פרס האחים שול

פרס האחים שול (גרמנית: Geschwister-Scholl-Preis) הוא פרס ספרותי המחולק ביזמת עמותת "אגודת בוואריה" (Landesverband Bayern) והעיר מינכן ביריד הספרים השנתי של בורסת סוחרי הספרים הגרמני (Börsenverein des Deutschen Buchhandels).

בכל שנה נבחר ספר "המפגין עצמאות אינטלקטואלית, ומתאים לקידום חירות אזרחית, אומץ מוסרי, אינטלקטואלי ואסתטי, ולתת דחיפה חשובה למודעות העכשווית לאחריות" ("...das von geistiger Unabhängigkeit zeugt und geeignet ist, bürgerliche Freiheit, moralischen, intellektuellen und ästhetischen Mut zu fördern und dem gegenwärtigen Verantwortungsbewusstsein wichtige Impulse zu geben").

הפרס נקרא על שם האחים הנס שול וסופי שול, שהיו פעילים במחתרת הוורד הלבן בזמן השלטון הנאצי, חילקו עלונים הקוראים להתנגדות לנאציזם, והוצאו להורג בשל כך. הפרס עומד כיום על סך 10,000 אירו, והוא מוענק בטקס חגיגי באוניברסיטת מינכן.

הזוכים בפרס

2015 - אצ'יל מבמבה
2014 - גלן גרינוולד
2013 - אוטו דב קולקה
2012 - אנדראס יוקילי
2011 - ליאו ייבו
2010 - יואכים גאוק
2009 - רוברטו סאבינו
2008 - דויד גרוסמן: "הכוח לתקן. על פוליטיקה וספרות" (Die Kraft zur Korrektur. Über Politik und Literatur) (אסופת מאמרים).
2007 - אנה פוליטקובסקיה (הפרס הוענק לאחר המוות): "יומן רוסי" (Russisches Tagebuch).
2006 - מיכאיל סבסטיאן (הפרס הוענק לאחר המוות): "מוכה אימה אך לא נואש" (Voller Entsetzen, aber nicht verzweifelt) (קטעי יומן, 1935–1944. יצא לאור ברומנית תחת הכותרת "Jurnal, 1935-1944").
2005 - נצ'לה קלק: "הכלה הנכריה" (Die fremde Braut).
2004 - אהרון סואזיג: "הלא של הקלרה" (Klaras NEIN).
2003 - מרק רוזמן: "ברגע לא זהיר. אשה שורדת במחתרת" (In einem unbewachten Augenblick. Eine Frau überlebt im Untergrund)
2002 - ראול הילברג: "מקורות השואה" (Die Quellen des Holocaust).
2001 - ארנו גרואן: "הזר בתוכנו" (Der Fremde in uns).
2000 - הלן הולצמן (הפרס הוענק לאחר המוות): "הילד הזה יחיה" (Dies Kind soll leben).
1999 - פיטר גיי: "השאלה הגרמנית שלי" (Meine deutsche Frage).
1998 - שאול פרידלנדר: "גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות" (Das Dritte Reich und die Juden).
1997 - ארנסט קלי - "אושוויץ - הרפואה הנאצית וקורבנותיה" (Auschwitz, die NS-Medizin und ihre Opfer).
1996 - הנס דייכמן: "עצמים - כרוניקה של הכנעה בגרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית" (Gegenstände).
1995 - ויקטור קלמפרר (הוענק לאחר המוות): "יומנים" (Ich will Zeugnis ablegen bis zum letzten. Tagebücher 1933–1945).
1994 - הריברט פרנטל - "גרמניה מתלקחת בקלות - חקירה כנגד מדיניות בון" (Deutschland leicht entflammbar - Ermittlungen gegen die Bonner Politik).
1993 - וולפגנג סופסקי: "הסדר של הטרור - מחנה הריכוז" (Die Ordnung des Terrors - Das Konzentrationslager).
1992 - ברברה דיסטל ווולפגנג בנץ (מוציאים לאור): "מחברת דכאו מס' 7 - סולידריות והתנגדות" (Dachau Booklet No. 7 Solidarität und Widerstand).
1991 - גאורג ארתור גולדשמידט: "ההתבדלות" (Die Absonderung).
1990 - אברהרד יקל ולאה רוש: "המוות הוא רב אמן מגרמניה" (Der Tod ist ein Meister aus Deutschland).
1989 - הלמוט ג'יימס פון מולטקה (הוענק לאחר המוות) - "מכתבים לפרייה 1939 - 1945" (Briefe an Freya 1939–1945).
1988 - גרטה וייל: "המוהר" (Der Brautpreis).
1987 - כריסטה וולף: "תקרית" (Störfall).
1986 - קורדליה אדוורדסון: "ילדה שנכוותה נמשכת לאש" (Gebranntes Kind sucht das Feuer).
1985 - יורגן האברמאס: "הבלבול החדש" (Die neue Unübersichtlichkeit).
1984 - אנה רוסמוס ונינגר: "התנגדות ורדיפה" (Widerstand und Verfolgung).
1983 - ולטר דירקס: "הייתי אורג שמאלני" (War ich ein linker Spinner).
1982 - פרנץ פיהמן: "נפילת המלאך" (Der Sturz des Engels).
1981 - ריינר קונצה: "על התקווה שלו" (Auf eigene Hoffnung).
1980 - רולף הוכהות: "אהבה בגרמניה" (Eine Liebe in Deutschland).