שאול זיו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שאול זיו
סא"ל שאול זיו בשנת 1973
סא"ל שאול זיו בשנת 1973
לידה 2 בספטמבר 1937
בכפר בגליציה סמוך לעיר לבוב
פטירה 24 בדצמבר 1999 (בגיל 62)
ניר דוד
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19551977 (כ־22 שנים)
דרגה סגן-אלוף (ים) סא"ל
תפקידים בשירות
מפקד שייטת 13
פעולות ומבצעים

שאול זיו (2 בספטמבר 193724 בדצמבר 1999) היה קצין בדרגת סגן-אלוף בצה"ל, מפקד שייטת 13 בשנים 1971 עד 1974.

קורות חייו

ילדותו

זיו נולד לרחל ורפאל בכפר בגליציה סמוך לעיר לבוב. בהיותו בן ארבע פלשו הנאצים לכפר הולדתו והוא איבד את אביו. זיו, אמו וסבתו הסתתרו בעליית גג אצל אחד מעובדיו של אביו, אך הוסגרו לגרמנים ונשלחו במשאית למחנה ריכוז. אמו של זיו הצליחה לשחד את אחד השומרים בתכשיט זהב, והשליכה את בנה מהמשאית כשהיא מנחה אותו לחזור למקום המסתור. לאחר מספר ימים חברה אליו האם שהצליחה אף היא להימלט, ויחד החלו במסע נדודים במזרח אירופה כשהם מתחזים לאוקראינים. לקראת סיום מלחמת העולם השנייה הגיעו למחנה פליטים בלובלין, שם חלתה אמו. השניים נלקחו תחת חסותו של קצין יהודי מהצבא האדום, רפאל ז'ורק, שאיבד את משפחתו בשואה. ז'ורק ערק מהצבא ולקח את השניים עמו לצרפת. באפריל 1947 עלו על אוניית המעפילים "תיאודור הרצל", אך האונייה נתפסה על ידי הבריטים והנוסעים בה נשלחו למחנות המעצר בקפריסין. מקפריסין עלה זיו לארץ ישראל בעליית הנוער ונשלח לקיבוץ הזורע ואחר כך לבית אלפא.

שירותו בצה"ל

עם גיוסו לצה"ל בשנת 1955, ביקש זיו להתנדב לקורס טיס, אך הקיבוץ מנע זאת ממנו משום שלא רצה שיתחייב לשירות קבע. על כן התנדב לשייטת 13. במסגרת הכשרת הלוחם בשייטת עבר אימונים עם צוותו בחטיבת הצנחנים ועשה קורס מפקדי כיתות עם לוחמי גדוד 890. עם פרוץ מלחמת סיני צורפו הלוחמים לצניחה במעבר המיתלה במבצע מכבש. במהלך הלחימה השמיד זיו בירי בזוקה משאית עם עשרות לוחמי פדאיון[1][2].

לאחר מלחמת ששת הימים פיקד על אחת החוליות ב"מבצע ברזלית" בו הושמדו קטעים ממסילת הרכבת בצדה המערבי של תעלת סואץ. לאחר המבצע השתחרר מצה"ל ועבד בקיבוצו ניר דוד. ב-1969 חזר לשייטת 13 ומונה לסגנו של מפקד השייטת, זאב אלמוג. במלחמת ההתשה פיקד על הלוחמים במבצע בולמוס 5 - פשיטה על המתחם המצרי בראס עדבייה. במבצע היו לשייטת שני פצועים קל בלבד, לעומת 32 הרוגים מצרים. ביולי 1969 השתתף בפשיטה על האי גרין ונפצע ברגלו. לאחר מספר ניתוחים ותקופת התאוששות חזר לפעילות מבצעית ופיקד על הפשיטה במבצע "תרנגול 25" ביוני 1970.

באוקטובר 1971 סיים את לימודיו במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ומונה למפקד שייטת 13. תקופתו כמפקד היחידה התאפיינה בשורה של מבצעים נועזים בלבנון, בהם מבצע ברדס 54–55 וגולת הכותרת מבצע אביב נעורים[3].

במלחמת יום הכיפורים פעלה השייטת בזירה המצרית ב-16 מבצעים, איבדה שניים מלוחמיה במבצע ליידי – הפשיטה על נמל פורט סעיד, שנקבעו כחללים שמקום קבורתם לא נודע.

לאחר המלחמה פעל לאחד את יחידות שייטת 13 ויחידה 707, יחידת צוללים הגנתית, ליחידת קומנדו אחת גדולה, אך שחזונו התגשם רק לאחר שבמרץ 1974 מונה צבי גבעתי למפקד שייטת 13. זיו יצא ללימודי תואר ראשון בגאוגרפיה ותולדות ארץ ישראל באוניברסיטת תל אביב, בסיומם מונה לאחראי לתכנונים אסטרטגיים באגף התכנון. ב-1977 פרש מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.

גלריה

חיים אזרחיים

זיו הקים את המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכון וינגייט ועמד בראשה, בנוסף הקים חברה לטיולים אתגריים בשם "אוויר, ים, יבשה".

חיים אישיים

היה נשוי לאפרת ועמה נולדו לו שלושה ילדים.

ב-1999 נפטר ממחלת הסרטן ונקבר בקיבוצו ניר דוד. מספר שנים לאחר מותו הוכר כחלל צה"ל, שנפגע מצלילות שעשה בנחל קישון במסגרת שירותו הצבאי[4].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאול זיו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ בוקי נאה, שאול זיו, החיים כקרב קומנדו, מעריב, 6 בינואר 1986
  2. ^ מייק אלדר שייטת 13, הוצאת מעריב, 1993, עמ' 221.
  3. ^ מייק אלדר, "שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמוד 470.
  4. ^ צדוק יחזקאלי, ענת טלשיר, צלילה ממארת, באתר ynet, 9 בדצמבר 2009.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37732427שאול זיו