ח'ליפה חפתר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ח'ליפה חפתר

ח'ליפה חפתרערבית: خلیفه حفتر; נולד ב-7 בנובמבר 1943) הוא פילדמרשל לובי, מפקד הצבא הלאומי של לוב (אנ'), השולט על מרבית שטחה של לוב.

קורות חיים

ח'ליפה בלקאסם חפתר נולד ב-1943 בעיר אג'דאביא, הסמוכה לבנגאזי שבמזרח לוב. למד במכללה הצבאית בבנגזי, וכשסיים את לימודיו התגייס לחיל התותחנים. ב-1969 היה חלק מחבורת הקצינים הצעירים בראשות הקולונל מועמר קדאפי, שהפילו את שלטונו ארוך השנים של אידריס הראשון, מלך לוב. ב-1973 כיהן כמפקד כוח המשלוח הלובי שבא לעזרת מצרים במלחמת יום כיפור נגד ישראל[1].

במהלך שנות ה-80 פיקד על כוחות לוב שניסו לכבוש את "רצועת אאוזו" (Aouzou Strip) בצפון צ'אד. ב-1987, צ'אד, שנתמכה במלחמה זו בעיקר על ידי צרפת, אך גם על ידי ארצות הברית וזאיר, ניצחה במלחמה וחפתר עצמו יחד עם רבים מלוחמיו נפלו בשבי. קדאפי, שניסה להסתיר את מעורבותו במלחמה הפנימית כביכול בצ'אד, התכחש לאנשיו והפקירם, ובכך הפך את חפתר לאויבו. ארצות הברית ניצלה זאת, גרמה לצ'אד לשחרר את חפתר ואנשיו, העבירה אותם לזאיר, ואחר כך לקניה. חפתר הקים ובמשך שלוש שנים הפעיל ממקומות גלותו אלה ארגון צבאי לא פעיל במיוחד נגד קדאפי, לו הוא קרא - "הצבא הלאומי הלובי". שם זה ישמש אותו גם בהמשך, כעבור כעשרים וחמש שנים, כשיחזור ללוב.

ב-1990 הכניסה ארצות הברית את חפתר וכ-300 מאנשיו לגבולותיה, ומאז ובמשך למעלה מעשרים שנה הוא גר סמוך מאוד ללאנגלי, וירג'יניה, מקום מושב מטה ה-CIA האמריקאי. ה-CIA ניסה במהלך השנים להפיל את קדאפי כמה פעמים, כאשר היורש הפוטנציאלי לשליט המודח היה מוכן עבורם, ממש לידם[2]. יורש פוטנציאלי זה אף קיבל במהלך השנים אזרחות אמריקאית מלאה ובמקביל בלוב, ב-1993 קדאפי דן את ידידו לשעבר, בהיעדרו, למוות.

בנובמבר 2021 הכריז חליפה הפטר על מועמדותו לבחירות לנשיאות בדצמבר 2021.

לאחר נפילת קדאפי

באפריל 2011, כחודשיים לאחר שהחלה מלחמת האזרחים בלוב (2011), שב חפתר למדינה והיה אחת מדמויות המפתח בקרב המורדים במזרח המדינה. עם זאת, משחוסל קדאפי לקראת סוף אותה שנה, הוא סבר שסיים את תפקידו וחזר לביתו בווירג'יניה.

שנתיים אחר כך, בדצמבר 2013, הובהר לחלוטין כי האסלאמיסטים הקיצונים הפכו לכוח הדומיננטי בפרלמנט הנבחר החדש בטריפולי. הם הצליחו להעביר חוק שקבע את השריעה כחוקת היסוד של המדינה. לאור זאת, בפברואר 2014, חפתר שב ללוב ולמרכז הבמה. הוא קרא אז להפלתו של אותו פרלמנט ובמקביל החל במלחמה נחושה נגד האסלאמיסטים הקיצוניים במזרח המדינה, בתמיכה אמריקאית חשאית[3].

ארבעה חודשים אחר כך, ביוני 2014, כשמלחמתו באסלאמיסטים עוד הייתה רק בראשיתה, מתאבד אסלאמיסטי פוצץ עצמו סמוך לביתו של חפתר בבנגאזי. ארבעה משומרי ראשו נהרגו בהתפוצצות, אך הוא עצמו ניצל. כחצי שנה אחר כך ניצל חפתר שוב כשנעשה ניסיון לפוצץ לידו מכשיר טלפון טעון חומר נפץ.

במרץ 2015, הפרלמנט הנבחר השני של לוב, זה שמרכזו בטוברוק שבמזרח, מינה את חפתר למפקד הצבא הלאומי הלובי, ובמהלך 2016 הוא הצליח לשחרר את מרבית מזרח לוב ובראשה בנגאזי, מהנוכחות האסלאמיסטית. כאות תודה, הפרלמנט של טוברוק העלה אותו בדרגה, מלויטננט גנרל לפילדמרשל.

מלחמת האזרחים הלובית (2019–2020)

השלב הנוכחי (2019–2020) של מלחמת האזרחים הלובית, המתמשכת כבר מאז 2011, החל בינואר 2019. כוחותיו של חפתר תפסו חזרה את האזורים רוויי הנפט של לוב, בדרום. בהמשך, ב-4 באפריל 2019 נפתח החלק השני של מתקפתם. הם פנו לכיבוש טריפולי ומערב לוב מידי ממשלת ההסכמה הלאומית בראשות פאיז א-סראג'[4]. חפתר נתמך כנראה, בחשאי, על ידי קואליציית כוחות מערבית בראשות צרפת וארצות הברית (ב-15 באפריל 2019 נערכה שיחה טלפונית בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לחפתר ובעקבותיה התייצבה המעצמה בגלוי לצידו של הפילדמרשל), יחד עם שורת מדינות ערביות מערביות, בהן מצרים, סעודיה, אלג'יריה, איחוד האמירויות הערביות ומדינות נוספות[5][6]. ההתקפה על טריפולי החלה זמן קצר בלבד לאחר שחפתר חזר מפגישה עם סלמאן, מלך ערב הסעודית ובנו יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אאל סעוד.

למרבה הפלא חפתר נתמך בה בעת ובצורה גלויה הרבה יותר, גם על ידי רוסיה[7][8]. כמו כן, לפי העיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" הלונדוני, המזוהה עם קטר, גם ישראל מסייעת לחפתר. בכתבה בעיתון צוטט "גורם צבאי בכיר בשורות כוחותיו של חפתר", שטען שב-2015 וב-2016 נפגשו אישים מהמוסד הישראלי עם חפתר בירדן וכי איחוד האמירויות הערביות היא זו שתיווכה בין הצדדים. הדיווח בעיתון לא אושר על ידי שום גורם רשמי[9].

יריביו של חפתר זכו לתמיכתו של האו"ם, שהקים בשעתו את ממשלת ההסכמה הלאומית. אנטוניו גוטרש מזכ"ל האו"ם היה בעיצומו של ביקור בטריפולי, בדיוק כשהחלה המתקפה. כוחות אסלאמיים קיצונים ומיליציות מקומיות חזקות, שבסיסן במיסראתה, נעשו יותר ויותר דומיננטיים בממשלת ההסכמה הלאומית, אך האו"ם לא הניח לשינוי זה להפריע לו להמשיך בתמיכתו בה. גורמי תמיכה חשובים נוספים של ממשלת ההסכמה הלאומית היו ארגון האחים המוסלמים, קטאר, סודאן (עד הדחת מנהיגה עומר אל-בשיר ב-11 באפריל 2019) ובראש וראשונה טורקיה של רג'פ טאיפ ארדואן[10][11][12].

נכון לינואר 2020, העיר סירת, בחצי הדרך בין בנגאזי לטריפולי נכבשה על ידי חפתר והלחימה בינו לבין מתנגדיו ממשיכה להתנהל סביב טריפולי. ב-12 בינואר 2020 הסכים חפתר לשביתת הנשק שהוצעה על ידי רוסיה וטורקיה וליוזמה לחידוש המשא ומתן אחרי עשרה חודשים של קרבות אינטנסיביים. בתחילת יוני 2020 מתקפתו על טירפולי נעצרה וחפתר נאלץ להתקפל בבסיסיו במזרח לוב. ב-6 ביוני 2020 בתמיכת מצרים הציג חפתר הצעת שלום ופירוק נשק הקרויה "ההצהרה מקהיר" והכריז על שביתת נשק חד צדדית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ח'ליפה חפתר בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ח'ליפה חפתר33402069Q2298768