ז'אן קזימיר-פרייה
_(14782527405).jpg) |
ז'אן-פול-פייר קזימיר פרייה (בצרפתית: Jean Paul Pierre Casimir-Perier; 8 בנובמבר 1847 -11 במרץ 1907) היה מדינאי צרפתי ונשיאה החמישי (27 ביוני 1894 - 16 בינואר 1895) של הרפובליקה הצרפתית השלישית.
פרייה נולד בפריז לאוגוסט קזימיר-פרייה ששימש כשר הפנים בממשלתו של נשיא הרפובליקה אדולף תיאר. ב-1873 נישא להלן ויטה שילדה בן ובת: קלוד קזימיר פרייה שנפל ב-1915 במלחמת העולם הראשונה וז'רמן (מאדאם סומייה). הוא נכנס לחיים הפוליטיים כמזכיר של אביו, וב-1874 התמנה לחבר מועצת מחוז אוב שבחבל שמפן-ארדן. ב-1876 נבחר על ידי אנשי מחוז זה לחבר בית הנבחרים הצרפתי, תפקיד שאליו נבחר שוב ושוב במשך 18 שנה עד שהפך לנשיא הרפובליקה.
למרות מסורתה השמרנית של משפחתו, הצטרף לרפובליקנים של השמאל הפוליטי. הוא היה אחד מ-363 צירי בית הנבחרים שהצביעו בעד הצעת אי אמון בממשלתו המלוכנית של נשיא הרפובליקה, פטריס דה מק-מהון (בעת המשבר ב-16 במאי 1877). ב- 1883 הפך לתת מזכיר המדינה לענייני מלחמה, תפקיד שבו שימש עד 1885. בין 1890 ו-1892 שימש כסגן נשיא בית הנבחרים וכיושב ראש ועדת הכספים של גוף זה. ב- 10 בינואר 1893 הפך ליושב ראש בית הנבחרים, תפקיד בו שימש עד 3 בדצמבר של אותה שנה, כאשר הפך לראש הממשלה ושר החוץ.
ב-24 ביוני 1894 נרצח נשיא הרפובליקה מארי פרנסואה סדי קארנו בליון. כעבור שלושה ימים בחר בית הנבחרים את ז'אן קזימיר פרייה לנשיא הרפובליקה. אולם, הוא שימש בתפקיד זה כשישה חודשים בלבד. ב-16 בינואר 1895 התפטר לאחר התפטרותו של סגנו יומיים לפני כן. הוא הסביר את התפטרותו בכך שהשרים לא התייעצו עמו לפני שקיבלו החלטות חשובות, והותירו אותו ללא שליטה ממשית על המאורעות הפוליטיים, במיוחד בתחום מדיניות החוץ.
הוא זנח את הפוליטיקה לגמרי והקדיש את זמנו לעסקים, ובייחוד לעסקי מכרות. במשפטו החוזר של אלפרד דרייפוס שהתקיים בעיר רן (8 באוגוסט 1899) עדותו של ז'אן קזימיר פרייה הייתה מנוגדת לזו של הגנרל אוגוסט מרסייה שלא חדל מלהאשים את דרייפוס בבגידה. באותה שנה הציע לו נשיא הרפובליקה אמיל לובה לשמש כראש ממשלתו, אך הוא סירב.
ז'אן קזימיר פרייה מת ב-1907 בגיל שישים אחרי שלקה בתעוקת לב.
קישורים חיצוניים
.svg)
