אוניית סער אמפיבית

אוניית הסער האמפיבית "בונהום רישר", של צי ארצות הברית. ניתן לראות את סיפון הטיסה ועליו מסוקים ומטוסי תקיפה בעלי יכולת המראה ונחיתה קצרה. כמו כן ניתן לראות את ירכתי האונייה, ובו פתח היציאה לנחתות

סרג'אנט ביי, נושאת מטוסים לליווי של צי ארצות הברית. תמונה מ-1944

מסוקים מדגם ווסטלנ ווירלווינד ממריאים מנושאת הקומנדו אה"מ "ת'זאוס" במהלך מבצע מוסקטיר, 1956

מסוק אפאצ'י ממריא מאוניית הסער האמפיבית "אושן"

אוניית הסער האמפיבית Dixmude של הצי הצרפתי מול חופי לבנון

אוניית הסער האמפיבית חואן קרלוס, של הצי הספרדי

אוניית סער אמפיבית (אנגלית: amphibious assault ship; מכונה גם "נושאת מטוסים קומנדו", commando carrier או "נושאת מטוסים להסתערות אמפיבית", amphibious assault carrier) היא סוג של אוניית מלחמה שנועדה לסייע בנחיתה אמפיבית. האונייה מיועדת להנחית מן הים כוחות, כמו נחתים, ולספק להם תמיכה מבצעית ולוגיסטית. סוג זה של אונייה התפתח מנושאות מטוסים, שהוסבו לנושאות מסוקים. כמו נושאות המטוסים, אוניות סער אמפיביות הן בעלות סיפון טיסה, אך הן אינן נושאות מטוסי קרב או מטוסי תקיפה, אלא בעיקר מסוקים שנועדו לסייע לכוח הנוחת, בתובלת כוחות וציוד, וכדומה. למרות זאת, חלק מאוניות הסער האמפיביות יכולות לשאת מטוסים בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית או קצרה, בעלי יכולת תקיפה או הגנה אווירית, וכן מסוקים בעלי יכולת לוחמה נגד צוללות.

בנוסף לסיפון הטיסה יש לאוניות הסער האמפיביות סיפונים נוספים, בהם ניתן לשאת כוחות לוחמים, ציוד, אספקה, תחמושת, וכדומה. לחלק מאוניות אלה ישנו סיפון בגובה פני הים שניתן להצפה, ובו ניתן לשאת נחתות או רחפות, המובילות את כוח הנחיתה אל החוף, ולאחר מכן מספקות לו ציוד, אספקה, וכו'.

אוניית סער אמפיבית היא אוניית לוחמה אמפיבית, ולעיתים יש המכנים אותה בשם זה. עם זאת, המונח הכולל "אוניית לוחמה אמפיבית" כולל סוגי אוניות שאינן אוניות סער. על פי קוד סיווג כלי שיט בצי בארצות הברית, בסוג "אוניית סער אמפיבית" נכללות אוניות מטיפוס LPH ‏(Landing Platform Helicopter; משטח נחיתה, מסוקים), LHA‏ (Landing Helicopter Assault; נושאת מסוקים, סער), וLHD‏ (Landing helicopter dock; נושאת מסוקים, בעלת סיפון עגינה). המשותף לאוניות אלה הוא סיפון טיסה למסוקים, ויכולתן לשאת כוח נחיתה. לחלקן גם יכולת לשאת נחתות, כאמור לעיל. אוניות לוחמה אמפיבית מטיפוס LPD‏ (landing platform/dock; נקראות גם Amphibious transport dock, מַעַגֶנַת תובלה אמפיבית), ו-LSD‏ (Landing Ship, Dock, או Dock landing ship; אוניית נחיתה בעלת מַעַגֵנָה) אינן נכללות בסוג "אוניית סער אמפיבית". הן אמנם נושאות נחתות וכוח נחיתה, אך הן בעלות סיפון טיסה קטן בלבד.

אוניות סער אמפיביות מופעלות כיום על ידי צי ארצות הברית, שלו המספר הרב ביותר של אוניות מסוג זה. ציים נוספים המפעילים אוניות מסוג זה הם הצי המלכותי הבריטי, הצי הצרפתי, הצי האיטלקי, הצי של קוריאה הדרומית, והצי הספרדי.

היסטוריה

מלחמת העולם השנייה

נושאות מטוסים לליווי (Escort Carriers) שימשו בתפקיד דומה לזה של אוניות סער אמפיביות, במהלך מבצעי נחיתה בזירת האוקיינוס השקט במהלך מלחמת העולם השנייה. הן סיפקו הגנה אווירית לשייטת האוניות שהובילו את כוח הנחיתה, ומטוסיהן תקפו את ביצורי החוף בעת הנחיתה וסייעו לכוחות הנוחתים. לעיתים התלוו נושאות אלה לנושאות המטוסים הגדולות, והיוו מסלול נחיתה למטוסיהן בעת חירום. מטוסיהן סיפקו הגנה אווירית לנושאות המטוסים הגדולות כאשר אלה היו עסוקות בהיערכות ובתדלוק מטוסיהן. בנוסף, נושאות המטוסים לליווי הובילו מטוסים וחלקי חילוף מארצות הברית לזירת הלחימה.

לאחר המלחמה

למרות מבצעי הנחיתה הרבים שהתבצעו במהלך מלחמת העולם השנייה, עדיין נחשבה נחיתה מן הים למבצע מסובך ומסוכן. נחתות היו יכולות לנחות רק בחופים בעלי מבנה טופוגרפי מסוים, בעלות משטר גאות ושפל מוגדר, ועוד הגבלות שונות. בשל מגבלות אלה יכול היה האויב להעריך היכן ניתן לבצע נחיתה מהים, ולהגן על החוף בהתאם. כניסתם לשירות של מסוקים שינתה מצב זה: מסוקים יכולים להנחית כוחות על חוף גם ללא הגעה פיזית של נחתות אל החוף. בדרך זו ניתן להנחית כוחות במגוון רחב בהרבה של חופים, וכך הופכת משימת ההגנה מפני נחיתה כזו לכמעט בלתי אפשרית.

הפעם הראשונה שבה התרחשה הנחתת כוחות כזו הייתה במהלך מבצע מוסקטר באוקטובר 1956. מסוקים שהמריאו מנושאות המטוסים הקלות אה"מ אושן ותזאוס הנחיתו כוח בסדר גודל של בטליון (גדוד) בעיר סואץ. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 הסבו הבריטים שתי נושאות מטוסים נוספות, אה"מ אלביון ובולוורק לסוג של נושאות שנקראו "נושאות קומנדו". נושאת מטוסים נוספת, אה"מ הרמס הוסבה גם היא לתצורה זו, אך הוסבה חזרה לנושאת מטוסים לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20. צי ארצות הברית הסב שלוש נושאות מטוסים לאוניות סער אמפיביות: שלוש מסדרת אסקס: בוקסר, פרינסטון וואלי פורג', ונושאת ליווי אחת מסדרת "קזבלנקה", ת'טיס ביי.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 נבנו אוניות סער אמפיביות שתוכננו מראש לתפקידן זה, ולא הוסבו מנושאות מטוסים. בתחילת שנות ה-60 הושקו שבע אוניות מסדרת איוו ג'ימה, של צי ארצות הברית (כולן נקראו על שם מבצעים אמפיביים של צי ארצות הברית ושל חיל הנחתים של ארצות הברית: איוו ג'ימה, אוקינאווה, גוודלקנל, גואם, טריפולי, ניו אורלינס ואינצ'ון). אוניות אלה מסווגות LPH, כמפורט לעיל. בשנות ה-70 של המאה ה-20 הושקה סדרת טאראווה, שכללה חמש אוניות סער אמפיביות שסווגו כ-LHA (אוניות אלה נקראו על שם קרבות מפורסמים בהם השתתף חיל הנחתים: טאראווה, סאיפאן, בלאו ווד, נסאו ופלליו). בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 ובתחילת שנות התשעים הושקה סדרת ואספ, שהייתה דגם משופר של סדרת "טאראווה". סדרה זו כללה שמונה אוניות (ואספ, אסקס, קירסארג', בוקסר, באטאן, בונהום רישר, איוו ג'ימה, ומאקין איילנד). ב-2008 החל הצי בבניית סדרה חדשה של אוניות סער אמפיביות, סדרת אמריקה. נכון ל-2017 הושקו שתי אוניות מסדרה זו, אמריקה וטריפולי.

גם בריטניה בנתה אוניות סער אמפיביות ייעודיות, שהראשונה שבהן הייתה אה"מ אושן. זו נכנסה לשירות ב-1998. צרפת בנתה את סדרת מיסטרל (ובה שלוש אוניות: מיסטרל, טונר וDixmude; שתי אוניות נוספות מסדרה זו נבנות עבור הצי הרוסי, ולדיווסטוק וסבסטופול), והצי האיטלקי בנה את סדרת סאן ג'יורג'יו (סאן ג'יורג'יו, סאן מארקו, וסאן ג'יוסטו). קוריאה הדרומית תכננה את סדרת דודקו, ממנה נבנתה רק אוניה אחת. ספרד השיקה את חואן קרלוס, ואוסטרליה רכשה מספרד שתי אוניות נוספות מסוג זה, קנברה ואדלאיד, הנמצאות בשלבי בנייה.

מאפיינים

אוניות סער אמפיביות דומות בצורתן לנושאות מטוסים, ויש להן סיפון טיסה הנמשך לכל אורכה של האונייה. מסיפון זה מופעלים מסוקי תובלה כמו מסוקי ‏CH-53 סי סטאליון, ווסטלנד סי קינג ומסוקים דומים. כמה מן האוניות מותאמות גם להפעלת מסוקים כבדים יותר, כמו בואינג CH-47 צ'ינוק. מסוקים אלה מיועדים להעברת כוחות ואספקה לחופי הנחיתה, וחלקם מיועדים למשימות התרעה מוקדמת ולוחמה נגד צוללות. כמה מן האוניות יכולות גם לשאת מסוקי תקיפה כמו AH-64 אפאצ'י. אוניות הסער החדשות של ארצות הברית, סדרת "אמריקה", נושאות גם כלי טיס מסוג בל-בואינג V-22.

בנוסף למסוקים יכולות אוניות הסער האמפיביות לשאת גם מטוסים בעלי יכולת להמראה ונחיתה אנכית או קצרה, בעיקר מטוסי הרייר. מטוסים אלה נועדו לספק סיוע אווירי לכוחות הנוחתים, וכן הגנה אווירית על אוניות הצי. מטוסים אלה יוחלפו בעתיד הקרוב במטוסי F-35 לייטנינג II, בגרסת המראה ונחיתה קצרה/אנכית. סיפוני הטיסה של האוניות מצוידים בכבלי עצירה לסיוע בנחיתות קצרות, ומערכות הכוונה לטייסים הנוחתים.

מעבר לכוח האווירי, נושאות אוניות סער אמפיביות כוח יבשתי שיכול לכלול כמה מאות חיילים או כמה עשרות טנקים או רכבים קרביים משוריינים. אוניית סער אמפיבית היא בדרך כלל אוניית הדגל של כוח משימה אמפיבי, ולפיכך יש בה מתקנים למטה פיקוד של כוח כזה.

כאמור, אוניית סער אמפיבית יכולה בדרך כלל לשאת כמה נחתות. בדגמים הראשונים נישאו הנחתות על סיפוני האוניות, אך כיום נמצאות הנחתות בסיפון תחתון, שניתן לפתוח אותו אל הים ולהציף אותו, וכך לאפשר לכלי השיט לצאת בשיוט ישירות אל החוף. באוניות הסער החדישות מחליפות רחפות את הנחתות הרגילות. אוניות הסער האמפיביות אמורות להוות מעין בסיס צף לכוחות הנחיתה, ולכן יש בהן אספקה וציוד, וכן בית חולים צף ובו עשרות מיטות.

חימושן של אוניות הסער האמפיביות מצומצם, והגנתן נשענת על המטוסים שהן נושאות ועל אוניות ליווי. עם זאת, יש עליהן לעיתים משגרי טילי ים-אוויר וכמה תותחים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוניית סער אמפיבית בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22376433אוניית סער אמפיבית