יום הניצחון על יפן
_luisteren_de_Japanse_bevelhebber_kolonel_Kaida_Tatuichi_en_zijn_stafcommandant_majoor_Muiosu_Slioji_aan_dek_van_H_TMnr_10001519.jpg)
יום הניצחון על יפן (באנגלית: Victory over Japan Day) הוא היום שבו התבצעה כניעת האימפריה היפנית במלחמת העולם השנייה, כניעה שסימלה רשמית את סיום המלחמה. ההודעה על הכניעה התאפיינה בחגיגות ניצחון בארצות הברית וגם ברחבי העולם.
החגיגות החלו ב-14 באוגוסט 1945, עם הודעת הממשלה היפנית על ההסכמה להיכנע, וחודשו ב-2 בספטמבר עם הכניעה הרשמית. כיום היום נחגג ב-15 באוגוסט בבריטניה, וב-2 בספטמבר בארצות הברית. ביפן מוכר היום כ-"יום הזיכרון לסיום המלחמה".[1]
רקע היסטורי
במהלך שנות העשרים של המאה ה-20, החלה יפן לבצע צעדים כלפי שלטון דמוקרטי במדינה. אולם, החברה היפנית לא הספיקה להטמיע את השיטה החדשה במידה מספקת כדי לעמוד בלחץ הפוליטי והכלכלי שגבר בשנות השלושים, מה שגרם לעלייה בכוחם של מנהיגי הצבא במדינה. השינויים בעמדות הכוח במדינה התאפשרו מההתייחסות הדו משמעית של החצר הקיסרית לרפורמות הדמוקרטיות, שפגעו כביכול במעמד הקיסר במדינה.
תפיסת עמדות הכוח על ידי מנהיגי הצבא אפשרה את הפלישה היפנית למנצ'וריה הסינית. בשנת 1931 כבשה יפן את חבל הארץ והקימה בה את מדינת מנצ'וקוו אשר נשלטה במשטר בובות, שבראשו עמד הקיסר הסיני-מנצ'ורי האחרון פויי. בשנת 1933 פרשה יפן מחברותה בחבר הלאומים, צעד שהושפע גם הוא ממדיניות ההתפשטות והכיבוש שהונהגה במדינה על ידי ראשי הצבא. אותה מדיניות הביאה אותה גם להכריז מלחמה על סין (מלחמת סין-יפן השנייה) ב-1937, ולהצטרף למדינות הציר של מלחמת העולם השנייה ב-27 בספטמבר 1940, בחתימה על ההסכם התלת צדדי. ההצטרפות למלחמה, נתפסה בעיני היפנים כצעד שלבטח יביא אחריו מלחמה עם ארצות הברית, וזאת לאור המתח הרב ששרר ביחסים בין שתי המדינות. ב-26 ביולי 1941 נכנס לתוקפו האמברגו שהטילו האמריקאים על יפן, וכל הנכסים בבעלות יפנית בארצות הברית הוקפאו. צעדים אלו יצרו ביפן מצב לא יציב בו ראשי המערכת הפוליטית מנסים למנוע מלחמה על ידי חיפוש פתרון דיפלומטי (בהבינם שמלחמה בארצות הברית תגמר בתבוסה), בעוד מנהיגי הצבא חתרו לביצוע פעולה צבאית זריזה וניצחת. האמריקאים ציפו למתקפה בפיליפינים (וסידרו את כוחותיהם באיים בהתאם להשערה זו), אך היפנים העדיפו לתקוף בפרל הארבור. האמריקאים, שהאמינו כי ליפן לא יהיה האומץ הדרוש להתקפה על בסיס אמריקני בארצות הברית, קיבלו את ההתקפה, שהתרחשה ב-7 בדצמבר 1941, בהפתעה גמורה. למחרת המתקפה היפנית, ב-8 בדצמבר 1941, הודיעו ארצות הברית ובריטניה על הכרזת מלחמה רשמית על יפן.
כניעה
חגיגות מוקדמות
בהדרגה החלה המלחמה נוטה לרעת היפנים. ועם תבוסת גרמניה הנאצית, הפנו בעלות הברית את כל משאביהן כנגד יפן. ב-6 באוגוסט 1945, הטילה ארצות הברית את פצצת "ילד קטן", על הירושימה. שלושה ימים לאחר מכן ב-9 באוגוסט, הוטלה פצצת "איש שמן" על נגסאקי. שני האירועים זכו לכינוי "הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי", במהלך שתי ההפצצות נהרגו עשרות אלפי אנשים. ב-9 באוגוסט הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן, ופתחה במבצע סערת אוגוסט. במצב כזה היה ברור שלא ניתן להמשיך במלחמה. ב-10 באוגוסט, הודיע הקיסר הירוהיטו, על כוונתו להיכנע על פי תנאי הצהרת פוטסדאם, אם כי במספר שינויים, שבעלות הברית לא הסכימו לקבלם.
למרות זאת, החדשות המעודדות התפרסמו עד מהרה, וגרמו לגל של חגיגות מוקדמות ברחבי העולם. לדוגמה ריקוד גדול של חיילי בעלות הברית ברחוב ריג'נט, שבלונדון. בשאנז אליזה בפריז רקדו חיילים אמריקאים וצרפתים כשהם שרים את השיר "Don't Fence Me In". בברלין, פתחו חיילים אמריקאים בריקוד שמחה על כך שכעת הם מן הסתם לא יועברו להילחם באוקיינוס השקט. אליהם הצטרפו אזרחים גרמנים, ששמחו על כך שהפצצות הופעלו כנגד היפנים ולא כנגדם. בצ'ונגצ'ינג שבסין, נורו זיקוקי די-נור, כמחווה לארצות הברית. ואזרח אמריקאי אחד כמעט נמחץ למוות בידי אזרחים סינים שחיבקו אותו. במנילה שרו התושבים "אלקים ברך את אמריקה". באוקינאווה חיילים אמריקאים לקחו נשק מכל הבא ליד וירו באוויר, כתוצאה מכך נהרגו מספר אנשים ועשרות נפצעו. במוסקבה לעומת זאת, העיתונים דיווחו בצמצום ובתמציתיות על ההפצצה ללא פרשנות פוליטית או מדעית.[2]
החגיגות
ב-14 באוגוסט הקליט הקיסר הירוהיטו הודעת רדיו לעם היפני בה הודיע על החלטתו להיכנע. ניסיון אחרון מצד אנשי משרד המלחמה, בשיתוף פעולה עם חלק מאנשי המשמר הקיסרי, לבצע הפיכה כדי למנוע את הכניעה כשל והודעתו של הירוהיטו שודרה לעם היפני ב-15 באוגוסט בשעות אחר הצהריים על פי שעון יפן. מוקדם יותר באותו היום בהודעה רשמית מטעם הממשלה היפנית נאמר כי "קבלת תנאי מנשר פוטסדאם תתבצע בקרוב". הכניעה הרשמית יועדה להיות ב-2 בספטמבר. נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, נתן הוראה רשמית בה נאמר כי ההכרזה על יום ניצחון צריכה להתבצע רק עם כניעתה הרשמית של יפן, ולא יום אחד לפני כן.[3]
אף על פי כן, כאשר התפרסמה בארצות הברית הודעתו הרשמית של הקיסר, כבר נפתחו החגיגות בכל רחבי המדינה, ואף ברחבי העולם. אחד המגזינים המקומיים דיווח שהאזרחים חגגו "כאילו השמחה הייתה בקיצוב ובצמצום במשך שלוש שנים שמונה חודשים ושבעה ימים, מאז יום ראשון 7 בדצמבר 1941. [יום ההתקפה על פרל הארבור]"[4] בוושינגטון, קהל נלהב ניסה לפרוץ למתחם הבית הלבן בצעקות "אנחנו רוצים את הארי!"[5][6] בסן פרנסיסקו, אלפי חיילים שיכורים מחיל הים האמריקני, רקדו עם נשים בנות העיר.[4] חלק מהמעשים אף הגיעו לכדי ביזת חנויות מקומיות, ואלימות כלפי תושבים.[7] גם בניו זילנד, החגיגות הגיעו עד כדי שכרות, וביזת חנויות, ו-51 אנשים נפצעו במהלך החגיגות.[8] החגיגות הגדולות ביותר התקיימו בכיכר טיימס, שם התכנסו מאות אלפים כדי לחגוג. המאורע הונצח בצילומו המפורסם של אלפרד אייזנשטאדט "יום הניצחון על יפן בכיכר טיימס". בתמונה נראה מלח מחיל הים מנשק אשה. צילום מפורסם נוסף צולם בסידני בירת אוסטרליה, הוא נקרא "איש רוקד" ובו נראה אזרח אוסטרלי רוקד בהתלהבות באמצע הרחוב. חיילים יפנים רבים הגיבו מצדם על הכניעה, ברצח של שבויי מלחמה, או בהתאבדויות המוניות.
כיום
ב-1946, נקבע ברפובליקה הסינית, ה-3 בספטמבר כ"יום הניצחון במלחמת ההתנגדות ביפן" (בסינית: 抗日戰爭勝利紀念日), והוא נחגג ברפובליקה העממית של סין עד היום. בקוריאה הדרומית, נחגג ב-15 באוגוסט "יום חזרת האור" (광복절) בו נחגג שחרור קוריאה משלטון יפני. החגיגות מתאפיינות בדרך כלל בדגלי קוריאה הדרומית המונפים מעל מבנים ציבוריים, טקס ראשי בנוכחות הנשיא,[9] וחנינה על פשעים קלים.[10][11] "היום הלאומי של וייטנאם" נערך ב-2 בספטמבר, אז נכנעה יפן, והו צ'י מין הכריז על עצמאות וייטנאם. מאז 2007 נעשו שינויים בתאריכי החגים המסורתיים שנקבעו ב-1945, אולם ה-2 בספטמבר נותר כחג העצמאות של וייטנאם. בארצות הברית, נחגג "יום הניצחון על יפן", ב-2 בספטמבר. אולם בהדרגה, בשל יחסיה הטובים של ארצות הברית עם יפן, ביטלו מרבית המדינות את החג. ב-1975 ביטלה אותו ארקנסו,[12] וכיום המדינה היחידה שמקיימת אותו באופן רשמי היא רוד איילנד, שרבים מבניה נהרגו במערכה מול יפן.[13]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 厚生労働省：全国戦没者追悼式について
- ^ כל הקטע הנ"ל על פי: "Victory Reports Around the World: U. S. Fighting Men Lead Wild Celebrations at Japs' Surrender Offer"
- ^ JAPANESE ACCEPTANCE OF POTSDAM DECLARATION ANNOUNCED BY PRESIDENT TRUMAN
- ^ 4.0 4.1 "Victory Celebrations"
- ^ "Scenes of Rejoicing in Washington and New York"
- ^ "World Enters Era of Peace as Truman Warns of Task Ahead"
- ^ ‘Peace Riots’ left trail of death at end of WWII in S.F.
- ^ Victory over Japan (VJ) Day
- ^ 세종문화회관서 제64주년 광복절 경축식
- ^ 광복절 특사, 오늘 오전 11시 대상자 발표
- ^ 테러용의자 2명 사망·8명 체포…아바우드 체포 못해 테러용의자 2명 사망·8명 체포…아바우드 체포 못해
- ^ It’s Victory Day, an only-in-Rhode Island institution since 1975
- ^ Victory Day in United States
24939280יום הניצחון על יפן