ולדיסלב ארדזינבה
 | |||||
| ארדזינבה, 1996 | |||||
| לידה |
אשרה תחתית, אבחזיה אסס"ר גאורגיה הסובייטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | אבחזיה | ||||
| |||||
ולדיסלב ארדזינבה (באבחזית: Владислав Григори-иҧа Арӡынба, בגאורגית: ვლადისლავ არძინბა; נולד ב-14 במאי 1945 - 4 במרץ 2010) הוא פוליטיקאי אבחזי, שהיה הנשיא הראשון של אבחזיה, רפובליקה בדלנית של גאורגיה, בין השנים 1994–2005, ולמעשה שליט אבחזיה מדצמבר 1990.
צעירותו והקריירה
ארדזינבה נולד בכפר אשרה (Ешыра) תחתית באבחזיה אסס"ר שבגאורגיה הסובייטית. לאחר שסיים את חוק לימודיו במכון הפדגוגי של סוחומי בפקולטה להיסטוריה, הוא עבר ללמוד באוניברסיטה הממלכתית של טביליסי, שם קיבל תואר דוקטור. במשך 18 השנים הבאות הוא עבד במוסקבה תחת יבגני פרימקוב, ראש המכון למחקרים מזרחיים באותם ימים (ובהמשך - ראש ממשלת רוסיה). במוסקבה התמחה ארדזינבה בתרבויות העתיקות של המזרח התיכון.
כשחזר לסוחומי הוא מונה, בין השנים 1987–1989, לראש המכון לשפה, הספרות וההיסטוריה האבחזית. בשנת 1989 הוא נבחר לסגן של נציג גודאותה לסובייט העליון. ומאותו זמן החל להיות מעורב באופן הדוק בנושאים לאומיים כולל אבחזיה. עד מהרה הפך לאחד התומכים הפעילים בבדלנות אבחזיה. ארדזינבה התגלה כקומוניסט שמרן[1]. הוא יצר קשרים הדוקים עם תומכי הקו הנוקשה במוסקבה, במיוחד עם יושב ראש הפרלמנט, אנטולי לוקיאנוב (Анатолий Лукьянов), וכן עם חברים נוספים במפלגות הימין, שהיו אחראים לצעדים המפתיעים של אוגוסט 1991[2].
הסכסוך הגאורגי-אבחזי
ב-4 בדצמבר 1990, נבחר ארדזינבה ליושב ראש הסובייט העליון של אבחזיה. הוא התגלה כדמות כריזמטית ורגשנית והיה פופולרי בקרב האבחזים. הגאורגים מאמינים כי הוא היה אחד מהמסיתים לאירועי סוחומי 1989[3]. הוא הצליח לגבש את כוחו תוך זמן קצר יחסית. במהלך הבחירות הבטיח ארדזינבה להגדיל את הייצוג של הגאורגים בשלטון האוטונומיה האבחזית, אולם נסוג בו לאחר שנבחר. מאותו זמן שנבחר שלט ארדזינבה באבחזיה כשליט יחיד, אולם נמנע, לעת עתה, מלהיכנס לעימות פומבי כנגד השלטון המרכזי בטביליסי. באמצע 1991, הוא ניהל משא ומתן עם טביליסי וקיבל בסופה הסכמה של הגאורגים לערוך רפורמה בחוק הבחירות, שהבטיח רוב איתן לנציגי האבחזים בסובייט העליון של אבחזיה. במקביל ייסד ארדזינבה את המשמר הלאומי האבחזי שהיה מורכז כולו מאבחזים והנהיג מדיניות של דחיקת הגאורגים מעמדות השפעה בהנהגה האבחזית והחלפתם בפוליטיקאים ממוצא אתני אבחזי. כשהתעוררה המתיחות הגאורגית-אבחזית רכב ארדזינבה על גבי הרטוריקה והצהיר בסוף יולי 1992 כי ”אבחזיה חזקה מספיק כדי להלחם בגאורגיה”[2].
באוגוסט 1992, גירש כוח גאורגי בראשות תנגיז קיטובאני את ארדזינבה וחבורתו מסוחומי. הם מצאו מחסה בגודאותה מקום מושבו של בסיס רוסי של המחוז הצבאי של עבר הקווקז (מאוחר יותר חלק מכוח שמירת השלום הרוסי בגאורגיה). ארדינזבה שנהנה מקשריו הטובים עם תומכי הקו הנוקשה בהנהגה הצבאית של רוסיה, השיג את תמיכתם במלחמה כנגד הממשל הגאורגי.
נשיאות
לאחר שפעולות האיבה נגד גאורגיה הסתיימו בשנת 1994, ורוב האוכלוסייה הגאורגית אולצה לגלות מאבחזיה, נבחר ארדזינבה לנשיא הראשון של הרפובליקה הבדלנית של אבחזיה. הבחירות שנערכו באבחזיה הוחרמו על ידי כל מדינות העולם והאו"ם יחד עם הממשל בגאורגיה גינה את הפעולה והכריז עליה כבלתי חוקית. במשאל עם שנערך ב-3 באוקטובר 1999 אושררה נשיאותו ללא יריבים ונבחר למעשה כנציג יחיד בבחירות[4]. הוא הנהיג משטר אוטוקרטי ונשאר במעמדו ללא עירעור עד שבריאותו התרופפה בשנת 2003[5]. הוא הצהיר כי עצמאותה של אבחזיה מגאורגיה היא עניין שלא נתון למשא ומתן וניסה לבוא בברית עם הפדרציה הרוסית שתמיכתה הפוליטית והכלכלית הייתה חיונית לקיומה של הרפובליקה. במהלך כהונתו הוא נפגש עם שני נשיאי רוסיה הרצופים - ולדימיר פוטין ובוריס ילצין וכן עם הנשיא הגאורגי אדוארד שוורדנדזה.
תחת שלטונו היה מצב זכויות האדם בכי רע. זכות השיבה של האוכלוסייה הגאורגית שגלתה מאבחזיה בעקבות הטיהור האתני של גאורגים מאבחזיה, נשללה ואלה שבכל זאת נותרו באבחזיה, היו נתונים לתוכנית טיהור אתני שיטתית. ביקורת נוספת של הקהיליה הבינלאומית נמתחה על ארדזינבה בשנת 1995 בעקבות הוצאת צו שהחרים את הזרם נוצרי עדי ה'.
במהלך השנים האחרונות לכהונתו ספג ארדזינבה ביקורת על חוסר הצלחתו להביא ליציבות באבחזיה ומעמדו הציבורי נחלש. משנת 2002 הוא הפסיק להופיע בציבור. כתוצאה מכך גבר חלקו של ראש ממשלת אבחזיה, ראול חאג'ימבה, בניהול הרפובליקה הבדלנית.
בריאותו התרופפה בצורה קיצונית והוא קיבל טיפול במוסקבה לזמן מה. למרות הקריאות ההולכות וגוברות של האופוזיציה באבחזיה (במיוחד תנועת אמטסחארה) להתפטרותו, הוא הצהיר כי ימשיך בכהונתו עד תומה, שאמורה הייתה להסתיים באוקטובר 2004, אולם לא הסתיימה למעשה עד ל-12 בפברואר 2005. תוצאות הבחירות היו שנויות במחלוקת. ועדת הבחירות האבחזית הכריזה בתחילה על ניצחונו של ראול חאג'ימבה אולם בית המשפט העליון באחזיה הכריע לאחר עירעור לטובתו של סרגיי בגאפש עם רוב של 50.3%. אולם בית המשפט הפך את החלטתו לאחר שכוחותיו של חאג'מבה הסתערו על בנין בית המשפט, ובגאפש ותומכיו קיבלו איומים שלא לערוך את טקס ההכתרה ב-6 בדצמבר 2004. בסופו של דבר הגיעו בגאפש וחאג'ימבה הגיעו להסכמה, בתחילת דצמבר, לרוץ יחד כאיחוד לאומי. הבחירות נערכו ב-12 בינואר 2005, והאיחוד כצפוי ניצח. על פי ההסכם נבחר בגאפש לנשיא וחאג'ימבה לסגנו. ארדזינבה עצמו לא יכול היה להתמודד, לא רק עקב בריאותו הרופפת, אלא כיוון שהחוקה האבחזית לא מאפשרת תקופת כהונה שלישית. במהלך הבחירות ב-2004 נהרג בתאונה גארי אאידה, אחד ממנהיגי האופוזיציה, מה שהגביר את האנדרלמוסיה.
מקורות
- סווטלנה מיכאילובנה ואריאנה צ'אנטוריה (1994), סכסוך בקווקז: גאורגיה, אבחזיה והצל הרוסי, מסת"ב 090636230X, (באנגלית)
- דב ליץ' (1998), הסכסוך באבחזיה: דילמות במדיניות "שמירת השלום" הרוסית, מסת"ב 1862030278, (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של נשיא אבחזיה, באנגלית (גרסאות נוספות: ברוסית, אבחזית וטורקית)
הערות שוליים
- ^ עמנואל קארגיאניס (2002), אנרגיה וביטחון בקווקז, עמ' 76–78, מסת"ב 0700714812, (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 סוואנטה קורנל, אנטומיה של סכסוך: אתנוטריטוריאליות ובדלנות בדרום הקווקז: מקרה גאורגיה, עמ' 168, 180 ו-182, מסת"ב 9150616005, (באנגלית)
- ^ סטוארט קאופמן (2001), שנאות מודרניות: הסמליות בפוליטיקה של מלחמה אתנית, עמ' 117, מסת"ב 0801487366, (באנגלית)
- ^ על פי דוח של קבוצת משברים בינלאומיים, אבחזיה כיום: דוח מספר 176, עמ' 5 ו-12, 15,9.2006, (באנגלית)
- ^ טונש אייבק (2001), הפוליטיקה של הים השחור: דינמיקה של שיתוף פעולה וסכסוך, עמ' 193, מסת"ב 1860644546, (באנגלית)
| נשיאי אבחזיה | ||
|---|---|---|
|
| הקודם: ראשון |
 נשיא אבחזיה |
הבא: סרגיי בגאפש 2005 - היום |
| הקודם: ראשון |
נשיא המועצה העליונה של הרפובליקה של אבחזיה |
הבא: אחרון |
| הקודם: ולריאן קובצ'יג'ה 1989–1990 |
.svg){kind=small} יו"ר הסובייט העליוןשל אבחזיה אסס"ר |
הבא: אחרון |
25366854ולדיסלב ארדזינבה