ג'ירף
 ג'ירף
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | ג'ירפיים |
| סוג: | ג'ירף |
| שם מדעי | |
 Giraffa
| |
| תחום תפוצה | |
 תפוצת הג'ירף לפי המינים ותת-המינים | |
ג'ירף או בשמו העממי ג'ירפה (שם מדעי: Giraffa) הוא סוג פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים, הכולל ארבעה מינים. הג'ירף נחשב לחיה היבשתית הגבוהה בעולם.[1]
לג'ירף רגליים וצוואר ארוכים מאוד. גובה כתפיו כ-3 מטרים מעל הקרקע וגובה ראשו כ־5.3 מטרים (17 רגל) מעל פני הקרקע. צבעו חום-צהוב עם כתמים כהים וגדולים. צבע זה משמש לו בתור הסוואה מאויביו. ראיית הג'ירף חדה, והוא מיטיב לרוץ ולהימלט מאויביו במהירות של עד 60–65 קמ"ש. במצחו בין שתיים לחמש קרניים. בכל רגל של הג'ירף קיים זוג אצבעות אחד בלבד. כמו אצל כמעט כל היונקים, גם לג'ירף יש שבע חוליות צוואר.
מסה של זכר בוגר היא בממוצע 1,200 קילוגרמים. הנקבה שוקלת כ-828 ק"ג בממוצע, והיא מעט יותר נמוכה מהזכר.
הג'ירף ניזון מעלים, אותם הוא קוטף בעזרת הלשון הארוכה שלו, ובדרך כלל חי בעדרים, בערבות אשר באפריקה. משך ההיריון של הג'ירפה הוא כ-15 חודשים, ובסופו נולד עופר אחד; מקרה של תאומים אפשרי, אך נדיר ביותר. תוחלת החיים המקסימלית היא כ-30 שנה. ג'ירפות החיות בשבי מגיעות לגיל 28 בממוצע.
על פי מאמר, שפורסם בכתב העת Mammal Review באוגוסט 2021, על ידי חוקרים מאוניברסיטת בריסטול, אנגליה, ירדו מספרי הג'ירפות ב-40% מאז 1985, ונכחדו כבר משבע מדינות.
האיגוד הבינלאומי לשימור טבע (IUCN) סיווג אותן בקטגוריית "מין פגיע"[2].
מיון
בעבר היה מוסכם כי קיים מין אחד של ג'ירף, הג'ירף המנומר, הכולל מספר תת-מינים (בין שישה לתשעה). עם זאת, בסוף 2007 התפרסם מחקר שהראה כי לפחות ארבעה מתת-המינים של הג'ירף אינם מתרבים ביניהם (כלומר, ג'ירף מתת-מין אחד לא יזדווג עם ג'ירף מתת-מין אחר). קריטריון הרבייה בין האוכלוסיות הוא קריטריון מקובל להפרדה בין מינים, ולכן מסקנת המחקר היא כי קיימים ארבעה מינים שונים של ג'ירפים[3].
המינים של הג'ירף הם:
| שם | שם מדעי | תמונה | תפוצה |
|---|---|---|---|
| ג'ירף מנומר | Giraffa camelopardalis | .jpg)
|
צפון ומרכז אפריקה שמדרום לסהרה |
| ג'ירף דרומי | Giraffa giraffa | 
|
דרומה של אפריקה |
| ג'ירף מרושת | Giraffa reticulata | _Tierpark_Hellabrunn-20.jpg)
|
קניה, סומליה ואתיופיה |
| ג'ירף מסאי | Giraffa tippelskirchi | 
|
קניה וטנזניה |
מינים נוספים שנכחדו
- Giraffa gracilis
- ג'ירפה ג'ומה (Giraffa jumae)
- Giraffa priscilla
- Giraffa punjabiensis
- Giraffa pygmaea
- Giraffa sivalensis
- Giraffa stillei
מאפיינים פיזיים
גובהם של זכרי הג'ירף נע בין ארבעה לשישה מטרים (מקצות הרגליים עד לקצות הקרניים), ומשקלם נע בין 700 ל-1,500 קילוגרמים. הנקבות נמוכות מהזכרים בכשישים ס"מ, וגם משקלן נמוך מזה של הזכרים. שני הזוויגים הם בעלי קרניים עשויות סחוס קשה, אך הקרניים של הנקבות קטנות יותר מאלו של הזכרים. אצל הזכרים עשויים להתפתח עם הגיל מרבצי סידן היוצרים בליטות על הראש. הבליטות עשויות לשוות לג'ירפים הזכרים מראה של שלוש קרניים נוספות[4].
גופם של הג'ירפים מנוקד כולו, כך שלכל ג'ירף יש תבנית שונה וייחודית של נקודות. לשונם מחוספסת וארוכה, והיא מגיעה עד לאורך של 40 סנטימטרים. המבנה המחוספס של לשונם מסייע בליקוט עלים. צוואר הג'ירף ארוך למדי, והוא משמש לניווט בין עלי וענפי העצים. בדומה למרבית היונקים, לג'ירף יש שבע חוליות בצוואר. רגליהם הקדמיות ארוכות בכעשרה אחוזים מרגליהם האחוריות.
לבם של הג'ירפים מגיע למשקל של עשרה קילוגרמים ולאורך של שישים סנטימטרים, ועליו לספק לחץ דם הגדול פי שניים מלחץ הדם של יונק גדול ממוצע, וזאת על מנת לשמור על זרימת דם תקינה למוח. מכיוון שהרגליים של הג'ירף ארוכות מצווארו, הוא נאלץ לפשק את רגליו בפישוק רחב כאשר הוא רוצה להרוות את צמאונו. עובדה זו יוצרת בעיה כפולה: כאשר הוא רוכן קדימה לשתות, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מדי של דם; כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי. בשני המקרים עלול הג'ירף לאבד את הכרתו. לכן, יש לג'ירף שתי מערכות לוויסות הדם: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן על ידי מערכת מורכבת של שסתומים המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח; כאשר הוא מתרומם, מערכת המכונה בשם "רשת מופלאה" (Rete mirabile) פועלת כמעין בולם זעזועים, ומונעת גם כן אובדן הכרה. לחץ הדם האופייני לג'ירף, שהוא גבוה מאד יחסית ליונקים, מחייב את הג'ירפים להיות בעלי כלי-דם עבים במיוחד.
התנהגות
נקבות הג'ירף חיות בקבוצות המונות כתריסר פרטים, ולעיתים מספר זכרים צעירים. אלו האחרונים נוטים לחיות בקבוצות "רווקים", כאשר הזכרים המבוגרים יותר חיים בבדידות. זכר אחד עשוי להזדווג עם מספר נקבות, ולאו דווקא עם נקבה אחת. בדרך זו, מספר מועט של זכרים מבוגרים בעדר מעברים את כל הנקבות הפורות בו. פוריות הנקבות נקבעת על ידי הזכרים על ידי טעימת השתן שלהן, בתהליך רב-שלבים (flehmen response) בו בודקים הזכרים אם הנקבה נמצאת בתקופת הייחום.
משך ההיריון של הנקבה נע בין 14 ל-15 חודשים, בסופם היא ממליטה ולד אחד בלבד. תהליך הלידה מתבצע בעמידה, והשלייה נקרעת לרוב עם נפילתו של הוולד לקרקע. גובהם של הגורים בעת היוולדם נע בין 1.8 ל-2 מטרים. בתוך 20 דקות יוכלו הגורים לעמוד על רגליהם ולינוק מאמם, ובתוך מספר שעות יהיה ביכולתם לרוץ ולהתרוצץ, כך שלא יהיה הבדל בין התנהגותם להתנהגותם של גורים בני שבוע. עם זאת, בשבועיים הראשונים לחייהם הם מבלים את מרבית זמנם ברביצה על הקרקע לצד אמם ששומרת עליהם. בעוד שאריות ותניני יאור הם הטורפים היחידים התוקפים את הג'ירפים הבוגרים, גורי הג'ירף יכולים להיות טרף קל לאריות, לנמרים, לצבועים ולזאבים טלואים. לפי מספר השערות, הנקודות המצויות על עורם של הגורים משמשות כמעין הסוואה. רק כ-25 עד 50 אחוזים מגורי הג'ירף מגיעים לבגרות; תוחלת החיים שלהם בטבע נעה בין 20 ל-25 שנים, ול-28 שנים בממוצע בשבי.
מדי פעם ניתן לראות את הזכרים מנגחים את הצוואר (Necking) שלהם זה בזה. להתנהגות זו יש מספר מטרות. אחת ממטרות האלה היא מאבקים. קרבות-צוואר אלו עלולים להיות קטלניים, אך לרוב הם לא גורמים לנזק רב. חוזקו של צוואר נמדד על ידי אורכו ועל ידי משקל ראש הג'ירף. במלים אחרות, ככל שצוואר של ג'ירף ארוך יותר, וככל שמשקל ראשו רב יותר, כך יוכל הג'ירף להפעיל כוח רב יותר באמצעות הצוואר.
הג'ירף ניזון מעלי עצים גבוהים, והוא מעדיף לרוב עצים מהסוג מימוזה (Mimosa) או עצי שיטה. למרות התנהגותו הצמחונית, לעיתים נצפים ג'ירפים שמלקקים עם לשונם בשר או עצמות, כדי לקבל מלחים הנמצאים בעצמות.
קצב הליכתו של הג'ירף איטי, אולם הוא יכול להגיע למהירות של 65 קמ"ש כאשר רודפים אחריו. עם זאת, כושר ריצתו נמוך, והוא אינו יכול לעמוד במרדף ממושך. רגליו הארוכות מאלצות אותו להנהיג צורות הליכה וריצה מיוחדות: כאשר הוא הולך, זוג הרגליים השמאליות נעות יחדיו, ואחריהן זוג הרגליים הימניות. לעומת זאת, כאשר הוא רץ, זוג הרגליים הקדמיות נעות יחדיו, ואחריהן זוג הרגליים האחוריות. הג'ירף מגונן על עצמו באמצעות בעיטות - בעיטה חזקה שמגיעה ליעדה יכולה לנפץ את גולגלתו של אריה או לשבור את עמוד השדרה שלו. חיות רבות נוהגות לשהות בסמוך לג'ירפים, שכן גובהם מאפשר להם להבחין בטורפים מרחוק[5].
הג'ירף נוהג לנקות את פניו מחרקים שעולים עליהם בעזרת לשונו הארוכה. באפריקה הדרומית, הג'ירפים אוהבים את עצי השיטה, ובמיוחד את השיטה שעירת התרמיל (Acacia erioloba), והם בעלי לשון ושפתיים המותאמים במיוחד לקוצי השיטה.
בתחילה שוער כי הג'ירף הוא חיה אילמת; אולם, על אף שהוא לרוב שקט, מספר ג'ירפים נשמעו נוהמים, מחרחרים ופועים. כמו כן, מחקר שנעשה הראה כי הג'ירפים מתקשרים באמצעות קולות תת-שמעיים ("אינפרה-סאונד", קולות המופקים בתדירות הנמוכה מ-20 הרץ)[6]. ג'ירפות בלהקות מתקשרות בצלילים גבוהים מעט יותר, 90 הרץ - צלילים שנשמעים לאוזן האדם, בהתקבצן בשעות הערב[7].
מקור שמו
בעבר נקרא הג'ירף ביוונית עתיקה "καμηλοπάρδαλις" (כאמלופארדאליס), שם המורכב מהמילים "κάμηλος" (כאמלוס) - גמל, ו-"πάρδαλις" (פארדאליס) - נמר[8], מחמת צורתו המזכירה גמל וחברבורותיו המזכירות את חברבורות הנמר. משם התגלגל השם גם לאנגלית עתיקה "camelopard", ולעברית המוקדמת "גמל נמרי" או שמות דומים[9]. כך למשל פרסם דוד שמעוני סיפור בחרוזים המספר "איך בא לעולם הגמל הנמרי".
עם הזמן נתקבל יותר השם ג'ירף – ההגייה האיטלקית למילה הערבית الزرافة, זראפה[10]. ייתכן ומקור המילה הערבית הוא במילה הפרסית زرناپا (זרנאפא)[11] – הלחם בסיסים של המילה زرنا (זרנא) שמשמעותה היא סוג של חליל ושל המילה پا (פא) שמשמעותה היא רגל[12]. אפשרות נוספת היא שמקור המילה בערבית הוא בשפה אפריקאית[13].
במילון כנעני מתועדת גם הצורה ז'ורף בשמשה את סופרי ימי הביניים.
הג'ירף ביהדות
הג'ירפה מעלת גרה ומפריסת פרסה שסועה, ומכאן שהיא בעל חיים טהור. בשנת 2003 ערך צוות מחקר שני ניתוחים בג'ירפות בספארי, בשיתוף עם רבנים, וגם שם התוצאות הוכיחו שמדובר בחיה כשרה[14]. גם בדיקת חלב הג'ירף הראתה כי הוא מתגבן, תכונה הקיימת בחיות כשרות בלבד[15].
רבי סעדיה גאון[16], רבי יונה אבן ג'נאח[17], רד"ק[18] ורבי שמעון בן צמח דוראן[19] כותבים שהזֶמֶר המוזכר בסוף רשימת החיות הטהורות שבספר דבריםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: תנ"ך וגם 2=דברים. הוא הג'ירף. זיהוי זה מופיע גם בתרגומים היווני והלטיני הקדומים ('תרגום השבעים' והוולגטה). על דעה זו אין חולק במפורש בראשונים, שרובם כותבים שאינם יודעים לזהות את הזמר או ששותקים לגמרי, אך מדברי רש"י בפירושו לגמרא במסכת חולין, דף פ' עמוד א', ד"ה מתקיף לה מוכח שהוא סובר שכבר בזמן הגמרא אבד הזיהוי של הזמר.
תרגום אונקלוס והתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל מתרגמים את המילה זמר ל'דיצא'. התרגום הירושלמי משתמש באותה המילה במקום זאת לתרגום המילה 'דישון' שבפסוק זה, ומכאן שהוא מזהה את הג'ירף עם הדישון ולא עם הזמר[20].
הרב שלמה מחפוד סובר כי הג'ירפה היא בוודאות הזמר המקראי, ואמר בראיון שהוא היה אוכל אותה בעצמו אם הייתה נשחטת כהלכה.
הרב אמיתי בן דוד[21] מעלה השערה שהג'ירפה היא בעל החיים המוזכר בגמרא[22] בשם טביא דבי עילאי או 'קרש' שגובהו (או אורך עורו) כשמונה מטרים.
שאלת כשרות הג'ירפה למאכל הלכה למעשה היא בעיקר לאשכנזים, ותלויה בשאלה האם יש מנהג שלא לאכול בשר חיות ובהמות טהורות ללא מסורת [23]. מבחינה פרקטית שאלה זו איננה מעשית כיוון שהג'ירפה היא חיה מוגנת.
ניסיון להכנת גוויל לכתיבת סת"ם מעור ג'ירף נעשה ע"י הרב משה צארום ופרופ' זהר עמר, ומתואר במאמר מחקרי על ידי האחרון[24].
במחקר התורני המתאר את נתיחת הג'ירפות הנזכרת מדווח כי לג'ירף אין כיס מרה, תופעה שהוזכרה בראשונים לגבי איל או צבי[25].
גלריה
-
-
-
ג'ירפה שותה -
זכרים נאבקים -
-
ג'ירפון -
-
ג'ירפה בגן החיות התנכי -
ג'ירפות אוכלות בספארי ברמת גן
_(7042371591).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ג'ירפה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ירף |
- ג'ירף מנומר באתר הרשימה האדומה של IUCN
- בלדד השוחי, האם ראש של ג'יראפה עלול להתפוצץ?, באתר ערוץ עשר, 12 ביוני 2005 (במקור, מאתר "nana10")
- הפתעה: שישה מיני ג'ירפה קיימים בטבע, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2007
- מיה קסטרו, גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית, לשוננו, כרך עה חוברת ד (תשע"ג), עמ' 463–478, באתר האקדמיה ללשון העברית
- ד"ר יונת אשחר, איך עושה ג'ירף?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 13 ביולי 2017
הערות שוליים
- ^ ג'ירף - איזו חיה היא הגבוהה ביותר בעולם?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
- ^ מחקר: חיי החברה של הג'ירפות יותר מורכבים ממה שחשבנו, באתר ynet, 2021-08-09
- ^ David Brown, Rick A Brenneman, et al., "Extensive Population Genetic Structure in the Giraffe", BioMedCentral Biology.
- ^ יונקים: ג'ירף, באתר גן החיות של סן דייגו
- ^ חיי הפרא הדרום אפריקאים - הגי'רף
- ^ תדרי הקול של הג'ירף
- ^ שירי ערש של ג'ירפות, כולל הקלטה
- ^ מילה שהתגלגלה גם לעברית בצורה 'ברדלס'.
- ^ מיה קסטרו, "גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית", לשוננו עה/ד, ה'תשע"ג. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ^ giraffe, Lexico Dictionaries (באנגלית)
- ^ giraffe, dictionary.com (באנגלית)
- ^ زرناپا, בוויקימילון
- ^ giraffe, Online Etymology Dictionary (באנגלית)
- ^ זהר עמר, ארי זיבוטפסקי ודני זיבוטסקי, "כשרות הג'ירף לאכילה – דו"ח ניתוח", תחומין, כג, תשס"ג, עמ' 499 – 491
הרב אליעזר מלמד, בין הבהמה הטהורה לטמאה, מדור 'רביבים', עיתון בשבע, גיליון 537. - ^ זהר עמר, עוזי מרין ודוד אילוז, "גיבון חלב כקריטריון כשרות להבחנה בין בעלי חיים טהורים לטמאים", בד"ד 21, תשס"ט, עמ' 75- 94
- ^ בתפסיר לספר דברים, פרק י"ד, פסוק ה'
- ^ בספר השרשים, ערך 'הזין והמם והרש'. מקורו ככל הנראה מרס"ג.
- ^ ספר השרשים ערך זמר, בשם ר"י אבן ג'נאח.
- ^ יבין שמועה בלכות טריפות דף ה' עמודה ד', בשם רס"ג.
- ^ הרב מנחם מנדל כשר, תורה שלמה, ירושלים תשנ"ב, כרך כ"ד, עמוד כ"ז.
- ^ שיחת חולין, ירושלים, מהדורה שתים עשרה, תשע"א, עמוד תי"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ"ט עמוד ב'
- ^ אמנם הרב משה שטרנבוך בתשובות והנהגות חלק ה' סימן י"א מעלה עוד טעמים שונים לאסור אפילו הכנת תפילין מעורה.
- ^ 'עיבור עור ג'ירפה לכתיבת סת"ם', מסורה ליוסף כרך ט', מכון מש"ה, נתניה תשע"ו.
- ^ הובאו בב"י ושו"ע יו"ד סימן מ"ב.
23724957ג'ירף