ישיבת דרכי נועם
 | |
| ישיבה | |
|---|---|
| השתייכות | חסידות גור |
| תקופת הפעילות | ה'תרס"ו–ה'תרע"ד |
| מייסדים | רבי מנחם מנדל אלתר |
ישיבת דרכי נועם הייתה ישיבה שפעלה בעיירה גור שבפולין בין השנים תרס"ו - תרע"ד והיתה מהישיבות החסידיות הראשונות בעולם.
יסוד הישיבה
הישיבה הוקמה בעיירה גור בפולין בשנת תרס"ו על ידי רבי מנחם מנדל אלתר, בנו הצעיר של השפת אמת מגור, ובנשיאות אחיו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור.
אחת מפעולותיו הראשונות של האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי עם תחילת הנהגתו בשנת תרס"ו, היה השינוי המרכזי ביחס אל הנערים והצעירים. עד לאותה עת היה נהוג בחצרות האדמורי"ם כי אך ורק אנשים נשואים מגיעים לשהות בחצרו של הרבי. הרבי מגור התחיל לקרב את הבחורים ואף את הילדים.
כחלק מפעילות זו הקים בשליחותו אחיו הצעיר ישיבה בעיירה גור, סמוך לחצרו של הרבי, והיא היתה חידוש בעולם התורה של פולין. רוב הבחורים באותה תקופה למדו בסמוך למקום מגוריהם, בבית הכנסת בעיר או בביתו של רב העיר, וכאן התקבצו לאחר שנתיים מיום הקמתה למעלה מארבע מאות בחורים מכל רחבי פולין.
ראש הישיבה ודרכה
ראש הישיבה היה הרב מנחם מנדל אלתר והוא מסר את נפשו עבור הבחורים. הוא סינן והשגיח באופן אישי על טיב הבחורים ועל איכותם, שלח מכתבים לערי ישראל [1] שם הזהיר את הרבנים בערים השונות שלא ישלחו מכתבי המלצה על בחורים שאינם יראי שמים. בכל סוף זמן נסגרה הישיבה ורק לאחר רישום מחודש התקבלו הבחורים לישיבה, בכדי לוודא שהבחורים כולם נותרו ברמתם הרוחנית הגבוהה.
כמשגיחים ומפקחים רוחניים שימשו רבי יהודה אריה רוזנבלט ורבי מנחם יצחק הוכברג.[2]
בתכניתה של הישיבה היה לפתוח פנימייה ומסעדה כפי שהנהג בשנים מאוחרות יותר בישיבת חכמי לובלין, אך מחוסר תקציב נגנז הרעיון, והישיבה דאגה לאש"ל מלא כפי שהיה נהוג באותם זמנים. הבחורים אכלו "טעג" - ימים, כינוי לנוהג שרווח אז שמדי יום אכל הבחור אצל אדם אחר בעיר, לפי תורנות קבועה, והישיבה דאגה להם למקומות לינה. בי"ט סיון תרע"א הונחה אבן הפינה לבנין החדש שהוקם לאחר מכן.[3]
דרכה הלימודית של הישיבה היתה בהקניית השקידה בתורה מתוך שמירת האופי החסידי ביראת שמיים. אחד הרעיונות המהפכניים היה הבאתם מדי חודש של גדולי תורה מכל רחבי פולין למסור שיעורים בישיבה. חלק מהרבנים המפורסמים שבאו למסור שיעורים בישיבה מפעם לפעם היו: רבי שאול משה זילברמן מויערשוב, רבי חיים הלר מלודז', רבי דוד בער מאוז'רקוב, רבי מנחם מנדל ז'ק מביאלה, רבי דוב בעריש איינהורן מאמסטוב, רבי מאיר דן פלאצקי מדווארט, רבי יעקב דוד ווסרפיש משמואלביזנא ועוד.
נוהג נוסף שהיווה מוקד משיכה אל הישיבה היה המבחנים המיוחדים שהיה עורך הרבי מגור בכל שבת אחר הצהריים. התלמידים היו באים לביתו והוא היה בוחן את תלמודם.
סגירת הישיבה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הפכה העיירה גור למקום סכנה בעקבות מחנה צבאי ענק ששכן בקרבתה והיווה מוקד להתקפות. כמעט כל תושביה היהודים של העיירה עזבו אותה והישיבה חדלה מלהתקיים.
בוגרים בולטים
מתלמידי הישיבה המפורסמים ששרדו בשואה היו:
- הבית ישראל.
- הלב שמחה מגור.
- רבי יצחק מאיר לוין.
- הרב שמואל יעקב גליקסברג מבואנוס איירס.
- האחים רבי יעקב יואל ורבי יצחק צישניסקי.
- רבי לייבל ציויאק.
- רבי משה שמואל סגל.
- רבי יהודה לייב רוזנווסר.
- רבי אהרן אנצוג, ועוד.