קרב חירבת אבו לאחם
| טבלת הנצחה בנטף לנופלים בקרב חירבת אבו לאחם | ||||||||||||||
| טבלת הנצחה בנטף לנופלים בקרב חירבת אבו לאחם | ||||||||||||||
| תאריכים | 18 ביולי 1948 | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | חירבת אבו לאחם | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון הלגיון הערבי | |||||||||||||
| ||||||||||||||
קרב חירבת אבו לאחם היה קרב שהתרחש במלחמת העצמאות ב-18 ביולי 1948, בין כוחות חיילי גדוד מוריה (גדוד 61) של חטיבת עציוני וחיילי פלמ"ח מחטיבת הראל, לבין חיילי הלגיון הערבי. הקרב הסתיים בניצחון הכוחות הערביים. שבעה מלוחמי גדוד מוריה ושני לוחמי פלמ"ח נהרגו בקרב זה וגופותיהם הושארו במקום.
רקע
חירבת אבו לאחם היא פסגה תלולה וחשופה הנמצאת כ-2 קילומטר צפונית - מזרחית ליישוב נטף של ימינו. במסגרת מבצע דני לאחר שהניסיונות לכבוש את משטרת לטרון נכשלו הוחלט לנסות לכתר אותה. פלוגה מחטיבת יפתח כבשה את חירבת כוריכור אך נאלצה לסגת באבידות כבדות. ממזרח כבשו כוחות מחטיבת הראל את הכפר בית תול ואת פסגת הר עוזרר ועמדו בהצלחה בהתקפות קשות של הלגיון הערבי. במסגרת זו הוחלט לשלוח מחלקה מפלוגה א' מגדוד מוריה שהיה אז תחת פיקוד חטיבת הראל, לכבוש את פסגת חירבת אבו לאחם כדי לאבטח ולחזק את כוחות הפלמ"ח המחזיקים בפסגת הר עוזרר (משלטי בית נובה) לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתקפה.
מהלך הקרב
המחלקה בפיקודו של יוסף קבקר יצאה ב-17 ביולי 1948 בשעה 23:00 ממעלה החמישה למסע מפרך שאותו הגדיר יגאל אלון כ"מן הקשים שעשה הפלמ"ח". רכסי ההרים שיבשו את התקשורת האלחוטית. ליד עין כפירה הם נתקלו בערבי רכוב על חמור ושחררו אותו. לוחמי "מוריה" הגיעו לגבעה בשעה 06:30 בבוקר ה-18 ביולי 1948 ותפסו את הפסגה.
הגבעה הייתה חשופה ותלולה וקשה היה להתחפר ולהתבצר עליה. לקראת הצהרים החלה התקפה של הגדוד החמישי של הלגיון בשיתוף כוחות ערבים מכפרי הסביבה. אחרי ריכוך מתותחי המשוריינים של הלגיון החלו הערבים להתקדם לעבר פסגת הגבעה בחסות הטרסות וגדרות האבן תוך כדי השלכת רימונים. גל ההתקפה הראשון נשבר באש המגינים אבל ההתקפות התחדשו ומצב המגינים נהיה נואש. המפקד יוסף קבקר נהרג. ברגע האחרון נוצר קשר עם המפקדה במעלה החמישה, והיא אילתרה פלוגה מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח, בפיקודו של דוד אלעזר (דדו). חיילי הפלמ"ח פגשו בדרכם לגבעה את הנסוגים. בניסיון להגיע לגבעה נהרגו שני לוחמי פלמ"ח. לבסוף הצליח דדו לחלץ את יתרת הכוח.
גופות שבעה הרוגים מגדוד "מוריה" ושני אנשי הפלמ"ח נשארו בשטח. ניסיון לחלץ אותם בלילה למחרת נכשל.
ההרוגים נקברו במקום בקבר אחים. ב-28 בפברואר 1950 הובאו שרידי הגופות ונקברו בקבר אחים בהר הרצל. חירבת אבו לאחם נשארה בשליטת ירדן עד למלחמת ששת הימים.
בשנת 2007 הוסר הלוט ביישוב נטף, מעל טבלת הנצחה לחללי גדוד מוריה בקרב חירבת אבו לאחם.
לקריאה נוספת
- מאיר אביזוהר, מוריה בירושלים בתש"ח, הוצאת מחברות לספרות, 2002.
קישורים חיצוניים
- ההתקפה על משלטי בית נובה, באתר הפלמ"ח
25041639קרב חירבת אבו לאחם