ישראל עמיר
 | |
| לידה |
11 בנובמבר 1902 האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה | 1 בנובמבר 2002 (בגיל 99) |
| תאריך עלייה | 1923 |
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1923 – 29 ביולי 1948 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 סגן אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
|
מאורעות תרפ"ט המרד הערבי הגדול  מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| ראש אגף החימוש וראש אגף כוח אדם במשרד הביטחון | |
ישראל עמיר (11 בנובמבר 1902 – 1 בנובמבר 2002) היה מפקדו הראשון של חיל האוויר הישראלי, ממאי 1948 עד יולי 1948. קדם לו יהושע אייזיק (אשל), שפיקד על שירות האוויר של ההגנה מהקמתו באוקטובר 1947 ועד תחילת מאי 1948, תקופה שקדמה להקמת צה"ל.
ביוגרפיה
ישראל זבלודובסקי נולד בי"א בחשון תרס"ג ליהושע ולחנה לבית קלוזנר בווילנה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. משפחתו הייתה ציונית ואביו נמנה עם מייסדי האגודה הציונית בעיר. ילדותו עברה עליו בעיירה טרקאי. הוא זכה לחינוך יהודי-מסורתי ולאחר סיום לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית של וילנה, למד שנתיים בבית ספר גבוה למדעים וכן היה פעיל בתנועת "החלוץ". עלה לארץ ישראל באביב 1923, תחילה לירושלים, בה עבד בבניין, ובאותה שנה התגייס להגנה. לאחר מכן התקבל כמתלמד לבית הספר החקלאי מקווה ישראל ונשלח תוך פחות משנתיים לאחר מכן, לקורס מפקדים של ההגנה בתל אביב, בו הכיר את אשתו לעתיד, רבקה בת חיים זבודניק. את הקורס סיים בהצטיינות בשנת 1926, ובעקבות כך מונה למפקד פלוגה טירונים. כמו כן הוטלה עליו האחריות להגנת גזרת צפון תל אביב ובית הספר מקווה ישראל.
בקיץ 1928 נישא לרבקה. באותה עת התבקש על ידי אברהם איכר, מפקד ה"הגנה" בתל אביב לקחת עליו את הפיקוד ולארגן את ענייני הביטחון של הרצליה, רמת השרון (שנקראה אז עיר שלום) וקריית שאול. באוקטובר אותה שנה הגיע עם אשתו להרצליה ותוך זמן קצר מצא משרה כעובד ומנהל פרדס בקרבת המושבה. השניים עברו להתגורר במבנה קטן בלב הפרדס, ובשנת 1932 הקים את ביתו בהרצליה.
בשנת 1937 מונה למפקד התעשייה הצבאית (לימים תע"ש). בשנת 1942 מונה למפקד ש"י, שירות המודיעין של "ההגנה". היה אחד ממפתחי מרגמת הדוידקה.
במאי 1946 מונה למפקד מחוז ירושלים ומפקד חטיבת עציוני, אך הודח בינואר 1948, בעקבות דו"ח חמור שהוגש למפקדת ה"הגנה" על ידי יהושע גלוברמן, בנוגע לתפקודו בעיר[1]. בפברואר 1948 נשלח לאירופה, כדי לאמן פליטים יהודים.
ב-16 במאי 1948 מונה למפקד חיל האוויר, בדרגת סגן-אלוף. בתקופת כהונתו נרכשו עשרות מטוסי קרב ותובלה, הוקם בית הספר למקצועות הטכניים, הוקמו שדות תעופה ונקבע מבנה החיל. כחודשיים לאחר מכן ב-29 ביולי העביר את הפיקוד על החיל לאהרון רמז.
באוגוסט 1948 מונה לראש אגף החימוש במשרד הביטחון, ובינואר 1952 מונה לראש אגף כח אדם במשרד הביטחון. בשנת 1969, בגיל 66, פרש ממשרד הביטחון. לאחר פרישתו היה פעיל בתחום הציבורי, כיהן כסגן נשיא מגן דוד אדום, שימש כשופט בבית הדין העליון לכדורגל, פעל לפיתוח והרחבת החברה הממשלתית "גפים", שעסקה בייצור תותבות לנכי צה"ל ועוד.
ישראל עמיר נפטר ב-1 בנובמבר 2002, בגיל 99, עשרה ימים לפני שהגיע לגיל 100, ונטמן בבית העלמין בהרצליה. הותיר אחריו בן ובת.
עיריית הרצליה קראה רחוב בעיר לזכרו ולזכר אשתו רבקה.
ספרים
- בדרך לא סלולה - אוטוביוגרפיה, עריכה: יוסף ארגמן, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1988
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "ישראל עמיר (זבלודובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1842
- רונה תמיר, "היינו צריכים להקים את חיל-האוויר כמעט מאפס", ישראל עמיר, המפקד הראשון, באתר חיל האוויר הישראלי
הערות שוליים
- ^ על הפרשה ראו אצל מוטי גולני, ציון בציונות - יחסה של התנועה הציונית לירושלים 1937 - 1948, אוניברסיטה משודרת, 1992, עמודים 78 - 82
| מפקדי חיל האוויר הישראלי | ||
|---|---|---|
|
