האימפריה הקולוניאלית הגרמנית
האימפריה הקולוניאלית הגרמנית הייתה אימפריה קולוניאלית שנוצרה בשלהי המאה ה-19 בעת כינונה של האימפריה הגרמנית. היו ניסיונות קולוניאלים קודמים של נסיכויות גרמניה, אך המאמצים הקולוניאלים של גרמניה האימפריאלית החלו רק בשנת 1883. סופה של האימפריה הקולוניאלית הגרמנית היה בחתימת חוזה ורסאי בשנת 1919, שסיים את מלחמת העולם הראשונה.
היסטוריה
המאה ה-16 עד המאה ה-18
עוד בתקופת האימפריה הרומית ה"קדושה" היו ניסיונות קולוניאליים בודדים, למשל, משפחות מאאוגסבורג ניסו בין השנים 1528 ל-1556 להקים קולוניה "ונציה הקטנה" (גרמנית: Klein-Venedig) באזור ונצואלה של ימינו.
לאחר החתימה על שלום וסטפליה בשנת 1648 הוקמו קולוניות בידי מספר מדינות גרמניות. אך אף אחת מהמדינות הגרמניות לא יכלה להתחרות במעצמות הקולוניאליות האחרות, והקולוניות הגרמניות המוקדמות היו קצרות בשנים.
חברת אפריקה הברנדנבורגית (גרמנית: Brandenburgisch-Afrikanische Kompanie) שהייתה בבעלותה של מרקיזות ברנדנבורג, ומאוחר יותר בבעלותה של ממלכת פרוסיה, הקימה קולוניה על האי ארגן שמול חופיה האטלנטיים של מאוריטניה ב-5 באוקטובר 1685. הקולוניה עברה לשלטון צרפתי ב-7 במרץ 1721. גם לברנדנבורג-פרוסיה היו קולוניות לאורך חוף הזהב הפרוסי, שמאוחר יותר מוזג עם חוף הזהב ההולנדי, באזור גאנה המודרנית, ועל האי סנט תומאס. דוכסות קורלנד וסמיגליה הקימה קולוניות על האי טובגו ועל האי סנט אנדרו.
האימפריה הגרמנית
מצד אחד, גרמניה ערב איחודה בהנהגתה של פרוסיה בשנת 1871 הצטרפה באיחור למירוץ האימפריאלי להשגת קולוניות מעבר לים - תהליך שנקרא "מקום בשמש" (גרמנית: Platz an der Sonne). לפני 1870 היו המדינות הגרמניות נפרדות מבחינה פוליטית ובעלות מטרות שונות. משטר החוץ הגרמני עד לתקופתו של אוטו פון ביסמרק התמקד בפתרון "השאלה הגרמנית" באירופה ובהגנה על האינטרסים הגרמנים ביבשת.
מצד שני, לגרמנים הייתה מסורת של סחר חוץ ימי עוד מתקופתה של ברית ערי הנזה וכן התקיימה הגירה גרמנית (מזרחה לכיוון רוסיה ורומניה, הגירה מסוימת הייתה גם מערבה לכיוון צפון אמריקה); המסיונרים והסוחרים מצפון גרמניה הראו עניין באדמות ובשוכנים בהם מעבר לים. האימפריאליזם הגרמני כלל בתוכו גם את "המרוץ לאפריקה", שבמהלכו התחרתה גרמניה בשאר המעצמות האירופאיות בכיבוש שאר הטריטוריות ביבשת.
לאחר איחוד גרמניה במאה ה-19, גרמנים רבים ראו בקניין קולוניאלי סממן אמיתי להשגת עצמאותם, והדרישה לקולוניות יוקרתיות הלכה והתגברה.
העולם שמחוץ לאירופה היה כבר מחולק באותו זמן בין שאר המעצמות האירופאיות; היו אף אזורים בהם הנטייה הפכה לדה-קולוניאליסטית, במיוחד ביבשת אמריקה, דבר שעודד את המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית, והמלחמות הנפולאוניות.
כשאנשי ההררו של דרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה) פתחו במרד בשנת 1904, הם הובסו בידי הכוחות הגרמנים; עשרות אלפי ילידים נהרגו ברצח העם של ההררו והנאמה שבוצע בהם לאחר המהפכה.
ההצלחה המוגבלת של הקולוניאליזם הגרמני הובילה להתרכזותה של גרמניה במרכז ומזרח אירופה עם תוכנית מרכז-אירופה.
ניצחונן של מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה גרם להתמוטטה של האימפריה הקולוניאלית הגרמנית ולחלוקתה בין המנצחות.
יפן קיבלה את איי קרוליין ואת איי מריאנה, צרפת קיבלה את קמרון, בלגיה קיבלה חלק קטן של מזרח אפריקה הגרמנית, והממלכה המאוחדת את שאר האימפריה, גינאה החדשה הגרמנית, נמיביה, טנגניקה וסמואה, טוגולנד חולקה בין צרפת ובריטניה.
רשימת הקולוניות הגרמניות
אפריקה
האוקיינוס השקט
- גינאה החדשה הגרמנית - 1884–1914:
- קיזר-ווילהמסלנד
- ארכיפלג ביסמרק
- איי שלמה הגרמנים (איי שלמה הצפוניים) - 1885–1899
- בוגנוויל - 1888–1919
- נאורו - 1888–1919
- איי מרשל הגרמנים - 1885–1919
- איי מריאנה - 1899–1919
- איי קרוליין - 1899–1919
- סמואה הגרמנית - 1900-1914
סין
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האימפריה הגרמנית |
מדינות הקיסרות הגרמנית (1871–1918) 
| ||
|---|---|---|
| ממלכות | פרוסיה • בוואריה • סקסוניה • וירטמברג | -he.svg) |
| דוכסויות גדולות | באדן • הסן • מקלנבורג-שוורין • מקלנבורג-שטרליץ • אולדנבורג • סקסוניה-ויימאר-אייזנך | |
| דוכסויות | אנהלט • בראונשווייג • סקסוניה-אלטנבורג • סקסוניה-קובורג-גותה • סקסוניה-לאוונבורג (עד 1876) • סקסוניה-מיינינגן | |
| נסיכויות | שאומבורג-ליפה • שוורצבורג-רודולשטדט • שוורצבורג-זונדרסהאוזן • ליפה • רויס הקו המבוגר • רויס הקו הצעיר • ולדק-פירמונט | |
| ערים חופשיות | ליבק • המבורג • ברמן | |
| שטחים אחרים | אלזס-לורן • מושבות גרמניות | |
.svg){kind=small}
