אל-איתיחאד (עיתון)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אל-איתיחאד (ערבית: الاتحاد)
תדירות יומון
בעלים המפלגה הקומוניסטית הישראלית
תאריכי הופעה 1944–הווה (כ־80 שנה)
שפה ערבית
מערכת חיפה
www.aljabha.org (אתר חד"ש בערבית)

אל-איתיחאדערבית: الاتحاد - "האיחוד"; תעתיק מדויק: אלאתחאד) הוא עיתון יומי בשפה הערבית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. מרבית כותביו הם חברי המפלגה, והעיתון משמש שופר לראשי המפלגה ולנציגי חד"ש בכנסת. כיום העיתון הוא היומון היחיד אשר רואה אור בשפה הערבית בישראל.

היסטוריה

העיתון יצא לאור לראשונה כשבועון בשנת 1944 על ידי הליגה לשחרור לאומי, מפלגה ערבית קומוניסטית שהתפלגה מהפק"פ. עם האיחוד מחדש והקמת מק"י הפך לביטאון המפלגה בשפה הערבית. עם הפילוג במק"י ב-1964 העיתון עבר לבעלותה של רק"ח, אשר כיום נקראת מק"י. בעיתון כתבו כמה מהאישים המובילים במק"י וברק"ח, בהם תופיק טובי, אמיל חביבי ואמיל תומא וכן כותבים יהודים קומוניסטים יוצאי עיראק[1][2].

בשנת 1953 פרסמו העיתון ומקבילו העברי "קול העם" מאמר בו נכתב שהממשלה מחרחרת מלחמה "ומספסרת בדם הנוער הישראלי". שר הפנים, ישראל רוקח, החליט לסגור את העיתון ל-15 יום[3], ובעקבות כך הגישו העיתונים עתירה לבג"ץ. בג"ץ, בראשותו של השופט שמעון אגרנט, קיבל את טענת העיתונים ופסק כי אין להגביל את חופש הביטוי של העיתונים מאחר שאין ודאות קרובה שמימוש חופש הביטוי במקרה זה יביא לסיכון שלום הציבור ("בג"ץ קול העם").

בשנת 1964 העניקה ברית המועצות את פרס לנין לשלום למנהיג אלג'יריה אחמד בן-בלה. עם קבלת הפרס קרא בן-בלה להשמדת ישראל, דבר שעורר ויכוח חריף במפלגה הקומוניסטית. ב-20 בספטמבר 1964 פרסם מזכ"ל המפלגה שמואל מיקוניס מאמר בעיתון המפלגה בעברית, "קול העם", ובו גינה את הענקת הפרס למנהיג ערבי המצהיר בראש חוצות על מחויבותו להשמדת ישראל. סירובו של אל-איתיחאד, עיתון המפלגה בערבית, לפרסם את המאמר העמיק את השסע. בפילוג בתוך המפלגה הקומוניסטית בשנת 1965 העיתון נשאר נאמן לקו של הפלג הפרו-סובייטי של רק"ח, בניגוד לרוב במק"י שאימץ קו ביקורתי יותר כלפי ברית המועצות. מכיוון ש"קול העם" נשאר בידיה של מק"י, ייסדה רק"ח את "זו הדרך", שהפך לעיתון המקביל בעברית של אל-איתיחאד. עם הפילוג והקמת רק"ח העיתון הפך לדו-שבועון והחל לצאת פעמיים בשבוע, ב-1983 הוא הפך ליומון.

במהלך מלחמת לבנון השנייה פגע טיל של החזבאללה בבניין המערכת הישן של העיתון בחיפה, הנמצא בוואדי ניסנאס, ופגע קשות בארכיון העיתון. המבנה שופץ על פי תוכניתו המקורית.

עורכים

עורך העיתון מיום הקמתו היה אמיל חביבי, שהודח ממשרתו כאשר סולק מהמפלגה ב-1989 בעקבות התנגדותו לקו השמרני שמנהיגות המפלגה בחרה. אחריו מונה לעורך העיתון סאלם ג'בראן, בשנים הללו ממש כמו המפלגה העיתון נקלע למשבר והחל לדעוך. ב-1992, מונה לעורך נזיר מג'לי, תחת הנהגתו נעשה תהליך של ליברליזציה בעיתון - האוריינטציה המפלגתית הופחתה והוכנס תוכן חדש כגון מדור ספורט. ניסיון זה בא לקיצו ב-1999 כאשר מג'לי פוטר בעקבות פרסום כתבה ביקורתית על מזכ"ל מק"י מוחמד נפאע וויכוח על הקו האידאולוגי שהעיתון צריך לנקוט. עורכת העיתון הייתה עאידה תומא סלימאן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל-איתיחאד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ סמי מיכאל, גבולות הרוח, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2000
  2. ^ דן כספי ומוסטפא כבהא, מירושלים הקדושה ועד המעיין בתוך: פנים- תרבות חברה וחינוך, 2001, גיליון 16- מרץ 01'
  3. ^ י. רוקח סגר את "אל-איתיחאד", על המשמר, 16 באפריל 1953
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23425029אל-איתיחאד (עיתון)