קרב לאה-סלמאואה
 | ||||||||||||||||||
| הרגימנט ה-503 בדרכו לצניחה בנאדזאב | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 22 באפריל 1943 – 16 בספטמבר 1943 (21 שבועות ויום) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אזור סלמאואה-לאה, גינאה החדשה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב לאה-סלמאואה היה סדרת פעולות צבאיות שנערכו כחלק מהמערכה בגינאה החדשה במהלך מלחמת העולם השנייה. מטרת הכוחות האמריקאים והאוסטרלים בקרב זה היה כיבוש הבסיסים היפנים בעיירות לָאֶה וסָלַמָאוּאָה. הקרב החל בהתקפה אוסטרלית על הכפר מוּבּוֹ, הסמוך לסלמאואה, ב-22 באפריל 1943, והסתיים לאחר נפילת לאה ב-16 בספטמבר 1943.
רקע
במהלך 1942 כבשט כוחות האימפריה היפנית את העיירות לאה וסלמאואה במסגרת הפלישה ללאה-סלמאואה. היפנים הקימו בסיסים בלאה וסלמאואה שלחופה הצפוני של גינאה החדשה. מסלמאואה פתחו היפנים במספר מתקפות על פורט מורסבי, כגון קרב שביל קוקודה. משנכשלו המתקפות הפכו היפנים את סלמאואה לנמל ומרכז אספקה גדול עליו הגן כוח בסדר גודל של חטיבה תחת פיקודו של מייג'ור גנרל טורו אוקאבה.
בינואר 1943 הובס כוח אוקאבה בהתקפה אוסטרלית על בסיסם בוואו המרוחק כ-40 קילומטרים מסלמאואה. לאחר שכבשו את וואו פנו בעלות הברית לסלמאואה, ובכך הסיטו את תשומת לב היפנים מלאה, שבעצמה הייתה מטרה של מבצע גלגלון של בעלות הברית. ההחלטה שהתקבלה בפיקוד בעלות הברית הייתה שחיילי הדיוויזיה האוסטרלית השלישית יפתחו במרדף אחר היפנים מוואו לכיוון סלמאואה.
סלמאואה
בין ה-22 ל-29 באפריל 1943 תקף גדוד הרגלים 7\2 האוסטרלי את הקווים היפניים הדרומיים בסמוך לכפר מובו. אף על פי שהגדוד לא רשם התקדמות רבה בהתקפה זו הוא סיפק הסחה עבור פלוגה 3\2 שתקפה את העמדות היפניות על רכס בובדובי (Bobdubi). באותה עת תקף הגדוד ה-24 גם ה וא על הרכס ובכך איפשר ליחידות אחרות לכבוש את נקודות החצייה של נהר פרנסיסקו, בדרך לסלמאואה.
מפקד הארמייה ה-18 היפנית, לוטננט גנרל הטזו אדאצ'י, שלח את הרגימנט ה-66 כתגבורת לכוח אוקאבה כדי שזה יוכל לעבור למתקפה. ב-20-23 ביוני תקף הרגימנט, שמנה כ-1,500 חיילים, את רכס לבאביה (Lababia). פלוגה "D" של גדוד 6\2 האוסטרלי הייתה אמונה על הגנת הרכס, וחייליה הסתמכו על מערכת עמדות הגנה משוכללת. בשל תנאים אלה ונחישות החיילים הצליחה פלוגה D לבלום את התגבורת היפנית ולמנוע כיתור. בין ה-30 ביוני ל-19 באוגוסט עסקה החטיבה ה-15 האוסטרלית בטיהור רכס בובדובי. באותה עת, בין ה-30 ביוני ל-4 ביולי, נחתו יחידות של הרגימנט ה-162 האמריקאי במפרץ נסאו והקימו שם ראש חוף.
כשבוע לאחר ההתקפה ברכס בובדובי והנחיתות במפרץ נסאו פתחה החטיבה האוסטרלית ה-17 בהתקפה נוספת על העמדות היפניות במובו. על מנת להימנע מכיתור החליטו היפנים לסגת מהאזור אל סלמאואה.
בין ה-16 ביולי ל-19 באוגוסט השיגו הגדודים ה-42 ו-5\2 אחיזה בהר טאמבו. על אף התקפות נגד נחושות של היפנים הצליחו הגדודים לשמור על מקומם, וכשהגיעו לאזור יחידות הרגימנט ה-162 קיבל הקרב תפנית לטובת בעלות הברית.
ב-23 באוגוסט עבר הפיקוד על הקרב כולו לידי הדיוויזיה האוסטרלית החמישית. לאחר נחיתות נוספות באזור לאה בראשית ספטמבר, נסוגו היפנים צפונה לאורך החוף, וב-11 בספטמבר כבשה הדיוויזיה החמישית את סלמאואה.
מבצע דלת אחורית
המבצעים העיקריים לכיבוש לאה קיבלו את שם הקוד "מבצע דלת אחורית" (Operation Postern). המבצע המתוכנן היה תנועת מלקחיים קלאסית שכללה נחיתות מהים ומהאוויר מסביב ללאה.
לאה
ב-4 בספטמבר נחתה הדיוויזיה האוסטרלית התשיעית מזרחית ללאה, ונעה על מנת לכתר את העיירה. חמש משחתות של הצי האמריקאי סיפקו סיוע ארטילרי לכוחות הנוחתים. בעת הנחיתה לא נתקלו הכוחות הנוחתים בהתנגדות מהקרקע, אך מפציצים יפניים הצליחו להרוג כמה עשרות חיילים.
בתנועתה נתקלה הדיוויזיה התשיעית במחסומים טבעיים שהקשו את מסעה, בעיקר בצורת נהרות גועשים אותם השקו גשמים עזים. החיילים נעצרו בנהר בוסו בשל הקושי לחצות את הנהר אך גם בשל העובדה שבגדה הנגדית התבצרו חיילים יפנים. לבסוף, ב-9 בספטמבר, הצליחו הכוחות האוסטרלים לחצות את הנהר, הקימו ראש חוף בגדה הנגדית, והמשיכו בהתקדמותם לכיתור לאה.
נאדזאב
יום לאחר מכן צנחו רגימנט הצנחנים האמריקאי ה-503 ושני צוותי תותחנות שדה עם שני תותחי 25 ליטראות בנאדזאב (Nadzab), מערבית ללאה. הכוח איבטח את שדה התעופה של נאדזאב ובכך איפשר לדיוויזיה האוסטרלית השביעית, בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ורג' וסי, לנחות באזור ולמנוע את נסיגת היפנים דרך עמק מארקהם. הדיוויזיה השביעית ספגה את המכה הקשה ביותר שלה ב-7 בספטמבר, בעת שחייליה עלו למטוסים בפורט מורסבי: מפציץ מדגם B-24 ליברטור התרסק בעת המראתו, והתנגש בחמש משאיות שהובילו חיילים. התאונה עלתה בחייהם של 59 חיילים והותירה 92 פצועים.
ב-11 בספטמבר התפתח קרב בין החטיבה ה-25 של הדיוויזיה השביעית כנגד כ-200 חיילים יפניים שהתחפרו בעמדות בחווה. לאחר שנסוגו היפנים מעמדותיהם המשיכה החטיבה להתקדם ונתקלה בהתנגדות נוספת בחווה אחרת, שגם אותה דיכאה. החטיבה ה-25 נכנסה ללאה ב-15 בספטמבר וחברה לחטיבה ה-24 של הדיוויזיה התשיעית באותו יום.
תוצאות הקרב
למרות הניצחון בקרב לאה, ואף על פי שהושג במהירות רבה יותר ובמחיר נמוך משציפו בעלות הברית, רוב הכוחות היפנים הצליחו להימלט צפונה והמשיכו להלחם תחת יחידות יפניות אחרות.
בעלות הברית לא פיתחו את סלמאואה כבסיס. במהלך ההתקפה ספג הנמל בעיירה הפצצות רבות ובעלות הברית החליטו שאין סיבה להקים את הנמל מחדש. מעבר לכך, תקיפת סלמאואה מילאה את יעודה בכך שהסיטה את תשומת לב היפנים מלאה ברגע קריטי. בלאה, לעומת זאת, הקימו בעלות הברית שני בסיסים: בסיס אמריקאי ובסיס אוסטרלי.
ייעודו העיקרי של הנמל בלאה היה אספקת הבסיס האווירי בנאדזאב, אך בשל תנאי אקלים קשים לא ניתן היה להעביר את האספקה בדרך היבשה, ולפיכך היה פיתוח הבסיס בנאדזאב איטי ביותר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ג'ון מילר, CARTWHEEL: The Reduction of Rabaul, פרק 5, מרכז ההיסטוריה הצבאית של צבא ארצות הברית.
- דייוויד דקסטר, Australia in the War of 1939–1945. Series 1 – Army, כרך 6, אתר מורשת המלחמה האוסטרלי.
24966691קרב לאה-סלמאואה