דויד גרוסמן

דויד גרוסמן

דויד גרוסמן, 2015
לידה	25 בינואר 1954 (גיל: 70) כ"א בשבט תשי"ד ירושלים, ישראל
לאום	ישראלי
עיסוק	סופר
שפות היצירה	עברית
תחום כתיבה	ספרות
זרם ספרותי	זרם התודעה
נושאי כתיבה	ספרי ילדים וספרים על יחסים משפחתיים ויחסי יהודים-ערבים
יצירות בולטות	עיין ערך: אהבה • הזמן הצהוב • ספר הדקדוק הפנימי • מישהו לרוץ אתו • אשה בורחת מבשורה • סוס אחד נכנס לבר
פרסים והוקרה	• פרס ספיר • פרס ברנר • פרס מדיסיס • פרס אקו"ם • פרס א.מ.ת • פרס מאן בוקר הבינלאומי • פרס ישראל לספרות

דָּוִיד גְּרוֹסְמַן (נולד ב-25 בינואר 1954 בירושלים) הוא סופר, מסאי, משורר ושדרן רדיו ישראלי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. זוכה פרס ראש הממשלה ליצירה (1984), פרס א.מ.ת (2007), פרס ספיר (2001) עבור ספרו "מישהו לרוץ אתו", פרס אלבטרוס (2009) עבור ספרו "אשה בורחת מבשורה" ופרס מאן בוקר הבינלאומי (2017) עבור ספרו "סוס אחד נכנס לבר". עמית כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2017). חתן פרס ישראל לספרות לשנת תשע"ח.

בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, במיוחד בסיפורי ילדים.

קורות חייו

דויד גרוסמן נולד בירושלים למיכאלה (ילידת ירושלים) וליצחק (יליד פולין). אחיו הצעיר, ניר, הוא עיתונאי ספורט. בבית למד לאהוב ספרות ובכללה ספרות יידיש. למד בבית הספר 'בית הכרם', וב'תיכון ליד האוניברסיטה' בירושלים, במגמה המזרחנית הראשונה שהוקמה בבית הספר.

בגיל תשע התחיל את דרכו ככתב צעיר. לאחר שירותו הצבאי כנגד ביחידה 8200, המשיך גרוסמן בעבודתו ברדיו ב"קול ישראל" ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה ותיאטרון.

סיפוריו הראשונים פורסמו בכתב-העת "סימן קריאה". ב-1979, לאחר סיום לימודיו ולפני שפרסם את קובץ סיפוריו הראשון, "רץ", זכה בפרס ניומן עבור סיפורו "יאני על ההר". סיפורו "חמורים" זכה בפרס הארי הרשון ב-1980.

גרוסמן עבד ב"קול ישראל" ככתב וכשחקן תסכיתים, והיה בין מגישי "חתול בשק", שם שודר לראשונה כתסכית ספרו "דו-קרב". שם גם שידר עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית "סטוץ". גרוסמן תרם את קולו לדיבוב דמויות שונות בסדרה פינוקיו במהלך 1981 אשר בה גם דיבבה רעיה אדמוני, חברתו להגשת סדרת התסכיתים "חתול בשק". בהמשך שידר את התוכנים ״שירים ושיעורים״, אליה התקשרו מאזינים צעירים, שקיבלו מהמורים שהתארחו בה, תשובות לשאלות בנושאי שיעורי הבית. גרוסמן עזב את תוכניתו ב"קול ישראל" בשנת 1988, במחאה על ההגבלות שהוטלו על כתבים, במיוחד בנושאי פלסטינים. באותה שנה זכה בפרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים.

גרוסמן נשוי למיכל ולהם נולדו שני בנים ובת. בנם האמצעי אורי, חייל בשירות חובה בחיל השריון, נהרג במלחמת לבנון השנייה, יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם עמוס עוז וא. ב. יהושע, ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. על פעולתו במלחמה טרם שנהרג, כחלק מ"כוח בניה", קיבל בנו לאחר מותו צל"ש אלוף.

חודשיים לאחר שנהרג בנו, נאם גרוסמן את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים לרצח רבין. נאומו זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים "הנהגה חלולה" ו"אין מלך בישראל", בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו"לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש" שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני כאחד.

מאז שנת 2004 מכהן גרוסמן כנשיא עמותת קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל. בשנת 2010 נמנה עם מייסדי עמותת "אנו פליטים" המעניקה סיוע משפטי לפליטים מאפריקה המגיעים לישראל.

ארכיונו האישי מופקד בספרייה הלאומית.

גרוסמן הוא חבר המועצה הציבורית של ארגון השמאל "בצלם".

לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש ועל רקע מגפת הקורונה קרא להקמתה של ממשלת אחדות בין "הליכוד" לכחול לבן", אף שהמשיך בביקורתו על בנימין נתניהו.

קריירה ספרותית

גרוסמן החל בקריירה ספרותית בשנת 1979 כאשר פגש את פרופ' גבריאל צורן והגיש לו לקריאה את סיפוריו הראשונים. הסיפורים הועברו לידי פרופ' מנחם פרי שהחל לפרסמם בכתב העת "סימן קריאה". הרומן הראשון שלו, "חיוך הגדי", בחן את החיים ביהודה ושומרון תחת שלטון ישראל. ספר זה הפך לסרט, בבימויו של שמעון דותן. בשנת 1984 זכה גרוסמן בפרס ראש הממשלה ליצירה.

בסדרת הכתבות "הזמן הצהוב", שראתה אור כספר ב-1987 (זמן קצר לפני האינתיפאדה הראשונה), תיאר גרוסמן את רשמיו ביהודה ושומרון, שם ראה ש"פליטים הפכו את עצמם לכפילים של האנשים שהיו בעבר, במקום אחר, לאנשים שמחזיקים בידיהם רק יכולת אחת: היכולת לחכות." ספרו "עיין ערך: אהבה", שראה אור בשנת 1986, עוסק בניצולי השואה, ומסופר מארבע זוויות שונות.

בין ספריו הרבים, בשנת 2000 יצא לאור הספר "מישהו לרוץ אתו", שעוסק בחיים ברחובות ירושלים המודרנית. בשנת 2003 הוציא גרוסמן לאור את "מוות כדרך חיים: ישראל 10 שנים לאחר אוסלו", שם אסף את כתבותיו משנים עברו. ניתן לראות שם את התקווה והאופטימיות ששררו בתחילת תקופה זו.

בשנת 2004 כתב את השיר "שירת הסטיקר", המורכב מסטיקרים פוליטיים. השיר בוצע על ידי להקת "הדג נחש" באלבומה "חומר מקומי", והפך ללהיט.

ספרו "אשה בורחת מבשורה" יצא בהוצאת "הספריה החדשה" באפריל 2008.

בתחילת 2011 התפרסם שיר של גרוסמן, "קצר פה כל כך האביב", שאותו הקדיש לבנו אורי. את השיר הלחין וביצע יהודה פוליקר. השיר נכלל באלבומו של פוליקר "כל דבר מזכיר לי". באותה שנה התפרסם שיר נוסף שגרוסמן כתב את מילותיו, "אורחת זרים", שהלחין יוני רכטר וביצעו אלי גורנשטיין ונורית גלרון באלבומו של גורנשטיין "ונחיה".

פרסים

דויד גרוסמן במשכנות שאננים, ירושלים

• 1997: פרס גרינזיין האיטלקי , שבו זכו גם אהרן אפלפלד וא. ב. יהושע.
• 2007: פרס א.מ.ת, שהוגש על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט. בעקבות נפילת בנו במבצע האחרון של מלחמת לבנון השנייה שאותה הוביל אולמרט, סירב גרוסמן ללחוץ את ידו.
• 2008: פרס האחים שול, המוענק במינכן לסופרים המפגינים "עצמאות אינטלקטואלית ואומץ מוסרי". הפרס הוענק לו על אסופת מאמרים שנקראה בגרמנית "הכוח לתיקון" (Die Kraft zur Korrektur).
• 2009: פרס אקו"ם על מפעל חיים בספרות.
• 2010: פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית.
• 2011: פרס מדיסיס על ספרו "אשה בורחת מבשורה".
• 2012: פרס ברנר על ספרו "נופל מחוץ לזמן".
• 2017: הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית ירושלים.
• 2017: פרס מאן בוקר הבינלאומי על ספרו "סוס אחד נכנס לבר" בתרגומו לאנגלית, יחד עם המתרגמת ג'סיקה כהן.
• 2018: הוכרז כחתן פרס ישראל לספרות לשנת תשע"ח.

ספריו

גרוסמן כותב לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. כל ספרי הסיפורת שלו למבוגרים ולנוער, וכן שני ספרי התיעוד שלו והמחזה 'גן ריקי', הופיעו בספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, וערך אותם מנחם פרי. גרוסמן כתב את הספרים הבאים:

• דו-קרב (1982): זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת 1982. מהדורה חדשה עם איורים של מישל קישקה, 2015.
• רץ (1983): קובץ סיפורים קצרים.
• חיוך הגדי (1983): רומן. הופק לקולנוע בשנת 1986 בבימויו של שמעון דותן
• עיין ערך: אהבה (1986): רומאן.
• הזמן הצהוב (1987): תיעוד.
• גן ריקי (1988): מחזה בשתי מערכות.
• ספר הדקדוק הפנימי (1991): רומאן חניכה. עובד לסרט בבימוי ניר ברגמן בשנת 2010.
• נוכחים נפקדים (1992): תיעוד.
• יש ילדים זיגזג (1994): שבוע בחיי בנו של איש משטרה, קודם לחגיגת הבר מצווה שלו. בשבוע זה, שתחילתו בנסיעה ברכבת והמשכו בהרפתקאות רבות, במהלכן הוא לומד להכיר את משפחתו. רומן לנוער ולמבוגרים.
• שתהיי לי הסכין (1998): רומאן מכתבים. רוב הספר מוצגים לקורא מכתביו של יאיר אל מרים, כאשר המכתבים שלה אינם מוצגים אך משתמעים מסיפוריו. דרך המכתבים מתפתחת בין יאיר ומרים מערכת יחסים ייחודית שבה נחשפים גם שקרים אך גם אמת גדולה שלעיתים כואבת.
• מישהו לרוץ אתו (2000), סיפורו של אסף, נער ירושלמי, שמתוודע לתמר ולסיפור ההתחזות הסבוך שלה בעזרת כלבתה. זכה בפרס ספיר לשנת 2001, ונקרא על ידי בני-נוער ומבוגרים כאחד. עובד לסרט.
• חמורים (2000): סיפור קצר, שפורסם לראשונה בקובץ "רץ".
• בגוף אני מבינה (2002): צמד נובלות.
• המוות כדרך חיים (2003): מבחר של 32 מאמרים שהתפרסמו בעשור שקדם לפרסום הספר.
• מומיק (2005): נובלה, עריכה מחודשת של החלק הראשון של הרומן "עיין ערך: 'אהבה'". עובד להצגה שעלתה בשנת 2005 בתיאטרון גשר.
• דבש אריות (2005): מסה על שמשון הגיבור.
• אשה בורחת מבשורה (2008): רומאן.
• נופל מחוץ לזמן (יוני 2011).
• סוס אחד נכנס לְבָּר (2014). תרגומו לאנגלית זיכה את גרוסמן ואת המתרגמת ג'סיקה כהן בפרס מאן בוקר הבינלאומי לשנת 2017.
• איתי החיים משחק הרבה (2019). עלילת ספר זה מבוססת על סיפור חייה של אווה פאניץ'-נהיר ומאסרה הפוליטי באי גולי אוטוק.

ספרי ילדים

סדרת סיפורי איתמר:

• איתמר מטייל על קירות (1986)
• איתמר מכתב (1988)
• איתמר פוגש ארנב (1988)
• איתמר צייד החלומות (1990)
• איתמר וכובע הקסמים השחור (1992)
• אח חדש לגמרי (1986)
• השפה המיוחדת של אוּרי (1989)
• ספר השיאים של פוז (1994)
• היה הייתם שני קופים (1996)
• רותי תישן ותישן (2004)
• ג'ירפה ולישון (1999)
• אל תדאגי רותי (1999)
• החברה הסודית של רחלי, איורים: גלעד סופר, בהוצאת עם עובד (2010)
• חיבוק, רישומים: מיכל רובנר, בהוצאת עם עובד (2011) – זוכה עיטור אנדרסן לשנת 2012.
• מי רוצה שק קמח?, איורים: גלעד סופר, בהוצאת עם עובד (2011)
• יונתן בלש ממש, איורים: גלעד סופר, בהוצאת עם עובד (2012)
• נסיכת השמש, רישומים: מיכל רובנר, בהוצאת עם עובד (2015)
• בובה תותי, איורים: גלעד סליקטר, בהוצאת עם עובד (2017)

שירים

• "שירת הסטיקר" - בוצע על ידי להקת הדג נחש.
• "קצר פה כל כך האביב" - שיר שאותו הקדיש לבנו אורי - בוצע על ידי יהודה פוליקר.
• "נופל מחוץ לזמן", "ברגע הזה", "זה מול זה", "איך תופיע בי", "כדי נשימה", "הולך", "אוגוסט", "בתוך חלום", "שקט ירד" - בוצעו על ידי הילה כהן אלעזר.
• "אורחת זרים" - בוצע על ידי אלי גורנשטיין ונורית גלרון.

לקריאה נוספת

• נורית גרץ, סיפור מהסרטים - סיפורת ישראלית ועיבודיה לקולנוע, האוניברסיטה הפתוחה, 1993, פרק 7 - "בשטח ההפקר: חיוך הגדי", עמ' 321–364
• אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "דויד גרוסמן - אני חי כאילו מחר אמות", עמ' 296-289
• דויד גרוסמן, "ספרים שקראו אותי", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 33–46
• אסתי אדיבי שושן, "כי רק בגללי הוא האבא שלי: על ספרי הילדים של דויד גרוסמן", עולם קטן, גיליון 5
• סמדר שיפמן, דברים שרואים מכאן - דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום ומאיר שלו: מעבר למודרניזם?, הוצאת כרמל, 2007
• מרית בן ישראל, כשדויד גרוסמן פגש את ויטו אקונצ'י, על אמנות הגוף בספר הדקדוק הפנימי, קו אדום אמנות, הקיבוץ המאוחד, 2010
• אביבה קרינסקי, "השיח על הזהות העצמית ביצירות דוד גרוסמן "איתמר וכובע הקסמים השחור", "עיין ערך אהבה"", מאזנים כרך ח גיליון 4, אוגוסט 2014
• דויד גרוסמן, אשה בורחת מבשורה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 510–521, הוצאת כרמל, 2017
• מי-טל נדלר, "תקשיב, לשבילים בארץ יש קול: מרחב אלטרנטיבי לאתיקה אלטרנטיבית באשה בורחת מבשורה מאת דויד גרוסמן"", מכאן, 2017

קישורים חיצוניים

• גיבור תרבות: תוכנית רדיו המוקדשת כולה לדוד גרוסמן, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת: להאזנה
• דינה ציונית, דויד גרוסמן, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• דויד גרוסמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של דויד גרוסמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• דויד גרוסמן, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• דויד גרוסמן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• דויד גרוסמן, באתר פרס א.מ.ת.

• ספרי דויד גרוסמן באתר הספריה החדשה
• הספרים של דויד גרוסמן, באתר "סימניה"
• פאר פרידמן, "אאוטסיידר בילט-אין", נוסח עברי של ריאיון ארוך עם דויד גרוסמן בעיתון צ'כי, מאי 2011
• שירי לב-ארי, החידה, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2005
• שירי לב-ארי, גרוסמן לא מדבר, באתר הארץ, 11 באפריל 2008
• ניר ברגמן, פגישות עם דויד, באתר הספריה החדשה, 13 באוקטובר 2010
• יואכים גאוק, דברים לכבוד דויד גרוסמן בטקס קבלת "פרס השלום" בפרנקפורט, באתר הספריה החדשה, 3 בנובמבר 2010
• גבי בונוויט, על נזקי הטראומה, באתר הארץ, 10 במאי 2011
• יותם שווימר, דויד גרוסמן: "הכתיבה נתנה לי את החיים בחזרה", באתר ynet, 18 במאי 2012
• אילנה דיין וגלעד טוקטלי, ‏דוד גרוסמן: "ארבע שנים הפסדנו – זו דרך של חידלון", באתר ‏מאקו‏‏, ‏21 בינואר 2013‏
• יותם שווימר, נופל מחוץ לזמן: דויד גרוסמן בן 60, באתר ynet, 25 בינואר 2014
• יותם שווימר, נופל מחוץ לבמה: גרוסמן יושב בקהל, באתר ynet, 8 בספטמבר 2014
• גילי איזיקוביץ, דויד גרוסמן: "מהרגע הראשון השרה רגב העלתה את כולנו על מסלול התנגשות", באתר הארץ, 15 ביוני 2015
• סימה קדמון, "מה שההתנחלויות גרמו זה שסימן השאלה שריחף מעליהן, מרחף עכשיו על ישראל כולה. על עצם הקיום שלה", באתר "ידיעות אחרונות", 1 ביוני 2017
• דויד גרוסמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• הדר בן-יהודה, דויד גרוסמן בן ה-11 פוגש את אברהם שלונסקי, באתר הספרייה הלאומית, יוני 2017
• דויד גרוסמן, הנאום המלא בטקס קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית, הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות, 22.06.17
• נתי גבאי, התפילה של דויד גרוסמן: "עוד אוּכל להיות אדם חופשי, ועַם חופשי, בארצי, בְּבֵיתי, בתוך נפשי", באתר הספרייה הלאומית, ספטמבר 2017
• הסופר דויד גרוסמן זכה בפרס ישראל, באתר וואלה!‏, 12 בפברואר 2018
• איה אליה, חיים של אחרים, באתר "ידיעות אחרונות", 25 במרץ 2019
• הספרייה הלאומית, סיני לרוץ איתו: מי מזהה את הספרים של דויד גרוסמן, בלוג הספרייה הלאומית, 2 בינואר 2020

מכתביו

• - מתוך הזמן הצהוב - ספורי רדיו
• פרק מספרו "אישה בורחת מבשורה", באתר ynet
• "אורי, היית לי מישהו לרוץ איתו", באתר ynet, 15 באוגוסט 2006 - הספד על קבר בנו אורי
• נאומו של דויד גרוסמן בעצרת לזכר יצחק רבין, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2006
• "עכשיו, כשהספר נגמר", אתר הספריה החדשה
• הסיפור שאנו כלואים בו, באתר הארץ, 20 בינואר 2009
• למה מי מת?, באתר הארץ, 24 בפברואר 2012
• רגע לפני שהאוזניים נאטמות, באתר הארץ, 11 במרץ 2012
• דוד גרוסמן מקריא מתוך, ‏הדקדוק הפנימי - וידאו, באתר הערוץ האקדמי, 1 בנובמבר 2004
• על השתיקה, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2012
• למה אתה מחכה, בנימין נתניהו?, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2012
• על תקווה וייאוש, באתר הארץ, 9 ביולי 2014
• "ישראל היא פחות בית": הנאום המלא של דויד גרוסמן בטקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני, באתר הארץ, 18 באפריל 2018
• קטע מהספר "אִתי החיים משחֵק הרבה", באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, מאי 2019
• המגפה תהיה אירוע גורלי ומכונן. כשהיא תדעך, יצוצו אפשרויות חדשות, באתר הארץ, 19 במרץ 2020

על כתביו:

• שגיא גרין, "חיבוק" מאת דויד גרוסמן ומיכל רובנר, לבדם וביחדם, באתר הארץ, 23 בפברואר 2011
• רותה קופפר, כמו שיר ערש, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2011
• מיכאל גלוזמן, ‏"להיות עקור עפעפיים": אדיפליות ומלנכוליה בסיפור ׳רץ׳ לדויד גרוסמן, אות 2, אביב 2012
• אבידב ליפסקר-אלבק, ‏הדיבור והכתב או באיזה מובן דויד גרוסמן צמחוני?, אות 2, אביב 2012
• נסים קלדרון‏, "אִתי החיים משחֵק הרבה": אש בוערת בספרו החדש של דויד גרוסמן, באתר וואלה!‏, 15 באפריל 2019
• אריק גלסנר, החדש של גרוסמן: רגשני כמעט כמו טלנובלה - וזה ממש לא רע, באתר ynet, 11 במאי 2019
• עופרה עופר אורן, "אתי החיים משחק הרבה": האם יש כזב באמת, בבלוג "סופרת ספרים", 4 ביוני 2019

הערות שוליים

הקודם: חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אפרים סידון, חיה שנהב 2004

הבא: אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי

הקודם: חיים סבתו, תיאום כוונות

פרס ספיר 2001 "מישהו לרוץ אתו"

הבא: גיל הראבן, שאהבה נפשי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29275786דויד גרוסמן