עאידה תומא סלימאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עאידה תומא סלימאן
عايدة توما سليمان
מדינה ישראלישראל ישראל
מפלגה חד"ש, מק"י
סיעה
דת נצרות
חברת הכנסת
31 במרץ 2015 – מכהנת
(9 שנים ו־31 שבועות)
כנסות ה-2025
יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ה־12
3 ביוני 201530 באפריל 2019
(3 שנים ו־47 שבועות)
26 ביולי 202115 בנובמבר 2022
(שנה ו־16 שבועות)
תפקידים בולטים נוספים

עאידה תומא סלימאןערבית: عايدة توما سليمان; נולדה ב-16 ביולי 1964) היא פוליטיקאית ערבייה-ישראלית, המכהנת כחברת הכנסת טעם מפלגת חד"ש בסיעת הרשימה המשותפת. תומא סלימאן כיהנה בעבר כיושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת. בנוסף לכך, היא פעילה פמיניסטית ואשת ציבור במגזר הערבי, כיהנה כעורכת ראשית של היומון הערבי "אל-איתיחאד"[1] בטרם בחירתה לכנסת. היא האישה היחידה המכהנת כח"כית מטעם הרשימה המשותפת.

ביוגרפיה

נולדה בנצרת למשפחה נוצרית-ערבית, כבת שישית מבין שבע בנות לסאמי תומא, פועל בניין, ולאלכסנדרה לבית עאזר, עקרת בית. את לימודיה התיכוניים השלימה בבית הספר התיכון סנט ג'וזף שבעיר הולדתה, שם החלה בפעילות פוליטית במסגרת חד"ש.

בריאיון למגזין את מ-2017, ציינה תומא סלימאן ”חיינו בדוחק. כשהייתי בכיתה ד' אבא שלי נפל מפיגום בקומה שלישית. שלוש שנים לא הייתה לנו הכנסה, עד שהביטוח הלאומי החליט שזו הייתה תאונת עבודה. עד אז אמא שלי עבדה בתפירה, ואנחנו היינו עובדות איתה אחרי בית ספר. אני עדיין מתקנת לבנות שלי בגדים”.

בתקופת לימודיה האקדמאיים כיהנה כחברת ועד הסטודנטים הערבים ומזכירת התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל.

ב-1991 הצטרפה לוועד המרכזי של חד"ש, והייתה אחראית על מחלקת קשרי החוץ של המפלגה. כמו כן הייתה פעילה בתנד"י.

ב-1992 ייסדה תומא-סלימאן עם קבוצת נשים את העמותה הפמיניסטית "נשים נגד אלימות", הנאבקת באלימות נגד נשים, וכיהנה כמנכ"לית של העמותה בין 19942015. במקביל לכך המשיכה להיות פעילת חד"ש, ובאותה השנה הוצבה לראשונה במקום ה-47 הסמלי ברשימתה לבחירות לכנסת השלוש עשרה. לאחר מכן הוצבה במקום ה-36 ברשימתה לבחירות לכנסת הארבעה עשר ובמקום ה-28 בבחירות לכנסת החמש עשרה. בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום החמישי ברשימת חד"ש, אך המפלגה קיבלה ארבעה מנדטים והיא נותרה מחוץ לכנסת. בבחירות שלאחר מכן, ניסתה להתמודד על המקום השני ברשימה מול חבר הכנסת המכהן חנא סוויד והפסידה, ובעקבות כך הוצבה במקום ה-98 הסמלי. בין השנים 2011 ל-2014 שימשה כעורכת הראשית של אל-איתיחאד, יומון המפלגה בשפה הערבית.

עשייה פוליטית

תומא-סלימאן היא האישה הראשונה המכהנת בוועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל[2]. ממיסדות נציבות הנשים הבינלאומית לשלום צודק ישראל-פלסטין; חברת הנהלה בעמותת סיכוי. הייתה ממנסחי מסמך "החזון העתידי" של הערבים-הפלסטינים בישראל, והיא חברה בוועד הבינלאומי של הפורום החברתי הים תיכוני.

מאז 2007, תומא סלימאן היא חברת הלשכה המדינית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית וכמו כן היא מכהנת מאז 2009 כחברת מזכירות במועצת השלום העולמית.

תומא סלימאן היא מהפעילות הפמיניסטיות הבולטות בחברה הפלסטינית והישראלית[דרושה הבהרה], בשנת 2007 הייתה מועמדת בקבוצה של נשים לקבלת לפרס נובל לשלום מטעם הארגון "אלף נשים"[3].

תומא-סלימאן קידמה חקיקה של שלושה חוקים בטרם נבחרה לכנסת: חוק בנושא בתי המשפט לענייני משפחה, חוק להעלאת גיל הנישואים מ-17 ל-18[4] וחוק המעודד ייצוג נשים במועצות המקומיות ובעיריות.[דרוש מקור]

היא ממובילות המאבק נגד אלימות כלפי נשים בחברה הערבית, נגד תופעת רצח הנשים ולמען הגדלת הקשב המשטרתי לנושא.[דרוש מקור]

תומא סלימאן יסדה את המקלטים הראשונים בישראל לנשים ערביות מוכות ולנערות ערביות במצוקה. כמו כן יסדה מרכז סיוע לנפגעות אלימות, הובילה את המאבק לתעסוקת נשים ערביות ולייצוגן בגופים ציבוריים, הכשירה והדריכה נשים בעולם הערבי להקמת מקלטים לנשים מוכות.[דרוש מקור]

במהלך הקריירה שלה עסקה במספר תפקידים בולטים ופעלה נמרצות למען ציבור הנשים, הן דרך ארגונים בינלאומיים והן דרך פעילות יזומה שהיא התוותה למען הנשים בישראל, ובמיוחד הנשים המוחלשות. בין השנים 19921996 איישה תפקיד של סגנית מזכ"ל בארגון הנשים של המזרח התיכון.[דרוש מקור]

בבחירות לכנסת ה-20 נבחרה למקום השני ברשימת חד"ש, והוצבה במקום החמישי של "הרשימה המשותפת" ונכנסה לכנסת. תומא סלימאן שימשה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ופעלה להקמת וועדת חקירה ממלכתית בנושא אלימות נגד נשים ורצח נשים. לאחר הבחירות לכנסת ה-21 נבחרה שוב לכנסת, הפעם ברשימת חד"ש-תע"ל.

בבחירות לכנסת ה-22 נבחרה למקום השני ברשימת חד"ש, והוצבה במקום החמישי של "הרשימה המשותפת" ונכנסה שוב לכנסת.

בבחירות לכנסת ה-23 נבחרה למקום השני ברשימת חד"ש, והוצבה במקום החמישי של "הרשימה המשותפת" ושוב נבחרה לכנסת. תומא סלימאן השתתפה כנציגה במשא ומתן הקוליאציוני בין סיעת הרשימה המשותפת לבין סיעת כחול לבן, שהניב את המלצת הרשימה המשותפת על בני גנץ כמועמד לראשות הממשלה בפני נשיא המדינה. בהמשך, עם הקמת הוועדה המסדרת של הכנסת ה-23 נבחרה לחברה בה מטעם הרשימה המשותפת, ומונתה ליו"ר הוועדה המיוחדת לרווחה ולעבודה שתפעל טרם הקמת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הקבועה. כיו"ר הוועדה ליוותה את מאבק מטפלות משפחתונים לקבלת פיצויים, בעקבות סגירתם בתקופת הקורונה[5].

לקראת הבחירות לכנסת ה-24 הוצבה תומא-סלימן במקום הרביעי ברשימת הרשימה המשותפת[6].

בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצבה במקום השלישי ברשימת חד"ש-תע"ל.

באוקטובר 2022 עוררה סערה כאשר העלתה פוסט ברשתות החברתיות, לאחר הלווייתם של מספר חברי חוליית הטרור "גוב האריות" שנהרגו בפעילות כוחות הביטחון בשכם, בו כתבה כי ”שכם נפרדת היום מהשהידים שלנו, העם הפלסטיני שלנו נפרד מהשהידים שלו. ככל שהכיבוש מגביר את פשעיו, ההתנגדות עולה. שיעור חשוב בהיסטוריה של אנשים.”[7][8][9][10]

מחקרים בולטים

  • Touma –Suliman and Espanioli " Political Participation, public Life, and International Representation " NGO Report on Status of Palestinian Women Citizens of Israel, 1997.
  • Aida Touma, Palestinian Women In Israel, Humanist, summer 2002, UK.
  • Aida Touma-Suliman, "Culture, National Minority and the State: Honour Crimes, Paradigms and Violence against Women". Edited by Lyn Welchman and Sara Hossain. Zed Books, 2006.
  • Touma – Suliman, Palestinian Women in the Israeli Space, Where Planning Meets Gender: Planning policy from a Gender Perspective, October 2006. (Hebrew)

חיים אישיים

ב-1987 נישאה לג'רייס סלימאן, הנדסאי עצמאי, ועברה להתגורר עמו בעכו. לזוג נולדו שתי בנות. ג'רייס סלימאן נפטר בשנת 2011 ממחלת הסרטן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד טלי חרותי-סובר, ח"כ עאידה תומא סלימאן תכהן כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, באתר TheMarker‏, 3 ביוני 2015
  2. ^ ניר הופמן, האישה הראשונה, באתר של "רשת 13", 17 בדצמבר 2006 (במקור, מאתר "nana10")
  3. ^ יואב שטרן, שמונה ישראליות מועמדות לנובל לשלום, באתר הארץ, 30 ביוני 2005
  4. ^ מורן אזולאי, החלטה היסטורית: גיל הנישואים עלה ל-18, באתר ynet, 4 בנובמבר 2013
  5. ^ נועם (דבול) דביר, ‏קורונה, באתר ישראל היום, 12 במאי 2020
  6. ^ רשימת הרשימה המשותפת, באתר ועדת הבחירות המרכזית (ארכיון)
  7. ^ הפוסט (אורכב 17.07.2023 בארכיון Wayback Machine) ברשת החברתית פייסבוק, 25 באוקטובר 2022.
  8. ^ מערכת וואלה! חדשות‏, ח"כ תומא סלימאן על המחבלים שנהרגו בפעולת צה"ל בשכם: "הקדושים שלנו", באתר וואלה!‏, 25 באוקטובר 2022.
  9. ^ עינב חלבי, תומא סלימאן הביעה תמיכה במחבלי "גוב האריות", גנץ: "אי אפשר להישען עליהם", באתר ynet, 25 באוקטובר 2022.
  10. ^ מורן אזולאי, קובי בורנשטיין, תומא סלימאן לא מתנצלת: "לא מחליטה איך מתקוממים נגד כיבוש", באתר ynet, 27 באוקטובר 2022.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37461572עאידה תומא סלימאן