הקיבוץ בפוניבז'
הקיבוץ בפוניבז' הוא קיבוץ שייסד רבי יצחק רבינוביץ (רבי איצל'ה) מפוניבז' בעירו בשנת תרע"א לבחורים ואברכים מצויינים. הקיבוץ מומן על ידי גבירים בני משפחת ויסוצקי, והפסיק לפעול בשנת תרע"ז, עקב מהפכת אוקטובר ששיתקה את פעילותם הכלכלית.
על אף רמתו הלימודית הגבוהה וגדולתו התורנית של רבי איצל'ה, רוב בני הקיבוץ לא נשארו בעולם הישיבות.
 |
רקע
רבי איצלה מפוניבז' היה ראש ישיבה בסלבודקה בין השנים תרמ"ט – תרנ"ד, אולם עקב התנגדותו לתנועת המוסר התגלעו חילוקי דעות בינו לבין הסבא מסלבודקה והוא עזב את הישיבה. בשנת תרנ"ה מונה להיות רבה של פוניבז', אולם רבי איצלה שנחשב לאחד מגדולי ראשי הישיבות[1] ובלט יותר ביכולתו הלמדנית מאשר ברבנות[2], נותר ללא ישיבה במשך 16 שנה, בין השאר בגלל סלידתו מאיסוף כספים[3]. ניסיונות שונים להעמידו בראשות ישיבת מיר וישיבת טלז לא צלחו והוא נשאר בפוניבז'.
היסטוריה
הקמה ושנותיו הראשונות
בשנת התרע"א ביקשה ליבה מרים, בתו של איל התה קלמן זאב ויסוצקי, להקים ישיבה לבחורים מובחרים לזכר בעלה הגביר ר' אשר ברוך בנדט גברונסקי, ישנה מסורת שמספרת כי גיסה שלמה גוץ הציע לפני רבי חיים מבריסק שלוש הצעות היכן להקים את הקיבוץ: בבריסק בראשותו, בווילנא בראשות רבי חיים עוזר גרודז'נסקי או בפוניבז' בראשות ר' איצלה. בתגובה הוא התבטא שבבריסק הרב לא מתאים, בוילנא העיר לא מתאימה, ואילו בפוניבז' הרב מתאים והעיר מתאימה[4].
באותה שנה יצא ר' איצלה למוסקבה ושם סיכם עם ליבא מרים וגיסה רבי שלמה גוץ את התנאים הכספיים להקמת הקיבוץ. המתכונת של הקיבוץ כללה 12 בחורים ושמונה אברכים. התמיכה הייתה גבוהה במיוחד ועמדה על 30 רובל לאברך ו-15 רובל לבחור[5]. לשם השוואה בחור בישיבת כנסת בית יצחק קיבל שלושה רובל לחודש ואילו בישיבת טלז שני רובל לחודש[6]. מתכונת זו הייתה חדשנית מאחר שהיא כללה שילוב של ישיבה וכולל אברכים, מבנה שלא היה נפוץ באותה תקופה. ייתכן שר' איצלה ביקש בכך לשוות אופי בוגר לקיבוץ, או שביקש להעמידו כמשקל-נגד ל"תלמוד תורה" בקלם, שהוביל את תנועת המוסר. בדומה לנהוג אז בכוללים, נקבעה מסגרת בת ארבע שנים ללימוד בקיבוץ[7].
ר' איצלה התכוון לפתוח את הקיבוץ בשנת תרע"א ב"זמן קיץ", מיד עם שובו ממוסקבה חיפש ר' איצלה בחורים מצטיינים, ואף פנה אל רבנים ממכריו שימליצו לו על בחורים מתאימים. כמו כן הוא פנה אל הסבא מסלבודקא שישלח לו בחורים מישיבתו. עד מהרה גבר הביקוש לישיבה, והוא נאלץ לברור את החפצים להתקבל לישיבה בעזרת תלמידו הקרוב, שמואל ביאלובלוצקי, בין שנים עשר הבחורים היו אף ארבעה בחורים מישיבת לידא שלמדו אצל העילוי ממייצ'יט[8].
ר' איצלה מסר שיעורים שלוש פעמים בשבוע. שיעוריו בלטו בחריפותם ובחדשנותם. הוא התייחס בקרבה רבה לתלמידים, והרבה לשוחח איתם בלימוד. אישיותו של רבי איצלה והקיבוץ המובחר משכו בחורים רבים מהסביבה, וכעבור זמן קצר מהיווסדו ממדיו הוכפלו מגדלו הרשמי, אולם הבחורים החדשים לא קיבלו תמיכה ונאלצו למצוא לעצמם מקור הכנסה חילופי[9]. לקיבוץ הייתה השפעה רוחנית רבה על בני העיירה, שחפצו לבנות לו בניין מרווח. בסוף 1911 (חנוכה ה'תרע"ב) הם הקימו אולם לימודים גדול בסמוך למבנה "גליקל'ס קלויז", שחובר אליו בפרוזדור וכונה "בדק". תאורת חשמל הותקנה בכל המבנה לראשונה, והדבר אפשר את הרחבת סדרי הלימוד אל תוך הלילה[10].
במלחמת העולם הראשונה
ב־1915, עם התקרב החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה לאזור ופקודת גירוש שהוצאה ליהודי הסביבה, גלתה הישיבה עם רבי איצלה ללוצן ואחר כך למריאופול. הלימודים והתמיכה הכלכלית של האלמנה גברונסקי נמשכו כרגיל. ראש הישיבה העביר שיעורים מדי יום, לעומת שלושה שיעורים שבועיים במתכונת השגרתית. התמיכה פסקה רק בנובמבר 1917 (ראשית שנת ה'תרע"ח) עם מהפכת אוקטובר והקמת השלטון הבולשביקי. זמן קצר לאחר מכן לא יכלה הישיבה להתקיים כלכלית ותלמידיה נפוצו. גם כאשר שב הרב רבינוביץ לפוניבז' בתום המלחמה ואתו תלמיד אחד, לא הצליח לשקם את הישיבה בהיעדר פטרון כלכלי לאחר שנכסי משפחת ויסוצקי הולאמו בידי הבולשביקים. הוא נפטר ב־1919 ממחלת הטיפוס, וה"קיבוץ" לא התקיים עוד במתכונתו[11].
אופיו של הקיבוץ
בעת הקמת הקיבוץ, תנועת המוסר כבר קנתה לה אחיזה כמעט בכל ישיבות ליטא. רבי איצלה שהיה מגדולי המתנגדים לתנועה הנהיג את הישיבה בצורה המסורתית שהתמקדה בלימודים עיוניים בלבד, ללא לימודי מוסר וללא כהונת משגיח,[12] ואף על פי כן, הסבא מסלבודקה שלח קבוצת תלמידים מובחרים לקיבוץ במטרה שישפיעו עליה כפי שנהג בישיבות אחרות שהתנגדו למוסר[13], אך התנגדותו של רבי איצלה מנעה כל השפעה חיצונית עליו. האווירה בקיבוץ הייתה משוחררת, ובחורים רבים בו גילו עניין בספרות ההשכלה וספרות כללית[14]. כמו כן היו היעדרויות רבות של בני הקיבוץ. יצחק ריבקינד, ששהה בקיבוץ משך "זמן" אחד, מתאר את המצב בו:
בחורי הישיבה חשו עצמאות מלאה, הם לא ידעו ממשגיחים ו'עיניים רעות" קראו באופן חופשי עיתונות וספרות בשלוש שפות - עברית, יידיש, ורוסית, וביקרו מפעם לפעם בספרייה העירונית. כאשר פעם בא לפוניבז' סרט על היישוב החדש בארץ ישראל, שהיה בו כמובן ריח של ציונות, הלכו רבים מן הקיבוץ ואני בתוכם לראות את הסרט. הרוב ביקרו זה הפעם הראשונה בבית קולנוע...
— יצחק ריבקינד, דער פוניבזער קיבוץ" (ליטא א' עמ' 648)
השמועות על המצב בקיבוץ הגיעו לידי פטרוניו בני משפחת ויסוצקי, ובקיץ תרע"ב הגיע שלמה גוץ לביקור כדי לבחון אותו. הוא מינה את בנימין אשכנזי למשגיח מנהלי על הישיבה שתפקידו לפקח על התלמידים, והוא החתים אותם על רשימת תקנות, בהם שאין להיעדר מן הקיבוץ ללא רשות וכן שאין לאחר להגיע לקיבוץ בתחילת זמן. תחילה התמרדו הבחורים ולא הסכימו לקבל את מרותו של המשגיח, אולם לבסוף הצליח המשגיח לקבל לידיו את כספי התמיכה ועל ידי זה להטיל את מרותו[15]. ככל הנראה אף תכנן לסלק את הבחורים המרדנים, אך הדבר נמנע עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה[16].
לאחר סגירת הקיבוץ בשל ההמהפכה הבולשביקית, רוב בוגריו לא נשארו בעולם הישיבות, וחלקם אף חדלו משמירת מצוות.
הביקורת על הקיבוץ
רבי יעקב יצחק רודרמן מספר כי כאשר רצה להצטרף לקיבוצו הגולה של ר' איצלה פנה לשאול את הסבא מסלבודקה, ולימים תיאר את השיחה שהיתה בינו לבין הסבא מסלבודקה כאשר בא להתייעץ איתו בעניין:
הלכתי לביתו של הסבא ששכן בסמוך לנהר, כדי להימלך בעצמו ולקחת ממנו רשות להצטרף לאותה חבורה, כששמע הסבא את דבריי, עמד מכסאו, לקחני אל החלון, הביט אל הנהר הזורם ואחר כך פנה אליי ואמר: "מדוע הינך נוסע לשם, קפוץ כאן לתוך הנהר"!
— אשר ברגמן, שימוש חכמים, עמ' קסא
ביקורת זו באה על רקע האווירה בקיבוץ ומצבם הרוחני של רבים מהתלמידים. הרב נתן קמינצקי כותב כי הסבא מסלבודקה אמנם העריך את גדלותו התורנית של רבי איצל'ה, אך הוא סבר כי אין בכוחו לספק את ההכוונה לבחורים בזמנים סוערים אלו, כאשר רוחות המהפכה וההשכלה החלו לחדור להיכלי הישיבות[17].
בוגרים בולטים
לקריאה נוספת
- בן ציון קליבנסקי, קיבוץ פוניבז', בתוך: קובץ חצי גבורים ט, ניסן תשע"ו, בהוצאת מכון פליטת סופרים, עמ' תתצ"ג-תתק"כ, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ ראו אצל: שמואל ביאלובלוצקי, ר' איצהלה מפוניבז', בתוך: יהדות ליטא, תל אביב תש"ך, עמ' 394-397.
- ^ יוסף הלר, דאס יידישע פונעוויעזש, ליטע, א', ניו יורק 1951, עמ' 1408.
- ^ לפי עדות תלמידו הקרוב שמואל ביאלובלוצקי, אם למסורת, עמ' 254.
- ^ דב כץ, סלבודקה, טלז, פוניבז', בתוך: יהדות ליטא, עמ' 237.
- ^ מכתבו של ר' איצלה, ספר זכר יצחק (ירושלים תש"ט) עמ' רד.
- ^ ל. אליציקי, ישיבה לייט (תל אביב תשכ"ח) עמ' 15.
- ^ קבלינסקי, עמוד תתק"ה.
- ^ זאב אריה רבינר הגאון רבי שלמה פוליטאשק, הצופה 9 בינואר 1948.
- ^ קליבנסקי, עמ' תתקי-תתקי"א
- ^ שמואל קול, אחד בדורו: קורות חייו, מאבקו ופעלו של רבי יוסף שלמה כהנמן, פרק כד: ישיבת פוניבז', עמ' 254–258.
- ^ שמואל קול, אחד בדורו: קורות חייו, מאבקו ופעלו של רבי יוסף שלמה כהנמן, פרק כד: ישיבת פוניבז', עמ' 262–263.
- ^ קליבנסקי, עמ' תתק"ה-תתק"י.
- ^ ראו אצל דב כ"ץ, פולמוס המוסר עמ' 259.
- ^ לפי עדותו של דער פוניבזער קיבוץ, בתוך: ליטע א' עמ' 648-649 (תרגום מאידיש)
- ^ יצחק ניסנבוים, מחיי הישיבות, הצפירה, ב' ניסן תרע"ד.
- ^ קליבנסקי, עמ' תתקי"ג-תתקט"ו
- ^ גידולו של גדול, (אנגלית) עמ' 987.
- ^ משה זילברג, סדר קדשים כיצירה משפטית, סיני, נב, תשכג, עמ' יז.