ועד שליחי הקהילות

משה מונטיפיורי דיוקן משנת 1881. אישים ממשפחת מונטיפיורי החזיקו בתפקיד נשיאות הוועד במשך מרבית המאה ה-19.

דייוויד סלומונס, הוא היה היהודי הראשון בתפקיד הלורד ראש העיר של לונדון ואחד משני היהודים הראשונים שכיהנו כחברי הפרלמנט של בריטניה.

וולטר רוטשילד. ב-1917 שלח אליו בלפור, אז שר החוץ של בריטניה, את המכתב שמאוחר יותר התפרסם בתור הצהרת בלפור.

ועד שליחי הקהילות (אנגלית: Board of Deputies of British Jews) הוא הגוף המייצג הגדול ביותר של יהדות בריטניה והארגון היהודי השני בוותיקותו.

הוועד הוקם לראשונה בשנת 1760.^[1] פעולתו הראשונה הייתה באותה שנה במשלחת שיצאה לברך את המלך ג'ורג' השלישי לרגל הכתרתו, ומאז גם ייסדו את הוועד באופן רשמי. למרות ייסוד הוועד ב-1760 כוועד אחד, פעלו למעשה בתוכו שני ועדים נפרדים אחד לספרדים ואחד לאשכנזים, אך משנת 1817 הושגה אחדות ומאז התקיים רק גוף אחד שכלל את כולם.

הוועד קיבל את ההכרה החוקית מהשלטון רק בשנות ה-30 של המאה ה-19, כוועדה משותפת של קהילות הספרדים, והאשכנזים בלונדון, ומאז ועד היום הוא הגוף הראשי המייצג את כלל יהודי בריטניה. הוועד נבחר בצורה דמוקרטית, ופועלים במסגרתו מוסדות חינוכיים ופילנתרופיים.

הוועד השתתף בכל ההליכים וההתפתחויות שהובילו להשגת הזכויות הפוליטיות והאזרחיות המלאות ליהודי בריטניה. לאחר שיהודי בריטניה זכו לאמנציפציה ב-1858 יכול היה הוועד להרחיב את דאגתו ליהודים יושבי ארצות אחרות שנרדפו בשל דתם וקהילות בעיתות משבר, גם באמצעות פנייה ישירה אל ממשלת בריטניה הן בבקשת סיוע ועזרה כגורם הומניטרי וליברלי, כגון בדאגתו לקליטת הגירת יהדות רוסיה הצארית, דאגתו ליהודים תחת המשטר הנאצי, ליהודי מסך הברזל תחת השלטון הקומוניסטי וכדומה, או במסגרת האינטרסים הרחבים של האימפריה הבריטית או גם כנגד אינטרסים אלה בשם המוסר והצדק, כפי שעשה הוועד בהתנגדותו ופעילותו הפומבית נגד מדיניות הספר הלבן.

בנוסף לדאגת הארגון ליהודי בריטניה בפרט ויהדות התפוצות בכלל, השתתף הארגון בקונגרסים הציוניים ובבניין היישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן למדינת ישראל, כמייצגם של יהודי בריטניה.

הוועד עוסק גם בפעולות הומניטריות כלל עולמיות כגון סיוע לנפגעי רעידת האדמה בהאיטי (2010).

נשיאי הוועד

במאה ה-18

בנימין מנדס דה קוסטה (1760)
יוסף סלבדור (1766)
מוזס יצחק לוי (1789)

במאה ה-19

נפתלי בזבי - (1801)
רפאל ברנדון - (1812)
משה לינדו - (1817–1829)
משה מוקטה - (1829–1835)
משה מונטיפיורי - (1835 - 1874) (עם הפסקות לסירוגין)
דייוויד סלומונס - החליף מספר פעמים את משה מונטיפיורי לתקופות קצרות.
חננאל דה קסטרו - (1840)
יוסף מאיר מונטיפיורי - (1862-1871), (1874-1880)
ארתור כהן - (1880–1895)
יוסף סבג מונטיפיורי - (1895-1903)

במאה ה-20

דייוויד לינדו אלכסנדר - (1903-1917)
שמואל סטיוארט - (1917–1922)
הנרי הנריקוס - (1922–1925)
וולטר רוטשילד - (1925-1926)
אוסמונד דה-אביגדור גולדסמיד - (1926-1933)
נוויל לסקי - (1933-1939)
זליג ברודצקי - (1940 - 1949)
א. כהן - (1949–1955)
ברנט יאנר - (1955 - 1964)
סלומון טף - (1964–1967)
מיכאל פילדר - (1967–1973)
שמואל פישר - (1973–1979)
גרוויל יאנר -(1979 - 1984)
ליונל קופילביץ - (1985–1991)
ישראל פיינשטיין - (1991–1994)
אלדרד טבצ'ניק - (1994 - 2000)

במאה ה-21

הנרי גרונוולד (2003 - 2009)
ויוויאן ויינמן (2009 - 2015)
ג'ונתן ארקוש (2015 - 2018)
מארי ון דר זיל (2018 - הווה)

ראו גם

לקריאה נוספת

Langham, Raphael (2010). 250 Years of Convention and Contention: A History of the Board of Deputies of British Jews 1760-2010. Vallentine Mitchell. ISBN 978-0853039822.