סיפוח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיפוח מדיני הוא צירוף חוקי-פורמלי של שטח מסוים לישות פוליטית אחרת לשם יצירת ריבונות על השטח החדש. בניגוד לכיבוש, בסיפוח השטח משתייך למדינה הכובשת דה יורה ולא רק דה פקטו. בניגוד למקרה של מסירת שטחים, שבו טריטוריה ניתנת או נמכרת לישות פוליטית אחרת באמצעות הסכם, או במקרה של מיזוג פוליטי, שבו נשאלים שני הצדדים לדעתם על המיזוג, סיפוח הוא צעד חד צדדי שבו מדינה משתלטת על שטח.

בדרך כלל, מסופחים שטחים קטנים או חלשים יותר לישויות חזקות יותר. המונח "סיפוח" יכול להצביע על צירוף בכפייה, על מדיניות התפשטות והשתלטות, ועל מדיניות חד צדדית של הצד המספח החזק יותר, לאחר הפעלת אמצעי אלימות צבאיים או לפחות איום כי ייעשה שימוש באמצעים אלה. לפיכך, מעדיפים במקרים אחרים לתאר מצב של צירוף שטחים במונחים בעלי נופך חיובי יותר, כמו איחוד פוליטי או איחוד מחדש.

היסטוריה

המשפט הבינלאומי הפומבי נתן באופן מסורתי זכויות מסוימות לכוח מנצח בעימות, כולל כיבוש או סיפוח. במהלך מלחמת העולם השנייה, סיפוח היה אמצעי דרכו איבדו אוכלוסיות שלמות את ההגנות שלהן כאוכלוסיות בשטח כבוש על פי החוק הבינלאומי. לאחר המלחמה, הונהגו שינויים לחוק באמצעות אמנת ז'נבה הרביעית, שמקשים על מדינות כובשות לעקוף את החוק הבינלאומי באמצעות סיפוח, לכן כיום סיפוח של חבל ארץ אפשרי רק כאשר המדינה לה היה שייך חבל הארץ חדלה מלהתקיים.

דוגמאות:

סיפוח במדינת ישראל

ב-1949 החילה ממשלת ישראל את ריבונותה על יישובי ואדי ערה, כחלק מהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עם ירדן. סיפוח זה מוכר מבחינה בינלאומית.

לאחר 1967 עלתה סוגיית סיפוח השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. למרות חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל וחוק הגולן באמצעותם החילה מדינת ישראל את ריבונותה, רוב המדינות והארגונים הבינלאומיים אינם מכירים דה יורה בירושלים כבירת ישראל, ולא מקבלים את סיפוח מזרח ירושלים ורמת הגולן.

קיימים בישראל גורמים הקוראים לסיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל, באופן מלא או חלקי. מפלגת הבית היהודי למשל, קוראת לסיפוח שטח C בו נכללים כל היישובים היהודיים ביש"ע והחלה מלאה של החוק והריבונות הישראלית עליהם. בכנסת פועלת "השדולה להחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון"[1].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דף באתר הכנסת