מנוחה ושמחה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנוחה ושמחה

מְנוּחָה וְשִׂמְחָה אוֹר לַיְּהוּדִים
יוֹם שַׁבָּתוֹן יוֹם מַחֲמַדִּים
שׁוֹמְרָיו וְזוֹכְרָיו הֵמָּה מְעִידִים
כִּי לְשִׁשָּׁה כֹּל בְּרוּאִים וְעוֹמְדִים

שְׁמֵי שָׁמַיִם אֶרֶץ וְיַמִּים
כָּל צְבָא מָרוֹם גְּבוֹהִים וְרָמִים
תַּנִּין וְאָדָם וְחַיַּת רְאֵמִים
כִּי בְּיָהּ יְיָ צוּר עוֹלָמִים

הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר לְעַם סְגֻלָּתוֹ
שָׁמוֹר לְקַדְּשׁוֹ מִבֹּאוֹ וְעַד צֵאתוֹ
שַׁבָּת קֹדֶשׁ יוֹם חֶמְדָּתוֹ
כִּי בוֹ שָׁבַת אֵ-ל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ

בְּמִצְוַת שַׁבָּת אֵ-ל יַחֲלִיצָךְ
קוּם קְרָא אֵלָיו יָחִישׁ לְאַמְּצָךְ
נִשְׁמַת כָּל חַי וְגַם נַעֲרִיצָךְ
אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה כִּי כְּבָר רָצָךְ

בְּמִשְׁנֶה לֶחֶם וְקִדּוּשׁ רַבָּה
בְּרוֹב מַטְעַמִּים וְרוּחַ נְדִיבָה
יִזְכּוּ לְרַב טוּב הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ
בְּבִיאַת גּוֹאֵל לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

"מְנוּחָה וְשִׂמְחָה" הוא פיוט שנהגו לשורר בקהילות אשכנז בליל שבת. השם 'משה' חתום באקרוסטיכון של הפיוט, והוא מיוחס לרבי משה בן קלונימוס.

תוכן הפיוט

נושא הפיוט הוא שבח והלל ליום השבת. הבית הראשון משבח את השומרים והזוכרים את יום השבת, שבמעשיהם מעידים על כך שהעולם כולו נברא בשישה ימים על ידי הקדוש ברוך הוא.

בבית השלישי מזכיר המשורר כי הטעם לחיוב שביתה ממלאכות אסורות בשבת, הוא זכר למעשה הא-לוהים ששבת ביום השבת מבריאת העולם.

בבית נוסף מדגיש המחבר כי השבת אינה מצוינת רק בהימנעות מעשיית מלאכות אסורות כל"ט מלאכות שבת, אלא אף מתייחדת בעשיית מעשים חיוביים, כגון בנוסח התפילה שנתקן לשבת.

בסיום הפיוט, מזכיר הפייטן את החיוב של לחם משנה ושל הקידוש ביום השבת, וכן החובה להתענג בשבת על ידי אכילת מאכלים ערבים, ובהבטחות של רוב טוב למקיימי מצוות השבת.

ביצועים לפיוט

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34117036מנוחה ושמחה