הראשון לציון
 | |
| איוש נוכחי | הרב דוד יוסף (טרם הוכתר) |
|---|---|
| דרכי מינוי |
בעבר - מינוי של חכמי ירושלים כיום - הרב הראשי לישראל (הספרדי) |
| ייסוד המשרה | 1664 |
| איוש ראשון | הרב משה גלנטי |
הראשון לציון הוא תואר שהוענק למי שנעשה הרב הבכיר של יהודי האימפריה העות'מאנית. כיום, מאז הקמת הרבנות הראשית לישראל – הוא תואר נלווה למי שנבחר לכהן במשרת הרב הראשי הספרדי של ישראל.
תואר הראשון לציון אינו קצוב בזמן, וגם לאחר שהוקצבה כהונת הרב הראשי, הוא משמש את מי שהוכתר בתואר זה, אף לאחר תום כהונתו ברבנות הראשית.
מקורו של התואר בפסוק: "רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם וְלִירוּשָׁלַ֖͏ִים מְבַשֵּׂ֥ר אֶתֵּֽן" (ישעיהו, מ"א, כ"ז).
היסטוריה
החל מראשית התקופה העות'מאנית, קיימות עדויות על רבנים ששימשו בראשות העדה בירושלים וכונו בשם "הרב הכולל" או "חכם הקהל", כמו הרלב"ח והרדב"ז שכיהנו באמצע המאה ה-16. השימוש בכינוי "ראשון לציון" נתקבל במהלך הדורות. יש שייחסו תואר זה כבר לרב משה גאלנטי שכיהן באמצע המאה ה-17, אך יש עדויות מבוססות שלפיהן מדובר בתפקיד רשמי המוכר על ידי השלטונות[דרוש מקור], קיימות רק מתקופת המאה ה-19, ובעיקר מאמצע המאה ה-19, שאז הפך הרב הכולל של ירושלים לחכם באשי[1].
בשנת 1839 התפרסמו הרפורמות העות'מאניות, ועל פיהן קיבלו כל הרבנים בערי המחוז הגדולות באימפריה העות'מאנית, את התואר חכם באשי. כתב המינוי ניתן מטעם השלטון המרכזי בקושטא, ולאחר המלצת החכם באשי של קושטא. הרב חיים אברהם גאגין היה הראשון שקיבל בשנת 1841 את התואר חכם באשי, שכלל בתוכו גם סמכויות נרחבות מטעם השלטון. מבין כל הרבנים שכיהנו אחריו רק שניים (הר"מ פאניז'יל וה"ישא ברכה") קיבלו את התואר חכם באשי, והשאר כיהנו כממלאי מקום החכם באשי או שקיבלו רישיון מטעם השלטונות המקומיים בלבד. כפי הנראה הסיבה העיקרית הייתה רצון הקהילה להימנע מתשלום המס הגדול הנדרש לשם מתן הפרמאן.
עד להקמת הרבנות הראשית לישראל כיהנו בתפקיד 30 רבנים. לאחר פטירתו של הרב יעקב שאול אלישר ב-1906, התחלפו הרבנים בתדירות גבוהה בעקבות מאבקים בתוך הציבור סביב נושא הרבנות[2].
בשנת ה'תרפ"א (1921) הוקמה הרבנות הראשית, ואל משרת הראשון לציון, שמכהן כרב הראשי הספרדי, הוספה גם משרת רב ראשי אשכנזי. הרבנות הוכרה על ידי ממשלת המנדט ובכך ניתן לראשונה מעמד חוקי לרבנות ולבתי הדין האשכנזיים בארץ ישראל.
טקס ההכתרה מתקיים בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי שבעיר העתיקה.
לבושו
על פי המסורת הספרדית, לובש הראשון לציון גלימה בצבע כחול כהה או שחור. הגלימה מקושטת מלפנים בריקמה בדוגמת עלים ופרחים בצבע זהב או כסף. על ראשו חובש הראשון לציון מצנפת כחולה כהה המעוטרת בפס תכול-לבן.
רבנים שכיהנו בתפקיד הראשון לציון
בטרם הוקמה הרבנות הראשית
(בסוגריים - שנת מינויים)
- רבי משה גלנטי - (ה'תכ"ד, 1664)
- רבי משה בן שלמה אבן חביב - (ה'תמ"ט, 1689)
- רבי אברהם רוויגו - (ה'תס"ב, 1702)
- רבי אברהם בן דוד יצחקי - (ה'תע"ה, 1715)
- רבי בנימין הכהן מעלי - (ה'תפ"ב, 1722)[דרושה הבהרה]
- רבי שלמה רפאל הבדלה (עבדלה) - (ה'תפ"ט)
- רבי אליעזר נחום - (ה'ת"ץ, 1730)[דרושה הבהרה]
- רבי ניסים חיים משה מזרחי - (ה'תק"ה, 1745)
- רבי יצחק הכהן רפפורט - (ה'תק"ט, 1749)
- רבי ישראל יעקב אלגאזי - (ה'תקט"ו, 1754)
- רבי רפאל מיוחס - (ה'תקט"ז, 1756)
- רבי חיים רפאל בן אשר - (ה'תקל"א, 1771)
- רבי רפאל משה בולה - (ה'תקל"ב, 1772)
- רבי יום טוב אלגאזי - (ה'תקל"ג, 1773)[3]
- רבי משה יוסף מרדכי מיוחס - (ה'תקס"ב, 1802)
- רבי מרדכי הלוי - (ה'תקס"ו, 1805)
- רבי יעקב משה עייאש - (ה'תקס"ו, 1806)
- רבי יעקב קוראל - (ה'תקע"ז, 1817)
- רבי רפאל יוסף חזן - (ה'תקע"ח, 1818)
- רבי יום טוב דנון - (ה'תקפ"א, 1821)
- רבי שלמה משה סוזין - (ה'תקפ"ד, 1824)
- רבי יונה משה נבון - (ה'תקצ"ו, 1836)
- רבי יהודה נבון (ה'תר"א, 1841)
- רבי חיים אברהם גאגין - (ה'תר"ב, 1841)
- רבי יצחק קוב'ו - (ה'תר"ח, 1848)
- רבי חיים נסים אבולעפיה - (ה'תרט"ו, 1854)
- רבי חיים דוד חזן - (ה'תרכ"א, 1861)
- רבי אברהם אשכנזי - (ה'תרכ"ט, 1869)
- רבי רפאל מאיר פאניז'יל - (ה'תר"ם, 1880)
- רבי יעקב שאול אלישר - (ה'תרנ"ג, 1893)
- רבי יעקב מאיר - (ה'תרס"ו, 1906) - כהונה ראשונה
- רבי אליהו משה פאניז'יל - (ה'תרס"ז, 1907)
- רבי נחמן בטיטו - (ה'תרס"ט, 1909)
- רבי משה יהודה בן רבי יוסף פרנקו - (ה'תרע"ב, 1912)
- רבי נסים יהודה דנון - (ה'תרע"ה, 1915)
- רבי חיים משה אלישר - (ה'תרע"ט, 1919)
במסגרת הרבנות הראשית
| מס' | דיוקן | שם
(תקופת חיים) |
תאריך מינוי | |
|---|---|---|---|---|
| תאריך עברי | תאריך לועזי | |||
| 1 | 
|
הרב יעקב מאיר | ט"ז באדר א' ה'תרפ"א | 24 בפברואר 1921 |
| 2 | 
|
הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל | י' בתמוז ה'תרצ"ט | 27 ביוני 1939 |
| 3 | 
|
הרב יצחק נסים | כ"ט בשבט ה'תשט"ו | 11 בפברואר 1955 |
| 4 | 
|
הרב עובדיה יוסף | ז' בחשון ה'תשל"ג | 15 בנובמבר 1972 |
| 5 | 
|
הרב מרדכי אליהו | א' בניסן ה'תשמ"ג | 18 במרץ 1983 |
| 6 | 
|
הרב אליהו בקשי דורון | א' בניסן ה'תשנ"ג | 22 במרץ 1993 |
| 7 | 
|
הרב שלמה משה עמאר
(תש"ח-) |
י"ב בניסן ה'תשס"ג | 2 באפריל 2003 |
| 8 | 
|
הרב יצחק יוסף
(תשי"ב-) |
י"ז באב ה'תשע"ג | 24 ביולי 2013 |
לקריאה נוספת
- אברהם אלמליח, הראשונים לציון תולדותיהם ופעולתם, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תש"ל הוצאה שנייה, תשנ"ג, באתר אוצר החכמה
- מרדכי אליאב, ארץ-ישראל ויישובה במאה הי"ט, 1917-1777, ירושלים: הוצאת כתר, 1978
- אודי (יהודה) מזרחי-צורף, "'גושפנקא דמלכא' חותמות הראשונים לציון באמצע המאה ה-19", עת־מול 234 (תשע"ד), עמ' 9–12
- גאולה בת יהודה, "ראשונים לציון הנה הינם", מוסד הרב קוק
קישורים חיצוניים
- יעקב ברנאי, מעמדה של 'הרבנות הכוללת' בירושלים בתקופה העות'מנית, קתדרה 13, אוקטובר 1979, עמ' 69-47
- רבקה פלסר, למעמדו של הראשון-לציון בירושלים (תרל"ג - 1873), קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 130-125
- רחל שרעבי, המאבקים על הרבנות הספרדית ונושאי המשרה, תרס"ו-תרע"ד (1914-1906), קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 122-95
הערות שוליים
- ^ יעקב ברנאי, מעמדה של 'הרבנות הכוללת' בירושלים בתקופה העות'מנית, קתדרה 13, אוקטובר 1979, עמ' 69-47
- ^ רחל שרעבי, המאבקים על הרבנות הספרדית ונושאי המשרה, תרס"ו-תרע"ד (1914-1906), קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 122-95
- ^ המינוי נכנס לתוקף כנראה רק בשנת ה'תקל"ו, ויש המאחרים את זמנו אף יותר. ראו על כך: גיורא פוזיילוב, חכמיהם של ארבע ערי הקודש, ח"ב, עמ' 166 הערה 67.
39710448הראשון לציון