ויליאם איש אוקאם
ויליאם איש אוקאם (באנגלית: William of Ockham; בסביבות 1285 – 1347) היה נזיר פרנציסקני ופילוסוף אנגלי, מאוקאם, כפר קטן במחוז סארי שבדרום מזרח אנגליה.
ויליאם הקדיש עצמו לחיי עוני קיצוני ומינימליסטיות. הוא היה מראשוני הנומינליזם, ויש המחשיבים אותו כאבי האפיסטמולוגיה המודרנית והפילוסופיה המודרנית ככלל, עקב טענתו כי רק הפרטים הם שקיימים, בניגוד לכללים האוניברסליים או הצורות, וכי כל הכללים האוניברסליים הם תוצאה של הפשטה של הפרטים, שנעשית על ידי המוח האנושי, ואין להם קיום מחוץ למחשבה. אוקאם נחשב גם כאחד מהלוגיקנים הגדולים של כל הזמנים.
ויליאם איש אוקאם דגל ב"אונטולוגיה פרסימונית", כלומר בצמצום מספר הישויות. לאחר שמת בשנת 1347 עוד טרם פרצה המגפה השחורה, התפרסם אוקאם בזכות תרומתו למדע, הידועה כ"תערו של אוקאם" (Occam's razor): ה"תער" קובע, כי אם שתי תאוריות או שני הסברים מתחרים ביניהם, וכל שאר הדברים שווים, אזי סביר שההסבר הפשוט יותר הוא הנכון. ויליאם ניסח זאת כך: pluralitas non est ponenda sine necessitate (אין להניח ריבוי בלא צורך). רעיון זה מצא את מקומו במגוון שימושים פילוסופיים ומדעיים.
ויליאם איש אוקאם נקרא לאביניון על ידי האפיפיור יוחנן ה-22 ב־1324 והואשם בכפירה. הוא נשאר שם ארבע שנים תחת מעצר בית למעשה, בזמן שהוראתו וכתיבתו נחקרה. בתקופה זו, לבקשת האח מיכאל מצ'זנה, ראש המסדר הפרציסקני, חקר ויליאם איש אוקאם את הוויכוח בין האפיפיור לבין הפרנציסקנים לגבי הדוקטרינה של עוני השליחים, נקודה שהייתה מרכזית לדוקטרינה הפרנציסקנית אך האפיפיורות התנגדה לה. אוקאם הגיע למסקנה כי האפיפיור המכהן הוא כופר, עמדה שהוא ניסח בכתב. לפני שהגיעו למסקנה לגבי מעמדה של הפילוסופיה שלו, ברח ויליאם איש אוקאם מאביניון ב־26 במאי 1328, יחד עם מיכאל מססנה ועוד כמה נזירים. הם ביקשו את הגנתו של לודוויג הרביעי בבוואריה. לא ידוע אם הוא הוחרם לאחר הביקורת שהעביר על האפיפיור.
את שארית חייו העביר ויליאם איש אוקאם בכתיבה על עניינים פוליטיים ועל היחס בין הסמכויות והזכויות של הרשויות הרוחניות והארציות. הוא מת במנזר במינכן שבבוואריה, גרמניה, כתוצאה ממחלת הדבר[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ויליאם איש אוקאם באתר אוניברסיטת לינץ.
24703516ויליאם איש אוקאם