מייק אלדר
 | |
| אל"ם (מיל) מייק אלדר (2002). | |
| לידה |
26 במרץ 1946 (גיל: 78) חיפה |
|---|---|
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי. |
| תקופת הפעילות | 1964–1986 (כ־22 שנים) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה | |
מיכאל "מייק" אלדר (נולד ב-26 במרץ 1946) הוא אלוף-משנה לשעבר בחיל הים, היסטוריון וסופר. ספריו, בהם גם ספרי ילדים, עוסקים בעיקר בחיל הים ובצה"ל.
ביוגרפיה
מיכאל אדלר (לימים – אלדר) נולד ב-26 במרץ 1946 בחיפה. אביו, סול (שלמה) אדלר, יליד בריטניה, היה בין מקימי ענף הספנות בישראל. אמו פיי (ציפורה, לבית קהאן), עלתה ארצה מדרום אפריקה. סבו של אלדר, נחום יצחק אדלר, הגיע לארץ ישראל עם הביל"ויים, סיים את בית הספר מקווה ישראל, ונשלח לקחת חלק בניסיון להקמת התיישבות יהודית בקפריסין. לימים הגיע לאנגליה והיה חבר בקונגרס הציוני. דודו של אלדר היה העורך הראשי של העיתון ג'ואיש כרוניקל.
אלדר למד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר לקציני ים עכו, ועם השלמתם ב-1964 התגייס עם כל בני מחזורו לחיל הים והתנדב לקורס חובלים.
שנותיו הראשונות בחיל הים
תפקידיו הראשונים של אלדר כקצין היו סגן מפקד נחתת טנקים (נט"ק) בפלגה 922 וסגן מפקד הנחתת פ-61. במלחמת ששת הימים פיקד על נחתת מכוניות (נמ"כ) בכנרת, ובסיומה מונה למפקד בסיס חיל הים בשארם א-שייח'. במלחמת ההתשה פיקד על נחתת 36 מטר, ולאחריה על אח"י בת שבע, אז הנחתת הגדולה ביותר בחיל.
תפקידו הבא בזירת ים-סוף היה מפל"ג נמל ומפקד אוניית הסוחר החמושה "אח"י בת ים (ת-83)". בתחילת מלחמת יום כיפור, בעודה עוגנת במפרץ שלמה (שארם-א-שייח), הותקפה האונייה על ידי מטוסים מצריים. אחד המיגים התוקפים נפגע מאש שנורתה לעברו מתותחי "בת ים" ונחתת נוספת שעגנה בסמוך. בליל הלחימה הראשון נשלחה האונייה אל מצרי טיראן, ובמהלך המלחמה עסקה בגרירת ספינות דבור שנפגעו בקרבות להספנה באילת. "בת ים" שימשה כאוניית אם לדבורים באזור ראס סודר, וסייעה להעברת אספקה לכוחות צה"ל שכבשו את נמל עדביה בצפון מפרץ סואץ.
לאחר המלחמה הועלה אלדר לדרגת רס"ן ומונה למפקד פלגה 924, שכללה 3 נחתות 60 מ' והוצבה בבסיס אשדוד. ב-1975 נמסר לו הפיקוד על בסיס ראס סודר בצפון מפרץ סואץ, ושנה אחר כך – בעקבות העברת הבסיס לידי המצרים במסגרת הסכם הפרדת הכוחות - מונה למפקד פלגת הדבּוּרים 915 של זירת ים סוף. ב-1977 הועלה לדרגת סגן-אלוף. לאחר לימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה מונה למפקד פלגת השליטה בבסיס חיפה, האחראית על תחנות המכ"ם בגזרת החוף הצפוני.
מפקד פלגת הנחתות
ב-1980 מונה אלדר למפקד פלגת הנחתות. היחידה בפיקודו נטלה חלק באספקת ציוד בדרך הים לכוחות הנוצרים בלבנון בהנהגתו של בשיר ג'ומאייל. בחודשים אפריל ומאי 1981 ביצעה הפלגה 8 מבצעי הובלה והנחתה של רכב קרבי ותחמושת בחוף ג'וניה בצפון לבנון.
בספטמבר 1981 השתתף סא"ל אלדר כמפקד נחתת בחילוצה של ספינת הטילים אח"י געש, שעלתה על חוף ערב הסעודית במהלך הפלגה במפרץ אילת. פעולות החילוץ, שכללו הבאת ציוד הנדסי כבד והנחתתו בחוף הסעודי, הסתיימו בהצלחה וללא נפגעים.
במבצע שלום הגליל (1982) פיקד אלדר על פלגת הנט"קים 921, אשר נטלה חלק בלחימה בלבנון. כוח של שלוש נחתות בפיקודו הנחית את חיילי אוגדה 96 בשפך נהר האוולי בלבנון. במהלך הלחימה העבירו הנחתות גם טנקים, נגמש"ים, תותחים מתנייעים, מובילי תחמושת אלפא, משאיות תחמושת ודלק, דחפורים, סוללות טילי קרקע אוויר, מלגזות וכן כאלף חיילים מחטיבות הצנחנים והשריון.
באוקטובר 1982 הועלה אלדר לדרגת אלוף-משנה. באותה שנה הגה תוכנית להקמת מפקדת נח"ת (נחיתה, החפה ותובלה), שתכלול נחתות חדישות שיותאמו במיוחד לצרכים המבצעיים של חיל הים. התוכנית לא יצאה בסופו של דבר לפועל, בעיקר משיקולים תקציביים.
ב-1983 יצא אלדר ללימודים במכללה לביטחון לאומי, וב-1986 השתחרר משירותו הסדיר. את שירות המילואים שלו עשה בהתנדבות ביחידת דובר צה"ל.
הקרב על הצל"ש
עם סיומו של מבצע שלום הגליל הגישו מפקד בסיס אשדוד אברהם אשור ומחליפו תא"ל עמי איילון למפקד החיל המלצה להעניק ציון לשבח לפלגת הנחתות על חלקה בלחימה. ועדה שמינה מפקד החיל זאב אלמוג בראשות תא"ל חיים שקד, אז ראש מספן כוח אדם, קיבלה את ההמלצה. מפקד החיל, בנוהל שנראה לאלדר בלתי תקין, החליט שלא להעניק את הציון לשבח, וזאת למרות השבחים שזכתה היחידה לקבל על פעילותה הן משר הביטחון הן מקצינים בכירים בחילות היבשה.
אלדר, בצעד חסר תקדים, פנה לנציב קבילות החיילים, אלוף דני מט, כדי שיבחן את ההיבט החוקי של מעשי מפקד חיל הים בעניין הציון לשבח. בסיכומו של דבר קבע נציב קבילות החיילים כי טענת אלוף אלמוג, לפיה "לא הייתה המלצה", לא הייתה נכונה. בכך קיבל את טענת אלדר שהנוהל לא היה נכון וכי "הייתה המלצה אך לא התקבלה החלטה". ההמלצה נדונה שנית אצל מפקד חיל הים באותה עת, אברהם בן-שושן, והוא החליט לדחותה.
המאבק להכרה רשמית בתרומתה של פלגת הנחתות הגיע לסיומו בחודש אוגוסט 1993, כאשר פלגת הנחתות פורקה, ומפקד חיל הים האלוף עמי איילון העניק ציון לשבח מטעמו ל"לוחמי פלגות הנחיתה, על גילוי דבקות, נחישות תושייה ואומץ לב". הצל"ש ניתן, למעשה, לפעולות היחידה משך כל תולדותיה.[1]
מאבקו עם מחלקת ביטחון מידע
בשנים 1996 ו- 1997 ראו אור הספרים "שייטת 11" ו"דקר" לאחר שאושרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית. חרף זאת הספרים נאסרו לפרסום בהוראת מחלקת ביטחון מידע של צה"ל ושל פרקליטת המדינה. היות שכבר הופצו, נעשתה פעולה חריגה של איסוף מהחנויות, בנימוק שאלדר לא העביר את ספריו לאישור ועדת השרים למתן היתר לפרסומים, שפעלה בכפוף להוראות סעיף 117 לחוק העונשין. עוד נטען כי אלדר פרסם מידע "סודי", ועבר בכך על הוראות סעיף 113 לחוק העונשין. בביתו של אלדר נערכו שני חיפושים, הוחרמו מסמכים ומחשב (שהוחזרו לו עם הזמן) והוא נחקר במשטרה. במקביל, לאחר שאלדר הוכיח בבית המשפט המחוזי בתל אביב כי אין חובה חוקית להעביר ספרים לוועדה, הוגשה תביעה לקבלת פסק דין הצהרתי, לפיו יש בספריו דברים שנודעו לו בתוקף תפקידו ולפיכך עבר עבירה בפרסומם. לאחר מאבק משפטי ממושך נסגרו תיקי החקירה. "דקר" אושר לפרסום מחודש בכפוף לשינויים ו"שייטת 11" אושר ללא צורך בשינויים.
בהמשך פעל אלדר לביטול איסורי הפרסום מתיקי בתי המשפט. ב-2006 הורה השופט שמואל ברוך מבית המשפט המחוזי בתל אביב לבטל את איסורי הפרסום מתיק 1262/97 שדן בנושא, ונימק זאת בכך שהחומר מופיע ממילא כולו באינטרנט, ונימוקי המדינה להשארת צווי איסור הפרסום על כנם הם "סיסמאות וכותרות" בלבד. במרץ 2009 כתבה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, החלטה בעניין התרת פרסום העתירות 198/99 ו 2203/99 ובה, בין היתר: "אין לאפשר למדינה לאחוז בהסכם הפשרה עם המבקש כבקרנות המזבח, כדי להצדיק את הימנעותה מלפעול באורח לא סביר ולא ראוי".
מאבקו של אלדר זכה לתמיכה בכלי התקשורת וארגונים העוסקים בחופש הביטוי. כך גם בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל איתן, ובמסגרת זו אף שונו שני החוקים שאיפשרו את המאבק באלדר (תיקון 65 לחוק העונשין). כמו כן פעל ח"כ איתן פעל נמרצות להסרת כל איסורי הפרסום בפרשה, ובכלל זה העילות לאיסור המשך הפצת הספרים.
בשנת 2013 הגיש אלדר תביעת נזיקין נגד המדינה, הצנזור הראשי, ראש מחלקת ביטחון מידע ויו"ר ועדת השרים לפרסומים. תביעתו נדחתה במלואה, והוא חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. בפסק הדין קבעה השופטת, כי אלדר לא הוכיח את טענתו שאיסור פרסום הספרים נבע משיקולים אישיים, זרים או התחשבנות אישית של מי מהנתבעים או מי מהגורמים שהיו מעורבים באיסור הפרסום וכל הגורמים המעורבים פעלו מכוח תפקידם, בצורה אובייקטיבית, שקולה ומקצועית, למניעת חשיפת סודות בטחוניים.[2]
ספרים שכתב
- הדולפינאים במבצע הצלת הדולפין. תל אביב: מועדון קוראי מעריב, 1984.
- הדולפינאים בעקבות הקופסה האבודה. תל אביב: ספרית מעריב, 1985.
- האטבון, האטבונית ודגל ישראל. תל אביב: ספרית מעריב, 1986.
- הדולפינאים והאוצר הצלבני. תל אביב: ספרית מעריב, 1988.
- ראש גדול - כל מה שרצית לדעת על צה"ל והדרך לקראתו. תל אביב: מודן, 1990.
- האויב והים - פרקים מיומן המבצעים. תל אביב: משרד הביטחון, 1991.
- שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי. תל אביב: ספרית מעריב, 1993.
- יחידה 424 - סיפורה של סיירת שקד. תל אביב: עמותת סיירת שקד, 1994.
- סלנג צבאי. תל אביב: פרולוג, 1994.
- המדריך השלם למתגייס ולמתגייסת. תל אביב: משרד הביטחון, 1995.
- שייטת 11 - הקרב על הצל"ש. אור יהודה: הד ארצי, 1996.
- דקר וסיפורה של שייטת הצוללות. תל אביב: מודן, 1997.
- TTG - אנשי הצללים. תל אביב: משרד הביטחון, 1997.
- בשנים 1986-1995 כתב אלדר טור קבוע בשבועון "מעריב לנוער" ובו תשובות לשאלות למיועדים לגיוס.
- שירו "נאהב" הולחן על ידי המוזיקאי אורי קריב ובוצע על ידי להקות זמר אחדות.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "הספר, הצוללת ופארסת איסור פרסום" באתר "דואר חשמלי".
- "מה קרה? ומי אשם? בפרשת אל"ם (מיל') מיכאל (מייק) אלדר" באתר tip.
- ""פרשת הספרים של אלוף-משנה (מיל.) מייק אלדר" באתר rotter.net.
- "The Mike Eldar case".
- מייק אלדר, דברים לאנשי הנחתות כנס פלגות הנחיתה במושב תימורים 6 יוני 2015.
מייק אלדר מתאר את מהלך הנחיתה במבצע של"ג על גבי נחתת, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים
- ^ צל"ש יחידתי - פלגות הנחיתה, באתר הגבורה
- ^ נסיבות בטחוניות, באתר העין השביעית, 22 באפריל 2014
- ^ מילות השיר "נאהב", באתר שירונט
25203747מייק אלדר