יחסי אינדונזיה – ניו זילנד
| יחסי אינדונזיה – ניו זילנד | |
|---|---|
|
|
| |
| אינדונזיה | ניו זילנד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,904,569 | 268,838 |
| אוכלוסייה | |
| 284,238,567 | 5,226,704 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,371,171 | 253,466 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,824 | 48,494 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | מונרכיה חוקתית |
יחסי אינדונזיה–ניו זילנד הם היחסים דו-צדדיים בין אינדונזיה לניו זילנד. בשל אינטרסים משותפים כדמוקרטיות ושכנות באזור אסיה פסיפיק, ניו זילנד ואינדונזיה נחשבות כשותפות טבעיות.[1] שתי המדינות חברות ב-APEC. אינדונזיה וניו זילנד כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים בשנת 1950.
היסטוריה
המהפכה האינדונזית
בעוד ניו זילנד התעניינה מעט במלחמת העצמאות של אינדונזיה, ממשלת העבודה הראשונה אכן תמכה באזהרות הבריטיות נגד פעולת המשטרה ההולנדית הראשונה. לאחר מכן היא תמכה במאמציה של אוסטרליה להעביר את המחלוקת האינדונזית למועצת הביטחון של האו"ם בשנת 1947.[2] כמה מחברי המועדון הסוציאליסטי של אוניברסיטת ויקטוריה, כולל המנהיג הקומוניסטי העתידי רון סמית', ערכו גם הפגנה ציבורית לגנות את פעולת המשטרה ההולנדית ביולי 1947.[3] עובדי הנמלים בניו זילנד גם תמכו בעובדי הנמלים האוסטרלים ובהחרמת ההצלחה של האיגודים המקצועיים על הספנות ההולנדית, מה שערער את המאמץ הצבאי ההולנדי לקחת מחדש את אינדונזיה.[4]
ניו זילנד תמכה גם במאמציה של הרפובליקה האינדונזית לזכות בחברות בארגון הסחר הבינלאומי ובוועדה הכלכלית של האו"ם לאסיה והמזרח הרחוק. ראש הממשלה, וולטר נאש, מתח ביקורת גם על פעולת המשטרה ההולנדית השנייה כהפרה של הסכם רנוויל והציע שיש להפנות הפרות הפוגה למועצת הביטחון. ניו זילנד שלחה גם נציג לוועידה אסייתית בדלהי, שכונסה על ידי ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו, כדי לדון בשאלה האינדונזית.[5][6][7]
יסודות מוקדמים
ב-17 בפברואר 1950 הכיר ראש הממשלה סידני הולנד רשמית ברפובליקה של אינדונזיה זמן קצר לאחר שההולנדים העבירו את הריבונות לרפובליקה האינדונזית החדשה.[8] עם זאת, בגלל המשאבים המוגבלים של מחלקת לענייני חוץ של ניו זילנד, ניו זילנד לא הקימה משלחת דיפלומטית עד 1961. במקום זאת, האינטרסים הדיפלומטיים והקונסולריים של ניו זילנד ייצגו על ידי השגרירות הבריטית בג'קרטה. בעוד שלניו זילנד היה משרד של תוכנית קולומבו בג'קרטה, תפקידיה היו מוגבלים לתיאום פעילויות ניו זילנד במסגרת התוכנית ולתמיכה במומחים של ניו זילנד שהוקצו לאינדונזיה. בפברואר 1961 שודרג משרד תוכנית קולומבו למעמד של הקונסוליה הכללית כאשר דאנקן ריי משמש כקונסול הכללי ובהמשך כמפקד ד'אפיירס. בינואר 1963 שדרג ראש הממשלה קית' הוליאוק את המשלחת למעמד של צירות. בתמורה, האינדונזים הסמיכו את שגרירותם באוסטרליה לניו זילנד בשנת 1958. ד"ר איי הלמי כיהן כשר האינדונזיה הראשון בניו זילנד.[9]
כאשר הצטרפה אינדונזיה לתוכנית קולומבו בשנת 1953, ניו זילנד הרחיבה במהירות את סיוע תוכנית הקולומבו שלה לאינדונזיה. במסגרת תוכנית סיוע טכני שלחה ניו זילנד מומחים לאינדונזיה בעוד מתלמדים אינדונזיים קיבלו הכשרה בניו זילנד. יוזמות הסיוע הטכני של ניו זילנד עבור אינדונזיה כללו הקמת מרכז להכשרה טכנית בסחר, קורסי הכשרה לטווח קצר עבור אחיות שיניים ורופאי שיניים באינדונזיה, שיגורם של מורים מניו זילנד לסיוע בהוראת השפה האנגלית במכללות המורים באינדונזיה, הקמת מפעל ללוחות אסבסט-צמנט בג'קרטה. הסיוע ההוני של תוכנית קולומבו של ניו זילנד הושפע מכספים מוגבלים בצד הניו זילנדי ומומחיות טכנית מוגבלת בצד האינדונזי. בשנת 1960 שלחה ניו זילנד 29 מומחים לאינדונזיה ואילו 99 אינדונזים קיבלו מלגות להכשרה בניו זילנד.[10]
עידן סוקארנו
קשריה של ניו זילנד עם אינדונזיה בתקופת סוקרנו הושפעו מהמחלוקת של אינדונזיה עם הולנד על פפואה המערבית; אינדונזיה תבעה את הטריטוריה כחלק מאינדונזיה בזמן שההולנדים רצו להכין את הפפואנים לשלטון עצמי.[11] בעקבות כישלון המשא ומתן באינדונזיה עם ההולנדים ומאמצי עצרת תמיכה באו"ם, נשיא אינדונזיה אחמד סוקרנו התחיל במדיניות של "עימות" מול הולנד בשטח המחלוקת במערב גינאה החדשה וביקש בהצלחה תמיכה צבאית ופוליטית סובייטית שאילצה את ארצות הברית להתערב כמתווכת להביא לפתרון פוליטי המעדיף את האינטרסים של אינדונזיה.[12] לאחר מאמצי תיווך אמריקניים ושל האו"ם מוצלחים שהגיעו לשיאם בהסכם ניו יורק בשנת 1962, העבירו ההולנדים את מערב גינאה החדשה לרשות המבצעת הזמנית של האו"ם, אשר לאחר מכן העבירה את השטח לידי האינדונזים בשנת 1963. בעוד ניו זילנד ואוסטרליה תמכו בהולנד בעצרת הכללית של האו"ם, הם קיבלו בסופו של דבר את החלטת האו"ם להעביר את מערב גינאה החדשה לאינדונזים.[13] למרות הבדלי מדיניות אלה, פקידים אינדונזיים כמו שר החוץ סובנדרריו הכירו בכך שאוסטרליה וניו זילנד "היו חלק מאסיה".[14]
במהלך העימות האינדונזי-מלזי (1963–1965), ניו זילנד תמכה במלזיה, בריטניה ואוסטרליה עקב מערכת היחסים החמה שלה עם הממשלה המלזית הפרו-מערבית והשתתפותה בעתודה האסטרטגית של המזרח הרחוק שהובלה על ידי בריטניה.[15] הנשיא סוקארנו, בגיבוי המפלגה הקומוניסטית האינדונזית הפרו-בייג'ינג, החליט לנקוט במדיניות של "עימות" נגד מלזיה מכיוון שהוא ראה בפדרציה החדשה של מלזיה אמצעי להנצחת האימפריאליזם הבריטי בדרום-מזרח אסיה.[16][17] סוקארנו הזדהה גם עם המרד הכושל של מפלגת העם של ברוניי בברוניי, והיה נלהב מההצלחה של מדיניות "העימות" של אינדונזיה נגד גינאה החדשה ההולנדית והפיליפינים שהחזיר את טענתה הטריטוריאלית למדינת סבאח המלזית.
לאורך העימות האינדונזי–מלזי ניהלה אינדונזיה מלחמת גבולות לא מוצהרת נגד מלזיה ושלחה מפלגות חמושים בפעולות חוצות גבולות למדינות סראוואק וסבה המזרח מלזיות שגבלו במחוז קלימנטן של אינדונזיה. בספטמבר 1964 הגבירה אינדונזיה את פעולות ההסתננות שלה למלזיה בחצי האי. ניו זילנד הסכימה לשלוח את גדוד RNZIR הראשון שלה, שבסיסו בחצי האי מלזיה, כדי לצוד מסתננים אינדונזיים ליד לאביס במדינת ג'והור המלזית. בחודש ינואר 1965, כוחות צבא משמעותיים ניו זילנדים, כולל גדוד חיל רגלים של שירות האוויר המיוחד ניו זילנד, שתי שולות מוקשים, ושני בריסטול פרייטר, נשלחו לבורניאו. אלה שירתו לצד כוחות בריטיים, מלזיים ואוסטרלים וראו פעולות לחימה כנגד כוחות סדירה וגרילה אינדונזיים כאחד.[18]
למרות ההבדלים הפוליטיים בין המדינות, שתי הממשלות לא ניתקו את היחסים הדיפלומטיים. ממשלת ניו זילנד המשיכה בסיוע תוכנית קולומבו לאינדונזיה, אם כי ברמה מופחתת הרבה יותר. בעוד שראש ממשלת ניו זילנד, קית' הוליאוק, ראה את מדיניות העימות של אינדונזיה כמוטעה, הוא ראה בתוכנית הסיוע של תוכנית קולומבו של ניו זילנד כסימן של רצון טוב כלפי העם האינדונזי.[19] באוקטובר 1965 ניסיון הפיכה באינדונזיה הביא להרג המוני של חברי PKI ותומכים בשינוי הנוף הפוליטי של אינדונזיה. בין אוקטובר 1965 למרץ 1967 קיבל הגנרל סוהארטו רבות מסמכויותיו הקודמות של הנשיא סוקרנו; ובסופו של דבר היה הנשיא השני של אינדונזיה. ביוני 1966, מלזיה ואינדונזיה חתמו על הסכם שלום אשר סיים רשמית את העימות. התפתחויות אלה התקבלו בברכה על ידי הוליאוק כצעד לקראת חידוש מלא של קשרים ידידותיים עם אינדונזיה.[20]
כלכלה וסחר
הסחר הפך לקל עוד יותר על ידי הסכם הסחר החופשי ASEAN אוסטרליה-ניו זילנד שנכנס לתוקף עבור ניו זילנד בדצמבר 2009 ובתחילת 2012 עבור אינדונזיה. ההסכם יבטל מכסים על כל הסחורות המיובאות עד 2020. באופן מסורתי אינדונזיה רואה בניו זילנד כמקור לבשר ומוצרי חלב, כגון בשר בקר, חלב, גבינה, תפקיד שהוא משותף עם אוסטרליה.
נציגויות דיפלומטיות
- ניו זילנד מחזיקה באינדונזיה שגרירות בג'קרטה.
- אינדונזיה מחזיקה בניו זילנד שגרירות בוולינגטון וקונסוליה באוקלנד.[21]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "New Zealand and Indonesia". nzembassy.com. New Zealand Embassy Jakarta, Indonesia. נבדק ב-30 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Michael Green, p.147
- ^ Ron Smith, p.73-75
- ^ Rupert Lockwood, p.229
- ^ Michael Green, 147-49
- ^ Aaron O'Brien, Chapter 1
- ^ Michael Green, pp. 147-49
- ^ Michael Green, pp. 150-51
- ^ Michael Green, pp. 153, 158-59
- ^ Michael Green, pp. 151-53, 157-58
- ^ Michael Green, pp. 154-57
- ^ J. Soejdati Djiwandono, pp. 1-7
- ^ Michael Green, pp. 159-63
- ^ Michael Green, p. 156
- ^ Michael Green, pp. 163-64
- ^ Cindy Adams, pp. 300-302
- ^ John Ongkili, p.7
- ^ Michael Green, pp. 164-67
- ^ Michael Green, 167-68
- ^ Michael Green, pp. 168-70
- ^ אתר על יחסי מדינות
29070957יחסי אינדונזיה – ניו זילנד