הסגנון האקלקטי בארץ ישראל

בית השגרירות הרוסית

הסגנון האקלקטי (לקטני) הנו סגנון אדריכלי שהיה נפוץ בישראל בשנות ה-20 ועיקרו הוא שילוב של אדריכלות מערבית עם סגנונות קישוטיים ממספר רב של מקורות השראה - האדריכלות הקלאסית (יוון-רומא-רנסאנס-בארוק), אדריכלות של המזרח הרחוק, אר-דקו, המזרח הקרוב, הסגנון הספרדי-מורי (אלהמברה), אר-נובו ואדריכלות מזרח-תיכונית עתיקה. הסגנון היה נפוץ במרבית העולם המערבי, וייחודו של הסגנון האקלקטי בארץ הוא שימוש נפוץ למדי במוטיבים קישוטיים כמו-תנ"כיים: אריחי קרמיקה תוצרת בצלאל עם נופי ארץ ישראל, דמויות מהתנ"ך וסצינות מקראיות; עץ התמר כאלמנט קישוטי מקובל; מוטיבים דמויי קרנות-מזבח; שימוש במגיני דוד ובאותיות עבריות; ועוד.

בתים רבים שנבנו בסגנון הבנייה האקלקטי ניתן לראות באזור לב תל אביב, אך לא מעט מבנים בסגנון זה נבנו (וחלקם אף נותרו) במושבות ובערים אחרות שהייתה בהן אוכלוסייה יהודית בשנות העשרים. רבים מבלבלים בין הסגנון האקלקטי לבין הסגנון הארץ ישראלי, שהיה נפוץ בעשור הראשון של המאה העשרים. שני הסגנונות מקושטים מאוד, אך הסגנון הארץ ישראלי מפגין, באופן מובהק ומכוון, שילוב של אדריכלות מקומית ערבית-מוסלמית עם ארכיטקטורה מערבית, בעוד שהסגנון האקלקטי מתייחס כמעט באדישות למקור של הסגנונות שמהם הוא שואב השראה (ומעתיק מוטיבים).

גם האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל בנתה באותה תקופה בתים מקושטים מאוד, שניתן לכנותם "אקלקטיים", והם נבדלים מאלו שנבנו בידי יהודים, בעיקר בגלל השימוש הרב שהם עושים במוטיבים ערביים-מוסלמיים. דוגמה לבנייה ערבית בסגנון האקלקטי היא מלון פאלאס הישן בירושלים, מבנה שנהרס אך חזיתותיו שומרו. בתים רבים בשכונות הערביות האמידות בירושלים - בקעה, טלביה וקטמון - נבנו אף הם בסגנון זה.

בשנות השלושים, עם הגעתה של העלייה החמישית מגרמניה, ועם הגעתם של אדריכלים מודרניסטים רבים לישראל (כולל בודדים שלמדו בבית הספר באוהאוס), הם חוללו מהפכה והשליטו את הסגנון הבינלאומי. מאז תחילת שנות השלושים סירב מהנדס העיר של תל אביב, יעקב שיפמן, לתת היתרי בנייה למבנים בסגנון האקלקטי, וכתוצאה מכך כמעט שלא נבנו יותר מבנים בסגנון זה.

בנוסף לקישוטים הרבים המאפיינים את בתי הסגנון האקלקטי, ניתן לזהות בהם אף סימני היכר נוספים: רבים מהבתים האקלקטיים הם דו-קומתיים או תלת-קומתיים, כאשר קומת הקרקע משמשת לצרכים מסחריים (חנויות, בדרך כלל); המבנים הם על פי רוב סימטריים בצורתם - ובמקרה של בניינים פינתיים, הם מדגישים את הפינה באופן בולט, ואף מוסיפים בה מגדלון; חלק גדול מהקישוטים הם קישוטי גבס, שנרכשו מקטלוגים והודבקו על המבנה, כך שניתן למצוא קישוטי תבליט זהים במבנים שונים; הבניינים, כמעט תמיד, מצופים שכבת טיח עבה, ולעיתים קרובות ניתן למצוא חריצים אופקיים על הטיח; החלונות הם בדרך כלל אנכיים, עם פרופורציות של 1:2, ועם תריסי עץ חיצוניים המותקנים על ציר; החזיתות של המבנים בסגנון האקלקטי עמוסות מאוד; אדריכלי מבנים אלו עשו מאמץ להדגיש דווקא את הקווים האנכיים; השימוש באריחי קרמיקה צבעוניים הוא מקובל למדי; תשומת לב מודגשת ניתנת דווקא לחזית הרחוב, וישנו היעדר כמעט מופגן של קישוטים בכל החזיתות האחרות; גגות הרעפים נמוכים למדי, ובמרבית המקרים הם מוסתרים באמצעות מעקה על הגג; על החזיתות ישנו כיתוב, כחלק מהקישוטים, בדרך כלל בחלק העליון של החזית ובמרכזה; נעשה שימוש בחלונות ארקר בצורת חצי-משושה הבולטים מן החזית.

דוגמה מובהקת למבנה בסגנון האקלקטי, המשלב מוטיבים ממקורות רבים ושונים עם בנייה מערבית, היא בית הפגודה בתל אביב, שמאופיין בקשתות גדולות, עמודים דוריים, קשתות מוסלמיות וגג בצורה פגודה אסייתית.

מבנים מפורסמים נוספים בסגנון האקלקטי:

• מלון עלמה - בתכנון דב (בוריס) טשודנובסקי.
• בית לוין (השגרירות הרוסית), תל אביב, בתכנון יהודה מגידוביץ'
• בית ברלין-פסובסקי, תל אביב, בתכנון יוסף ברלין וריכרד פסובסקי, 1922/25
• מבנה שערי צדק הישן, ירושלים
• קזינו גלי אביב - בתכנון יהודה מגידוביץ', 1922
• בית אוסישקין, תל אביב בתכנון אלכסנדר לוי
• בית ביאליק, תל אביב בתכנון יוסף מינור, 1924
• בית רבקה גרינוולד בתכנון יהודה מגידוביץ'

• 
  בית הפגודה
• 
  בית ברלין-פסובסקי (בית התאומים)
• 
  בית אוסישקין בפינת הרחובות אלנבי פינת והירקון עם תוספת בנייה מעל הסגנון האקלקטי
• 
  מלון נורדאו בפינת הרחובות נחלת בנימין וגרוזנברג
• 
  בית מגורים בתכנונו של עקיבא אריה ויס ברחוב מזא"ה

ראו גם

• אמנות אקלקטית