הפשיטה על איי מרשל וגילברט
_in_1_February_1942_(NNAM.1996.253.599).jpg) | ||||||||||||||||||
| מפציץ צלילה SBD דונטלס מתכונן להמראה מנושאת המטוסים אנטרפרייז, במהלך הפשיטה | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 1 בפברואר 1942 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב האי וייק | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | הפשיטה של דוליטל | |||||||||||||||||
| מקום | איי מרשל וגילברט, מיקרונזיה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אמריקאי, נזק קל ליפנים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הפשיטה על איי מרשל וגילברט הייתה תקיפה טקטית של שייטת נושאות מטוסים מהצי האמריקאי כנגד חיל המצב של הצי הקיסרי היפני באיי מרשל וגילברט, ב-1 בפברואר 1942.
הכוח היפני היה תחת פיקודו של תת-אדמירל שיגיושי אינואואה, והכוח האמריקאי תחת פיקודו של אדמירל-משנה ויליאם הלסי.
הפשיטה
הפשיטה נערכה על ידי שני כוחות משימה של נושאות מטוסים. נושאת המטוסים יורקטאון היוותה את ליבו של כוח משימה 17, בפיקודו של אדמירל-משנה פרנק ג'ק פלטצ'ר, שתקף את האיים ג'לואיט, מילי ומקין (כיום בוטאריטארי). מטוסיה של יורקטאון הסבו נזק בינוני למתקני הצי היפניים והשמידו שלושה מטוסים, במחיר של שבעה מטוסי קרב ומטוס סיור ימי.
נושאת המטוסים אנטרפרייז היוותה את ליבו של כוח משימה 16, בפיקודו של הלסי, שתקף את קווג'לין, ווטג'ה וטרואה. מטוסי כוח המשימה הסבו נזק קל עד בינוני לחילות המצב בשלושת האיים, הטביעו שלושה כלי שיט קטנים, פגעו במספר כלים אחרים והשמידו 15 מטוסים. הסיירת האמריקאית "צ'סטר" נפגעה קלות, ושישה מטוסים אמריקאים הושמדו.
תוצאות הפשיטה
לפשיטה הייתה השפעה אסטרטגית מועטה. הצי היפני שיגר שתי נושאות מטוסים לרדוף אחר כוחות המשימה האמריקאיים, אולם המרדף בוטל במהרה ונושאות המטוסים חזרו להעניק חיפוי לקרבות על הפיליפינים ואיי הודו המזרחית. אולם, הפשיטה סייעה להעלאת המורל בקרב הצי והציבור האמריקאי, אשר היה ירוד מאז ההתקפה על פרל הארבור ואובדן האי וייק. הפשיטה אף תרמה לניסיונם המבצעי של צוותי נושאות המטוסים, ניסיון אשר עתיד לסייע להם בקרבות הימיים כנגד הצי הקיסרי.
לאחר הפשיטה, לא השכילו היפנים להבין כי הרעיון של הקמת הגנה היקפית, תוך שימוש בחילות מצב המפוזרים באיים באוקיינוס השקט, לוקה בפגם רציני. חילות המצב היו מרוחקים זה מזה יתר על המידה על מנת לאפשר סיוע הגנתי משותף ולמנוע מהאויב לחדור מבעד לאיים. פשיטה זו, וכמו כן הפשיטה של דוליטל באפריל של אותה שנה, שכנעו את מפקד הצי היפני המשולב איסורוקו יממוטו כי הדרך הטובה ביותר להלחם בצי האמריקאי היא למשוך אותו לקרב הכרעה ולהשמידו. רעיון זה הוביל לקרב מידווי.
לקריאה נוספת
- Morison, Samuel Eliot, The Rising Sun in the Pacific 1931 - April 1942, vol. 3 of History of United States Naval Operations in World War II, Castle Books, 2001. מסת"ב 0785813047.
- Willmott, H. P. Empires in the Balance: Japanese and Allied Pacific Strategies to April 1942, Annapolis, Maryland: Naval Institute Press, 1982. מסת"ב 0870215353.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפשיטה על איי מרשל וגילברט |
- המשרד למודיעין ימי של הצי האמריקאי, תיאור הפשיטה.
| המערכה באיי גילברט ומרשל | |
|---|---|
|
