גדעון ביגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גדעון ביגר
לידה 30 באפריל 1945 (גיל: 79)
ענף מדעי גאוגרפיה
מקום מגורים ישראל
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים
תרומות עיקריות
גאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל בעת החדשה, חקר גבולות

גדעון בִּיגֶר (נולד ב-30 באפריל 1945) הוא גאוגרף והיסטוריון ישראלי, פרופסור אמריטוס לגאוגרפיה היסטורית ומדינית בחוג לגאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב.

חייו ופועלו

גדעון ביגר נולד וגדל בירושלים, הוא דור שמיני בעיר מצד אביו. סבו עבר טרגדיה במלחמת העולם הראשונה: אשתו נהרגה ושנים מילדיו נפטרו ממחלות. לאחר המלחמה, ב-1922/3, היה סבו ממייסדי בת ים (שנקראה אז "בית וגן") וחי בה חמישים שנה. אביו שהתחנך בירושלים למד רפואה באיטליה ושירת כרופא בצה"ל מיום הקמתו ועד לפטירתו בשנת 1973.

ביגר שירת בחטיבה 16 במהלך מלחמת ששת הימים והשתתף בלחימה בגדה המערבית. [דרוש מקור]

ביגר למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בה השלים תואר ראשון בגאוגרפיה והיסטוריה ב-1971, תואר שני בגאוגרפיה ב-1974, וב-1980 דוקטורט בנושא, "בחינה גאוגרפית של השפעות השלטון בארץ ישראל 1929-1917", שראה אור כספר שנקרא בעברית מושבת כתר או בית לאומי: השפעת השלטון הבריטי על ארץ-ישראל, 1930-1917 ובאנגלית An Empire in the Holy Land – Historical Geography of the British Administration in Palestine, 1929-1917. הספר סוקר ומנתח את הפעילות המרחבית של שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, בניית כבישים ומסילות ברזל, ייעור, ייבוש ביצות, בניית מערכות חינוך ובריאות, קביעת גבולות הארץ ועוד. מנחהו לדוקטורט היה פרופסור יהושע בן אריה, מייסד אסכולת הגאוגרפיה ההיסטורית במחקר המדעי הישראלי.

בתום לימודיו בשנת 1980 עבר גדעון ביגר ללמד באוניברסיטת תל אביב. ביגר שימש בעבר יושב ראש העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית, וכיהן פעמיים כראש החוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. בנוסף, הוא לימד גאוגרפיה במכללת בית ברל ומרצה מזה שנים רבות במכון אבשלום. בשנת 2008, במסגרת שנת השבתון שלו, לימד גאוגרפיה בבית הספר התיכון על שם ליהמן בדימונה. הגיע לדרגת פרופסור מן המניין. בשנת 2013 צויין כמרצה מצטיין באוניברסיטת תל אביב, ובאוקטובר 2013 יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס.

מומחיותו בנושא גבולות הביאה את ממשלת ישראל לשכור את שרותיו כיועץ לצוותי המשא והמתן על הסכמי השלום עם מצרים וירדן. כמו כן היה המומחה לגבולות במשלחת הישראלית לשיחות השלום עם סוריה בוועידת שפרדסטאון שבארצות הברית בינואר 2000. לאחר מכן היה מעורב במסגרת השיחות עם הפלסטינים בקמפ דייוויד ובטאבה. פרסם מאמרים פובליציסטיים רבים בעיתונות בנושא גבולות הארץ ובנושאים אחרים.

מחקריו

לאחר סיום הדוקטורט המשיך ביגר את מחקריו בגאוגרפיה היסטורית - חקר תהליכים של שינוי הנוף במאה השנים האחרונות, ובעיקר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.

שכונות גנים

גדעון ביגר הכניס את המושג שכונות גנים לספרות המדעית הישראלית. מאמרו הראשון,[1] עסק בחמש שכונות הגנים הראשונות בירושלים: בית הכרם, רחביה, בית וגן, קריית משה ותלפיות. בריכוז של זמן ומקום הייתה זו תופעה מיוחדת, היום שכונות 'בנה ביתך' בנויות בצורה זו.

חקר הגבולות

גבולות בארץ ובעולם

ביגר מוכר בעולם כמומחה לגבולות בינלאומיים. בשנת 1995 היה העורך הראשי והפורה בין הכותבים של The Encyclopedia of International Boundaries, המביא מפות, תצלומים והסברים על ההיסטוריה, הגאוגרפיה, והבעיות של כל גבול יבשתי בין המדינות השונות ברחבי העולם, אנציקלופדיה יחידאית בעולם המדעי.

ארץ רבת גבולות: מאה השנים הראשונות של תיחום גבולותיה של ארץ-ישראל 1840 - 1947

ביגר כתב ספר שעניינו תהליך קביעת גבולות הארץ בעת החדשה. בגרסתו העברית נקרא הספר 'ארץ רבת גבולות' וראה אור בשנת 2001 ובגרסתו האנגלית - The Boundaries of Modern Palestine 1840 - 1947 ראה אור בשנת 2004. הספר עוסק במאה השנים הראשונות מ-1840 - 1947 לקביעת גבולות ארץ ישראל עם שכנותיה עד להקמת המדינה. התאריך 1840 נקבע כהתחלה מכיוון שאז נקבעה המפה הראשונה בהסכם בין שליטה של מצרים, מוחמד עלי לבין השלטון העות'מאני. באותו זמן כבש מוחמד עלי את ארץ ישראל וסוריה. אחרי כן כפו עליו העות'מאנים, בעזרת מעצמות אירופה, לשוב למצרים. צאצאיו שלטו אחריו במצרים כמה דורות והאחרון שבהם היה פארוק, מלך מצרים, שלחם במדינת ישראל במלחמת העצמאות.

המפה הראשונה מ-1841 הועלמה מסיבות פוליטיות, הבריטים מצאו עותק ממנה בשנות ה-20 של המאה ה-20 באיסטנבול והעלימו אותה כי היא לא הייתה נוחה להם. ב-1933/4 מצאו הבריטים עותק נוסף של המפה, שהיה העותק המקורי, כשדנו עם האיטלקים על מיקום קו הגבול בין מצרים ללוב (שהייתה בשליטה איטלקית). אנשי משרד החוץ בלונדון נוכחו לדעת כי המפה אינה מתאימה להם וטמנו אותה בארכיון הציבורי הבריטי. המפה נשכחה למשך ארבעים שנה. ביגר גילה מחדש את העותק המקורי של המפה שניתנה למוחמד עלי ופרסם זאת בכתבי עת בארץ[2] ובעולם. זוהי נקודת ההתחלה של הספר.

הספר עוסק בכל שלב של המעורבות של כוחות שאינם ארץ ישראלים ביצירת גבולות הארץ. ביגר קובע במחקרו כי אחד המאפיינים של אזורנו הוא שהגבולות שאנו חיים בהם כיום נוצרו בידי בריטים, עות'מאנים, צרפתים, האו"ם וכדומה. גם לאחר שהכוחות הללו איבדו מהשפעתם אנו עדיין חיים את התוצאות של הגבולות שעיצבו. כך למשל, קו הגבול עליו הוסכם בהסכם השלום עם מצרים ב-1979 הוא קו שקצין בריטי וקצין עות'מאני קבעו ביניהם ב-1906. קו הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון סומן בהסכם שהוכן בין סגן-אלוף בריטי לסגן-אלוף צרפתי ב-1921 וסוכם בהסכם משנת 1923. כשישראל נסוגה מדרום לבנון בשנת 2000 היא לא חזרה לקו הבינלאומי אלא לקו עליו סיכמה עם האו"ם, שנסיגה אליו תחשב לנסיגה מכל שטחה של לבנון, ומכאן שמו ה"קו הכחול" - צבע האו"ם.

תל אביב

ההיסטוריה של תל אביב

סדרה בת ארבעה כרכים. יצאו לאור בהוצאת רמות של אוניברסיטת תל אביב ב-2001, 2004, 2007 ו-2013, אותם ערך גדעון ביגר יחד עם יעקב שביט. כל כרך הוקדש לתקופה אחרת בתולדות העיר. זוהי היסטוריה כוללנית של תל אביב, הסוקרת תחומים שונים: היסטוריה פוליטית, היסטוריה עירונית, המרחב הפיזי והבנייה, כלכלה, חברה, בריאות, חינוך, בתי קפה. זהו סוג כתיבה היסטורית שמיעטו לעשותו בישראל ומכונה "היסטוריה כוללנית". ביגר ושביט ריכזו כותבים מתחומים שונים. גאוגרפים, היסטוריונים, כלכלנים ואחרים שעסקו כל אחד בתחום התמחותו.

מי ומה בתל אביב-יפו – אנציקלופדיה של תל אביב

ביגר היה העורך המדעי של מפעל מדעי זה שהיה אמור לצאת בעשרה כרכים בהם יסקרו מכלול ההיבטים של תל אביב. לבסוף יצא רק כרך אחד בשנת 1981, על החינוך התרבות והספורט בתל אביב.

המנדט הבריטי בישראל

במחקריו של ביגר על הבריטים בארץ ישראל היה בין הראשונים שהציגו את הבריטים לא כעוינים לתנועה הציונית, אלא הדגיש את תרומתם מנקודת ראות גאוגרפית בבניית מוסדות, כבישים וכדומה. כך בספר מושבת כתר או בית לאומי וכך במאמר.[3] ביגר חקר ומצא שמיתוס סיפורי חומה ומגדל כאילו היישובים הוקמו בן לילה בלי ידיעת הבריטים הוא מופרך, לפי ממצאיו הקמת היישובים תואמו חודשים מראש בשיתוף פעולה עם הבריטים להקמת היישובים, שהוקמו ביום ולא בלילה, זאת על מנת להיות ערוכים להגנה בפני התקפה ערבית בשעות החשכה.

השימוש בעץ לבנייה בארץ ישראל

ביגר שיתף פעולה עם הבוטנאית פרופסור נילי ליפשיץ מאוניברסיטת תל אביב בחקר השימוש בעץ לבנייה בארץ ישראל, בעת העתיקה ובעת החדשה ופרסמו בנושא למעלה משלושים מאמרים מדעיים. ביניהם - מחקר שערכו השניים, על תולדות הבנייה בארץ ישראל בעת החדשה. בשנת 1866 - 1867 הגיעה לכאן קבוצה של אמריקאים, הם התיישבו ביפו, הביאו אתם הנה בתי עץ מפורקים ובנו את הבתים. לאחר שנה בארץ הם עזבו אותה ואת מקומם תפשו הטמפלרים. הבתים עומדים על מכונם עד עצם היום הזה, באחד מהם שכנה "מסעדת קרן". ליפשיץ גילתה בבדיקת מעבדה שהעצים הללו מקורם מארצות הברית. [4] במחקר על מושבות הגליל: מטולה, יסוד המעלה, ראש פינה התברר שבתיהן הישנים נבנו מארזי הלבנון, ששימשו לבניית את בית המקדש. [5]

עוד עסקו בתולדות הייעור בארץ ישראל. מחקרים אלה הביאו בין השאר לפרסום שני ספרים:

"כי האדם עץ השדה": עצי ארץ-ישראל: מאפייניהם, תולדותיהם ושימושם

הספר ראה אור ב-1998. הספר סוקר את העצים האנדמיים לארץ ישראל. על כל עץ ניתן מידע שעוסק הן בתכונותיו הבוטניות, הן בעברו ההיסטורי בשימוש האדם, הן במקומו בפולקלור ומכיל תמונות היסטוריות ועכשוויות.

נלבישך שלמת ירק: הייעור בארץ-ישראל: מאה שנים ראשונות, 1850 - 1950

הספר ראה אור בשנת 2000, בהוצאת הקרן הקיימת לישראל. הופיע בשנת 2003 גם באנגלית תחת השם Green Dress for a Country. שם הספר הוא פרפראזה על הביטוי "נלבישך שלמת בטון ומלט". הספר עוסק בתולדות הייעור בארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל. חידושו הגדול של הספר הוא בהארת תרומת השלטון הבריטי לנטיעות העצים בארץ. למרות האתוס הציוני שהעלה על נס את תרומתה של הקרן הקיימת לייעור, הרי שעל כל עץ שנטעה הקרן, נטעו הבריטים כמות עצים גדולה פי שישה ועל פני שטח גדול פי עשרה. הבריטים היו בין הנוטעים הראשיים בתולדות הארץ והראשונים שעסקו גם בשימור יערות ועצים. בספר ישנו תיאור מפורט של הנטיעות בארץ ומובאות בו מפות מקוריות של הקרן הקיימת. לממשלת המנדט היה משרד ממשלתי מיוחד לנושא הייעור, הוא צורף בתחילה למשרד החקלאות ובשנות השלושים נהפך למשרד ממשלתי נפרד. שמירת היערות החלה בתקופה המנדט, כולל השמורה הגדולה של הר מירון, הר הכרמל. הבריטים עשו עבודה מדעית רבה ונטעו עצים בכל סוגי השטחים: בחולות, בהרים, במדבר. ארץ ישראל של התקופה הייתה ככל הנראה המעבדה הכי גדולה בניסיונות נטיעת עצים: הביאו זנים מאוסטרליה, הודו, יוון, קפריסין, צרפת. התכתבו עם רוסיה לצורך הבאת עצים. הבריטים נטעו לצורכי ייפויה של הארץ וגם לשימוש בעצים לבנייה. הבריטים החילו בבואם לארץ חוק הקיים עד לימינו אלה, לפיו אסור לכרות עץ אם הרוצה לכרות לא קיבל אישור מגורם ממשלתי רשמי, גם אם הדבר נעשה בחצרו הפרטית. הארץ מולאה בתקופת המנדט באורנים על ידי הבריטים והקרן הקיימת (בכך החלו במידה מועטה הטמפלרים), אורן קפריסאי, רוב סוגי האורנים לא נקלטו, אולם אורן הצנובר כן נקלט. כן נטעו ג'קרנדות, שיטה הכחלחלה ועוד. הבריטים הביאו לארץ עשרות מתוך 604 סוגי האקליפטוס וניסו לנטעם. הם הביאו ברושים. הבריטים הביאו צמחים לייצוב החולות אותם נטעו. הבריטים הגיעו למסקנה שמרבית העצים שניטעו לא התאימו לארץ, אולם הם הורישו את הידע של מה מותר ומה אסור.

בראש מחלקת הייעור של הקרן הקיימת ואחר כך מדינת ישראל שקמה עמד יוסף וייץ, ששטם את האנגלים. כמעט שלא נוצר שיתוף פעולה בין שני הגורמים שעסקו בייעור בארץ, הקרן הקיימת עבדה לבד והבריטים עבדו לבד. סגן מנהל המחלקה שהיה מנהל המחלקה בפועל היה עמיהוד גור והייתה שנאה בינו לבין וייץ. לאחר הקמת המדינה דאג וייץ לכך שהקרן הקיימת תשלוט על כל מחלקת הייעור ופיטר את עמיהוד גור מעבודתו בתואנה שהוא שיתף פעולה עם הבריטים. וייץ כתב ספר בשם "היער והייעור בארץ". הוא תיאר את תהליך הייעור כצמיחת עץ ששורשיו גדלו בתקופה העות'מאנית, והענפים בתקופת המנדט.

הקרן הקיימת, יחד עם פיק"א והממשל הבריטי, ייערו את הארץ והפכו את ישראל לירוקה יותר משהייתה כשקמה המדינה ב-1947-8. הבריטים נטעו את יער שער הגיא, והתנועה הציונית את יער בלפור, יער עין החורש ועוד. חלק גדול ממה שנטעו הבריטים לא נותר כיום בתחומי מדינת ישראל, כי נטעו בהרים: באו קוף שעל יד חברון, יער אום צפא ליד רמאללה, באזור ג'נין, שכם, ומעלה אדומים.

מפעלו העכשווי

בעבר עסק ביגר בין השאר בפרויקט בהשתתפות חוקרים ישראלים ופלסטינים, שמטרתו הייתה להוציא אטלס של מלחמת העצמאות ושיכלול גם את הכפרים הערביים והיהודיים שנהרסו ב-1948. גדעון ביגר נתן את התשומה הגאוגרפית לפרויקט שבשלב זה הוקפא.

באחרונה עסק במחקר תופעות ייחודיות בגבולות מדינת ישראל ובהם האזורים המפורזים מול סוריה ושטח ההפקר בלטרון.

ספרים שכתב

  • An Empire in the Holy Land, New York, 1994.
  • The Boundaries of Modern Palestine, London, 2004.

ספרים שערך

  • מי ומה בתל אביב, תל אביב, 1981.
  • ההיסטוריה של תל אביב (יחד עם יעקב שביט), הוצאת רמות, כרך א – משכונות לעיר, 2001, כרך ב – מעיר מדינה לעיר במדינה, 2007, כרך ד – עיר מטרופולין, 2004.
  • Ideology and Landscape in Historical Perspective,(With Allen Baker), Cambridge University Press, 1992
  • Encyclopedia of International Boundaries, New York, 1995.

מאמרים נבחרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שכונות הגנים בירושלים – יסודם והתפתחותם בראשית תקופת השלטון הבריטי, קתדרה 6, תשל"ח עמ' 132-108
  2. ^ ספר סיני בעריכת אבי דגני) ובעולם (Middle Eastern Studies, vol. 14, no. 3, pp. 323-325, 1978.
  3. ^ "תרומת השלטון הבריטי להתפתחותה של ירושלים בראשית שלטונו בארץ", מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל, חוברת ט' תשל"ו, עמ' 200-175.
  4. ^ נילי ליפשיץ, שמחה לב-ידון וגדעון ביגר, "מקור העץ וגיל העצים במושבה האמריקנית ביפו"", קתדרה, 47, תשמ"ח, עמ' 78-70
  5. ^ "השימוש בעץ בבניית בתי העלייה הראשונה בארץ ישראל", אופקים בגאוגרפיה, 34-33, תשנ"ב, עמ' 58-43
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27004556גדעון ביגר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=גדעון_ביגר&oldid=931749"