ריבון העולמים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוסח התפילה כיום

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אָב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה (כשחל יום טוב באמצע השבוע יאמר: אֶת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה) הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׁוּכִים מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע, וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְחָנֵּנוּ דֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ.

מַלְכֵּנוּ אֱלקינוּ, אָב הָרַחֲמָן, שִׂים בְּרָכָה וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ וּבָרְכוֹ, גַּדְּלוֹ וְקַיְּמוֹ, קַיֵּם עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא; וְנֶאֱמַר, וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר.

וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, תּוּפַר עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, ה' הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים; וְנֶאֱמַר, עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָּבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵ-ל.

וּפְתַח לָנוּ ה' אֱלֹקינוּ אַב הָרַחֲמִים, אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת, בָּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכָל שָׁבוּעַ שַׁעֲרֵי אוֹרָה, שַׁעֲרֵי אֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, שַׁעֲרֵי אֲרִיכַת אַפַּיִם, שַׁעֲרֵי בְרָכָה, שַׁעֲרֵי בִינָה, שַׁעֲרֵי גִילָה, שַׁעֲרֵי גְדוּלָה, שַׁעֲרֵי גְאוּלָה, שַׁעֲרֵי גְבוּרָה, שַׁעֲרֵי דִיצָה, שַׁעֲרֵי דֵעָה, שַׁעֲרֵי הוֹד, שַׁעֲרֵי הָדָר, שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, שַׁעֲרֵי הַרְוָחָה, שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב, שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת, שַׁעֲרֵי זִמְרָה, שַׁעֲרֵי זְכֻיּוֹת, שַׁעֲרֵי זִיו, שַׁעֲרֵי זוֹהַר תּוֹרָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר חָכְמָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר בִּינָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר דַּעַת, שַׁעֲרֵי חֶדְוָה, שַׁעֲרֵי חֶמְלָה, שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי חָכְמָה, שַׁעֲרֵי טוֹבָה, שַׁעֲרֵי טוֹהַר, שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה, שַׁעֲרֵי ישֶׁר, שַׁעֲרֵי כַפָּרָה, שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה, שַׁעֲרֵי כָבוֹד, שַׁעֲרֵי לִמּוּד, שַׁעֲרֵי מָזוֹן, שַׁעֲרֵי מְנוּחוֹת, שַׁעֲרֵי מְחִילוֹת, שַׁעֲרֵי מַדָּע, שַׁעֲרֵי נֶחָמָה, שַׁעֲרֵי נְקִיּוּת, שַׁעֲרֵי סְלִיחָה, שַׁעֲרֵי סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, שַׁעֲרֵי עֶזְרָה, שַׁעֲרֵי פְדוּת, שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי צְדָקָה, שַׁעֲרֵי צָהֳלָה, שַׁעֲרֵי קְדוּשָׁה, שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיוּת, שַׁעֲרֵי רַחֲמִים, שַׁעֲרֵי רָצוֹן, שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה, שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם, שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה, שַׁעֲרֵי שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה, שַׁעֲרֵי תוֹרָה, שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. כְּדִכְתִיב, וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה' מָעוּזָם בְּעֵת צָרָה, וַיַּעַזְרֵם ה' וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ. וְנֶאֱמַר חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלקינוּ. וְנֶאֱמַר קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן.

וְקַיֶּם לָנוּ ה' אֱלֹקינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלקיִךְ. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. אָמֵן סֶלָּה.

ריבון העולמים היא תפילה בלשון הקודש הנאמרת במוצאי שבת, ותחילתה מוזכרת כבר בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות.

נוסח התפילה המקורית ומקורה

זהות מחבר התפילה אינה ידועה. אך היא מובאת לראשונה בתלמוד ירושלמי[1]: רבי ירמיה ורבי זעירא אמרו בשם רבי חייא בר אשי: צריך לומר "החל עלינו את הימים ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום", רבי אבא מוסיף "והשמיענו בהן ששון ושמחה", רבי חזקיה בשם רבי ירמיה "הביננו ולמדינו". מילים אלו נכנסו מאוחר יותר לנוסח התפילה הנפוץ.

חלקה הראשון של התפילה מובא בטור[2] בשם סדר רב עמרם גאון עם מספר שינויים, כשהיא נאמרת בתוך נוסח ההבדלה, לאחר ברכות היין, האש וההבדלה אומרים מספר פסוקים[3] ולאחריהם אומרים: ”אלקינו ואלקי אבותינו החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום, חשוכים מכל חטא ופשע ומנוקים מכל אשמה ועון ורשע, ומדובקים בתלמוד תורתך, וחננו דעה ובינה והשכל מאתך, ותשמיענו בהם ששון ושמחה, ולא תעלה קנאתינו על לב אדם ולא קנאת אדם תעלה על לבנו, וכל היועץ עלינו ועל עמך ישראל עצה רעה בטלו ובטל עצתו כדכתיב ה' הפיר עצת גוים, עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל, רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, כי ה' צבא-ות יעץ ומי יפר, וכל היועץ עלינו עצה טובה קיימו וקיים עצתו, כאמור וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, ברוך המפר עצות רעות מעלינו ומעל כל עמו ישראל ומקיים עלינו עצתו ועצתם של צדיקים לטובה, ברוך שלא עזבנו, כן ה' אלקינו אל יעזבנו ואל יטשנו ואל יכלימנו ואל יחפירנו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ועם הצדיקים נפטר בשלום, הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד, כי עזי וזמרת י-ה ה' ויהי לי לישועה”. ולאחר מכן שותים מכוס הברכה מלוא לוגמיו.

מקור החלק השני בתפילה שנדפסה בסידורים, מ"ופתח לנו" והלאה, אינו ידוע. לעומת החלק הראשון שהוא כולו בלשון הקודש, הרי שבחלק השני נכנסו כמה מילים בארמית "שערי סייעתא דשמיא..."[4], וכן - שערי תשועה "כדכתיב"...

אף הפוסקים פסקו בעקבות דברי הטור לומר במוצאי שבת לאחר ההבדלה את התפילה הנדפסת בסידורים[5]. אמנם יש שנהגו לפי ספר המנהיג לאמרה לפני הבדלה[6].

מנהגים שונים

אדמו"רי בית נדבורנה נוהגים להכין "חלת מפתח" לכבוד השבת הראשונה שלאחר חג הפסח, כשלפני האפייה אומרים את התפילה "ריבון העולמים", וכל הזכרת "שערי" - תוחבים את מפתח הבית לתוך העיסה[7][8][9].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ב'.
  2. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רצ"ט.
  3. ^ ונח מצא חן בעיני ה'; ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו; שיר למעלות אשא עיני אל ההרים (עד סוף הפרק); בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ; ה' צבא-ות עמנו משגב לנו א-להי יעקב סלה.
  4. ^ יעקב י. לב, הערות בענין התפילה ונוסחתיה, בתוך "בית אהרן וישראל", קובץ עד, ירושלים תשנ"ח, עמ' קנד.
  5. ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, סימן רצ"ה. משנה ברורה, סימן רצ"ה, סעיף קטן ז'
  6. ^ מכון דרכי הוראה לרבנים, מאמר מרדכי, מתורתו של הרב מרדכי אליהו, הלכות שבת חלק ב', ירושלים תשע"ו, עמוד שיג.
  7. ^ זאב בלוי, ‏שַׁעֲרֵי פַּרְנָסָה • האדמו"ר מנדבורנה בהכנת ה"שליסל חלה", באתר JDN
  8. ^ זאב בלוי, ‏תיעוד: האדמו"ר מזוטשקא אמסנא במנהג השליסל חלה, באתר JDN
  9. ^ סידור צלותא דאבא, מנהגי פיטסבורג, אשדוד תשע"ג, עמוד 1052.