קידוש ידיים ורגליים

קידוש ידיים ורגליים
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר שמות, פרק ל', פסוקים י"ח-כ"א
תלמוד בבלי	מסכת זבחים, דפים יט-כב
משנה תורה	הלכות ביאת המקדש, פרק ה
מקורות נוספים	ספר החינוך מצווה קו

הכהנים מיטהרים בכיור. התמונה אינה תואמת כלל את המציאות, שכן המצווה היא בעמידה בלבד וגם צורת הרחיצה אינה כאמור בתלמוד

קידוש ידיים ורגליים היא מצווה המוטלת על הכהנים קודם תחילת עבודתם היומיומית בבית המקדש.

קידוש ידיים ורגליים נעשה על ידי יציקת מים מן הכיור המוצב בעזרה על ידי הכהנים ועל רגליהם. הקרבת קרבן שנעשתה בלא שהכהן קידש את ידיו ורגליו, נחשבת לעבודה פסולה, גורמת לפסילת הקרבן ומחייבת את הכהן מיתה בידי שמים.

מקור המצווה

מקור המצווה הוא בספר שמות, פרשת כי תשא:

וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ, אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ, וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם

— ספר שמות, פרק ל', פסוקים י"ח-כ"א

הרמב"ן (שם, פסוק יט) מסביר שרחיצה היא "דרך כבוד של מעלה", משום שהידיים נוגעות בדברים רבים ומתלכלכות, וגם רגלי הכהנים, שהם הולכים יחפים במקדש - עשויות להתלכלך, ולכן יש לנקותם לפני שניגשים לשרת את ה', כשם שאדם שניגש לשרת מלך בשר ודם רוחץ את ידיו. ויש המסבירים שהדבר נעשה כדי "להגדיל כבוד הבית" (ספר החינוך מצווה קו).

עבודה המחייבת קידוש

קידוש ידיים ורגלים נדרש קודם עשיית "עבודה", כהגדרתה בהלכות עבודת הקרבנות, כגון קבלת דם הקורבן בכלי או זריקתו על המזבח, הקרבת בשר הקורבן, הקטרת קטורת או הטבת המנורה. אין צורך בקידוש לפני פעולות שאינן מוגדרות כעבודה, כגון שחיטת הקורבנות, הפשטת עור הבהמות וניתוחן לאברים או אכילת בשר הקרבנות.

חובת הקידוש

הכהן אינו צריך לקדש את ידיו ורגליו לפני כל עבודה שהוא עושה, אלא די בכך שירחץ את ידיו ורגליו בתחילת היום, ולאחר מכן הוא יכול לעשות עבודות רבות במשך היום כולו (והלילה שלאחריו) ללא צורך בקידושים נוספים. היוצאת מכלל זה היא עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, הכוללת עשרה קידושי ידיים ורגליים במשך היום (ראו להלן).

ישנם מספר מצבים, בהם יש צורך בקידוש חדש: כאשר הכהן מסיח את דעתו מעבודת המקדש, ישן, או עשה את צרכיו. התלמוד . מסופק בשאלה האם יציאה מן העזרה (ללא היסח דעתו מן העבודה) מחייבת קידוש ידיים ורגלים שנית. כיון שהספק לא הוכרע, קובע הרמב"ם שלכתחילה יש לקדש ידיים ורגליים במצב זה, אך אם הכהן עבד ללא קידוש – עבודתו כשרה.

קיימת מחלוקת האם קידוש הידיים ורגליים של יום מועיל גם למחרתו, אם הכהן לא יצא מהעזרה כל הלילה: ” תנו רבנן קידש ידיו ורגליו ביום אין צריך לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום, דברי רבי, שהיה רבי אומר לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים”.

להלכה נפסק שבתחילת יום חדש, בעלות השחר, חובה לקדש ידיים ורגלים מחדש, גם אם כהן זה עבד במקדש ברציפות במשך כל הלילה. יוצא מכלל זה כהן שקידש ידיו ורגליו לפנות בוקר לצורך תרומת הדשן, שאף שעשה זאת לפני עלות השחר – אינו חייב לקדש ידיו ורגליו עם עלות השחר, משום שתרומת הדשן היא הכנה לעבודת היום הבא ונחשבת כתחילת עבודת היום, ונמצא שהכהן כבר קידש ידיו ורגליו לעבודת יום זה.

אופן עשיית המצווה

בברייתא המובאת בתלמוד (מסכת זבחים יט,ב; מקור הברייתא בתוספתא מסכת מנחות, א,ז) מובאת מחלוקת תנאים לגבי אופן הרחיצה:

כיצד מצות קידוש? מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו ומקדש; אמרו לו: הפלגת (=הגזמת)! אי אפשר לעשות כן.

נמצא שלדעת חכמים די בהנחת כל יד על רגל, ואילו לדעת רבי יוסי ברבי יהודה יש להניח את שתי הידיים על שתי הרגליים ולקדש את כולן ביחד. חכמים שוללים את הצעתו של רבי יוסי ברבי יהודה משום שהכהן יאבד את יציבותו כשיעמוד כך, אולם האמורא רב יוסף מסביר (גמרא זבחים שם) שלדעת רבי יוסי הכהן רשאי להיעזר בתמיכה של כהן אחר. העולה מן הדברים, שלכל הדעות יש לקדש את הידיים והרגליים בבת אחת. להלכה נפסק כדעת חכמים (רמב"ם הלכות ביאת מקדש ה,טז).

לפי הדעה הרווחת בין הראשונים, יש לרחוץ רק את כפות הידיים והרגלים, אך יש גם הסוברים שיש לרחוץ את היד עד המרפק ואת הרגל עד הברך.

בנוסח המופיע בתוספתא (שם) נאמר שהכהן "משפשף ומרחיץ, משפשף ומרחיץ", ומכאן שהקידוש כולל שפשוף של הידיים והרגליים, במטרה להסיר את הלכלוכים שנדבקו להן; אך הרמב"ם ב"משנה תורה" (הלכות ביאת המקדש פרק ה') לא הזכיר פרט זה (אמנם בפירוש המשנה לזבחים פ"ב מ"א כתב הרמב"ם שיש לשפשף את הרגל ביד בשעת הרחיצה).

בשעת הקידוש הכהן צריך לעמוד, משום שהקידוש נחשב "עבודה", וכל עבודה נעשית בעמידה.

הקידוש צריך להיעשות בשפיכת מים מן הכיור, ככתוב: "ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם", ולא בהכנסת הידיים לתוך הכיור. הדעה המקובלת היא שיש לקדש ידיים ורגלים ישירות מן הכיור, אך יש הסוברים שיש נטלה בצד הכיור, והכהנים ממלאים את הנטלה מן הכיור ומקדשים את ידיהם ורגליהם מן הנטלה, כפי שעושים בנטילת ידיים (תרגום יונתן לתורה שמות ל,יט; הערוך ערך נטל).

חציצה הנמצאת על הידיים או הרגליים, פוסלת את הקידוש.

קידוש מן הכיור

לכתחילה, יש לקדש ידיים ורגלים מן הכיור, ככתוב בתורה (שמות ל,יט – ראו לעיל). עם זאת, אם כהן קידש ידיים ורגלים מכלי שרת אחר (כלי שהוקדש לשם העבודה במקדש) - קידושו כשר. קידוש שנעשה מכלי של חול, שאינו מקודש – פסול. ביום הכיפורים הכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו לכתחילה מקיתון של זהב - קנקן שהוקדש לשם כך, ולא מן הכיור.

המים לקידוש

הכיור צריך להחיל כמות מים המספיקה לפחות לארבעה כהנים לקידוש ידיים ורגליים. מבדיקה שנעשתה במכון המקדש התברר, שדי בכמות של ליטר אחד לקידוש ידיים ורגלים של כהן אחד, ומכאן שדי בכמות של ארבעה ליטרים מים שיהיו בכיור ("שערי היכל" על מסכת זבחים, בהוצאת מכון המקדש, ירושלים תשע"א, עמוד קמז). אם מים אלו שהו בכיור או בכלי שרת במהלך הלילה – הם נפסלים ואינם ראויים לקידוש. בבית המקדש השני נעשה מנגנון מיוחד הקרוי "מוכני" כדי למנוע את פסילת המים בלילה.

בדברי חז"ל מופיעה מחלוקת בשאלה האם המים שבהם מקדשים ידיים ורגליים צריכים להיות מי מעיין דווקא, או שכל מים כשרים לכך. ההלכה נפסקה כדעה השנייה, , אך נראה שמבחינה מעשית בדרך כלל היו מי הכיור מי מעיין.

ביום הכיפורים

במהלך עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים הכהן הגדול מחליף חמש פעמים את מערכות הבגדים שלו, מבגדי לבן (ארבעה בגדים המורכבים אך ורק מפשתן לבן) לבגדי זהב (שמונת הבגדים הרגילים של הכהן הגדול, הכוללים זהב). כל החלפת בגדים כזו טעונה טבילה ושני קידושי ידיים ורגלים, אחד לפני פשיטת הבגדים הקודמים (ולדעת התנא רבי מאיר – לאחר הפשיטה) ואחד לאחר לבישת הבגדים החדשים. קידושים אלו היו נעשים מקיתון מיוחד של זהב שהיה במקדש. אם הכהן הגדול לא ביצע קידושים אלו, המיוחדים ליום הכיפורים (למעט הקידוש הראשון, שיש לעשות בכל ימות השנה) – עבודתו כשרה בכל זאת.

מצוות נטילת ידיים

כמה מדיני נטילת ידיים נלמדים ממצוות קידוש ידיים ורגליים. יש למשל שכתבו שהחובה ליטול ידיים מן הכלי נלמדת מכך שקידוש ידיים ורגלים צריך להיעשות מתוך כלי (הלכות גדולות לרב יהודאי גאון הלכות ברכות פרק שישי, מובא ברשב"א על מסכת חולין קז,א. ספר החינוך מצווה קו). עם זאת יש דינים שבהם לא למדו את דיני הנטילה מדיני הקידוש (ספר החינוך שם).

ראו גם

• הכיור

קישורים חיצוניים

• קידוש ידיים ורגליים, באתר "כיפה"
• עיון במצוות קידוש ידיים ורגליים