מלאקה

מלאקה
Bandaraya Melaka

מלאקה, מבט מגבעת סנט פול
מלאקה, מבט מגבעת סנט פול
מדינה
מדינה	מלאקה
תאריך ייסוד	1396
שטח	304.29 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	503,127 (2010)
‑ צפיפות	1556.74 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות	2°12′11″N 102°14′53″E
אזור זמן	UTC +8
www.mbmb.gov.my
(למפת מלזיה מוגדלת)   קואלה לומפור ג'והור באהרו איפוה קוצ'ינג קוטה קינבאלו תאי. ס. אינדונזיה אינדונזיה ב. ים סין הדרומי מלאקה (למפת מלזיה רגילה)   קואלה לומפור ג'והור באהרו איפוה קוצ'ינג קוטה קינבאלו תאי. ס. אינדונזיה אינדונזיה ב. ים סין הדרומי מלאקה

מַלַאקָה או מֵלַאקָה
הגיית שם המקום והצורה בה הוא נכתב באותיות לטיניות עברו שינויים רבים. האירופאים נהגו להגות את שם המקום מַלַאקָה, וכתבו אותו בצורות שונות. הפורטוגזים נהגו לכתוב את השם Malaca, ההולנדים כתבו את השם בצורה Malakka או Malacka והאנגלים Malacca. המלאים הוגים מֵלַאקָה (Melaka) והעיר קרויה באופן רשמי "העיר ההיסטורית של מֵלַאקָה" (Bandaraya Bersejarah Melaka). ההגייה המלאית הפכה דה פאקטו להגייה המקובלת של שם העיר, ולכן נעשה בה שימוש בערך זה, אבל מצר הים הסמוך ממשיך להיקרא מצר מַלַאקָה (Strait of Malacca) על ידי מרבית מדינות העולם, כשהמלאים מכנים אותו "מצר מֵלַאקָה" (Selat Melaka).
מתוך ספרו של Dennis De Witt Melaka from the Top

דיוקן מודרני של הנסיך פראמסוורה

שחזור ארמון הסולטנות מתקופת מנסור שאה

אפונסו דה אלבוקרקי - כובש מלאקה

מפת מלאקה ב-1630

מֵלַאקָה (במלאית: Bandaraya Melaka וגם Bandar raya Melaka, בכתב ג'אווי بندراي ملاك, בטמילית: மலாக்கா மாநகரம்) היא בירת מדינת מלאקה שבמלזיה. העיר שוכנת על החוף המערבי של חצי האי המלאי, 245 קילומטרים צפונית לסינגפור ו-147 קילומטרים דרומית לקואלה לומפור בירת מלזיה. העיר משתרעת משני צדדיו של נהר מלאקה, שזורם דרך העיר העתיקה ומרכז העיר ונשפך למצר מלאקה. לעיר היסטוריה עשירה, ובשנת 2008 צירף אותה ארגון אונסק"ו לרשימת אתרי המורשת העולמית, יחד עם ג'ורג' טאון שבאי פינאנג, כ"ערים היסטוריות במצרי מלאקה".

היסטוריה

סולטנות מלאקה (1511-1400)

העיר נוסדה על ידי הנסיך המלאי-הינדי פראמסוורה (Parameswara), ששלט על העיר פלמבנג שבסומטרה כווסל של קיסר אימפריית מג'פהיט שבג'אווה. פראמסוורה ניסה למרוד בקיסר ונמלט מצבאותיו של האחרון אל טומסיק (Temasek וגם Tumasik - סינגפור העתיקה), אז בשלטון של שליט מלאי בחסות ממלכת סיאם. הוא השתלט על טומסיק ושלט בה 5 שנים, עד שהעיר הותקפה על ידי צי שנשלח מג'אווה על ידי אימפריית מג'פהיט. בעקבות ההתקפה, הפליגו הנסיך ואנשי חצרו צפונה במעלה חצי האי המלאי, עד שהגיעו לאתר שבו נשפך נהר הברטם (כיום הנהר מלאקה) לים, במקום הצר ביותר במצר ים שעתיד להיקרא מצר מלאקה. הנסיך החליט להקים במקום זה את בירתו החדשה בזכות התנאים הטופוגרפיים של המקום - גבעות המקיפות אותו ומגינות מרוחות המונסון, ביצות המונעות גישה לגבעות מצד היבשה ושפך הנהר שיכול היה לשמש כנמל מים עמוקים. על אחת הגבעות הוא הקים ארמון מבוצר.

הדעות חלוקות לגבי שנת הייסוד המדויקת. העיר עצמה חגגה את שנת ה-600 לייסודה באוגוסט 1990, כלומר על פי שלטונות העיר היא נוסדה ב-1390, אבל היסטוריונים שונים נוקבים בתאריכים שונים בין 1376 ל-1402, כשהשנה המקובלת ביותר היא 1396. גם מקור שם העיר שנוי במחלוקת. הסיפור המקובל על מקור שם העיר מתאר כיצד פראמסוורה נח מתחת לעץ במהלך מסע ציד וצפה בכלביו מנסים לתקוף איילון מלאי - מין יונק קטן - שהתגונן בפניהם בעוז. אומץ הלב שהראה האיילון הזכיר לנסיך את מצבו והוא החליט לקרוא למקום על שם העץ שתחתיו נח. העץ, אמבליקה שחורה (Phyllanthus emblica), קרוי במלאית "פוקוק מלאקה" (Pokok Melaka). מכאן שם העיר (שממנו נגזרו אחר כך שמות הנהר העובר בעיר, המדינה שבה היא נמצאת ומצר הים הסמוך).

היישוב החדש התפתח במהירות. אנשיו של פראמסוורה עיבדו את השדות שמסביב וגידלו בהם בננות, קני סוכר ובטטות. פראמסוורה טיפח את המסחר, ובתוך זמן קצר נפוצה השמועה בשווקים של דרום מזרח אסיה והודו על נמל המסחר החדש. בתוך שנתיים מייסוד היישוב גדלה אוכלוסייתו ל-2,000 נפש. במקום התיישבו סינים, הודים, בורמזים, תושבים מג'אווה וממקומות אחרים. הידיעות על מרכז הסחר החדש הגיעו עד בייג'ינג בירת סין. ב-1405 ביקר במלאקה שליח מטעם קיסר סין. ביקורו אפשר לסוחרים סיניים להקים מחסנים בעיירה. שליח ששלח פראמסוורה לקיסר יונג לה, הקיסר השלישי משושלת מינג, חיזק את הקשרים עם האימפריה הסינית. יונג לה שלח עם השליח מכתב שבו הכיר רשמית בפראמסוורה כשליט מלאקה, ומלאקה הוכרה כמדינת חסות של סין. השליח חזר בצי של האדמירל ג'נג חה במסעו הראשון ב-1405. ג'נג חה עתיד היה לבקר במלאקה כמעט בכל שבעת מסעותיו הנודעים. פראמסוורה נשא לאישה נסיכה מוסלמית מממלכת פסאי (Pasai) שבצפון סומטרה, וב-1409 התאסלם, והוסיף לעצמו את השם הפרסי "אסכנדר שאה" ואת התואר סולטאן. שנתיים אחר כך ביקר הסולטאן וכל משפחתו, בלוויית פמליה בת 540 איש, בסין על מנת לחלוק כבוד לקיסר יונג לה. פראמסוורה מת ב-1414.

את פראמסוורה ירש בנו, שכונה הסולטאן מגט אסכנדר שאה (Megat Iskandar Syah; שלט 1414–1424). מלאקה המשיכה לשגשג תחת שלטונו. בדיל נתגלה בחלקה הצפוני של מלאקה, מהיערות שבסביבה הפיקו פחמי עץ ושרף, בשדות גידלו בננות, קני סוכר, אננס, בצל, זנגביל, חרדל, דלעת, ומלון. דקלים כדוגמת דקל הסאגו גדלו במטעים. בנוסף גידלו במקום חיות משק כדוגמת ברווזים, תרנגולות, תאו ועזים. גם המסחר פרח והסוחרים שילמו מס תמורת השימוש בנמל מלאקה כנמל ביניים. העיר הוקפה בחומה ובמרכזה הוקמה מצודה, שבמחסניה נשמרו אוצרות הסולטנות ומלאי המזון שלה. מלאקה המשיכה להיות מדינת חסות של הסינים. והסולטאן הקפיד לשלוח לבייג'ינג משלחות בראשות אחד מבניו כמעט מדי שנה. על פי בקשתו, שלח קיסר סין ב-1419 אזהרה למלך סיאם שלא לתקוף את מלאקה.

עם מותו של מגט אסכנדר שאה עלה על כיסאו בנו, שכונה הסולטאן מוחמד שאה (Muhammad Syah; שלט 1424–1444). כבר עם עלייתו לשלטון נסע הסולטאן החדש לבייג'ינג על מנת לבשר על מות אביו ועלייתו לשלטון. ב-1433 הוא נסע שוב ושהה בסין שנתיים. אלא שב-1434 השתנתה המדיניות בסין. סין נסגרה כלפי חוץ והפסיקה להתעניין במתרחש במדינות אחרות. תרומת הסולטאן הזה למורשת של סולטנות מלאקה הייתה בייצוב השלטון, כאשר קבע את מבנה האדמיניסטרציה העתידית של הסולטנות, שכללה: ראש ממשלה (Bendahara), שר אוצר, ממונה על ביטחון הפנים, מפקד צבא היבשה ומפקד צי, וכן קיבע סדרה ארוכה של מנהגים ואיסורים. בנו, ראג'א איברהים (Raja Ibrahim) עלה לשלטון וכונה הסולטאן אבו שהיד (Abu Syahid; שלט 1445–1446), אף שלא היה בכור בניו. ראג'א קסים (Raja Kassim), אחיו החורג, שהיה בכור בניו של הסולטאן מוחמד שאה, קשר כנגדו יחד עם ראש הממשלה ושר האוצר ובהתקפה מתוכננת נרצח הסולטאן אבו שהיד בדקירות סכין. ראג'א קסים עלה לשלטון כשלטאן מט'פר שאה (Muzaffar Syah; שלט 1446–1456). בתקופתו הדפה הסולטנות שתי התקפות של ממלכת סיאם - ב-1446 התקפה מהיבשה, וב-1456 התקפה ימית.

את הסולטאן מט'פר ירש בנו, ראג'א עבדולה (Raja Abdullah), כסולטאן מנסור שאה (Mansur Syah; שלט 1456–1477). אשתו הייתה האנג לי פו(ה), בתו של שי דאן לי באו מפאלמבאנג. תקופתו נחשבת כתור הזהב של הסולטנות. מדינות רבות בחצי האי המלאי, בסומטרה, בבורניאו ובאיים נוספים, הפכו למדינות חסות של הסולטנות. מלאקה הפכה לגורם חשוב בסחר התבלינים בשל היותה גשר בין איי התבלינים לבין השווקים במזרח התיכון ובאירופה, והסולטנות הייתה למרכז הפצת האסלאם במלאיה ובסומטרה. הסולטאן הבא, עלאא אלדין קרי משובש "אלאודין", ריאיאת שאה (Alauddin Riayat Syah 1488-1477), מת בנסיבות מסתוריות, ועל כיסאו עלה בנו, ראג'ה מחמוד, כסולטאן מחמוד שאה (Mahmud Syah; שלט 1488–1511), הסולטאן השמיני והאחרון של סולטנות מלאקה. בתחילת המאה ה-16 הייתה סולטנות מלאקה בשיא כוחה ותהילתה. העיר הייתה לבירת אימפריה רחבה, מרכז מסחר בבדים מהודו, חרסינה ומשי מסין ותבלינים מאיי התבלינים, כמו גם מרכז להפצת האסלאם בארכיפלג של מלאיה. אך דווקא בתקופה משגשגת זו עתידה הייתה הסולטנות להסתיים בחטף.

ב-11 באוגוסט 1509 הגיעה לנמל מלאקה משלחת בת 5 ספינות פורטוגזיות, שבראשה עמד דיוגו לופש דה סקווירה (Diogo Lopes de Sequeira). קורות משלחת זו עתידות היו להתחיל תקופה חדשה במלאקה - שלטון פורטוגזי.

שלטון פורטוגזי (1641-1511)

המשלחת הפורטוגזית הפליגה מגואה שבהודו לאחר שלפורטוגזים נודעה חשיבות מלאקה כמרכז סחר בין הודו לדרום מזרח אסיה. מטרתה הייתה ליצור קשרי ידידות עם השליט ולהקים במקום את הנציגות הפורטוגזית מזרחית להודו. דה סקווירה שלח לחוף את אחד מהקברניטים עם מכתב ממלך פורטוגל ומתנות עבור הסולטאן. המשלחת התקבלה תחילה בסבר פנים יפות, אלא שסוחרים מוסלמים מהודו וסוחרים ערבים שכנעו את הסולטאן שלא לתת אמון בפורטוגזים כי מטרתם האמיתית היא להשתלט על המסחר של מלאקה. הסולטאן התכוון להשתלט על הספינות, אלא שהמזימה נתגלתה לדה סקווירה שהצליח להימלט עם ספינותיו, אך אחד מקברניטיו וכעשרים מלחים ששהו על החוף נלכדו, וחלקם הוצאו להורג.

התגובה הפורטוגזית הגיעה שנתיים אחר-כך. באפריל 1511 הפליג האדמירל אפונסו דה אלבוקרקי מגואה בראש צי שמנה 17 או 18 אוניות שעל סיפונן כ-1,200 לוחמים. אלבוקרקי דרש מהסולטאן לשחרר את השבויים ולהרשות לו להקים מצודה בחוף. ב-25 ביולי, לאחר שדרישותיו נדחו, הורה אלבוקרקי לתקוף את העיר. התקפה זו נבלמה. בניגוד לעצת מפקדיו החליט אלבוקרקי לתקוף שוב, וב-10 באוגוסט 1511 לכד את העיר. הסולטאן מחמוד שאה ובני משפחתו ברחו צפונה לאולו ברטאם (Ulu Bertam) שבפהנג. אלבוקרקי הורה לבצר את העיר, ועל הגבעה הוקמה מצודה שכונתה "א פאמוסה" ("A Famosa" - "המפורסמת"), תוך שימוש באבנים שנלקחו ממסגד שנהרס וממצבות של קברים. בהמשך נבנו בתוך המצודה ארמון המושל, בית הבישוף, משרדי הממשל, כנסיות, קסרקטינים, מנזר בתי חולים ובית כלא. אלבוקרקי שהה במלאקה עד ינואר 1512 כשהוא דואג לחדש את המסחר ושולח משלחות ידידות לסיאם, ג'אווה, סין ואיי מאלוקו.

הפורטוגזים שלטו בעיר במשך כ-130 שנים. מטרתם המקורית - לשלוט במסחר שבין אירופה והודו לבין דרום מזרח אסיה באמצעות שליטה במלאקה שבאמצע נתיב השיט - לא הושגה. אמנם במשך השנים גדל שטח העיר בשליטתם והוקמו הרבעים טרנקירה (Tranqueira), ילר (Yler) וסבה (Sabba), אך הקהילה הפורטוגזית הקטנה שישבה בעיר לא הצליחה לשלוט במצר, והסוחרים, שבעבר התרכזו במלאקה, התפזרו בין ערי נמל בסומטרה ובחצי האי המלאי. במשך תקופה זו הותקפה העיר פעמים רבות. הסולטאן מחמוד ניסה לשווא להחזיר את העיר לשליטתו ב-1512 וב-1520. גם בניו, שהקימו סולטנות בג'והור (Johor) שבקצה הדרומי של חצי האי המלאי ובפרק (Perak), תקפו ללא הצלחה את העיר ב-1551 וב-1587. לפורטוגזים היו אויבים נוספים. סולטנות אצ'ה שבקצה הצפוני של סומטרה החלה להתחזק בעקבות כיבוש מלאקה בידי הפורטוגזים, כאשר סוחרים מוסלמים העבירו את מרכז הפעילות לבירה באנדה אצ'ה. סולטנות אצ'ה הייתה בין המדינות הראשונות בדרום מזרח אסיה לאמץ את האסלאם כדת המדינה, והיא הייתה בת ברית של האימפריה העות'מאנית, אשר העבירה אליה נשק חם ומומחיות בייצורו. בשלב מסוים החלה הסולטנות לנסות לכבוש את מלאקה על רקע היריבות הדתית והכלכלית. ניסיון ראשון נעשה ב-1537. החשש מכוחה העולה של סולטנות אצ'ה הביא את סולטנות ג'והור לכרות ברית עם הפורטוגזים, וב-1568 הצליחו הכוחות של שניהם להדוף התקפה נוספת של אצ'ה. ב-1571 ניסתה שוב סולטנות אצ'ה לכבוש את העיר, אך ללא הצלחה.

ב-1545 הגיע המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר למלאקה, והיא שימשה לו בסיס יציאה למקומות שונים בדרום מזרח אסיה, כדוגמת יפן, איי מאלוקו וסין. ב-1548 הוא הקים את קולג' סאו פאולו במלאקה לבני כל הגזעים. ב-1552 הוא הפליג ממלאקה לסין, אך לא הורשה להיכנס לסין ומת על האי שאנגצ'ואן, 14 קילומטר מהחוף הדרומי של סין. גופתו הובאה למלאקה, והוא נקבר בכנסיית סאו פאולו במלאקה ב-22 במרץ 1553. חודשיים אחר כך הועברה גופתו לגואה, שם היא מצויה עד היום. קבר פתוח בכנסיית סאו פאולו במלאקה מסמן את מקום קבורתו הראשון של חאווייר.

בתחילת המאה ה-17 הופיע גורם חדש בזירה, ההולנדים. ב-1606 שלחה חברת הודו המזרחית ההולנדית צי בן 11 ספינות בניסיון משותף עם סולטנות ג'והור לכבוש את מלאקה. הם הטילו מצור על מלאקה, אך הפסיקו אותו כאשר הפורטוגזים שלחו צי בן 20 ספינות מגואה. בקרב הימי שהתפתח מול כף רשדו (Cape Rachado) שבסמוך למלאקה, איבד כל צד שתי ספינות, וההולנדים החליטו לסגת.

ב-1628 הצליחה סולטנות אצ'ה לכבוש את מלאקה, אך שנה אחר כך הצליח כוח משותף של הפורטוגזים וסולטנות ג'והור לכבוש מחדש את העיר, תוך הסבת אבדות כבדות לסולטנות אצ'ה.

ההולנדים לא ויתרו על תוכניתם לכבוש את העיר. ב-1619 הם הקימו את באטוויה (כיום ג'קרטה). היישוב הפך בהדרגה למרכז המסחר החשוב ביותר באזור, אבל קיומה של מלאקה מנע יצירת מונופול בתחום זה. ההולנדים גם חששו שגורם אירופאי נוסף ישתלט על מלאקה, ולכן תקפו שוב ב-1640. כמו בפעם הקודמת הם הטילו מצור על העיר, וכמו בפעם הקודמת הייתה סולטנות ג'והור בת בריתם כשהשלימה את המצור הימי של ההולנדים במצור יבשתי. ב-14 בינואר 1641, לאחר מצור ממושך בן 8 חודשים, כשהפעם לא בא איש לעזרם, נכנעו הפורטוגזים במלאקה.

לא נותרו כמעט מבנים מתקופת השלטון הפורטוגזי במלאקה, אך הנוכחות בת 130 השנים השאירה את חותמה בדרכים אחרות. המדיניות הפורטוגזית הייתה לעודד את המלחים והלוחמים לשאת נשים מקומיות, והמשפחות שהוקמו באופן זה יצרו קהילה נוצרית הקיימת עד ימינו, ומכונה קריסטנג (Kristang). בני הקהילה דוברים פורטוגזית, לחבריה שמות פורטוגזיים והם מתגוררים ביחד בפרבר של מלאקה.

"סג'אראה מלאיו" - "ההיסטוריה (של) המלאים" - "תולדות המלאים"

תמונת עמוד מתוך "סג'אראה מלאיו"

הספר המפורסם מאת תון סרי לאלאנג הוא ספור תולדות ממלכת מלאקה, אבל סביר שנכתב מחוץ לה, כי באותו זמן נשלטה המדינה בידי פורטוגל, שתי גרסאות נכתבו, הראשונה בשנת 1536 והשנייה בשנת 1612. הספר כתוב במאלאית קלאסית בכתב ג'אווי ונחשב לאחד מ 3 האוצרות הספרותיים הגדולים ביותר של השפה המאלאית.

שלטון הולנדי (1795-1641, 1825-1818)

ציור של מלאקה שנעשה בין השנים 1724–1726

חזית כנסיית "קרייסט צ'רץ", במקור כנסייה הולנדית שנבנתה בשנים 1741–1753

מפת מלאקה ב-1780

תקופת השלטון ההולנדי הייתה תקופה רגועה בהשוואה לתקופת השלטון הפורטוגזי, בין השאר משום שההולנדים השכילו לקשור ברית עם סולטנות ג'והור, שהייתה האויב המר ביותר של הפורטוגזים. המושלים ההולנדים מטעם חברת הודו המזרחית ההולנדית עשו מאמצים להחיות את מלאקה כמרכז הסחר האזורי והבינלאומי, אך נסיונותיהם כשלו בשל התנגדות מנהלי החברה, שהתכוונו שמרכז המסחר של החברה יהיה העיר בטאוויה (כיום ג'קרטה) באי ג'אווה. בנוסף, נפגעה הכלכלה של מלאקה מהתחרות מול נמל המסחר של אצ'ה ומאוחר יותר מול נמל ריאו באי בינטאן (כיום באינדונזיה). התפקידים שמנהלי חברת הודו המזרחית ייעדו למלאקה היו לתת שירות למרכז בבטאוויה, לשמור על הביטחון במצר מלאקה, לשמר את הקשרים הדיפלומטיים עם השליטים המלאים, ולספק בדיל מהמכרות העשירים שבקרבת מלאקה עבור המסחר העשיר שבין מדינות אסיה.

העיר שגשגה למרות הפגיעה בכלכלתה. עדות לכך הם המבנים שנותרו עד ימינו. ב-1645 הקימו תושבים סיניים את מקדש צֶ'נְג הוּן טֶנְג (Cheng Hoon Teng), אחד המקדשים הסינים העתיקים ביותר במלזיה. ב-1650 הוקם "בית העירייה" (Stadthuys בכתיב הולנדי עתיק) עבור המושל ההולנדי וסגנו, ובין השנים 1741 ל-1753 הוקם בניין הכנסייה המרכזי (אז Bovenkerk - הכנסייה במעלה הגבעה בהולנדית, כיום כנסיית Christ Church), הכנסייה הפרוטסטנטית העתיקה ביותר במלזיה שעדיין פועלת.

מתחילת המאה ה-18 היגרו תושבים מדרום סולאווסי, שהייתה נתונה במלחמת אזרחים, למקומות שונים בארכיפלג, ובסופו של דבר התיישבו בתחומי סולטנות ג'והור. תושבים אלו השתייכו לעם הבוּגיס (Bugis) והיו ידועים בכישוריהם הימיים וביכולתם כלוחמים. הם התחזקו והפכו לשליטים האמיתיים של סולטנות ג'והור. ב-1756 פנה הסולטאן סולימאן (Sulaiman) אל ההולנדים במלאקה בבקשה לסייע לו במלחמתו בבוגיס והבטיח תמורה חומרית וסיוע צבאי אם ההולנדים יתקפו את הבוגיס במבצרם בלינגי (Linggi, כיום במדינת נגרי סמבילן). הבוגיס לא חיכו להולנדים ותקפו ראשונים. מלאקה הושמה במצור, והבוגיס שרפו בתים בפרברי העיר, ומדי פעם פרצו לעיר עצמה. באמצע 1757 הגיע הצי ההולנדי למלאקה ותקף בדצמבר את לינגי. הבוגיס נאלצו לחתום על הסכם שלום שכלל העברת חסות על שטחים בחצי האי המלאי לידי ההולנדים. העימות עם הבוגיס חזר 30 שנים אחר כך. בתקופה זו הפכו הבוגיס את נמל ריאו למרכז סחר משגשג באופיום, בדיל, בדים ופלפל שחור. ב-1784 הטילו ההולנדים מצור על ריאו ונסוגו לאחר 3 חודשים. בתגובה תקפו הבוגיס את מלאקה. הצי, בפיקודו של יקוב פיטר ואן ברם (Jacob Pieter van Braam), הביס את הבוגיס וגרש אותם מריאו.

בינואר 1795, לאחר שהצבא הצרפתי המהפכני נכנס להולנד, הוקמה בהולנד הרפובליקה הבטאווית על פי המודל של הרפובליקה הצרפתית. הסטאדהאודר, הנסיך וילם החמישי, נמלט לאנגליה והקים שם ממשלה גולה. ממעונו הזמני שבארמון קיו בלונדון כתב הנסיך סדרה של מכתבים למושלים של המושבות של הולנד ובו ביקשם "למסור את מושבותיהם לידי הבריטים לשם שמירה עד שהצרפתים יובסו". ב-15 באוגוסט 1795 הופיע צי בן 15 אוניות מלחמה בריטיות ובהן 3,500 לוחמים מול מלאקה. מפקד הצי, סיר הנרי ניוקומן (Henry Newcomen), העביר למושל מלאקה אחד ממכתביו של וילם החמישי וכן את הדרישה להיכנע. לאחר התנגדות סמלית קיבל אברהם קופראוס (Abraham Couperus), מושל מלאקה, את התביעה ומלאקה עברה לידי הבריטים.

הבריטים שלטו במלאקה עד 1818. מצבה הכלכלי של העיר הורע תחת השלטון הבריטי, מכיוון שהבריטים ידעו כי בסיום המלחמה עם צרפת הם יצטרכו להשיב את העיר לידי ההולנדים, ולא היה להם עניין בהשארת מתחרה כלכלי למושבה שלהם באי פינאנג. ב-1807 הורה מושל פינאנג לקפטן ויליאם פארקור (William Farquhar) להרוס את המצודה שנבנתה על ידי הפורטוגזים וחוזקה על ידי ההולנדים, ולפנות את כל 15,000 תושבי העיר לפינאנג. בהריסת המצודה השתתפו כמה מאות פועלים והיא כמעט והושלמה בשנת 1808. למזלם של בני מלאקה שהה אז בעיר סטמופרד ראפלס (Stamford Raffles), מייסד סינגפור לעתיד, בחופשת מחלה. הוא הצליח לבטל את הוראת ההרס ופינוי האוכלוסייה, כשקיבל לכך את הסכמתו של מושל הודו הלורד מינטו (Lord Minto). ההסכמה התקבלה מאוחר, וראפלס הצליח לשמר רק את השער של המצודה, ששרד עד ימינו.

ב-21 בספטמבר 1818 חזרה העיר לידי ההולנדים. שש שנים אחר כך חתמה הולנד על הברית האנגלית-הולנדית של 1824. על פי תנאי הברית ויתרה הולנד על כל נכסיה הטריטוריאליים צפונית למצר מלאקה (כולל מלאקה) בתמורה למושבה האנגלית בנקולן (Bencoolen, כיום בנגקולו - Bengkulu) באי סומטרה ומאחזים נוספים כמו האי סולטאנה ו"מבצר דייוויד ה"קדוש"" שבו התחולל מרד נגד הבריטים. ב-8 באפריל 1825 חזרה מלאקה לידי הבריטים. כך מומש ההסכם.

ההולנדים שלטו במלאקה כ-160 שנים, יותר מאשר הפורטוגזים לפניהם והבריטים אחריהם, ועם זאת כמעט שלא הותירו חותמם על העיר. התרבות המלזית של ימינו (שפה, אדמיניסטרציה, חוקים) הושפעה הרבה יותר מהבריטים. כל שנותר מתקופה זו הם המבנים האדומים של "בית העירייה" וכנסיית "קרייסט צ'רץ" בכיכר ההולנדית של מלאקה, המושג "דוית" (Duit), כיום כינוי למטבע ולכסף במלאית שהיה במקור שמו של מטבע הולנדי של חברת הודו המזרחית ההולנדית שהיה סחיר גם במלאקה, וצאצאים של מתיישבים הולנדים שלא עזבו את העיר עם העברתה לידי הבריטים, או הצטרפו אליה מאוחר יותר כשהיגרו מציילון, אבל השפה השנייה שתושבי מלאקה דוברים (כמו שאר תושבי מלזיה) היא אנגלית ולא הולנדית.

שלטון בריטי (1818-1795, 1942-1825, 1957-1945)

שער סנטיאגו הוא כל מה שנותר מהמצודה של העיר לאחר שהבריטים הרסו אותה כמעט עד היסוד ב-1808

מצב הכלכלה של מלאקה, שהחלה להידרדר עוד בתקופה ההולנדית (משום שההולנדים ריכזו את מאמציהם בבטאוויה- ג'קרטה), החמיר עוד יותר עם העברתה ב-1795 באופן זמני לידיים בריטיות. במקור התכוונו הבריטים להחריב את העיר על מנת למנוע תחרות עם פינאנג. הם ויתרו על תוכניתם, כאמור, בעקבות התערבותו של סטמפורד ראפלס, אבל גם כשקיבלו את העיר לידיהם באופן קבוע ב-1825 הם הגבילו את פיתוחה. הפקת משאבי הטבע של זהב ובדיל מהסביבה פחתה, והנמל של מלאקה איבד מחשיבותו, בייחוד לאחר שנפתח הנמל בסינגפור. ב-1826 חיברו הבריטים את מושבותיהם בפינאנג, מלאקה וסינגפור ויצרו את מדינת "מושבות המצרים" (Straits Settlements). פינאנג הייתה לבירת המושבה החדשה. ברבות השנים הלכה ופחתה חשיבותה של מלאקה. סינגפור, לעומת זאת, הלכה והתפתחה, וב-1832 הועברה אליה בירת המושבה. מושבות המצרים היו תחת שליטתו של המושל הכללי של הודו שבקולקטה, אך ב-1867 הופרדה המושבה מהודו והוכרזה "מושבת כתר" בשליטה ישירה של משרד המושבות בלונדון. מלאקה הפכה לעיר קטנה נידחת, למעט תקופה קצרה בתחילת המאה ה-20 כשגומי הפך לזמן מה למוצר חשוב מאוד, ולכן הנמל במלאקה (הקרובה למטעי הגומי) שגשג לתקופה קצרה. תושבי העיר היגרו לסינגפור ולקואלה לומפור, עיר שנוסדה ב-1850, אבל כבר ב-1896 הייתה לבירת פדרציית מדינות מלאיה.

במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו היפנים את מלאקה ב-15 בינואר 1942. יחסם לאוכלוסייה המקומית המלאית היה סביר, זאת בניגוד ליחסם לתושבים ממוצא סיני בהם ראו אויבים בפוטנציה, והם דיכאו ביד קשה ניסיונות התמרדות. היפנים במלאקה נכנעו יחד עם כל הארמייה ה-7 ששלטה במלאיה ובבורניאו ב-15 באוגוסט 1945, לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי.

עם תום מלחמת העולם השנייה הובילו המגמות האנטי-קולוניאליות של הלאומנים המלאים למשא ומתן עם הבריטים. בסופו של דבר הוכרזה עצמאות על ידי טונקו עבדול רחמן, ראש הממשלה הראשון של מלזיה, ב-20 בפברואר 1956 בפדנג פאהלאואן (Padang Pahlawan - "שדה הלוחם") בבנדר היליר "העיר התחתית" (Bandar Hilir) שבמלאקה.

עצמאות (1957 עד היום)

אולם הכרזת העצמאות - משמאל ניתן לראות חלק מארמון הסולטנות

עם קבלת העצמאות מבריטניה הפכה מלאקה לבירת המדינה באותו שם. משום כך שוכן בה ה-Seri Negeri (מילולית "סדרת המדינה") - מכלול הכולל את מרכז המנהל והפיתוח של המדינה, משרדו של מזכיר המדינה ואולם האספה המחוקקת של מלאקה. בשנים הראשונות לעצמאותה התבססה מלאקה על החקלאות ואחר כך על התיירות. העיר התרחבה וקמו שכונות חדשות. בשנות ה-80 של המאה ה-20 חוותה העיר שפע כלכלי. כדי להתרחב עוד יובש חלק מהים (קו החוף הורחק 500 מטרים ממקומו ההיסטורי) סמוך לבנדר היליר (Bandar Hilir), והוקם אי מלאכותי ששמו כשם העיר. כמו כן פותח אזור איר קרואה (Ayer Keroh) כאזור שבו אטרקציות תיירותיות, כדוגמת פארק שעשועים, גן חיות ופארקים נושאיים.

ב-15 באפריל 1989 הוכרזה מלאקה עיר היסטורית, ב-9 בספטמבר 1996 היא הוכרזה עיר תרבותית היסטורית, וב-2008 הכריז ארגון אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של העיר כאתר מורשת עולמית יחד עם המרכז ההיסטורי של ג'ורג' טאון בפנאנג, כ"ערים היסטוריות במצרי מלאקה".

גאוגרפיה ואקלים

חלק מהעיר מלאקה. שטח האדמה מול החוף הוא האי מלאקה

העיר מלאקה שוכנת על החוף המערבי של חצי האי המלאי, 245 קילומטרים צפונית לסינגפור ו-147 קילומטרים דרומית לקואלה לומפור בירת מלזיה. העיר משתרעת משני צדדיו של הנהר מלאקה, המתפתל דרך העיר העתיקה ומרכז העיר לפני שהוא נשפך למצר מלאקה. המרכז המסחרי משתרע מצפון מערב לנהר ומרכז הממשל מדרום מזרח. המרכז ההיסטורי של העיר שוכן בסמוך לקו החוף הישן וכולל את גבעת סנט פול וחורבות המצודה הפורטגזית ("א פאמוסה"), הכיכר ההולנדית בגדה הימנית (המזרחית) של הנהר ורובע צ'יינאטאון ההיסטורי בגדה השמאלית (המערבית). העיר המודרנית התפשטה בכל הכיוונים ממרכז היסטורי זה, כולל דרומה אל הים. קו החוף של מצר מלאקה מצוי כיום כ-500 מטרים דרומית למיקומו המקורי, בשל הפרויקט של כיבוש הים. "הגבעה הסינית" (Bukit Cina), שבה בית קברות סיני גדול, שכנה פעם מצפון מזרח לעיר, אך כיום העיר מקיפה אותה.

האקלים במלאקה חם, לח וגשום כל השנה. כמות הגשמים תלויה בתקופה בשנה. כמות המשקעים השנתית במלאקה נמוכה מממוצע המשקעים השנתי של מלזיה. הממוצע החודשי הוא 162 מ"מ, והשנתי קרוב ל-2,000 מ"מ. גשם יורד בדרך כלל בערב לאחר מזג אוויר חם ולח של אחר הצהריים.

מזג האוויר היציב יחסית מאפשר לתיירים לבקר בעיר כל השנה. הטמפרטורות נעות בין 30 °C ל-35 °C ביום ובין 22 °C ל-23° בלילה. הטמפרטורה יכולה לרדת לאחר תקופה של גשמים כבדים.

אקלים במלאקה
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	32	33	33	33	33	33	32	32	32	32	32	31	32.5
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	22	22	23	23	23	23	23	23	23	23	23	23	22.9
משקעים ממוצעים (מ"מ)	73	90	144	197	172	165	164	164	210	212	231	123	1,950
מקור:

אוכלוסייה, שפה ודת

מספר התושבים במחוז מלאקה מרכז, שהעיר מלאקה היא בירתו, הוא 483,679, נכון לשנת 2010. הרכב האוכלוסייה מגוון:

• מלאים - הקבוצה האתנית הגדולה ביותר. שפתם מלאית ודתם (על פי חוק המדינה) מוסלמית.

• סינים - הקבוצה האתנית השנייה בגודלה. הסינים שהגיעו מדרום סין החלו להתיישב במלאקה כבר בתקופת הסולטנות. הפורטוגזים נהגו למנות מנהיג לכל קבוצה אתנית ובראש הסינים עמד קפיטן צ'ינה (Kapitan Cina), תואר שנשמר גם בתקופת ההולנדים והאנגלים. הסינים במלאקה משתייכים לאחת משלוש הדתות בסין: בודהיזם, טאואיזם וקונפוציוניזם. קבוצה אתנית שמוצאה מהסינים הם "הסינים של המְצָרִים" או פֵּרַאנַאקַן (Peranakan). אף שמוצאם מסין של המאה ה-19, פיתחה קבוצה זו זהות ייחודית שהיא שילוב בין מסורות מלאיות וסיניות. הגברים מכונים בָּבָּה (Baba) והנשים, הלובשות לבוש מסורתי שהוא שילוב בין הסרונג קבייה המלאי ונעליים מקושטות בחרוזים, מכונות ניונייה (Nyonya). לפֵּרַאנַאקַן מטבח מסורתי ייחודי, ושפתם היא בָּבָּה - מלאית, סוג של שפה קריאולית. בני הקבוצה מקפידים על נישואים בתוך הקהילה, ועל הקניית חינוך בבתי ספר אנגליים.
• הודים - הם הקבוצה האתנית השלישית בגודלה. מרבית ההודים הגיעו מאזור חוף קורומנדל שבדרום מזרח הודו. חלקם מוסלמים וחלקם הינדים. ההודים התמחו בצורפות, במסחר בשטיחים ובממכר עתיקות. למרות הדת המשותפת היו חילוקי דעות בין המוסלמים ההודים לבין המוסלמים המלאים ועקב כך הקימו המוסלמים ההודים את מסגד קמפונג קלינג. קבוצה אתנית קטנה ממוצא הודי הקרויה צ'יטי (Chitty) קמה כנראה עוד בתקופת הסולטנות מהמאה ה-16. מקורה בגברים שהגיעו מהודו ונשאו נשים מקומיות. תרבותם ושפתם מלאית, אך הם הינדים אדוקים, ולהם מקדשים משלהם.
• אירופאים ואירואסייתים - למרות שליטתם בעיר במשך 450 שנים היוו האירופאים תמיד מיעוט קטן מאוד בין תושבי העיר, ועם זאת נישואים בינם לבין תושבים מקומיים הובילו ליצירת קהילה אירואסייתית שכללה צאצאים של הולנדים ואנגלים, ובייחוד צאצאים של הפורטוגזים. למרות שחלפו 370 שנים מאז איבדו הפורטוגזים את שליטתם במקום, קיימת קהילה פעילה המכונה קריסטנג (Kristang), שהם צאצאים של פורטוגזים (ובהם גם יהודים לשעבר), סינים ומלאים. שפתם היא פורטוגזית קריאולית והם קתולים אדוקים בדתם, המקפידים לחגוג את חג המולד והפסחא. כיוון שמרביתם מוצאים פרנסתם מן הדיג, מושם דגש על ה"פסטה דה סן פדרו" (Festa de San Pedro) - חגיגת יומו של השליח פטרוס, שהיה במקורו דייג. ב-1933 הם רכשו שטח של 110 דונם באוּג'ונג פאסיר (Ujong Pasir) שליד מלאקה (כיום פרבר של העיר) וזהו כיום מרכז קהילת הקריסטנג במלזיה.

כלכלה

התיירות היא הענף העיקרי בכלכלת מלאקה והיא תורמת קרוב לשלושה רבעים מהתוצר המקומי הגולמי. בשנת 2005 ביקרו בעיר 4.7 מיליון תיירים, מתוכם כמיליון תיירים זרים. הענף השני בחשיבותו הוא התעשייה. שטחי התעשייה מרוכזים לאורך שולי העיר, בפרברים הכוללים את באטו ברנדם (Batu Berendam), צ'נג (Cheng), אייר קרואה (Ayer Keroh), וטסיק אוטאמה (Tasik Utama). קצב הגידול בתוצר המקומי הגולמי של מלאקה גבוה מזה של מלזיה משום שתיירות מושפעת פחות ממשברים כלכליים.

תחבורה

חזית הכניסה ל"מלאקה סנטרל" - תחנת האוטובוסים המרכזית

ריקשה תלת-אופנית מקושטת בפרחים האופיינית למלאקה

מלאקה וג'ורג' טאון, ערים היסטוריות במצרי מלאקה

אתר מורשת עולמית

האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 2, 3, 4
מדינה

חורבות כנסיית סאן פאולו על פסגת גבעת סנט פול. בחזית פסלו של פרנסיסקו חאווייר

מבט מבפנים על חורבות כנסיית סאן פאולו. על הקירות מצבות קבורה של פורטוגזים והולנדים

מבט מכיוון הגן אל שחזור ארמון הסולטנות מתקופת מנסור שאה

רחוב מסחר. בדוגמה זו סדרה של מבני חנויות (Shophouses) שחזיתם אינה אחידה

הכניסה למקדש סרי פויאתה

מסגד קמפונג קלינג

מסגד מצר מלאקה באי מלאקה

חזית מקדש צֶ'נְג הוּן טֶנְג

המוזיאון הימי של מלאקה בתוך שחזור של ספינה פורטוגזית

מצודת סנט ג'ון

• אוטובוסים - אמצעי התחבורה הנפוץ ביותר. תחנת האוטובוסים המרכזית היא מלאקה סנטרל (Melaka Sentral), מבנה מודרני שנחנך ב-2001. חברות אוטובוסים אחדות מפעילות קווים בין מלאקה לקואלה לומפור (שעתיים) ובין מלאקה לסינגפור (4 שעות). בתוך העיר עצמה פועלים מספר קווי אוטובוסים בתדירות גבוהה. לתיירים מוצעת נסיעה באוטובוס קומתיים העושה סיבוב מעגלי בין האתרים ההיסטוריים של מלאקה, שממנו אפשר לרדת ולעלות ללא הגבלה באותו יום.
• מוניות - אמצעי מומלץ לנסיעה מתחנת האוטובוסים ובתוך העיר.
• רכבת- אין קווי רכבת המגיעים למלאקה. תחנת הרכבת הקרובה ביותר מצויה בטמפין (Tampin), כ-38 קילומטרים צפונית למלאקה.
• מעבורות - אל האי הקטנטן אופה (Pulau Upeh), שהוא שמורת טבע, ניתן להגיע ממעבורת היוצאת סמוך למרכז המידע לתיירים במרכז מלאקה. מעבורת אל "האי הגדול" (Pulau Besar), אתר נופש פעיל כ-10 קילומטרים דרומית למלאקה, יוצאת ממזח Anjung Batu, כ-15 קילומטרים דרומית למלאקה.
• ריקשה תלת-גלגלית - ריקשה המופעלת כאופניים (באנגלית Trishaw, במלאית beca). אמצעי תחבורה זה, שנועד לתיירים, מאפשר סיורים ברחובות הצרים של העיר. נהגי הריקשה נוהגים לקשט את הרכב בפרחים.
• מטוסים - כ-10 קילומטרים מצפון למלאקה פועל שדה התעופה הבינלאומי של מלאקה (Lapangan Terbang Antarabangsa Melaka)‏ (2°15′48″N 102°15′05″E), קוד יאט"א MKZ. השדה עבר שיפוץ ונבנו בו מסוף ומסלול חדש ב-2009, אבל אין לשדה התעופה ביקוש, וב-2010 השתמשו בשירותיו 21,000 נוסעים בלבד. המרחק מקואלה לומפור (שעתיים נסיעה ברכב) אינו מצדיק לפתוח קו תעופה לשם, ומתכנני השדה מקווים שייפתחו קווי תעופה לסומטרה ולג'אווה שיצדיקו את ההשקעה.

אתרי תיירות

אתר המורשת העולמית

למלאקה ולג'ורג' טאון שבפינאנג מורשת אדריכלית ייחודית שמקורה בהיותם מרכזי מסחר בינלאומיים החל במאה ה-16. מורשת זו מתבטאת במבנים שונים: בתים מלאיים וקולוניאליים, מסגדים, כנסיות, מקדשים סינים והודים, ובתים שבקומתם התחתונה חנות (shophouse). מבנה אחרון זה הוא בדרך כלל בן שתיים עד שלוש קומות, אורך חזיתו 6–7 מטרים ועומקו בין 30 ל-60 מטרים. מבנים מסוג זה נבנו בשורה, חזיתם הפונה אל הרחוב אחידה ומקורה, ובמרכזם חצר פנימית. הם נבנו ביוזמתם של הסוחרים הסינים שהיגרו לחצי האי המלאי במאות ה-18 וה-19. המבנים משקפים את סגנון הבנייה שהם הביאו אתם מדרום סין, והותאם לסגנון הבנייה המלאי. כ-2,000 מבנים מסוג זה מצויים בשתי הערים, ואף על פי שמבנה זה אינו ייחודי להם, אין בשום מקום אחר באסיה ריכוז כה גדול.

אתר המורשת העולמית של מלאקה משתרע על שטח של 386 דונם ונחלק לשני חלקים שביניהם מפריד נהר המלאקה: אזור מבני הציבור של גבעת סנט פול (St. Paul's Hill Civic Zone) מדרום מזרח לנהר ואזור המגורים והמסחר ההיסטוריים (The Historic Residential and Commercial Zone) מצפון מערב לו. באזור הראשון מספר מבני ממשל, מוזיאונים, כנסיות, כיכרות עירוניות ושרידי המצודה מתקופת הפורטוגזים וההולנדים. באזור השני יותר מ-600 מבני מגורים, מבני מסחר ומבנים שבקומתם התחתונה חנויות (shophouses), כמו כן מבני דת וקבורה. שני אזורים אלו מוקפים, כמקובל באתרי מורשת עולמית, באזור חיץ (Buffer Zone) שגודלו 1340 דונם ובו יש הגבלות בנייה (למשל אסור לבנות בניינים גבוהים מ-4 קומות).

אזור מבני הציבור של גבעת סנט פול

גבעת סנט פול הייתה מושב השלטון של העיר מאז היווסדה. כבר כשפראמסוורה ייסד את העיר הוא הקים את ארמונו על הגבעה שנודעה אז כבוקיט מלאקה (Bukit Melaka - גבעת מלאקה), משום שהיא שלטה על שפך הנהר והייתה מוגנת על ידי ביצות מצד היבשה. הפורטוגזים שהקימו מצודה סביב הגבעה קראו לה בפשטות "גבעה" (Oiteiro). בפסגת הגבעה הם בנו כנסייה. כאשר ההולנדים השתלטו על מלאקה הם הפכו את הכנסייה הקתולית לכנסייה פרוטסטנטית ושם הגבעה שונה לסנט פול, השם שנשמר עד היום. על הגבעה היה מושב השלטון של הבריטים ושל מלאקה לאחר קבלת העצמאות. אתרים אלו מצויים בשכונת בנדר היליר (Bandar Hilir).

בתוך אזור מבני הציבור של גבעת סנט פול כלולים מבני ציבור היסטוריים שנבנו על ידי הפורטוגזים, ההולנדים והבריטים, שעברו שימור. האתרים מצויים על הגבעה ולאורך רחובות קוטה (Jalan Kota), לקסאמנה (Laksamana) וכיכר העיר.

• כיכר העיר או הכיכר ההולנדית - מכונה גם "הכיכר האדומה" על שם צבע הבניינים שבה. הכיכר קרובה לגדה הדרומית של הנהר ובה כמה מבנים היסטוריים:
  • בית העירייה (בהולנדית עתיקה Stadhuys) - נבנה על ידי ההולנדים עבור המושל וסגנו ב-1650 על יסודות של מבצר פורטוגזי, והוא הבניין ההולנדי העתיק ביותר שעדיין עומד על תלו במזרח הרחוק. בתקופת השלטון הבריטי פתחו בו מיסיונרים בית ספר ציבורי שהפך ב-1871 לתיכון מלאקה ועבר מן המקום ב-1931. במקור היה הבניין צבוע בלבן וב-1911 צבעו אותו הבריטים באדום. הבניין שוחזר בשנים האחרונות, וכיום יש בו מוזיאון להיסטוריה ואתנוגרפיה. בין המוצגים תלבושות מסורתיות וחפצים מההיסטוריה של מלאקה.
  • כנסיית קרייסט צ'רץ (Christ Church of Malacca) - כאשר כבשו ההולנדים את מלאקה מהפורטוגזים ב-1641 הם החלו להשתמש בכנסיית סאו פאולו שבראש גבעת סנט פול עבור הפולחן הפרוטסטנטי, ושם הכנסייה שונה ל-Bovenkerk (הכנסייה במעלה הגבעה). ב-1741, החליטו תושבי העיר ההולנדים לבנות כנסייה חדשה לכבוד 100 שנים לכיבוש העיר. בניית הכנסייה ארכה 12 שנים והסתיימה ב-1753 והיא החליפה את ה-Bovenkerk ככנסייה הראשית של ההולנדים במלאקה. עם חתימת הברית האנגלית-הולנדית של 1824 הועברה מלאקה, בשנת 1825, לידי הבריטים, וב-1838 הוקדשה הכנסייה על ידי הבישוף של קולקטה לכנסייה האנגליקנית ושמה שונה ל"קרייסט צ'רץ". מ-1858 נטלה ממשלת מושבות המצרים (השם שניתן לפנאנג, מלאקה וסינגפור) את הטיפול בתחזוקת המבנה. כמו בית העירייה הסמוך היה הבניין צבוע במקור בלבן, וב-1911 צבעו אותו הבריטים באדום. הכנסייה היא כיום מבנה הכנסייה ההולנדי העתיק ביותר מחוץ להולנד.
    הכנסייה נבנתה בסגנון הבנייה הקולוניאלי ההולנדי. צורתה מלבן, אורך החזית 12.8 מטרים והעומק 25 מטרים. התקרה מתנשאת לגובה של 12 מטרים ונתמכת בקורות עץ, והגג מקורה ברעפים הולנדיים. הרצפה מרוצפת באריחי גרניט שהובאו כזיבורית בספינות שהגיעו מהולנד, וכן ממצבות מהתקופה הפורטוגזית. הקירות נבנו מלבנים הולנדיות, שנוצרו מלטריט מקומי וטויחו בטיח סיני. החלונות ההולנדים המקוריים הוקטנו ונוספו להם עיטורים, לאחר שהבריטים השתלטו על מלאקה. הגזוזטרה שלפני הכניסה וחדר בגדי הכהונה נוספו באמצע המאה ה-19.
  • בית הדואר הישן - נבנה בסגנון ההולנדי ב-1931 ומשמש כיום כמוזיאון הנוער.
  • מזרקת ויקטוריה - נבנתה משיש אנגלי ב-1904 לכבוד שישים שנות מלכותה של המלכה ויקטוריה.
  • מגדל השעון (Tan Beng Swee) - נבנה ב-1886 ביוזמת משפחה סינית עשירה.
• כנסיית פרנסיס קסווייאר - שוכנת על רחוב לקסמנה (Jalan Laksamana), רחוב צר המקביל לנהר. כנסייה בסגנון גותי שנבנתה על ידי האב הצרפתי פדרי פארבה (Paderi Farve) ב-1849 מעל לחורבות המבצר הפורטוגזי המוקדשת לפרנסיסקו חאווייר.
• שער סנטיאגו (Porta de Santiago) - הסמל הידוע ביותר של מלאקה. נמצא ברחוב קוטה (Jalan Kota) לא רחוק מהכיכר ההולנדית. שער מלבנים לטריטיות הוא כל מה שנשאר ממצודת מלאקה (Fortaleza de Malaca המכונה א-פאמוסה, A Famosa "הידועה") הפורטוגזית ששופצה בידי ההולנדים ונהרסה ב-1807 על ידי הבריטים. הבריטים חששו שלאחר סיום המלחמה עם נפוליון מלאקה תחזור לידיים הולנדיות, ותהווה תחרות לנמל הבריטי בפנאנג. השער נותר לאחר שסטמפורד ראפלס (Thomas Stamford Raffles), מייסד סינגפור לעתיד ששהה בעיר בחופשת מחלה, הצליח לבטל את הוראת ההרס. על השער חקקו ההולנדים ב-1670 את השנה ואת סמל חברת הודו המזרחית ההולנדית.
• גבעת סנט פול - מאחורי שער סנטיאגו מוביל שביל במעלה הגבעה אל חורבות כנסיית סאו פאולו הפורטוגזית. הכנסייה נבנתה ב-1521, והועברה לידי הישועים ב-1548 בהוראת הבישוף של גואה. פרנסיסקו חאווייר, שקיבל את הכנסייה, בנה במקום בית ספר "הקולג' של סאו פאולו". חאווייר השתמש במלאקה כבסיס למסעותיו המיסיונרים באיי התבלינים וביפן. מכאן גם יצא למסעו האחרון ב-1552 לסין. הוא לא הורשה להיכנס למדינה, ומת על האי שאנגצ'ואן, 14 קילומטר מהחוף הדרומי של סין. גופתו הובאה משם למלאקה ונקברה תחילה ליד הכנסייה, בטרם הוצאה כעבור כמה חודשים על מנת להיקבר סופית בגואה. קבר פתוח מסמן כיום את מקום קבורתו הזמני. ב-1556 נוספה לכנסייה קומה שנייה, וב-1590 נוסף מגדל פעמונים ושם הכנסייה שונה ל"כנסיית אם האל" (Igreja de Madre de Deus). הכנסייה הייתה הכנסייה העיקרית במאה השנים הראשונות לכיבוש ההולנדי. לאחר בניית כנסיית Bovenkerk (כיום קרייסט צ'רץ), הרסו ההולנדים את הגג והשתמשו בכנסייה כחלק מביצורי מלאקה. כשהבריטים השתלטו על מלאקה ב-1824 הם השתמשו במקום לאחסון אבק שרפה והמקום הוזנח. בסמוך לכנסייה בית הקברות הפורטוגזי וההולנדי.
• המוזיאונים לאורך רחוב קוטה (Jalan Kota) - לאורך הרחוב מרוכזים מוזיאונים רבים. החל מ"בית העירייה" שהוזכר (המוזיאון לאתנוגרפיה), ובהמשך המוזיאון לספרות, מוזיאון המושל, ומוזיאון הממשל הדמוקרטי. בהמשך המוזיאון לארכיטקטורה, מוזיאון האסלאם, מחלקת העתיקות והמוזיאונים, מוזיאון UMNO (מפלגת השלטון), מוזיאון העפיפונים, מוזיאון היופי הנצחי ומוזיאון הבולים. בהמשך בית בסטיון (Bastion House) - נבנה ב-1910 על ידי חברת דנלופ (Dunlop) הבריטית שהייתה יצרנית גומי. כיום "מוזיאון העולם המלאי עולם האסלאם " (Muzium Dunia Melayu Dunia Islam). שם המבנה נלקח מקרבתו לאחד הבסטיונים (בסטיון הוא כינוי למבנה בחומה המאפשר ירי לאורך החומה) של מצודת מלאקה.
• ארמון סולטנות מלאקה (Istana) - בהמשך רחוב קוטה. שחזור של הארמון שבנה הסולטאן מנסור שאה (Mansur Syah; שלט 1456–1477). מבנה מעץ שנבנה ב-1984 על בסיס מידע שנלקח מספרי ההיסטוריה. המבנה המקושט בגגות רעפים רבים (שבמקור היו כנראה מאבץ או מנחושת) נבנה ללא שימוש במסמרים אלא רק ביתדות מעץ. בתוך המבנה מוזיאון התרבות (Muzium Kebudayaan) שנועד לתאר את תור הזהב של סולטנות מלאקה באמצעות תצוגות בדיורמות, תלבושות, כלי נשק ותכשיטים מהתקופה.

אזור המגורים והמסחר ההיסטוריים

אזור זה מופרד מאזור מבני הציבור של גבעת סנט פול על ידי הנהר מלאקה. בין שני האזורים מחבר גשר טן קים סנג (Tan Kim Seng), השוכן במקום בו הוקם גשר עץ בתקופת הסולטנות. ההולנדים הקימו במקום גשר מתרומם, והבריטים הקימו גשר מתכת שהוחלף בגשר הבטון הנוכחי.

האתרים העיקריים באזור המגורים והמסחר ההיסטוריים מצויים לאורך ארבעה צירים שכיוונם מדרום מזרח לצפון מערב: ג'לאן האנג ג'באט (Jalan Hang Jebat לשעבר רחוב יונקר - Jonker); ג'לאן טון טאן צ'נג לוק (Jalan Tun Tan Cheng Lock - לשעבר רחוב הרן - Heeren); שלושת הרחובות: ג'לאן טוּקנג אמאס (Jalan Tukang Emas - רחוב הצורפים), ג'לאן טוּקנג בסי (Jalan Tukang Besi - רחוב הנפחים) וג'לאן טוֹקוֹנג (Jalan Tokong - רחוב המקדש) שהם בפועל רחוב אחד; וג'לאן קמפונג פנטאי (Jalan Kampung Pantai) וכן לאורך ארבעה רחובות ניצבים להם: לורונג האנג ג'באט (Lorong Hang Jebat), ג'לאן האנג קסטורי (Jalan Hang Kasturi), ג'לאן האנג לקיו (Jalan Hang Lekiu) וג'לאן האנג לקיר (Jalan Hang Lekir).

בתקופה ההולנדית נבנו במקום שני אזורי מגורים. האזור האמיד יותר סביב רחוב "האדונים" (Heeren), והאזור האמיד פחות סביב רחוב "האצילים הצעירים" (Jonker). בקרבה הוקמו אזורי מגורים לפי שייכות אתנית עבור הסינים, ההודים, הערבים ובני ג'אווה. רחוב Heeren (כיום ג'לאן טון טן צ'נג לוק - Jalan Tun Tan Cheng Lock) מתאפיין בבתי מידות בסגנון הולנדי, בתים ארוכים וצרים (כמקובל בהולנד). חזית המבנה הצרה הפונה לרחוב מקושטת בעמודים דוריים, דלתות מגולפות, גילופים באבן ועיטורי צבע. במרכז המבנה יש חצר פנימית שנועדה לאפשר לאור ואוויר לחדור לבית. לאחר שההולנדים עזבו, התיישבו בבתים אלו משפחות סיניות אמידות שהוסיפו מגע סיני לעיצוב הפנים של מבנים אלו: מעקות מוזהבים מעץ טיק, מסכי עץ מגולפים, ריהוט מעץ כהה המשובץ באם הפנינה וציורים רקומים במשי. גם סביב רחוב יונקר (כיום ג'לאן האנג ג'באט) יש בתי מידות הולנדים לשעבר. חנויות קטנות המתמחות בממכר עתיקות בולטות ברחוב זה. באזור זה יש כ-600 בתי מידות ובתי חנויות (shophouses). האזור נמצא בתנופת פיתוח ונפתחים בו חנויות, מסעדות ובתי מלון שנועדו לענות על הגאות בתיירות לעיר.

האתרים העיקריים:

• המאוזוליאום של האנג ג'באט - האנג ג'באט (Hang Jebat) היה לוחם מפורסם מתקופת סולטנות מלאקה. המבנה הפשוט מעל הקבר קודם לתקופה הפורטוגזית במלאקה.
• המאוזוליאום של האנג קסטורי - האנג קסטורי (Hang Kasturi) היה לוחם מפורסם מתקופת סולטנות מלאקה. הכרוניקה המלאית מספרת כי קסטורי נהרג בקרב עם האנג טואה (Hang Tuah), אחיו לנשק שגם הרג את האנג ג'באט.
• רחוב ההרמוניה - כינוי לרחוב ארוך המשנה את שמו שלוש פעמים: ג'לאן טוּקנג אמאס (Jalan Tukang Emas - רחוב הצורפים), ג'לאן טוּקנג בסי (Jalan Tukang Besi - רחוב הנפחים) וג'לאן טוֹקוֹנג (Jalan Tokong - רחוב המקדש). שני השמות הראשונים מעידים על היותם רחובות של בעלי מלאכה ואכן פעילים לאורכם גם כיום, בנוסף לצורפים ונפחים, פחחים, סנדלרים, נגרים, אומני נייר וקולעי סלים. השם השלישי והכינוי שקיבל הרחוב כולו מתייחסים לכך שבמרחק קצר זה מזה שוכנים ברחוב מקדש הודי, מסגד ומקדש סיני. אף שכיום מרבית דיירי האזור הם סינים, מעיד קיומם של בתי תפילה של שלוש הדתות העיקריות במלזיה על חברה רב-תרבותית, שבניה היו מסוגלים לחיות יחד בהרמוניה.
  • מקדש סרי פויאתה וינאיאגר מורתי (Sri Poyatha Vinayagar Moorthi) - מקדש הינדי שנבנה ב-1781. אחד המקדשים ההודיים העתיקים במלזיה. המקדש לכבוד האליל וינאיאגר, שעל פי האמונה 'מסוגל לסלק מכשולים מחייו של אדם'. פסל של האליל בעל ראש הפיל וארבע הידיים שוכן בחדר האחורי.
  • מסגד קמפונג קלינג (Masjid Kampung Kling - מסגד הכפר ההודי) - המסגד המוסלמי נבנה ב-1748 על ידי סוחרים מוסלמים מחוף קורומנדל שבהודו. למבנה המרכזי צורת פגודה שלה שלושה מפלסים. אולם התפילה צבוע בלבן ומתקרתו משתלשלת נברשת ויקטוריאנית גדולה.
  • מקדש צֶ'נְג הוּן טֶנְג (Cheng Hoon Teng - "מקדש השמים ירוקי העד") - ברחוב טוקונג (Jalan Tokong). נבנה ב-1645 והושלם ב-1704, והוא המקדש הסיני העתיק ביותר במלזיה. המקדש הורחב ושופץ כמה פעמים, הפעם האחרונה בתחילת המאה ה-21. מאפיינים בולטים במבנה הם הגגות המשופעים, הפסלים מחרסינה על הגג המציגים דמויות מהמיתולוגיה הסינית ועבודות הגילוף בעץ. שלוש הדתות העיקריות בסין מיוצגות במקדש: במקדש סוגדים הן לאלילים בודהיסטים , הן לאלילים טאואיסטים והן לקונפוציוס. חסידי כל הדתות הללו סוגדים גם לאבות הקדמונים, אלמנט המצוי במרכזן של שלוש הדתות. מול המקדש נמצא מקדש סיני נוסף קטן שְׂיָאנְג לִין סְה (xiang lin si).
• מסגד קמפונג הוּלוּ (Masjid Kampong Hulu - מסגד הכפר הערבי) נבנה ב-1728 והוא המסגד העתיק ביותר במלזיה. כמו מסגד קמפונג קלינג הוא בנוי כפגודה בעלת שלושה מפלסים המקורה ברעפי מרסי. המינרט הוקם במאה ה-20.
• הכנסייה המתודיסטית הטמילית - בפינת ג'לאן קובו וג'לאן טוקונג. נבנתה ב-1908 ושרתה בתחילה 4 קהילות נוצריות מתודיסטיות. בהדרגה עזבו שלוש מתוכן לאחר שהוקמו להן כנסיות משלהן וכיום הכנסייה משרתת את קהילת הטמילים בלבד.
• מוזיאון פֵּרַאנַאקַן של בָּבָּה וניונייה (Baba and Nyonya Peranakan Museum) - ברחוב טון צ'נג לוק (שמו הנוכחי של רחוב הרן). המוזיאון מוקדש לתרבותם של הסינים שהתיישבו באזור מצר מלאקה, קבוצה אתנית המכונה פֵּרַאנַאקַן. בבה הוא כינוי של הגברים וניונייה הוא כינוי של הנשים. המוזיאון בתוך מבנה קלאסי של סינים מהמאה ה-19.

אתרים מחוץ לאתר המורשת העולמית

אתרי תיירות נוספים קיימים גם מחוץ לשטח המוגדר כאתר מורשת עולמית:

• אולם הכרזת העצמאות (Proclamation of Independence Memorial Hall) - שוכן מול שער סנטיאגו. המבנה היה במקור מועדון מלאקה, לשם היו בעלי המטעים האנגלים באים לשתות ולשחק בקלפים. סומרסט מוהם, ששהה במקום, כתב את סיפורו הקצר "עקבות בג'ונגל" (Footprints in the Jungle) על בסיס סיפורים ששמע במקום, והמועדון מוזכר בסיפור. כיום משמש המקום כמוזיאון המתעד בתמונות ובקטעי וידאו את מאבק המלזים לעצמאות.
• המוזיאון הימי - קרוב לשפך נהר המלאקה נבנה ב-1994 שחזור של הספינה הפורטוגזית "פלורה דה לה מאר" (Flora de La Mar - פרח הים) - שטבעה בדרכה ממלאקה לפורטוגל. גובהה 34 מטרים אורכה 36 מטרים ורוחבה 8 מטרים. בתוך הספינה אוסף מוצגים ומסמכים החל מתקופת הסולטנות ועד עצמאות מלזיה, שנועד לשרטט את חשיבותה של מלאקה כמעצמה ימית אזורית.
• מוזיאון חיל הים המלכותי המלזי - שוכן מול המוזיאון הימי ובו תמונות, מדליות, סימני דרגות ימיים, התפתחות מדי חיל הים המלזי, כלי נשק ימיים, ציוד תקשורת וכדומה.
• בוקיט צ'ינה (Bukit Cina) - גבעה שבה כ-12,500 קברים של סינים תושבי מלאקה. זהו בית הקברות הסיני העתיק והגדול ביותר מחוץ לסין. כיום אתר פופולרי להליכה וריצה קלה. בסמוך מקדש סיני המוקדש לג'נג חה.
• כנסיית סנט פטר (St Peter's Church) - ברחוב בנדאהרה (Jalan Bendahara) - נבנתה ב-1710, הכנסייה הקתולית העתיקה ביותר שעדיין פועלת במלזיה. הכנסייה, השייכת למסדר האוגוסטינים, משרתת את הקהילה של האירואסייתים, צאצאי הפורטוגזים החיים בשכונה משלהם. בפסחא נערכת תהלוכה שבה פסל אותו האיש מוצא מהכנסייה ומובל כשהוא מלווה על ידי מאמינים הנושאים נרות דולקים.
• מצודת סנט ג'ון (Kota Senjuang) - נבנתה על ידי ההולנדים על גבעה באותו שם בשלהי המאה ה-18, על בסיס קפלה שבנו הפורטוגזים המוקדשת ליוחנן המטביל. התותחים במצודה כוונו כלפי היבשה משום שבתקופה זו חששו ההולנדים יותר מכיוון זה.
• מסגד מצר מלאקה (Masjid Selat Melaka) - מסגד מודרני שנבנה על כלונסאות בים סמוך לחופו של האי המלאכותי מלאקה ונחנך ב-2006. בשעת גאות הוא נראה כאילו הוא צף על פני המים ולכן זכה גם לכינוי "המסגד הצף".
• הכיכר הפורטוגזית - מרכזה של הקהילה של האירואסייתים, צאצאי הפורטוגזים. סביב הכיכר מסעדות, דוכני מזון המגישים את האוכל המיוחד לקהילה ומוזיאון קטן. בסופי שבוע נוהגים בני הקהילה לחגוג בריקודים מסורתיים.
• אייר קרואה (Ayer Keroh) - בפרבר זה של מלאקה הוקמו גנים בוטניים, גן החיות של מלאקה, גן הזוחלים והפרפרים, ומיני-מלזיה ומיני-אסיאן - פארק נושאי ובו מיניאטורות של מבנים ממלזיה ומהמדינות השייכות לארגון ASEAN.

ערים תאומות

לעיר מלאקה ברית ערים תאומות עם שש ערים:

• ליסבון, פורטוגל (16 בינואר 1984)
• קואלה לומפור, מלזיה (15 באפריל 1989)
• הורן, הולנד (8 בנובמבר 1989)
• ולפראיסו, צ'ילה (23 ביוני 1991)
• נאנג'ינג, הרפובליקה העממית של סין (מ־2001)
• יאנגג'ואו, הרפובליקה העממית של סין

יהודים במלאקה

יהודים מפורטוגל הגיעו למלאקה עם הכיבוש הפורטוגזי. כפי הנראה הם התיישבו מעבר לנהר יחד עם קהילות אתניות אחרות. ההשערה המקובלת שצאצאיהם של היהודים התנצרו בלחץ האינקוויזיציה והם כיום חלק מהקהילה של צאצאי הפורטוגזים המכונה קריסטנג (Kristang).‏

מטבעות היסטוריים של מלאקה

• 1/2 PITIS משנת 1451, עשוי מבדיל ואינו עגול לגמרי, של סולטאן מנצור שאה, ערכו היה 1/8000 של הרינגיט.
• מטבעות פורטוגזיים של מלאקה הכילו חותמת ייחודית לעיר, ובצדם השני היה מעין גלובוס, סמל שחזר על עצמו בכל מטבעות האימפריה הפורטוגלית.
• מטבעות הולנדיים שנסחרו במלאקה היו בעקרם של חברת הודו המזרחית ההולנדית לפחות עד פרוקה.
• 1 KEPING משנת הג'רה 1247 - 1831-1832 הנוצרית, עשוי מנחושת, כתוב בג'אווי, מזמן השלטון הבריטי, מיוחס למלאקה, צד אחד: تانه ملايو "תאנה מלאיו" שמשמעו: "ארץ המלאים", צד שני سات كڤڠ "ש'אתו כפינג" בשין שמאלית, משמעו: "חתיכה אחת". ערכו היה 1/400 של הרינגיט. זה היה המטבע הבריטי הראשון של מלאקה. מאוחר יותר נסחרו במלאקה כל המטבעות שהיו סחירים בכל אזור השלטון הבריטי בחצי האי המלאי, ואפילו ב 10 השנים הראשונות לעצמאות מלזיה, 1957–1967 עדין היה הכסף הרשמי של העיר מתוצרת הממלכה המאוחדת ועל המטבעות והשטרות נכתב MALAYA AND BRITISH BORNEO. הם הונפקו עד 1962 ונסחרו עד אשר הנפיקה מלזיה את הכסף הראשון של המדינה העצמאית בשנת 1967.

לקריאה נוספת

• Dennis De Witt (2010), Melaka from the Top, Malaysia: Nutmeg Publishing, מסת"ב 9789834351922.
• Joe Bindloss, Celeste Brash (2008), Kuala Lumpur, Melaka and Penang, Lonely Planet, pages 134-166 מסת"ב 1741044855
• Dennis De Witt, History of the Dutch in Malaysia, Nutmeg Publishing, 2007, מסת"ב 9834351909
• Wendy Moore, West Malaysia and Singapore, Tuttle Publishing, 2001, Pages 165-176, מסת"ב 9625931791

קישורים חיצוניים

היסטוריה

• The History Of Malacca
• A History of the Malay Peninsula הפרקים החל מ-Parameswara וכלה ב-Dutch East India דנים בעיקר במלאקה, אם כי היא מוזכרת גם בפרקים אחרים.
• About Melaka :: The History of Melaka

אתרי תיירות

• Historic cities of the straits of Malacca: Melaka and George Town ה-Nomination File של אתר המורשת העולמית
• Malacca Attractions (באנגלית)
• מדריך לתיירים במלאקה בויקימסע האנגלי (באנגלית)
• Spy Malacca (באנגלית)

הערות שוליים

ערך מומלץ

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0