקה לחיל המצב שלהם באלאוטיים, ואספקה נשלחה באמצעות צוללות בלבד.
האי אטו
ב-1 במאי 1943 החל המבצע לכיבוש מחדש של האי אטו. את כוח הפלישה הקדים כוח תצפיתנים שחייליו גויסו באלסקה, ונודעו בשם "משספי הגרונות של קסטנר" (Castner's Cutthroats) על שם מפקדם קולונל לורנס קסטנר. מחסור בכלי רכב אמפיביים ובחופים נחיתה מתאימים, כמו גם מזג האוויר הקשה הקשו מאד על העברת כוחות גדולים לאזור, וחיילים רבים סבלו מכוויות קור בשל מחסור בציוד חורף או בשל הקושי להעבירו בשטחי הטונדרה. היפנים ידעו שלא יוכלו לעצור את הנחיתות ולכן התחפרו בעמדות גבוהות, הרחק מהחוף. טקטיקה זו העלתה את מספר הנפגעים בקרב האמריקאים.
ב-29 במאי ערכו היפנים את מתקפת הבנזאי הגדולה ביותר במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. ההתקפה הצליחה לפרוץ את הקווים האמריקאים והגיעה עד לאזור בו ישבו יחידות הפיקוד העורפיות. לאחר קרב פנים אל פנים חוסל הכוח היפני כמעט עד האדם האחרון.
האי קיסקה
ערך מורחב – מבצע קוטג'
ב-15 באוגוסט 1943 נחת באי כוח הפלישה האמריקאי, שמנה 34,426 חיילים. משספי הגרונות של קסטנר היו חלק מכוח זה, בעוד שרוב הכוח הכיל יחידות שונות מדיוויזיית הרגלים השביעית של צבא ארצות הברית. כוח הפלישה כלל גם כ-5,300 קנדים.
כוח הפלישה גילה בתוך זמן קצר שהאי ננטש. היפנים, שהבינו בעקבות הקרב באטו שעמדותיהם פגיעות ביותר, פינו בחסות ערפל את כל חייליהם ב-28 ביולי, מבלי לעורר את תשומת לבן של בעלות הברית. כך התברר שחיל האוויר האמריקאי הפציץ עמדות נטושות במשך שלושה שבועות.
למרות שהיפנים נסוגו עוד לפני שהתחילה פלישת בעלות הברית, עדיין עמד מספר הנפגעים בפלישה על 313, כולם כתוצאה מאש ידידותית, ממלכודות שהניחו היפנים, מחלות או כוויות קור.
תוצאות הקרב
האיים האלאוטיים עמדו בבסיסה של תוכנית לתקיפת צפון יפן, אך התוכנית נזנחה לבסוף.
הקרב על האיים האלאוטיים היה הקרב הראשון בו השתתפו חיילים קנדים מגויסי חובה במלחמת העולם השנייה. הממשלה הקנדית סירבה לשלוח חיילים קנדים אל מעבר לים, אלא אם התנדבו לכך. אך העובדה שהאלאוטיים נחשבים כחלק מצפון אמריקה איפשרה לה לשלוח אותם.
לקריאה נוספת
- Feinberg, Leonard, Where the Williwaw Blows: The Aleutian Islands-World War II, Pilgrims' Process, 1992. מסת"ב 9780971060982.
- Hays, Otis, Alaska's Hidden Wars: Secret Campaigns on the North Pacific Rim, University of Alaska Press, 2004. מסת"ב 9781889963648.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הקרב על האיים האלאוטיים |
- סקוט בנקס, Empire of the Winds, באתר American Heritage Magazine.
הערות שוליים
- ^ בנקס.
