רוסקו קונקלינג
 | |||
| רוסקו קונקלינג | |||
| לידה |
30 באוקטובר 1829 אולבני, ניו יורק | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
18 באפריל 1888 (בגיל 58) ניו יורק, ניו יורק | ||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | ||
| בת זוג | ג'וליה סימור | ||
| |||
| |||
רוסקו קונקלינג (Roscoe Conkling; 30 באוקטובר 1829 - 18 באפריל 1888) היה פוליטיקאי מניו יורק ששירת כחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית ובסנאט של ארצות הברית. הוא היה מנהיג סיעת ה"איתנים" בתוך המפלגה הרפובליקנית, הסנאטור הרפובליקני הראשון מניו יורק שנבחר לשלוש כהונות, והאחרון שסירב למינוי לבית המשפט העליון של ארצות הברית לאחר שהסנאט אישר את מינויו. בבית הנבחרים, היה שומר ראשו של חבר בית הנבחרים תדיאוס סטיבנס, מתנגד חריף לעבדות, ותמך במאמץ המלחמתי הרפובליקני. קונקלינג תמך בתנועת ההתנזרות והתנגד לטבק, ועסק באגרוף באופן קבוע. קונקלינג נבחר לסנאט ב-1867 ותמך בזכויותיהם של אפרו-אמריקאים במהלך תקופת השיקום.
כמנהיג סיעת האיתנים, שלט קונקלינג במינויים הפוליטיים בבית המכס בניו יורק. למרות שזכה לתמיכה מצד הנשיא יוליסס סימפסון גרנט, לא תמך קונקלינג בניסיונו של גרנט לבצע רפורמה בשירות הציבורי. בנוסף לכך סירב להתמנות לנשיא בית המשפט העליון מתוך אמונה שעליו לשרת בסנאט. המינויים הפוליטיים הובילו לעימות בין קונקלינג והנשיא רתרפורד הייז. קונקלינג התנגד גם למינויו של ויליאם אברטס לתפקיד מזכיר המדינה. קונקלינג הוביל את ההתנגדות לביצוע רפורמה בבית המכס של ניו יורק. במהלך הבחירות של 1880, תמך קונקלינג בגרנט לנשיאות, אולם ג'יימס גרפילד נבחר לבסוף. העימות של קונקלינג עם הנשיא גרפילד בנושא המינויים הפוליטיים בבית המכס בניו יורק הובילה להתפטרותו מהסנאט במאי 1881. לאחר ההתנקשות בגרפילד ב-1881, הפך סגן הנשיא צ'סטר ארתור לנשיא. ארתור הציע לחברו קונקלינג תפקיד שופט בבית המשפט העליון, וקונקלינג הסכים ואושר בידי הסנאט. מאוחר יותר הוא סירב לכך. הוא עסק בעריכת דין בניו יורק עד למותו ב-1888.
ראשית חייו
קונקלינג נולד ב-30 באוקטובר 1829, באולבני, ניו יורק, לאלפרד קונקלינג, חבר בית הנבחרים ושופט ולאשתו, אלייזה קוקבורן. משפחתו הייתה מקושרת לפוליטיקאים ולעורכי דין חשובים, כולל הנשיאים לשעבר מרטין ואן ביורן וג'ון קווינסי אדמס. רוסקו נשלח בגיל שלוש עשרה אל פרופסור שיחנך אותו. לאחר לימוד תורת הנאום, החל ללמוד באקדמיית אובורן ב-1843 במשך שלוש שנים.
גם כילד, משך רוסקו תשומת לב. בגיל שבע עשרה בחר לוותר על לימודים גבוהים כדי ללמוד משפטים. בפגישה של כפר מקומי, התבקשו מעסיקיו לספק דובר וויגי שיתנגד לבריונים מטעם המפלגה הדמוקרטית. הם בחרו בקונקלינג. קונקלינג הביע את דעתו במגוון נושאים, בעיקר בנושאי זכויות אדם. הוא נאם בשם קורבנות הרעב הגדול באירלנד. בנוסף, חמש עשרה שנים לפני מלחמת האזרחים הביע טינה כנגד העבדות. הוא נישא לג'וליה קתרין סימור, אחותו של הורשיו סימור מהמפלגה הדמוקרטית. הוא החל להתנסות בפוליטיקה ב-1848, כשנאם נאומי בחירות לכבוד זאכרי טיילור ומילרד פילמור. הוא הוסמך לעריכת דין ב-1850 והפך לתובע מחוזי.
ב-1852 חזר לביתו וביסס את מעמדו כעורך דין. ב-1852, השנה בה סייע במאמץ הבחירות של הגנרל וינפילד סקוט, זיהה את עצמו עם המפלגה הוויגית, והיה חבר בתנועה שהפכה אל המפלגה הרפובליקנית. ב-1856 סיע לג'ון פרימונט לזכות במדינת ניו יורק.
נבחר ציבור
קונקלינג נבחר לראש עיריית יוטיקה, ניו יורק ב-1858, ואז לנציג רפובליקני בבית הנבחרים, בין ה-4 במרץ 1859 ל-3 במרץ 1863. הוא היה יושב ראש ועדת בית הנבחרים בנושא מחוז קולומביה. הוא סירב לתמוך במדיניות הכלכלית של מפלגתו ב-1862, ונאם נגד חוק שאישר תשלום חובות בשטרות. באותה השנה הוא הובס בניסיונו להיבחר מחדש.
בין 1863 ל-1865 היה יועץ משפטי למחלקת המלחמה, וחקר השתמטויות מגיוס בניו יורק. ב-1864, הצליח להיבחר שוב לקונגרס ושירת בין ה-4 במרץ 1865 ל-3 במרץ 1867. הוא שירת בוועדה לנושאי השיקום, שניסחה את התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית. קונקלינג נבחר מחדש בנובמבר, 1866, אבל לא תפס את מקומו ובמקום זאת נכנס לסנאט.
קונקלינג נבחר בינואר 1867 לסנאט מטעם ניו יורק, ונבחר שוב ב-1873 ו-1879, כשהוא משרת בין ה-4 במרץ 1867 ל-16 במאי 1881. במהלך נשיאותו של יוליסס סימפסון גרנט (ה-4 במרץ 1869 עד 4 במרץ 1877), תמך בנשיא והפך למנהיג המפלגה בסנאט. ב-1873, ביקש ממנו גרנט להתמנות לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, וקונקלינג סירב. קונקלינג היה פעיל בחקיקה בנושאי השיקום, והעביר את חוק זכויות האזרח השני של 1875. הוא היה חבר בוועדת הסחר.
קונקלינג התנגד לכל ניסיון לרפורמה מתוך מפלגתו. העימות הראשון שלו עם הנשיא רתרפורד הייז התרחש באפריל 1877, כשמזכיר האוצר ג'ון שרמן מינה וועדה לחקירת בית המכס בניו יורק. החקירה חשפה שחיתות במוסד ומינויים פוליטיים רבים.
הנשיא הייז החליט לפטר את צ'סטר ארתור, גובה המכס. הסנאטור קונקלינג הגן על ארתור והצליח למנוע את החלפתו. הוא הצליח למנוע כל ניסיון להחליף אותו עד לינואר 1879.
לקראת הבחירות של 1880, הפך קונקלינג למנהיג התומכים בגנרל גרנט. הוא תמך בגרנט והתנגד לשאר המועמדים: שרמן, איתו היה מסוכסך, וג'יימס בליין, אויבו הפוליטי. הוועדה הרפובליקנית הלאומית לא הכריעה בין המועמדים במשך שלושים ושלושה סיבובים, ולבסוף החליטה לבחור בג'יימס גרפילד בסיבוב ה-36. קונקלינג ותומכי גרנט, סיעת ה"איתנים", בחרו בצ'סטר ארתור כסגנו של גרפילד.
מיד לאחר השבעתו של גרפילד, שלח קונקלינג לנשיא רשימת מינויים פוליטיים. גרפילד הצליח למנות את בליין לתפקיד מזכיר המדינה במקום מועמדי קונקלינג, ולכן קונקלינג סירב להתפשר איתו בנושא המינויים בניו יורק. גרפילד החליט לבחור בחבר בסיעת "בני התערובת" במפלגה לתפקיד גובה המכס בניו יורק, מהלך שאושר בסנאט למרות התנגדותו של קונקלינג.
במחאה, התפטר קונקלינג מהסנאט בביטחון שהמועצה המחוקקת בניו יורק תבחר בו מחדש. אולם הוא הובס בניסיונו להיבחר שוב אחרי מאבק בן חודשיים במועצה המחוקקת.
לאחר מכן חזר לעריכת דין בניו יורק. הוא נבחר לשרת בבית המשפט העליון של ארצות הברית ב-1882, אולם סירב לכך.
פעולות בבית הנבחרים ובסנאט
- הוא תמך בממשלו של אברהם לינקולן ובמלחמת האזרחים האמריקנית.
- הוא תמך בהקמת קו טלגרף שיחצה את היבשת.
- הוא התנגד לפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד.
- הוא התנגד למנהיגותו הצבאית של ג'ורג' מקללן.
- הוא עזר בניסוח התיקון ה-14 והתיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית.
- הוא היה רפובליקני רדיקלי שתמך בזכויות שוות לעבדים לשעבר ובסנקציות נגד תומכי קונפדרציית המדינות של אמריקה. הוא העביר חקיקה בתקופת השיקום ואת חוק זכויות האזרח השני של 1875.
- ב-1876, השיג 93 קולות בוועידה הרפובליקנית הלאומית בהתמודדות על הנשיאות. לאחר מכן תמך ברתרפורד הייז כדי לחסום את ג'יימס בליין.
- הוא העביר את החוק שקבע שתוצאות הבחירות של 1876 יוכרעו בידי ועדה.
- ב-1881, הפך לעורך דין. כמי שניסח את התיקון ה-14, העיד בבית המשפט וטען שהשורה "לא תשלול מאף אדם שבתחום שיפוטה הגנה שווה על ידי החוקים" משמעה שתאגידים זכאים להגנה שווה בפני החוק. רבים טענו שהעיד עדות שקר לטובת חבריו מאיגודי הרכבת.
מערכת יחסים עם צ'סטר ארתור
קונקלינג, שהיה רפובליקני מהמנגנון המפלגתי, הוביל את סיעת ה"איתנים" תומכי גרנט במפלגה, מול סיעת "בני התערובת" של ג'יימס בליין. קונקלינג היה פטרונו של צ'סטר ארתור ומינה אותו לתפקיד גובה המכס בניו יורק. ב-1878 הפסיד קונקלינג בקרב מול רפורמת השירות הציבורי של רתרפורד הייז. הייז מינה נאמן שלו מעל ארתור כדי לפקח עליו. קונקלינג וארתור זעמו כל כך, עד שלאחר ההתנקשות בנשיא ג'יימס גרפילד ב-1881, רבים חששו שקונקלינג שלח את המתנקש כדי שארתור ימונה לנשיאות. ארתור הציע לקונקלינג מינוי לבית המשפט העליון, ורבים חשבו שקונקלינג המפלגתי לא ימלא את תפקידו נאמנה. קונקלינג היה מנוסה בעריכת דין והסכים להצעתו של ארתור, שאושרה בידי הסנאט. לאחר מכן סירב קונקלינג, והפך למועמד האחרון שאושר אבל סירב לשרת.
מערכת היחסים בין קונקלינג וארתור נהרסה עקב הפיכתו של האחרון לנשיא. ה"איתנים" התנגדו לרפורמה בשירות הציבורי ותמכו במינויים פוליטיים. גרפילד (חבר בסיעת "בני התערובת") לא התייעץ עם קונקלינג בנוגע למינויים, וגרם להתפטרותו במחאה מהסנאט. קונקלינג ניסה לאלץ את הרוב הרפובליקני במועצה המחוקקת לבחור בו מחדש, כדי לאמת את מעמדו כמנהיג הרפובליקני בניו יורק, אולם בני התערובת מנעו את היבחרו מחדש וסיימו את הקריירה שלו. כשארתור הפך לנשיא, ניסה קונקלינג להשפיע על תלמידו לשעבר. ארתור, שהפך לתומך נלהב ברפורמה, סירב. שניהם מעולם לא יישרו את ההדורים. ללא מנהיגות קונקלינג, התפרקה סיעת ה"איתנים". לאחר מותו של ארתור ב-1886, נכח קונקלינג בלווייתו.
מותו
ב-12 במרץ 1888, במהלך סופת שלגים, ניסה קונקלינג ללכת ממשרד עריכת הדין שלו בוול סטריט אל ביתו בכיכר מדיסון. קונקלינג הגיע עד לכיכר יוניון לפני שהתמוטט. הוא סבל מדלקת ריאות ומת ב-18 באפריל 1888. הוא קבור בבית הקברות ביוטיקה. פסל שלו עומד בפארק כיכר מדיסון בניו יורק. העיר רוסקו בניו יורק נקראת על שמו.
קישורים חיצוניים
- רוסקו קונקלינג באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
29782160רוסקו קונקלינג