ג'בל עתקה
.jpg)
.jpg)
ג'בל עתקה (בערבית: جبل عتاقة) הוא הר במזרח מצרים הנמצא ממערב לעיר סואץ ולמפרץ עדביה שבצפון מפרץ סואץ. שיאו של ההר הוא בגובה 871 מטר מעל פני הים והוא בולט במצוקיו הגבוהים הנראים מאזור דרום תעלת סואץ.[1] ההר הוא אחד ממספר גושי הרים הנמצאים בצפון מזרח המדבר הערבי שבמצרים.[1] משמעות השם היא "ההר הענק".[1]
הצבא המצרי הקים סמוך לפסגת ההר תחנות מכ"ם שתפקידן העיקרי היה כיסוי שטחים בחצי האי סיני שהוחזקו בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 על ידי ישראל. במלחמת יום הכיפורים הותקפו אתרים על ההר על ידי ישראל. תחילה, במסגרת מבצע פונטיאק ולקראת סיום הלחימה, במהלך כיתור הארמייה השלישית של מצרים, נכבשו חלקים נכבדים מההר על ידי לוחמי "סיירת שקד" בפשיטה מוסקת. לאחר מכן פרץ חיל ההנדסה הישראלי דרך עפר אל מרומי ההר.
סביבת ההר
ההר מורכב משכבות עבות של אבן גיר ימית משובצת בצור ומשכבות מעטות של חרסית שמקורה בסחיפה. שכבות אלו הן מתקופת האאוקן.[2]
מצפון להר עובר כביש סואץ - קהיר ומעברו הצפוני נמצאות גבעות עוויביד (שיאן בג'בל עוויביד שגובהו 524 מטר) וצפונה להן, גבעות ג'בל ג'ניפה. מדרום לו, לאורך חופו המערבי של מפרץ סואץ, בולט רכס ג'בל גללה אל-בחריה[3]. מדרום מערב להר נמצא רכס נמוך יותר ובו ג'בל קהיליה וג'בל תרקיה המתנשאים לגובה של כ-550 מטר מעל פני הים. בין ג'בל עתקה ובין רכסים אלו מפריד ואדי חגול ובו עובר כביש המחבר את כביש החוף של מפרץ סואץ עם כביש סואץ - קהיר. מעבר זה הוא בעל חשיבות אסטרטגית והיה אחת הסיבות לכיבוש פסגת ההר על ידי צה"ל במלחמת יום הכיפורים.[4]
היסטוריה
חלק מהנוסעים וחוקרי המקרא בני המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, שתמכו בתאורית המסלול הדרומי של יציאת מצרים, הציעו לזהות את ג'בל עתקה כבעל צפון המופיע כנקודת ציון לפי החירות - אחת מתחנות בני ישראל.[5][1]
בזמן השלטון הבריטי על מצרים הוקם לרגלי ההר בסיס צבאי שנשא את השם עתקה (Ataka). לבסיס זה הובאו בדצמבר 1945 פליטים הולנדיים, בדרכם מאינדונזיה להולנד, לאחר שהיו תחת השלטון היפני בזמן מלחמת העולם השנייה ומאוחר יותר, היו נתונים לרדיפות של קבוצות ג'אוויות ששאפו לעצמאות.[6]
הצבא המצרי הקים על ההר מספר תחנות מכ"ם. תחנות אלו היו פעילות כבר במלחמת ההתשה. בשורת מתקפות של חיל האוויר הישראלי שהחלה ב-20 ביולי 1969 ונמשכה כשבוע נפגעו שלוש תחנות מכ"ם על ההר.[7]
מלחמת יום הכיפורים
בלילה שבין 10 ו-11 באוקטובר 1973, כחלק מחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, ביצע צה"ל את מבצע פונטיאק ובו ערך כוח קטן, שכלל 22 לוחמים, פשיטה מוסקת על ג'בל עתקה. הכוח כלל תותחנים מיחידה מוסקת ואנשי מילואים מסיירת מטכ"ל בפיקוד עמוס ירון, והיה חמוש בשני תותחים מסוג M102 יבילי אוויר בקליבר 105 מ"מ. הכוח הוטס על ידי שני מסוקי יסעור מטייסת דורסי הלילה והגיע להר מכיוון דרום (דרך ראס סודר).[8] כוח התותחנים ביצע ירי של כ-90 פגזים אל עבר מפקדת הארמייה השלישית המצרית בג'בל ג'פרא ואל עבר מתקני קשר על צומת בכביש סואץ-קהיר.
לקראת סיום המלחמה, פקד המטכ"ל הישראלי לכבוש את כל ג'בל עתקה, שהיה ידוע כבסיס לוחמה אלקטרונית של הצבא המצרי. הפעולה הוטלה על שתי יחידות מובחרות של צה"ל: "סיירת מטכ"ל" ו"סיירת שקד" שהצליחו בפשיטה מוסקת במסוקי יסעור לכבוש את פסגת ההר ואת חלקו הצפון מזרחי.[9] הפשיטה כללה את כל הלוחמים "מסיירת שקד", שהיו בפיקודו של משה ספקטור[10] וכוח מוסק נוסף מסיירת מטכ"ל בפיקוד מוקי בצר[11]. ל"סיירת שקד", שהשתלטה על חלק מההר היה פצוע אחד, סגן רון גפני, שעלה על מוקש.
בהיעדר דרך אל ראש ההר, במשך רוב זמן שהות צה"ל בגדה המערבית של תעלת סואץ, הוצנחה מהאוויר אספקה לכוחות אלו. מאוחר יותר הוכשר על ידי גדוד חימוש 784 מעין רכבל מאולתר אל הכוח שעל ההר.[12] במקביל, החל חיל ההנדסה הישראלי לפרוץ דרך עפר אל מרומי ההר, אולם פריצת הדרך נתקלה בקשיים רבים והושלמה רק בסמוך לפינוי ההר על ידי כוחות צה"ל, בהתאם למתווה הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים. המצרים ניסו מספר פעמים לתקוף את כוחות צה"ל מכיוון ואדי חגול שבדרום אולם נהדפו על ידי הכוח הישראלי.[4] אזור ג'בל עתקה, שפינויו התרחש בסוף ינואר 1974, היה יחד עם נמל ע'דביה ומבואות העיר סואץ, האזורים הראשונים שפינה צה"ל לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים.[13]
תיאור ההר בספרות
בספרו, "גילוי אליהו", מתאר ס. יזהר את ההר, לאחר שעלה עליו באמצעות מסוק לקראת סיום המלחמה ושהה עליו כיממה. הוא מכנה אותו "ההר הנישפה",
עומדים מעל מצוק בראש ההר הנישפה, שצפוי שיקראו לו קן נשרים, עומדים מביטים סביב, העיר סואץ למטה לרגלינו, מי יודע מה שם כעת, [...] עוברים ממצוק למצוק מיתלולי פרא מרהיבים ושפכי אבנים שבתחתית כל אחד נפרסת בעומק דלתא של חול [..] יושבים על התלולית הנשקפת על הכול. קשה להמיש עין. משהו שמתברר רק כשרואים מכאן את הגודל האינסופי ואת מהות האינסוף שכל מה שניסו בכל הכוח לשרוט על פניו נבלע ונמחק ואיננו ניכר.
— גילוי אליהו, עמ' 146-145
בהמשך הערב מצטרף יזהר ללוחמים שהדליקו מדורה בתוך מערה בהר. הוא יוצא בלילה מהמערה ומתאר את השמים הנגלים לעיניו.
גם הקור אינו מכהה את מראה השמים האלה, הענקיים הזוהרים האלה, הקמרוניים והמלאים המון כוכבים מצוחצחים וזוהר מסנוור כמעט בלילה הצח הזה, כוכבים גדולים ובוהקים וכאילו בוער סביבם [...] זו לא כיפה גדולה אחת וזוהרת אלא שפע כוכבים גדולים זורחים ענקיים, נוצצים ורושפים, רגע כמו פירות זהב בשלים, למשל, ורגע כמו עגילים ענביים.
— גילוי אליהו, עמ' 152–153
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'בל עתקה |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 צבי אילן, ג'בל עתאקה ואזורו, דבר, 28 בינואר 1974
- ^ על פי מפה גאולוגית של מצרים
- ^ גובה: 1,272 מטר, מיקום: 29.37261 צפון, 32.38895 מזרח
- ^ 4.0 4.1 משה דיין, "אבני דרך", הוצאת עידנים והוצאת דביר, 1976, עמ' 671-670
- ^ צבי כשדאי, "להר סיני", חיפה: דפוס ורהפטיג, תר"צ, פרק י'
- ^ part VII, Following my stepfathers footsteps, רשימה בבלוג הכוללת תמונות רבות, 25 בינואר 2012
- ^ כנפיים מעל סואץ, זאב שיף, הוצאת שיקמונה 1970, עמ' 52
- ^ יובל אפרת, היום מלחמה, מערכות גיליון 391 אוקטובר 2003
- ^ מפה 72: קווי הפסקת האש בדרום, ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון - מלחמת יום הכיפורים, מפות (מפה מס' 12), באתר ארכיון צה"ל
- ^ מורשת-מלחמת יום הכיפורים, באתר עמותת סיירת שקד
- ^ אבנר שור, צוות איתמר, הוצאת כתר, 2003, עמודים 212-220.
- ^ עמירה שחר, חיל החימוש כמכפיל הכוח, תולדות חיל החימוש בשנים 1985-1967, עמ' 123
- ^ היום יושלם פינוי הגזרה הדרומית, דבר, 27 בינואר 1974
12.
29027272ג'בל עתקה