מבצעי מגבית

מבצעי מגבית

ספינת טילים קומאר מצרית במפרץ סואץ
מערכה: גזרת ים סוף
מלחמה: מלחמת יום הכיפורים
תאריכים	9 באוקטובר 1973 – 22 באוקטובר 1973 (14 ימים)
מקום	ע'רדקה בצפון מערב ים סוף
עילה	חיסול איום הטילים על שייטת הנחתות כדי לאפשר הנחתת כוחות שריון על החוף המערבי במפרץ סואץ
תוצאה	ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים מנהיגים גולדה מאיר  אנוור סאדאת  מפקדים אלוף בנימין תלם אל"ם זאב אלמוג, מפקד זירת ים סוף כוחות כלי שיט וצוללים של שייטת 13 ספינות קומאר אבדות שתי ספינות קומאר מוטבעות.
אזור התרחשות מבצעי מגבית בצפון ים סוף

מבצעי "מגבית" הם סדרת פעולות תקיפה שערכה שייטת 13 של חיל הים הישראלי בים סוף במהלך מלחמת יום הכיפורים. המבצעים נועדו להרתעת חיל הים המצרי ולהשמדת כלי שיט שלו שאיימו על כלי שיט ישראלים והפריעו לתוכנית הנחתת כוחות משוריינים של צה"ל בחוף המצרי של מפרץ סואץ.

הפעולות כללו חדירה תת-מימית שקטה, תקיפה באמצעות סירות נפץ וירי רקטות "לאו" מסירות מהירות. במבצעים אלו הושמדו שתי ספינות קומאר ונהרס המזח הצבאי במעגן ע'רדקה. המעגן פונה מכל כליו ושני הקומארים הנותרים עזבו את המעגן ועברו לנמל ספאגה, 60 קילומטר דרומה יותר.

היערכות הכוחות

היערכות צה"ל

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

במטכ"ל של צה"ל גובשו בשנים שקודם למלחמת יום הכיפורים תוכניות להנחתת כוחות משוריינים בהיקף של אוגדה בחוף המערבי של מפרץ סואץ כדי להקל על הלחץ באזור תעלת סואץ. הנחיתה הייתה המשימה העיקרית שתוכננה לחיל הים לעת מלחמה בגזרת ים סוף. ההצלחה המבצעית במבצע רביב (1969) המחישה לצה"ל את האפשרויות לפעולת איגוף ימי. חיל הים ערך בים סוף כוח תובלה והנחתה, שכלל שבע נחתות בגדלים שונים וצה"ל תירגל בהן הנחתה של כוחות משוריינים. תוכניות הנחיתה כונו "מבצע אור אדום" ו"מבצע אור ירוק".

לאבטחת מבצעי הנחיתה ופעילות שוטפת בים סוף נבנו במספנות ישראל ספינות מדגם סער 4, אך כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הן טרם הגיעו לגזרת ים סוף. פלגה 915, שכללה 4 ספינות דבור (ועוד דבור לא מאויש), היוותה את הכוח הלוחם בזירת ים סוף שבפיקודו של אל"ם זאב אלמוג. לאחר פתיחת המלחמה הגיעה לפעילות בגזרה, על פי דרישת המז"ר, קבוצת לוחמים משייטת 13.

ההיערכות המצרית

בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים העביר הצי המצרי חלק גדול מכוחו לים סוף, מתוך הערכה שיהיה ניסיון לפרוץ בכוח את מצרי טיראן, ומאז הייתה למצרים עדיפות משמעותית על חיל הים הישראלי באותה זירה. הכוח המצרי כלל שתי צוללות, שתי משחתות, פריגטה, ארבע ספינות קומאר, שבע טרפדות ושתי ספינות משמר. טיבוע שתי הטרפדות במבצע אסקורט של שייטת 13 צמצם את הכוח המצרי. פריסת כלי השיט המצריים בתחילת מלחמת יום הכיפורים הייתה ספינות משמר וטרפדות מסדרת קומסומולץ (K-123) בצפון מפרץ סואץ, משחתות וצוללות בדרום ים סוף, ובזירה הקרובה נמצאו ארבע ספינות קומאר שהיוו את עיקר האיום על כלי שיט של חיל הים הישראלי.

שני סטי"לים מצריים מדגם קומאר, ששהו במעגן ע'רדקה, היוו איום חמור על תנועת נחתות הטנקים של חיל הים הישראלי באזור. סטי"לים אלה היו מצוידים בטילי SS-N-2 סטיקס והיו יכולים להטביע נחתת מטווח של עשרות קילומטרים. אזור מעגן ע'רדקה היה מוגן היטב בשש סוללות טק"א SA-2 ו־SA-3 שהוצבו בפאתי המעגן. בתחילת מלחמת יום הכיפורים, ב־6 באוקטובר 1973, כוח הסטי"לים מע'רדקה יצא ותקף כלי שיט של חיל הים הישראלי בקרבת חוף שארם א-שייח'. חיל האוויר הישראלי הופעל נגדם אך נמנע מלהיכנס לתקיפת כלי שיט בתחום של 40 ק"מ מע'רדקה. הימצאות ספינות הטילים במעגן מאובטח כנגד מטוסים סיכנה את המעבר של נחתות חיל הים לתוך מפרץ סואץ וממנו, וללא נטרול הספינות המצריות לא ניתן היה לבצע את התוכנית הישראלית.

יוזמה מבצעית

ראש מספן המודיעין, אל"ם רמי לונץ, דיווח בפורום מפקד חיל הים ב־8 באוקטובר 1973 שהצי המצרי מגלה יוזמה בפעילות התקפית. ”אין לנו כלים מתאימים לפעולה בע'רדקה הבסיס מוגן בצורה חזקה. ... בשדואן יש טנקים במערך מוגן יפה.” בסיכום הקדם ניתנו הנחיות מפקד החיל, אלוף בנימין תלם – ”יש לתכנן פעולות פשיטה, להלילה במידת האפשר, או למחר, על ע'רדקה שדואן ועוד יעדים בחוף המצרי שבהם יבוצעו פעולות חבלה ומיקוש ע"י שייטת 13 ויחידה 707. רנ"ף ים/3 יודיע למפקד הזירה להגיש הצעות לפעילות הדבורים ואנשי ש/13”

כוח של כ־40 לוחמים משייטת 13, בפיקודו של רס"ן אילן אגוזי, הגיע למפקדת הזירה בבסיס מפרץ שלמה ב־8 באוקטובר בשעות אחרי הצהריים. הכוח הביא עמו מספר סירות גומי זודיאק דגם 5. עם הכוח הגיעו מפקד שייטת 13, שאול זיו, וכן אלוף (מיל') יוחאי בן-נון ואלוף (מיל') אברהם בוצר שהגיעו כיועצים. שלושתם התנגדו לתקיפה בע'רדקה בנימוק שהסיכון גדול (סא"ל זיו התנגד לתוכנית התקיפה עוד בעת הצגתה המוקדמת, ב־23 באוגוסט 1973). בוצר אף הודיע שימליץ למח"י לא לאשר תקיפת ע'רדקה. מח"י אישר (באמצעות סגנו, צבי תירוש) את המלצת אלמוג לתקוף בע'רדקה, לאחר שסרן גדי קרול קיבל על עצמו לבצע את הצלילה.

פעולות מגבית 10, 11, 14 ו־15 היו ביוזמת אל"ם אלמוג ובאישור האלוף תלם, והפעולה האחרונה, מגבית 16, נעשתה לפי דרישת האלוף תלם ובאישורו.

• 

  מבט על המעגן, המחנה הצבאי ושדה התעופה בע'רדקה 1973.

• 

  מפת השוניות בכניסה למעגן ע'רדקה.

• 

  אזור מעגן ע'רדקה והאיים סביבו.

מבצע מגבית 10 - חבלה באמצעות צוללים

תכנון

תרשים ניווט סירות הגומי לתקיפת ע'רדקה מגבית 10 ו־11

המרחק הגדול, כ־60 מיל ימי (100 ק"מ), מבסיס היציאה בשארם א-שייח' לע'רדקה היה כפול מטווח הפעילות של סירות הגומי. דחיפות הפעולה לא אפשרה המתנה להבאת סירות מתאימות יותר מדגם "סנונית", שלא נמצאו בזירה. התנועה בים פתוח עם אמצעי ניווט מינימליים חייבה תכנון מיוחד. הימצאות מכ"ם מצרי באי שדואן חייבה לבצע איגוף מזרחה, מה שהקשה על הניווט.

קבוצת התכנון התקיימה בבסיס מפרץ שלמה וכללה את רס"ן אילן אגוזי, רס"ן אלי מרק ומפקד הצוללים סרן גדי קרול, במעורבות של אלוף (מיל') יוחאי בן-נון וסא"ל יוסף דרור מוותיקי השייטת, ובאישור אל"ם זאב אלמוג, מפקד זירת ים סוף. התכנון עם סירות גומי היה גבולי ונעשה מחוסר ברירה משום שמחשש מתקיפת המשאיות על ידי חוליות קומנדו מצרי שפעלו ברחבי סיני לא ניתן אישור להוריד לזירה "סנוניות" ודולפינים.

עקב פריסת מערכות הטילים כנגד מטוסים המצריות נוצר אילוץ שחילוץ על ידי מסוקים יהיה אפשרי רק עד 10 מיל ימי מהאי שדואן. הובהר שלא ניתן יהיה לקבל סיוע אוויר התקפי ברדיוס 40 ק"מ מע'רדקה בהיותו אזור מוגן-טילים (אמ"ט). הקצוות האחרונים של התכנון והתיאומים למבצע נסגרו בליל 9 באוקטובר בשעה 02:00. נקבעו הרכב הכוחות, הנתיבים, לוח הזמנים והקשר.

הרכב הכוח

הכוח כלל:

• שלוש סירות גומי מדגם זודיאק מרק 5 בפיקוד רס"ן אלי מרק. בכל סירה נמצאו 12 מכלי דלק שיביאו את הצוללים לקרבת המטרות ויאספום לאחר הביצוע.
• שלושה זוגות צוללים בפיקוד סרן גדי קרול ידביקו מוקשי עלוקה.
• זוג דבורים - 861 בפיקוד סגן יעקב עבאדי ו־863 בפיקוד סגן מנחם רזניק באזור ראס מוחמד, בפיקוד רס"ן אברהם בן שושן על דבור 863, בכוננות לקבל את הסירות בדרכן חזרה ולתדלק אותן.
• סירת גומי עתודה תמצא על אחד הדבורים.

לוח הזמנים: נקבעה יציאה לים ב־9 באוקטובר שעה 13:00, היערכות הדבורים במארב מ-18:00. שעה 21:00 נקבעה כשעת הטבילה לצוללים ובחצות 24:00 איסוף הצוללים.

תדריך ויציאה - לא היה מידע מדויק על פריסת כל השיט המצרים במעגן. נוהל הקרב המזורז הסתיים בתדריך לכוח המבצע שנעשה בשעה 11:30.

ביצוע

ספינה חמושה מצרית מדגם ברטרם

.

המבצע יצא לדרך ב־9 באוקטובר, בשעה 13:00. הים היה גבה גלי. הניווט ליעד בוצע על ידי רס"ן מרק במצפן בלבד. הוא הצליח להביא את הסירות במדויק לתעלת הכניסה אך באיחור קל. בדרך התגלו ותוקנו תקלות במנועים, שבפעולתם צרכו דלק למעלה מהמתוכנן. בנקודה המתוכננת לטבילת הצוללים נתגלתה סירת 'ברטרם' מצרית מסיירת בסמוך להם שחסמה את אזור הכניסה למעגן. הסירות הסתתרו ממנה במשך שעה וחצי עד 22:55. הסירה המצרית התרחקה והכוח התגנב שוב לנקודת הטבילה.

רס"ן מרק חישב שכניסה לטבילה והפעלת הצוללים תגרום לכוח להימצא בדמדומי הבוקר בתוך המעגן. שיקול שני היה המחסור בדלק לסירות הגומי. בהתייעצות עם גדי קרול ובהנחיית המז"ר הוחלט לבטל את הפעולה.

הסירות נעו כ־10 מיל ימי מזרחה ושם, הקימו קשר עם החפ"ק במפרץ שלמה, מסרו הודעה על הביטול והצורך הדחוף בדלק. דבור 861 בפיקודו של סגן יעקב עבאדי נשלח בפקודת המז"ר לנקודת מפגש קדמית, לפי התכנון. המפגש התקיים ב־10 באוקטובר שעה 02:40. לסירות כבר לא היה דלק והן נגררו אחרי הדבור כשהן קשורות זו אחר זו עם הלוחמים בתוכן. הכוח הגיע לשארם א-שייח' בשעה 08:20.

מסקנות

מפקד זירת ים סוף, אל"ם זאב אלמוג, הציג מסקנות מתחקיר הפעולה:

• הוכח שניתן להגיע אל היעד וחזרה מבלי להתגלות, ולנווט בו בביטחון.
• הוברר שהכוח חדר עם סירות הגומי אף יותר משתוכנן, וכי ניתן היה להטביל את הצוללים – דבר המעיד על ערנות נמוכה של האויב ביעד.
• היה ברור שהמצרים לא היו מודעים כלל לעובדה שהכוח היה ביעד, ומכאן שלא אבדה יכולת ההפתעה.
• למרות היתרון שנוצר מהכרת היעד, יש עדיין להעמיק את לימודו ולשפר את הכנת הסירות.

מבצע מגבית 11 – חבלה באמצעות צוללים

החזרה מהיעד ללא פגיעה במטרות, והעייפות הכללית מההפלגה בים גלי גרמו לתסכול בקרב הלוחמים. בעקבות תחקיר לכוח נקבע שההפלגה בטווח גדול בסירות הגומי אפשרית אך מסוכנת ויש להשתמש ב"סנוניות". הניווט קשה אך אפשרי ומכ"ם הסנונית יקל על הניווט. מפקד חיל הים, אלוף בנימין תלם, אישר את הורדת ה"סנוניות" לשארם א-שייח'. היה ברור שהן לא יגיעו בזמן לקראת היציאה לביצוע החוזר שנקבעה ל-11 באוקטובר בצהריים. הסנוניות נשלחו במהירות האפשרית כדי שיוכלו לסייע בחילוץ אם יהיה צורך. השינוי העיקרי מהתוכנית הקודמת היה: להסתפק בשני זוגות צוללים. להשתמש בסירת הגומי השלישית כסירת דלק שתישא מכלים רבים על מנת להימנע מהצורך לקרב את הדבורים לשרטון גיפטון.

הרכב הכוח

הכוח כלל:

• שלוש סירות גומי מדגם זודיאק מרק 5 בפיקוד רס"ן אלי מרק שתי סירות להובלת הצוללים לקרבת המטרות ואיסופם לאחר הביצוע. הסירה השלישית יועדה להובלת מכלי דלק רבים יותר.
• שני זוגות צוללים בפיקוד סרן גדי קרול שידביקו מוקשי עלוקה.

כוח עתודה בפיקוד סגן מפקד הזירה סא"ל חיים שקד במארב וכוננות לחילוץ באזור שדואן שכלל:

• נחתת אח"י שקמונה פ-55 בפיקוד סגן יורם דביר.
• שלושה דבּורים: 861 בפיקוד סגן יעקב עבאדי, 863 בפיקוד סגן מנחם רזניק ו־865 בפיקוד יעקב בוגץ'.
• זוג "סנוניות" בפיקוד סרן דודו מרום שהגיעו במשך הלילה ויצאו לכוננות באזור ראס מוחמד.

כן הועמד מסוק וזוג צוללים בכוננות לחילוץ בשדה אופיר.

ביצוע

מסלול התנועה של סירות הגומי ליעד וחזרה בפעולת מגבית 11

תרשים תנועת הצוללים וסירות הגומי במעגן ע'רדקה בפעולת מגבית 11

המשימה לפגיעה בספינות הקומאר בע'רדקה נשארה בתוקף. הכוח יצא מבסיס מפרץ שלמה בשלוש סירות גומי בליווי דבור ב־11 באוקטובר בשעה 13:30 לכיוון היעד. הדבור נשאר באזור ראס מוחמד והסירות המשיכו בדרכן באיגוף מזרחי מחוץ לטווח המכ"ם באי שדואן.

הים היה נוח והמנועים פעלו ללא תקלות, והכוח התקרב ליעד מוקדם מהמתוכנן. היה ירח מלא. בשעה 20:30 הגיעו הסירות לנקודת הטבילה שבהחלטה במקום נקבעה כ־500 מטר צפונה מהנקודה המתוכננת על מנת להימנע מהתגלות. מיד בטבילה במים הרגישו הצוללים התפוצצות רימונים נגד אדם שזרקו המצרים למים. הצוללים התקדמו בשחייה קבוצתית וחיפשו את המעגן. כשהרגישו את הפיצוצים מתרחקים הבין סרן גדי קרול שעברו את המעגן. הצוללים התקרבו בצלילה לחוף. ב־23:30 עלו מהצלילה הזדהו והתקדמו בשחייה צפונה.

זוג הצוללים הראשון, סרן גדי קרול ורס"ל דן עוזיאלי, זיהה כלי שיט גדול שלו ארבעה מדחפים והניח שזהו אחד הסטי"לים המצריים. הצמדת מוקשי עלוקה הייתה מסובכת. גוף הקומאר עשוי עץ ולא נמצא משטח מתכת להצמדת המגנטים. גם הבורג הבליסטי לא עבד. הצוללים הצליחו לקשור את המוקשים לצירי המדחפים ולהפעילם ונסוגו צפונה בצלילה. בשעה 03:20 חזרו קרול ועוזיאלי לסירות הגומי באפיסת כוחות.

פעילות המצרים

אזעקה בחוף - בעת ההמתנה לצוללים שהו הסירות במרחק קרוב לחוף שהוא מחנה צבאי מצרי. בשעה 24:00 ניכרו רעש, צלצולים והדלקת אורות מהמחנה. הסירות המתינו כ־50 מטר מהחוף עם מנועים מודממים. רס"ן מרק המתין בדריכות ושקל את המצב. כל תגובה שינקוט תקטין את ההסתברות להצלחת איסוף הצוללים. התברר שהייתה זאת החלפת משמרות שגרתית במחנה שאינה קשורה לפעולה.

כוח מצרי חולף - בשעה 02:00 עבר ליד סירות הגומי הממתינות כלי שיט מנועי, כשהוא גורר מצפון לדרום ארבע סירות גומי עם חיילים בתוכן. כנראה היו אלה סירות שהדבורים בפיקודו של חיים שקד גילו באזור 'מרסה בריכה' והבריחו אותן. סירות הגומי המשיכו בהמתנה לצוללים. רס"ן אלי מרק עקב אחריהם ולא יזם פעילות התקפית. כך הכוח לא התגלה למצרים.

המשך הפעולה

זוג הצוללים השני צלל למרכז המעגן, עלה וצפה, אך בין הרבה ספינות דיג לא הצליח לאתר את הקומארים. לאחד הצוללים קרתה תקלה והוא לא יכול היה להמשיך לצלול. הזוג עלה צפונה בשחייה כנגד הזרם. בשעה 03:15 הקים קשר עם רס"ן מרק, זוהה ובשעה 03:55, באור הדמדומים, נאסף על ידי סירות הגומי בקרבת מזח הדלק. לאחר האיסוף הופעלו המנועים ושובלי תנועת הסירות התגלו למצרים ונפתחה אש מטווח קרוב. למרות פניות הזיג-זג החדות שביצעו המשיכה האש, שלפי הערכת רס"ן מרק הייתה משני תותחים של 20 מ"מ, להיות מסכנת. בעקבות ההתגלות והאש, חשש רס"ן מרק שהמצרים ירדפו אחריו בכלי שיט וביקש מהחפ"ק סיוע אווירי, שעקב מגבלת אמ"ט (אזור מוכה טילים) לא ניתן היה לקבלו במקום בו היו הסירות.

בהיות הסירות בטווח קילומטר מהחוף ועדיין תחת אש לא יעילה במיוחד, התקלקל מנוע של אחת הסירות והיא התעכבה. מרק חזר עם הסירות התקינות, הורה לאנשים לעבור, עם הציוד האלקטרוני, לסירות האחרות. הסירה פוצצה בלבנת חבלה שהוכנה למקרה כזה, והכוח יצא מהשטח במלוא המהירות. חיל האוויר מסר שהסיוע יינתן אחרי שהסירות יצאו מאזור מוגן טילים. הסירות התרחקו, המצרים לא רדפו אחריהן וסיוע לא נדרש ולא הופעל. בשעה 04:33 דיווח רס"ן מרק, במענה לשאלת החפ"ק, על כך שהודבקו שני מוקשים לקומאר אחד, וכי הוא עם הצוללים בדרך החוצה.

סירת סנונית חמושה מגיעה לשארם א-שייח' על גבי מוביל

במהלך הערב הגיעו הסנוניות מהצפון לבסיס מפרץ שלמה ויצאו לים. נקודת המפגש נקבעה במרחק 15 מיל ימי מזרחית ליעד. הכוח הנסוג נפגש עם זוג הסנוניות בפיקוד סרן דודו מרום ויחד חזרו לשארם א-שייח' בשעה 08:35.

למודיעין הימי נודע כי ספינת קומאר נפגעה מפיצוץ, אך בזכות מבנה העץ שלה לא טבעה. בתחקיר ראשוני שנעשה לאחר חזרת הכוח נאמר כי מוקשי העלוקה שהודבקו פעלו היטב וספינת קומאר יצאה משימוש. אך יש צורך באמצעי חבלה גדול יותר שיוודא הרס המטרה.

באותו הלילה הייתה פעילות נוספת במפרץ סואץ: מרדף אחרי קומנדו ימי בסירות, סיור אלים של דבורים מול ראס זעפרנה וניסיון כושל לחילוץ אנשי מוצב המזח.

מבצע מגבית 14 – סיור אלים

הגעתן לבסיס מפרץ שלמה של הסנוניות המהירות והחמושות איפשרה לבצע פעולות התקפיות. האי שדואן הנמצא במבואות שארם א-שייח' ונמצאת בו תחנת מכ"ם החולשת על הכניסה למפרץ סואץ היווה מטרה מתבקשת. ידיעות מודיעין והערכות היו לפעילות תקיפה מצרית כנגד בסיס מפרץ שלמה באמצעות לוחמי קומנדו מושטים בסירות גומי שהאי שדואן ישמש להם בסיס קדמי. על כן בוצע בלילה 13–14 באוקטובר, הלילה השמיני לקרבות מלחמת יום הכיפורים, סיור אלים במבואות האי שדואן על ידי כוח שייטת 13 בפיקוד רס"ן אלי מרק.

תרשים תנועת הסנוניות בסיור אלים ליד האי שדואן - 'מגבית 14'

הכוח כלל שתי סנוניות עם שלושה לוחמים בכל סירה, וכן מסוק ולוחם בכוננות לחילוץ בשדה אופיר. ללוחמים היה ניסיון רב בביצוע סיורים אלימים מול חופי לבנון. עוד באוקטובר 1971 החימוש לכל "סנונית" תוגבר וכלל שני מקלעי מאג קבועים בצידי החרטום. הותקנו חצובות לשני מאגים נוספים בכל צד. בנוסף צוידו במטולי רקטה RPG-7.

נתיבי התנועה תוכננו דרומה עד ראס מוחמד ובגירוד חוף עד למפרץ הדרומי באי שדואן ושם לחפש את סירות הגומי המצריות. הייתה הערכה שבתוך המפרץ ימצאו כלי שיט מצרים ואולי יהיו מטרות נוספות.

ביצוע

התקנת חצובות המאגים התארכה והכוח יצא לים ב־13 באוקטובר בשעה 21:30. בתחילה תנאי הים היו טובים וירח מלא האיר את הלילה. דרומית לראס מוחמד השתנו תנאי מזג האוויר - רוח צפון־מערבית בעוצמה של 25 קשר (כ־46 קמ"ש) הרימה גלים בגובה שני מטר שהיקשו על תנועת סירות הסנונית והרטיבו את הלוחמים. המכ"ם בסירת הפיקוד לא עבד טוב ורס"ן מרק הורה לאמנון שני בסירה השנייה לנתב את הדרך. כך הגיעו עד שני מיל ימי מצפון לאי שדואן אך לא מצאו סירות גומי מצריות. הכוח ירד לאורך חוף האי שדואן אך בשלב מסוים החל ירי נורי תאורה לעבר סירות הסנונית. מרק הסיק שהכוח התגלה, התרחק ונכנס לאזור המעגן ממזרח וביצע ירי מקלעים לכיוון נקודות שנראו בחוף. הכוח חזר לשארם א-שייח' ב־14 באוקטובר בשעה 02:30.

מבצע מגבית 15 - סירות נפץ

הצורך המבצעי - בהמשך המלחמה נמצאה זירת ים סוף בכוננות להפעלת פעולת איגוף ימי בדרום מפרץ סואץ. אף כי סטי"ל קומאר אחד הוטבע המשיכו יתר ספינות הטילים במעגן ע'רדקה להוות איום בטילי סטיקס על הנחתות של חיל הים הישראלי. לוחמי שייטת 13 נדרשו לפתור את הבעיה. לנוכח ריבוי אמצעי המגן שמופעלים על ידי המצרים במעגן נראתה החזרה על דרך פעולה שקטה, באמצעות צוללים חבלנים, באותו היעד, בעלת סיכויי הצלחה נמוכים, ונדרש משהו אחר.

סירת סנונית מזוודת ומותקנת כסירת נפץ 'פצחן', אוקטובר 1973

סירות הנפץ מהדגם האיטלקי שפעלו במלחמות הקודמות כבר התבלו ויצאו מהשירות. צוות הפיתוח בבסיס שייטת 13 עסק בהרכבת מערכת פיצוץ ליצירת סירת נפץ על בסיס גוף סנונית. הפיתוח, שנקרא "פצחן", היה שונה מהסירות המקוריות. מטען הנפץ שנשאה היה גדול יותר (270 ק"ג) ומחומר נפץ חדיש יותר RDX. רק מעט לוחמים ידעו להפעיל את ה'פצחן', ניסויי ההפעלה היו ראשוניים ומערכת הניהוג סבלה מחוסר אמינות. מערכת יזום הפיצוץ שנקראה 'מגור' הייתה חדשה וטרם הוכחה כראויה לשימוש מבצעי.

הכנת סירות הנפץ

מחוסר ברירה טובה יותר שכנע סגן מפקד השייטת רס"ן גדי שפי את מפקד השייטת שאול זיו להכין את ה'פצחנים' לפעולה. בבסיס עתלית נכנסו להילוך גבוה. סירת נפץ מופעלת על ידי לוחם בודד המתקרב מאוד למטרה. מפקד השייטת בחר אישית את לוחם המילואים יאיר מיכאלי ל'פצחן' והוא נקרא לשוב משארם א-שייח' לעתלית לצורך כך, ולוחם אחר נבחר לפצחן השני.

מיום א' 14/10 החלה פעילות מזורזת בבסיס עתלית על ידי מכונאי ימי רס"ר דוד מרכוס ורס"ל ידידיה יערי ששב מחו"ל בפתיחת המלחמה. ב־15 באוקטובר החלו שיוטי הרצה ואימוני מודל בעתלית. במהלך ההרצות התגלו בעיות עם המנוע שכבה וכן היה צורך להחליף מדחף. יאיר מיכאלי היה בעל ניסיון רב בהשטה ואילו הלוחם השני לא יכול היה להגיע לרמה הנדרשת בזמן הקצר שעד לביצוע. גדי שפי החליט להעדיף את ידידיה יערי והוא נקבע כמפעיל ה'פצחן' השני. ב־16 באוקטובר נשלחו הסירות על מובילים לשארם א-שייח' והמפעילים נשארו ללמוד את מערכת הפעלת הפיצוץ שכונתה 'מגור'. הפצחנים הגיעו לשארם א-שייח' ב־17 באוקטובר שעה 22:00 והמפעילים מיכאלי ויערי הגיעו בטיסה באותו הזמן.

תכנון ואימון

תרשים תנועת כוח הסנוניות וסירות הנפץ למעגן ע'רדקה וחזרה, מגבית 15

אלוף (מיל') יוחאי בן נון, סא"ל יוסף דרור ורס"ן אלי מרק קיימו תכנון מקדים ודרך לפעולה. רס"ן גדי שפי הגיע ביום חמישי 18 באוקטובר בשעות הבוקר גובשה דרך הפעולה לתוכנית. בליל 18 באוקטובר יצאו לתרגיל מודל שכלל: איתור וזיהוי המטרה, הזנקת ה'פצחנים' זיהוי הפעלת תקיפה קפיצה למים ואיסוף מפעילי ה'פצחנים'. להארת המטרה הופעלה רקטת תאורה ידנית. התרגיל התחיל בשעה 22:30 והסתיים למחרת ב־05:15 בבוקר. מסקנות התרגיל היו שהפעלת התאורה בכיוון המטרה מסנוורת ויש להפעילה בכיוון ומרחק כזה שהאור יוטל מהצד.

בבוקר 19 באוקטובר גובשה התוכנית, כיוון הכניסה נקבע מצפון. היה זה בין היתר מידיעות מודיעין שצפויה תנועת כלי שיט מדרום. התקיפות יתבצעו זו אחר זו בהתאם למצב בשטח.

התכנון הוצג לפני מפקד הזירה, אל"ם זאב אלמוג, ואושר על ידו.

הרכב הכוח

הרכב הכוח בפיקוד רס"ן גדי שפי כלל:

• שתי סנוניות בפיקוד רס"ן אלי מרק, עם שלושה לוחמים בכל סירה.
• זוג פצחנים, יאיר מיכאלי וידידיה יערי, מפעיל אחד בכל סירה.
• סנונית כוננות לחילוץ בפיקוד אלוף (מיל') יוחאי בן-נון, עם שלשה לוחמים ליד האי שדואן.
• שלישיית דבורים בכוננות לחילוץ באזור ראס מוחמד.
• מסוק ושני לוחמים בכוננות לחילוץ בשדה אופיר.

אישור מפקד חיל הים

מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם שאף להמשך התקיפה בע'רדקה אך פקפק ביעילות שיטת הפעולה. הביע זאת בקדם בשעות הבוקר: ”אני לא להוט אחרי הפצחנים....בשלב הזה אני בהחלט אנטי-פצחנית, הרגשתי שזה ..."חאפ-לאפ". כל הענין לא עבר בדיקה רצינית. נהיה בזירה ונשמע אותם....לעומת זה אני חם על ענין ע'רדקה.” באותו דיון מובעת דעה ”הכרחי לגמור את שני הסטי"לים בע'רדקה.” והסיכום לתכנן תקיפה במעגן ע'רדקה, ושמפקד חיל הים יגיע לשארם א-שייח' ויאשר או יבטל במקום.

האלוף תלם הגיע ב־19 באוקטובר בשעות הערב לבסיס מפרץ שלמה לצורך בדיקה ותדרוך אחרון. אל"ם אלמוג שכנע אותו שגם אם יהיו תקלות ב"פצחנים", עצם הפיצוץ בתוך מעגן ע'רדקה ישרת את המטרה הכוללת שהיא לגרום למצרים לתגבר את המעגן להגנת עצמם ולהסיט אותם מנתיב התנועה לביצוע "מבצע אור ירוק". רס"ן שפי הציג לתלם את התוכנית כולל כשירות סירות הנפץ. תלם בדק עם המפעילים את רמת בקיאותם במודיעין על היעד ויכולתם לזיהוי ספינת טילים מדגם קומאר. בשעה 18:00 אישר את הפעולה, וקבע שאם אין סטי"לים במעגן ע'רדקה לא לתקוף בכלל. ראש מספן הים, צבי תירוש, הציג את הנושא למטה הכללי וקיבל בשעה 22:00 את אישור הרמטכ"ל.

ביצוע הפעולה

ב־19 באוקטובר בשעות היום הכינו הלוחמים את הפצחנים לפעולה. המבצע התבצע בלילה שבין 19 ל-20 באוקטובר. הלוחמים לא ישנו כמעט ב־48 השעות האחרונות. הרופא התבקש לייעץ לגבי שימוש בגלולות בנזדרין והציע שלא לעשות זאת מסכנת התמכרות. בשעה 19:30 נעשה תדרוך אחרון לכל הכוח. לוחמי השייטת יצאו משארם א-שייח' ב־22:30, בפיקוד רס"ן שפי, על גבי שתי סנוניות ושני פצחנים. הים היה גבה גלי מכיוון צפון מערב. מפעילי הפצחנים ישבו גבוה ללא משקפי מגן ונתזי מי מלח צרבו את עיניהם. ב־03:30 הגיעו מצפון והחלו בהתגנבות שקטה. הכוח נכנס לתוך המעגן ובטווח 300 מטר מהרציף זיהה שפי במגבר אור כוכבים את ספינת המטרה, ספינת טילים מדגם קומאר, אך לא הראה אותה למפעילי הפצחנים.

תרשים פעולת מגבית 15 על ע'רדקה תקיפה בסירות נפץ 19–20 באוקטובר 1973.

תקיפה ראשונה - ראשון נשלח ידידיה יערי לפי סימן מסנונית הפיקוד. יערי לא ראה את המטרה והבחין בקושי ברציף. רקטת תאורה שנורתה מהסנונית נפלה לפניו וסינוורה אותו לגמרי. יערי הסתובב וחזר לעמדת תקיפה, ביקש תאורה והסתער מבלי להמתין. כיוון את הפצחן לדרום המזח, נעל את ההגה וקפץ. הפצחן המשיך לכיוון ועבר שמאלה מדרום למזח. יערי המתין במושב הצף תחת אש נשק קל שנורתה אליו מהמזח. סנונית הפיקוד באה לאספו. אלי מרק השיב אש במאג לכיוון החוף. רקטה RPG-7 שנורתה מסנונית לעבר הקומאר נפלה למים לפני המטרה. הפצחן שנשלח למזח עשה סיבוב וחזר אל מקום הנטישה. נהג הסנונית איתמר לוי הבחין בו והפנה את החרטום הצידה. הפצחן עבר קרוב מאוד אך נמנעה התפוצצות.

תקיפה שנייה – לאחר איסוף ידידיה יערי מהמים כיוון שפי את יאיר מיכאלי בהפלגה צמודה לכיוון המטרה. אלי מרק ירה רקטות תאורה אך הן נפתחו נמוך ולא הועילו. מיכאלי לא הבחין במטרה וכיוון את הפצחן למרכז המזח, נטש ונאסף מיד על ידי סנונית הפיקוד.

רס"ן אלי מרק שעקב אחרי סירת ה'פצחן' במגבר אור כוכבים ראה אותה פוגעת ברציף בין שתי ספינות הקומאר, ונשמעה התרסקות עמומה. הסנוניות התרחקו מאזור הפעולה. בדרכן ראו שוב את הפצחן הראשון מסתובב בשטח. מספר דקות מאוחר נשמע פיצוץ גדול ונראתה פטריית נפץ גדולה מהפעלת ההשמדה המשנית של הפצחן הראשון. ההתפוצצות החלקית גרמה לנזק רב למזח.

בדרכם חזרה לשארם א-שייח' חוו הסנוניות תקלות במנועים וגררו זו את זו. באזור ראס מוחמד נפגשו עם סנונית הכוננות בפיקוד אלוף (מיל') יוחאי בן-נון ונכנסו לשארם א-שייח' מוקדם בבוקר.

עקב אי הבנה בדיווח נוצרה במפקדת חיל הים דעה שספינת הקומאר התפוצצה וכך גם דווח למטה הכללי. מאוחר יותר התבררה הטעות. המצב היה שספינת הקומאר נשארה כשירה והיוותה מטרה לפעולה נוספת.

מסקנות

עלו מספר מסקנות: לא הייתה הכנה מספקת שהיא תנאי להצלחת פעולה. הוכח שסנוניות מסוגלות לחדור למעגן שמור בעת מלחמה ושהפצחן מהווה אמצעי משמעותי לגרימת נזק. יש צורך באמצעי לזיהוי המטרה על ידי המפעיל עצמו (אמצעי ראיית לילה היה בסנונית הפיקוד, אך לא שימש את מפעילי הפצחנים). יש צורך בקסדה ומשקפי מגן למנוע נתזי מי ים וסינוור עיני המפעילים. אמינות מנועי הסנוניות מהווה בעיה. כמו כן עלה בחומרתו מצב העייפות, עקב חוסר השינה של הלוחמים, שמוביל לפעולות אוטומטיות והשפיע לרעה על יכולת החשיבה בעת הביצוע. לדברי מפקד שייטת 13, סא"ל שאול זיו, "הפצחנים וסירות האם הוכיחו שהן מסוגלות לתמרן היטב בתנאי המבצע. זיהויין קשה לאויב והן מהוות מטרות קשות לפגיעה". לדברי מפקד זי"ס, אל"ם זאב אלמוג, "הלוחמים חזרו מאוכזבים, אך מנקודת ראותי כמפקד הזירה, המטרה העיקרית, כפי שגם הוגדרה מראש, הושגה – גם אם סטי"לים לא הושמדו, אלא 'רק' מזח. האזנות המודיעין לתשדורות האויב הצביעו על כך שהמצרים היו מבוהלים, רדפו אחר 'רוחות רפאים' ועמלו לתגבר את הגנת המעגן."

מבצע מגבית 16 - רקטות לאו

בגזרת הים התיכון תוכננה פשיטה רבת משתתפים על מוצבי המצרים בחוף מזרחית לפורט סעיד. רס"ן גדי שפי קיבל הוראה לעבור עם כל הכוח לגזרת הים התיכון. לוחמי שייטת 13 כבר נמצאו בשדה אופיר מוכנים לטיסה לבלוזה להצטרף לפעולה בצפון סיני. הסנוניות הועמסו לכלי רכב להישלח לחוף רומני.

הנחתה של כוחות שריון במפרץ סואץ עדיין עמדה על הפרק (ב־22 באוקטובר אף הועמסו כוחות שריון על נט"קים). במעגן ע'רדקה נמצאו שתי ספינות טילים מדגם קומאר כשירות לאחר שבשעות היום הצטרף סטי"ל קומאר מנמל סאפאגה. מפקד חיל הים, בנימין תלם, הורה למפקד הזירה לחזור ולתקוף את ספינת הקומאר במעגן ע'רדקה. גדי שפי, שכבר היה בשדה אופיר, הוחזר לבסיס מפרץ שלמה עם הלוחמים כדי לפעול פעם נוספת במעגן ע'רדקה.

מודיעין ותוכנית

פעולות מגבית 11 ו־15 שבוצעו בצורה "רועשת" העמידו את המצרים בכוננות עליונה. יסוד ההפתעה מסירות תקיפה נחלש, והסיכון בביצוע גדל. לא היה מידע מיוחד על שינויי היערכות ביעד.

בעת התדריך האחרון, שניתן על ידי אל"ם אלמוג, הודיע קצין המודיעין כי בליל הפעולה צפוי לפעול באזור המטרה זרקור תותחנים רב עוצמה. אלמוג קבע שנתון זה עשוי לסייע לקבוע את כיוון הכניסה ליעד – מצפון או מדרום. הכניסה הצפונית, הרחבה והפנויה, שהוערכה כעדיפה לחדירה (אף על פי ששנחדרה כבר פעמיים), לעומת הכניסה הדרומית הגדושה בשרטונות. בשטח הובחן שהזרקור ממתין בצד הדרומי ועל-כן הוחלט לחדור בשלישית מצפון.

שעת הפתיחה באש נקבעה על ידי אלמוג לשעה אחת קודם לזריחה. שעה בה הערנות פחותה וניתן להפתיע את האויב.

דרך פעולה ואימון מוקדם

תרשים תנועת הסנוניות החמושות לתקיפה במעגן ע'רדקה - "מגבית 16"

דרך הפעולה נבחרה והוכתבה על ידי מפקד חיל הים, שקבע כניסה על-מימית גלויה למעגן. באותו שבוע הגיעו למחסני זירת ים סוף מטולי קרגו (Carl Gustaf recoilless rifle) ורקטות לאו נגד טנקים שהגיעו לישראל ברכבת האווירית, והגיעו לזי"ס בבוקר הפעולה ביעד. מטולי הקרגו שהוכיחו את יעילותם כנשק מסיים בספינות הדבור של פלגה 915 מספר ימים קודם לכן, היו כבדים להפעלה מסירת סנונית. האלוף תלם הודיע ב־20 באוקטובר למפקד הזירה אל"ם זאב אלמוג שרקטות לאו לביצוע התקיפה יגיעו אליו למחרת, עם שני מדריכים שילמדו את השימוש בהן. 20 רקטות לאו נמסרו לאנשי שייטת 13. החימוש החדש לא היו מוכר ללוחמים, ולכן 10 רקטות הוקצו לאימון מוקדם ו־10 רקטות הוקצו למבצע. לקראת הפעולה בוצע אימון על מטרה צפה של זירת ים סוף. בוצעו מטווח-יום, ומטווח-לילה נוסף עם תחילת התנועה אל היעד. אלמוג קבע שהשיגור יבוצע 80–100 מטר מהמטרה, משום שקרוב מדי למטרה עלול הכוח התוקף להיפגע מפיצוץ טילי סטיקס שבספינות האויב המלאים בחצי טון חנ"ם כל אחד, ואילו רחוק יותר עלול היורה להחטיא את המטרה. אלמוג החליט שבכל "סנונית" לוחם אחד בלבד יבצע את הירי, והוקצו לו 5 רקטות לאו למשימה. נקבע שאותו לוחם ירה 5 רקטות לאו באימונים המוקדמים כדי לצבור מיומנות.

הרכב הכוח

סיכויי הפעולה הסתמנו כגבוליים. אי לכך, דרש מפקד הזירה זאב אלמוג מאלוף תלם לפקד על הפעולה בים בנימוק שניסיונו כמפקד שייטת 13 לשעבר, היכרותו הקרובה את הלוחמים ואת ה"סנוניות", והעדיפות לכך שהחלטות מידיות תינתנה מסירת הפיקוד ולא מחפ"ק מרוחק. אלמוג תיאר את חלוקת הסמכויות בינו ובין שפי: "כדי שגדי, שהיה סגני בשייטת 13, לא יחוש שאני מפקפק ביכולת הפיקודית שלו, הבהרתי לו שהחלוקה בינינו תהיה שאני אפקד על הפעולה והוא יהיה מפקד הכוח. הוספתי, כי הסיטואציה ביעד ושיטת הפעולה המוכתבת הן קריטיות ומחייבות תגובות והחלטות מיידיות. לפיכך, במקום שאתן לו הוראות מהחפ"ק בשארם א-שייח', אתן לו הוראות מתוך ה"סנונית". אני אנהל את המדיניות ואהיה אחראי להחלטות, כפי שהייתי עושה לו הייתי בחפ"ק, ואילו הוא יפקד על הכוח."

הכוח כלל:

• מפקד הפעולה - מפקד זירת ים סוף, אל"ם זאב אלמוג.
• סנונית פיקוד – רס"ן גדי שפי מפקד הכוח, רס"ל (מיל') דוד קליאוט נהג, רס"ל אורי שטיין משגר הלאו (רקטה) ויוחנן שדה מקלען מאג
• סנונית שנייה - בפיקוד סרן (מיל') ישראל דגאי, רס"ל (מיל') יאיר מיכאלי הגאי, רס"ל דני איתן משגר הלאו ורמי צור מקלען.
• סנונית חילוץ בפיקוד יוחאי בן-נון, רס"ל (מיל') איתמר לוי נהג, סמ"ר (מיל') יאיר סלע וסמ"ר ראובן שפיצר מקלענים.
• שלישית דבורים בכוננות לחילוץ באזור ראס-מוחמד.
• מסוק עם רס"ן אלי מרק בכוננות לחילוץ בשדה אופיר
• הקצין הבכיר בחפ"ק בשארם א-שייח' סא"ל חיים שקד.

הביצוע

תרשים מפגש וירי רקטות נגד טנקים - "מגבית 16"

ב־21 באוקטובר בשעה 17:00 ניתן לכוח תדריך אחרון במפקדת הזירה. בשעה 17:30 התקבלה ממפקדת חיל הים הוראה לביטול הפעולה. בעקבות שיחה של אל"ם אלמוג עם סגן מפקד חיל הים, תא"ל צבי תירוש, חודש האישור לפעולה.

הלוחמים יצאו מבסיס מפרץ שלמה ב־21 באוקטובר שעה 21:00, עם שלוש סנוניות. הים היה נוח עד גלי. לאחר שעה חלה תקלת מנוע בסנונית השנייה, והצוותים בסירות הוחלפו. לפי הוראת אלמוג חזר יוחאי בן-נון עם הסנונית המקולקלת לשארם א-שייח', ושתי הסנוניות המשיכו בתנועה איטית דרומה. בהמשך הדרך התגלו זרקורים בדרום המעגן ואלמוג החליט להמשיך ישר מצפון. שפי הרגיש ביטחון והתמצא בשטח שבו ביקר בפעולה הקודמת ונע באיטיות במרכז המעבר תוך שמירת מרחק משרטון גיפטון. ההתקרבות נעשתה בשעת הגאות ושפי חשש להתקרב לשרטונות המכוסים מים ואינם נראים.

בעת ההתקרבות למעגן בשעה 03:30 הבחינו הלוחמים מדרום לנתיב הכניסה בצללית של כלי שיט גדול, בקרבת שרטון גיפטון. בטווח של 500 מטר זוהתה הצללית כסטי"ל קומאר, הסנוניות התקרבו לספינת הקומאר כשהן בטור והתכוננו לירי. בהיותן במרחק 100 מטר נתגלו על ידי המצרים בחוף ונפתחה עליהן אש ממזרח, מתותח 23 מ"מ שהוצב על שרטון גיפטון. הסנוניות נמצאו בין מקור הירי בחוף לבין ספינת הקומאר ולכן הירי המצרי לא היה יעיל.

הסנוניות התקרבו במהירות, בטווח 70 מטר מהסטי"ל פנו ימינה כדי לקבל גזרת אש בו זמנית. צללית ספינת הקומאר התבלטה באור הירח. אלמוג פקד לפתוח בירי רקטות לאו. שלושת השיגורים הראשונים מכל סנונית החטיאו את המטרה, ואלמוג הורה להתקדם לעבר המטרה עד 40 מטר ממנה. גם רקטת לאו הרביעית בשתי ה"סנוניות" החטיאה. ברקטה החמישית פגע דני איתן מתחת לגשר הקומאר. שניות ספורות אחריו פגע גם אורי שטיין באזור הירכתיים והקומאר החל לבעור. זוהו אנשים קופצים ממנו למים. מכיוון ספינת הקומאר נפתחה לעבר הסנוניות אש תת-מקלעים. מכיוון מערב שיגרו המצרים רקטות תאורה.

סנונית מכוח שייטת 13 חוזרת למעגן שארם א-שייח' ממבצע מגבית 16

שפי פקד על המפעיל קליאוט להתקרב, למרות שהקומאר כבר היה פגוע ובער במרחק 40 מטר בלבד מהסנוניות. חרטום הסנונית הופנה אל ספינת הקומאר אך הסנונית לא התקדמה. שפי הפעיל את המקלעים הקבועים לצידי החרטום וירה חצי שרשרת כדי להרחיק את המצרים שבמים. מֵי הגאות שכיסו את השרטון לא אפשרו להבחין בו ומדחפי סנונית הפיקוד נתקעו בריף האלמוגים ומנעו את תנועתה. אלמוג התלבט האם לנסות לחלץ את הסנונית או לפוצץ אותה ולהעביר את צוותה לסנונית השנייה, והחליט לנסות לחלץ. כל הניסיונות לשחרר את המדחפים מתוך הריף לא צלחו ואז החליט אלמוג לזחול לעבר חרטום הסנונית כדי לאזן את הסירה (בדרכו נכווה בידיו מקני המקלעים ונפגע מהמשקפת שעל צווארו). כשגם ניסיון זה לא צלח הורה אלמוג לצוות הסנונית לקפוץ למים כדי להקל על משקלה. הם סובבו ודחפו את החרטום אל מחוץ לריף אך המדחף היה עדיין תקוע. לאחר חילוצה החלה סנונית הפיקוד לנוע והוברר שהיא מזגזגת, כיוון שמדחף אחד כנראה נפגע. הסנונית השנייה גררה את סנונית הפיקוד אל מחוץ לאזור המעגן. כשהגיעו מצפון לשרטון גיפטון האיר השחר והכוח יצא מטווח האש. משם נעו במהירות מואטת ובאור יום לשארם א-שייח'.

אלוף (מיל') יוחאי בן-נון נכנס עם סירת הכוננות למפרץ שלמה לתיקון התקלה. בשעה 04:00 יצא והמתין ליד ראס מוחמד אך לא נדרש לסייע. ב־22 באוקטובר שעה 10:00 נכנסו כל סנוניות הכוח לשארם א-שייח'.

בדיווח לרמטכ"ל – ”כוח של שייטת 13 המובל בשתי סנוניות חדר פעם נוספת הלילה לנמל ע'רדקה ופגע בכלי שיט (כנראה סטי"ל מדגם קומאר). הסטי"ל עלה באש.”

מהצד המצרי

ראש מחלקת המודיעין אל"ם רמי לונץ דיווח בקדם מח"י ששתי רקטות פגעו בסטי"ל קומאר שנשרף כליל. לצוות המצרי היו שני נפגעים היתר קפצו למים ונאספו מאוחר יותר. בים סוף נשארו למצרים רק שני סטי"לים.

המצרים פוצצו את ספינת הקומאר הפגועה והסיגו את כוחותיהם למעגן סאפג'ה המרוחק ובכך הכירו שמעגן ע'רדקה איננו מעגן בטוח. מתקפה על אזור בסיס מפרץ שלמה מסאפג'ה חייבה תנועה ארוכה בים שתיתן הזדמנות לפגוע בכלי השיט.

המודיעין הימי דיווח, כי ספינת הקומאר שהושמדה הוא מספר 501. אותו סטי"ל שבפיקודו של נקיב ימי אחמד שאכר טיבע את אח"י אילת שש שנים קודם לכן, ב־21 באוקטובר 1967.

תחקירים

שיחות לוחמים מפקד שייטת 13 קיים חמש שיחות לוחמים בתקופה שלאחר המלחמה. עקב פרישת אנשי היחידה קוימו שיחות לוחמים בבסיס מפרץ שלמה, באבו רודס ובבסיס עתלית. בעתלית נערכו גם שיחות לתומכי הלחימה מהפלגה הטכנית ופלגת המפקדה ולחניכי בית הספר של השייטת. הלוחמים נתבקשו לשמוע ולהשמיע בקורת על שיטות הלחימה וניצול כוח המילואים וגם להציע לקחים לצורך משימות עתידיות. מפקד זי"ס ואנשי מטהו שפיקדו על 6 מתוך 7 הפעולות שביצעה שייטת 13 במלחמת יום הכיפורים לא הוזמנו לתחקיר בעתלית ולא השמיעו את הערותיהם.

מפקד שייטת 13, סא"ל שאול זיו, שלא היה בזירת ים סוף בעת ביצוע מבצעי מגבית, ריכז את התחקירים וההתייחסויות שנערכו בשייטת 13 בחוברת פעילות שייטת/13 במלחמת יום הכיפורים שהופצה בפברואר 1974 למפקדי יחידות חיל הים.

משמעות הפעולות

בכל הפעולות בע'רדקה נעשה שימוש באמצעים ובשיטות יוצאי דופן וחסרי תקדים, כגון: הפלגה בסירות גומי לאורך 200 ק"מ; הפעלה של סירות נפץ – 'פצחנים' - שטרם עברו אישור מבצעי; רקטות לאו אנטי-טנקיות, בלתי מוכרות שוגרו מסנונית כנגד כלי-שיט בהצלחה. הפעולות במעגן ע'רדקה בוצעו ברמה שמעבר למעטפת המבצעית שהייתה בשייטת 13 קודם למלחמה. את הפעולות ביצע קומץ של כ־20 לוחמים, חציים אנשי מילואים, שהשקיעו את כל מרצם ומאודם ואף הגיעו עד למצב של עייפות קיצונית. עקרונות ההפתעה והדבקות במטרה שיושמו: באמצעים, בשיטה, במיקום ובעיתוי, היו המפתח להצלחה זו. הוברר שפעולות טקטיות ממוקדות מסוגלות להשיג תוצאה אסטרטגית.

כבר לפני השמדת הסטי"ל השני, ב־22 באוקטובר, הצליחו כוחות צה"ל לכבוש שטחים נרחבים ממערב לתעלת סואץ, כולל כיתור הארמייה השלישית של מצרים ממזרח לתעלת סואץ. לפיכך, למרות ההצלחה שבהשמדת שתי ספינות הקומאר, שאיפשרה את מבצע ההנחתה במפרץ סואץ, מבצע זה לא יצא אל הפועל.

20 שנים מאוחר יותר עמד סא"ל אלי גליקמן, לימים מפקד שייטת 13, על משמעותם של מבצעי מגבית:

”המבצעים של שייטת 13 בע'רדקה הוכיחו, כי דמיון, יצירתיות ודבקות עילאית במטרה מאפשרים לחדור ליעד מסוים כמה פעמים ברציפות ברווחי זמן קצרים וללא אבדות באותה מלחמה - כל עוד משכילים לשמור על עקרון ההפתעה. מבצעי הקומנדו הימי השיגו השפעה מכרעת על תוכניות הקרב של האויב, חילצו את זירת ים סוף מלחץ התקפי של האויב ויצרו אפשרות לממש תוכנית מבצעית לא-שגרתית של צה"ל.”

עיטורים וציונים לשבח

עיטור המופת שקיבל גדי שפי

• עיטור המופת לסא"ל גדי שפי: "במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים פיקד סגן־אלוף גד שפי על כוח שחדר לאזור מעגן ר'רדקה שבים סוּף. הכוח עמד במשימתו אגב שימוש בשיטה ובאמצעים מאולתרים, והשלים משימתו על אף השמירה המוגברת של האויב. בפעולתו זו גילה אומץ לב, קור רוח, כושר מנהיגות ודבֵ קות במשימה למופת."
• עיטור המופת לרס"ל דן עוזיאלי: "במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים חדר רב־סמל דן עוזיאלי למעגן ר'רדקה שבים סוף ופגע בכלי שיט של האויב, אף על פי שהוטלו למים פצצות עומק ועל אף זרמי המים החזקים שהפריעו לו בתנועתו. בפעולתו זו גילה אומץ לב, קור רוח ודבקות במשימה למופת."
• עיטור העוז לרס"ן גדי קרול: "בלילה השמיני לקרבות מלחמת יום הכיפורים חדר רב־סרן גד קרול למעגן האויב בנמל ר'רדקה שבים סוף ופגע בכלי השיט שלו, אף על פי שהוטלו למים פצצות עומק, ועל אף זרמי המים החזקים שהפריעו לו בתנועתו. בפעולתו זו גילה אומץ לב רב, קור רוח, תושייה ודבקות במשימה."
• צל"ש הרמטכ"ל לרס"ל דן איתן: "במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתף רב־סמל דן איתן בפעולה נגד כלי שַׁיִט של האויב, במעגן ר'רדקה. למרות אש אויב חזקה מאוד הפעיל רב־סמל דן איתן מטוֹל אישי מתוך סירה, פגע בסטי"ל "קוֹמאר" מצרי והשמידו. במעשיו אלה גילה רב־סמל דן איתן אומץ לב, קור רוח ודבקות במשימה."
• צל"ש הרמטכ"ל לרס"ל אורי שטיין: "במהלך מלחמת יום הכיפורים השתתף סמל־ראשון אורי שטיין בפעולה נגד כלי שַׁ יִט של האויב, במעגן ר'רדקה. למרות אש אויב חזקה מאוד, הפעיל סמל־ראשון אורי שטיין מָטוֹל אישי מתוך סירה, פגע בּסטי"ל "קוֹמַאר" מצרי והשמידו. במעשיו אלה גילה סמל־ראשון אורי שטיין אומץ לב, קור רוח ודבֵקות במשימה.".

ציון לשבח ממפקד חיל הים אלוף בנימין תלם לרס"ן אלי מרק

• ציון לשבח על ידי אלוף בנימין תלם, מפקד חיל הים, לרס"ן אליהו מרק: "רס"ן מרק אליהו פיקד על כוח-צוללים שחדר בסירות גומי למעגן "ערדקה". למרות תנאי הים הקשים ועל-אף השמירה המוגברת של האויב על המעגן הצליח הכוח – בפיקודו של רס"ן אליהו מרק – למלא את משימתו במלואה, תוך הפעלת אמצעי אלתור רבים. במעשיו אלה גילה רס"ן אליהו מרק דבקות במשימה תושייה וכושר מנהיגות."
• ציון לשבח על ידי אלוף בנימין תלם, מפקד חיל הים, לסג"ם אבינועם ברקין וסרן ישראל דגאי על פגיעה בכלי שיט אויב בחדירה שנעשתה בסירות נשק מהירות במעגן ע'רדקה במבצעי מגבית 15, 16.

ויתור על הרקע האדום

בין קציני היחידה נתגבשה מסקנה שלא להעניק רקע אדום לכנפי העטלף לאנשים שפעלו בתוך נמלי האויב. וזאת בניגוד לתקדים שנעשה במלחמת ששת הימים. סגן מפקד השייטת רס"ן גדי שפי התייחס: ”מי שהיה בתוך נמל אויב יש לו זכות גדולה. לוחמים מחכים לכך כל החיים. בכל זאת לא הסכמתי לענין הזה אם כי לנו, חבורה קטנה של לוחמים הייתה כל הזכות לרקע הזה. אבל מדוע עלינו לנקר את עיני אלה שלא השתתפו בפעולות...כשאתה מגדל יחידה של לוחמים מיוחדים, אתה מחפש משהו אחר ולא רק סמלים.”

מפקדים

מפקדים במבצעי מגבית
תפקיד	שם	ביצועים	תמונה
מפקד חיל הים	אלוף בנימין תלם	אישר את הפעולות ודרש את חיסול הקומאר
ראש מחלקת ים	תא"ל צבי תירוש	קיבל אישור מהרמטכ"ל לפעולות
ראש מחלקת מודיעין (רמד"ן)	אל"ם רמי לונץ
נציג מפקד חיל הים בחפ"ק	אלוף (מיל') אברהם בוצר	שהה בזי"ס ימים מעטים	האלוף אברהם בוצר
מפקד זירת ים סוף,	אל"ם זאב אלמוג	מפקד מגבית 16 וקצין בכיר בחפ"ק בכל יתר פעולות "מגבית"
סגן מפקד זירת ים סוף	סא"ל חיים שקד	קצין בכיר בחפ"ק מגבית 16
מפקד שייטת 13	סא"ל שאול זיו	הקצה כוחות
סגן מפקד שייטת 13	רס"ן גדי שפי	מפקד מבצע מגבית 15 ומפקד כוח הסנוניות במבצע מגבית 16
קצין אג"ם של זירת ים סוף	רס"ן אברהם בן-שושן	ומפקד כח דבורים לגיבוי ואיסוף
קצין מבצעים של שייטת 13	רס"ן אילן אגוזי	מפקד כוחות שייטת 13 בזירה ונציג בחפ"ק מפקד הזירה
מפקד הסנוניות בפעולות מגבית 10, 11 ו־14	רס"ן אלי מרק	מוביל הסנוניות במגבית 15	רס"ן אלי מרק במנוחת הבראה לאחר פציעה שנייה ינואר 1974
מפקד הצוללים מגבית 10 ו־11	סרן גדי קרול	הדביק מוקשים במגבית 11
יוזם מלווה	אלוף (מיל') יוחאי בן-נון	מתכנן פעולת התקיפה בסנוניות נשק
תומך מלווה	סא"ל (מיל') יוסף דרור
נציג חיל הים בשדה אופיר	אל"ם יהודה בן-צור	תיאם כוננות לחילוץ ותקיפה אך לא הופעלו	סא"ל יהודה בן-צור, 1973
מפקד דבור 861	סגן יעקב עבאדי	פגש את סירות הגומי החוזרות במגבית 10, וגרר אותן לשארם א-שייח'	סגן יעקב עבאדי מפקד דבור 861 במלחמת יום הכיפורים

לוחמים בפעולות

לוחמים במבצעי מגבית
תפקיד	שם	ביצועים
מבצע מגבית 10	בפיקוד רס"ן אלי מרק וסרן גדי קרול
6 צוללים	מוביל סרן גדי קרול
זוג צוללים ראשון	גדי קרול ודן עוזיאלי
זוג צוללים שני	אמנון שני וירון מצליח
זוג צוללים שלישי	אבינועם ברקין ומאיר לוי
סירת גומי פיקוד	אלי מרק איתמר לוי ואודי גרוסמן
מפעילי סירה שנייה	דוד קליאוט ואורי שטיין
מפעילי סירה שלישית	יוסף גוזני ורן ניר
מפעילי סירת גומי עתודה	ישראל דגאי וראובן שפיצר
נציג שייטת 13 בחפ"ק	רס"ן אילן אגוזי
מבצע מגבית 11
4 צוללים	מוביל גדי קרול
זוג צוללים ראשון	גדי קרול ודן עוזיאלי
זוג צוללים שני	אבינועם ברקין ומאיר לוי
סירת גומי פיקוד	מוביל אלי מרק, ראובן שפיצר ואודי גרוסמן
סירה שנייה -צוללים	יוסף גוזני ורן ניר	תקלת מנועים, האנשים עברו לסירה 3 והסירה הוטבעה.
סירה שלישית -דלק	ישראל דגאי ודוד קליאוט
זוג סנוניות	פיקוד דודו מרום	פגשו את סירות הגומי בדרכם חזרה.
סירת גומי עתודה	אמנון שניידר ואורי שטיין	על הדבור בראס מוחמד
כוננות לחילוץ במסוק	משה דותן וגיורא גוטסמן	בשדה אופיר
נציג שייטת 13 בחפ"ק	רס"ן אילן אגוזי
מבצע מגבית 14	בפיקוד רס"ן אלי מרק
סנונית מובילה	איתמר לוי נהג אורי שטיין ויוסף גוזני לוחמים
סנונית שנייה	מפקד אמנון שני, דני איתן ודוד קליאוט לוחמים
כוננות לחילוץ במסוק	אהוד גרוסמן	בשדה אופיר
נציג שייטת 13 בחפ"ק	רס"ן אילן אגוזי
מבצע מגבית 15	בפיקוד רס"ן גדי שפי
סנונית פיקוד	גדי שפי אלי מרק, איתמר לוי נהג, אורי שטיין ויוסף גוזני לוחמים
סנונית שנייה	מפקד אמנון שני. דודו דני איתן, ואודי לוחמים
סירת נפץ 'פצחן' ראשונה	ידידיה יערי	הפצחן סטה ממסלולו הסתובב במעגן והתפוצץ בזמן המותקן.
סירת נפץ 'פצחן' שנייה	יאיר מיכאלי	פגע ליד חרטום ספינת הקומאר התרסק אך לא התפוצץ.
סנונית כוננות לחילוץ	יוחאי בן-נון, גדי קרול, ישראל דגאי ודוד קליאוט	ליד ראס מוחמד.
פלגת דבורים בכוננות	במארב מצפון לשדואן
כוננות לחילוץ במסוק	דיטקובסקי וגיורא גוטסמן	בשדה אופיר
נציג שייטת 13 בחפ"ק	רס"ן אילן אגוזי
	מבצע מגבית 16	מפקד הפעולה אל"ם זאב אלמוג; מפקד הכוח רס"ן גדי שפי
סנונית פיקוד	זאב אלמוג, גדי שפי, דוד קליאוט נהג ויוחנן שדה מאג	אורי שטיין M72 לאו
סנונית שנייה	ישראל דגאי מפקד, יאיר מיכאלי נהג ורמי צור מאג	דני איתן M72 לאו
סנונית שלישית לחילוץ	מפקד יוחאי בן-נון, איתמר לוי נהג, יאיר סלע וראובן שפיצר מאגים	התקלקלה בדרך חזרו לתיקון ויצאו בכוננות ליד ראס מוחמד.
כוננות לחילוץ במסוק	אלי מרק	בשדה אופיר

לוח זמנים

לוח זמנים לפעולות עיקריות
זמן באוקטובר 1973	מבצעים	פעולה	תוצאות
שבת 6/10 בלילה	2 ספינות קומאר מצריות	תקיפת טילים על נחתות חיל הים	רדיפה על ידי מטוס פנטום ללא תוצאות.
א' 7/0	שייטת 13	התארגנות בעתלית	קבלת משימות
ב' 8/10 ש 06:15	לוחמים וסירות גומי	יציאה מבסיס עתלית לשארם א-שייח'
ג' 9/10 ש 13:00	רס"ן אלי מרק ולוחמים צוללים	יציאה לפעולת מגבית 10
21:00	בסירות הגומי	בנקודת הטבילה של הצוללים מתגלה כלי שיט מצרי	התחמקות מזרחה לתוך השרטון.
22:55	בסירות הגומי	כלי השיט המצרי התרחק סירות חזרו לנקודת הטבילה	מפקד הפעולה אלי מרק מחליט לבטל את הפעולה.
ד' 10/10 ש 02:40	דבור סירות גומי	מפגש בנקודה קדמית	תחילת גדירה.
08:20	סירות הגומי והצוללים	חזרה מפעולת מגבית 10 לשארם א-שייח'	ללא ביצוע ביעד.
ה' 11/10 ש 13:30	סירות גומי וצוללים	יציאה לפעולת מגבית 11	ים נוח מאפשר תנועה מהירה.
20:30	סירות גומי וצוללים	הגעה לנקודת הטבילה	תחילת צלילה שני זוגות צוללים.
23:30	זוג צוללים קרול ועוזיאלי	גילו את המטרות	נכנסו להדבקת מוקשים.
	זוג צוללים שני	לא הצליחו לאתר מטרה	לאחד הצוללים תקלה
ו' 12/10 00:00	במחנה המצרי מצפון למעגן	רעש וצלצולים שהתבררו החלפת משמרת שגרתית	הסירות בהמתנה ליד החוף.
02:40	גוררת וסירות קומנדו מצרי	מעבר בקרבת סירות הגומי הממתינות לצוללים	הסירות לא זזו ולא התגלו.
ש 03:20	סירות גומי	מפגש ואיסוף זוג צוללים ראשון
03:55	סירות גומי	מפגש ואיסוף זוג צוללים שני בקרבת מזח הדלק.	נפתחה אש מהחוף.
04:33	סירות הגומי	אלי מרק מדווח לחפ"ק על הדבקת המוקשים ויציאה בדרך חזרה	הוזמן סיוע אוויר שלא התקבל וגם לא הייתה רדיפה.
	סירות גומי וסנוניות	מפגש 15 מיל מזרחית לשרטון גיפטון	תנועה יחד צפונה.
ו' 12/10 ש 08:35	סירות גומי וסנוניות	חזרה מפעולת מגבית 11	המוקשים התפוצצו וספינת הקומאר מס' 504 שקעה במקום ויצאה מפעולה.
שבת 13/10 ש 21:45	שתי סנוניות בפיקוד אלי מרק	יציאה למגבית 14 מארב אלים בקרבת האי שדואן
א' 14/10 ש 02:30	שתי סנוניות	חזרה לבסיס מפרץ שלמה	חילופי ירי ללא נפגעים.
א' 14/10	בסיס עתלית	הרכבת שתי סירות נפץ – 'פצחנים' בפיתוח
ב' 15/10	צוות פיתוח בעתלית	אימוני תקיפה במצב סירת תקיפה
ג' 16/10	מובילים	העברת שתי סירות נפץ לשארם א-שייח'	הכנה לפעולה.
ד' 17/10 ש 22:00	שתי סירות 'פצחן'	הגיעו לשארם א-שייח'	וגם המפעילים שבאו בטיסה.
ה' 18/10	גדי שפי, יוחאי בן נון, יוסף דרור, אילן אגוזי ואלי מרק	תכנון פעולת סירות נפץ
22:30	תרגיל מודל סירות נפץ:	איתור המטרה, הארת המטרה, הזנקת ה'פצחנים',	איתור המפעילים ואיסופם.
ו' 19/10 ש 05:15	סירות נפץ	סיום התרגילים
ו' 19/10 בוקר	קציני שייטת 13	הצגת תוכנית למפקד הזירה
ו' 19/10 ערב	מפקד חיל הים בנימין תלם	בבסיס מפרץ שלמה ראה את ה'פצחנים' פגש את הלוחמים	אישר את התקיפה, רמי"ם צבי תירוש קיבל את אישור הרמטכ"ל בשעה 22:00.
22:30	סנוניות ושתי סירות נפץ 'פצחן'	מגבית 15, יציאה משארם א-שייח'
שבת 20/10 03:30	סנוניות וסירות נפץ	כניסה והתקרבות למזח	גילוי מטרות עם חרטום צפונה.
04:00	סירות נפץ וסנוניות	תקיפה ואיסוף המפעילים	פצחן אחד משייט והשני לא פגע במטרה וכנראה גם לא התפוצץ
06:30	2 סנוניות	חזרה לשארם א-שייח'	קומאר לא נפגע.
09:00	כח שייטת 13 בזירת ים סוף	הוראה לצאת עם הלוחמים בטיסה לבלוזה ואת הסנוניות להעמיס למובילים ולשלוח לרומני.
בהמשך הבוקר	הוראה למז"ר, זאב אלמוג	להתארגן לתקיפת קומאר בע'רדקה
13:00	כח שייטת 13	בחזרה בבסיס מפרץ שלמה
16:00	תדריך לפעולה		מפקד הזירה הודיע כי הוא מצטרף.
א' 10:30	שתי סנוניות	מטווח אימון ירי רקטות על מטרה צפה	שתי פגיעות
א' 21/10 ש 21:00	3 סנוניות חמושות	יציאה משארם א-שייח' למבצע מגבית 16
ב' 22/10 02:30	סנונית הכוננות	יציאה משארם א-שייח' לאחר שהתקלה במנוע תוקנה	הסירה המתינה לא נקראה לסייע.
03:30	שתי סנוניות חמושות	גילוי מטרה בקרבת שרטון גיפטון	זוהתה כקומאר והחלה תקיפתו
07:00	בין ישראל למצרים	כניסה לתוקף של הפסקת האש הראשונה	הכוח בתנועה למעגן.
10:00	3 סנוניות	חזרה לבסיס מפרץ שלמה	קומאר פגוע קשה

מקורות

מסמכי צה"ל

• מלחמת יום הכיפורים יומן גשר מצפ"י, 6 לאוקטובר עד 5 בנובמבר 1973, מוזיאון העפלה וחיל הים.
• אוגדן מלחמת יום הכיפורים זירת ים סוף חיל הים זירת ים סוף, אג"מ, 1973.
• אוגדן מבצעי חיל הים במלחמת יום הכיפורים, חיל הים, מדור היסטוריה, 10 בינואר 1974 - המבצעים של שייטת 13 בע'רדקה - המכונים מבצעי "מגבית", עמ' 89–99.
• שאול זיו, פעילות שייטת 13 במלחמת יום הכיפורים, מפקדת חיל הים -שייטת 13, פברואר 1974, מוזיאון העפלה וחיל הים.
• גבי נוה, קדמי מפקד החיל במלחמת יום הכיפורים, מפקדת חיל הים, יולי 1975.
• מדור חינוך מספן כוח האדם, חיל הים במלחמת יום הכיפורים הוצאה לאור חיל הים, אוקטובר 1993, עמ' 41–42.
• רס"ן צפי מרלי, חיל הים במלחמת יום הכיפורים מספן כוח האדם תחום מורשת, אוקטובר 1995, עמ' 31–34, 57-51 ו־59–61.

לקריאה נוספת

• מייק אלדר, האויב והים - פרקים מיומן המבצעים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991, עמ' 182–188.
• מייק אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, ישראל תשנ"ג, 1993.
• זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, עמ' 838–841, 852-846, 887-870.
• זאב אלמוג, עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007, פרק ד' - פעולות שייטת 13 במעגן ע'רדקה במלחמת יום הכיפורים.

קישורים חיצוניים

• יוחנן שדה, לילה בגרדקה, סיפורו של יוחנן, 'בין גלים' ביטאון חיילי חיל הים, ינואר 1974 עמ' 4.
• התקיפות ב'ע'רדקה', באתר של עמותת חיל הים
• זאב אלמוג, פעולות שייטת 13 במעגן ע'רדקה במלחמת יום הכיפורים, באתר של עמותת חיל הים
• רמי לונץ, "מגביות" 10, 11, 15 ו־16 - תקיפות שייטת 13 על מעגן ע'רדקה, באתר של עמותת חיל הים
• רמי לונץ, ארבע פעמים ע'רדקה, בין גלים, אוקטובר 2002, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• סא"ל ג', ‏מהפתעה להפתעה לוחמה זעירה בים סוף, מערכות 332, אוקטובר 1993, עמ' 33
• טל זגרבה, מול סירות הגומי שלנו התייצב טורפדו מצרי. הבנו שאנחנו בברוך, באתר הגבורה, ריאיון עם רס"ן אלי מרק, 8 במאי 2009.
• כוכבי אזרן, גדי שפי מספר על פעולותיו במבצעי מגבית, ראיון מוקלט בגבעת אולגה, 29 בינואר 2012.
• רביב הדר, זירת ים סוף - 40 שנה לקרבות הימיים במלחמת יום הכיפורים, 'בין גלים' מאי 2014, עמ' 24.
• פסח מלובני, הלחימה במפרץ סואץ היבט מפיקוד ים סוף המצרי, באתר משמר המורשת הימית, 4 ביולי 2018
• אלי מרק, פעילותי במבצעי מגבית במלחמת יום הכיפורים באתר משמר המורשת הימית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34919638מבצעי מגבית