כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות
כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות (מוכרים בראשי התיבות: סְתָ"ם) כרוכה בטכניקות מיוחדות של כתיבה כפי הנדרש על פי ההלכה, המפרטת את סוג הדיו, הקלף, את צורת הכתב (כתב סת"ם) ופרטים נוספים.
הקלף
על הקלף להיות עשוי מעור של חיה טהורה אשר מעובד בעפצים, ולחלק מהדעות אף בסיד, מלח או כל אמצעי אחר על מנת לייבשו מנוזליו. העור המעובד נקרא גוויל. את הגוויל ניתן להפריד לשני חלקים - קלף (השכבה החיצונית[1]) ודוכסוסטוס (השכבה הפנימית - ומשמשת אך ורק לכתיבת מזוזות). חובה לעבד את העור "לשם כתיבת ספר תורה".
- קלף משוח - עור אשר נמשח בציפוי של תערובת סיד וקלף מותך המאפשר כתיבה מהירה וחלקה יותר וכן שימוש בעור מאיכות נמוכה. המשיחה יוצרת סוגיות הלכתיות, שכן הציפוי והאותיות עלולים להפגם, כמו כן הכתיבה לא מתבצעת ישירות על גבי הקלף.
- קלף שליל - קלף לא משוח מעור משובח (עור של ולדות בקר שעודם במעי אימם, מבהמות שנשחטו).
הקולמוס
הנוצה המשמשת לכתיבת סת"ם נקראת קולמוס. את הקולמוס מכינים מנוצה של עוף גדול - בימינו בעיקר תרנגול הודו. את הנוצה מרככים על ידי השרייה בחומץ או מים רותחים.
ביהדות תימן נהוג לכתוב סת"ם עם קולמוס מענפי עץ הבמבוק. בזמן התלמוד היה נהוג לכתוב בקולמוס של קנה (על פי תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ' עמוד ב').
צריך שיהיה חתך בתחילת הקולמוס, כדי שהדיו יזרום לראשו ויכתוב.
הדיו
ערך מורחב – דיו סת"ם
הרמב"ם כותב במשנה תורה, ספר אהבה הלכות תפילין פרק א הלכה ד שהדיו מיוצר בצורה כזו:
- מקבצים עשן של שמנים (על ידי הרתחה) או של זפת או של שעווה.
- מערבבין אותם בשרף ובמעט דבש.
- משרים וכותשים אותו עד אשר נהיה כרקיק (דקיק).
- בשעת הכתיבה משרהו במי עפצים (מי עפצים מופקים מענפי אלון שנדקרו על ידי צרעה ואותם סוחטים והתפוקה מהסחיטה נקראת מי עפצים).
שרטוט
- ערך מורחב – שרטוט בסת"ם
שרטוט הוא סימון שורות על גבי הקלף. השרטוט נעשה על ידי התווית חריצים בקלף באמצעות מרצע וסרגל. שורות השרטוט תוחמות את האות רק בחלקה העליון. כמו כן צריך לשרטט את העמודות משני צידיהן, ועוד שירטוט נוסף בתחתית העמוד. עיקר חובת השרטוט הוא בספר תורה, מזוזה, ומגילה. אמנם נהגו הסופרים לשרטט גם פרשיות תפילין.
כתיבה לשמה
על הסופר להתכוון לכתוב "לשמה" כלומר לשם ספר התורה, התפילין או המזוזה. כמו כן עליו להתכוון לכתוב את שמות הקודש לשמם.
צורת האותיות
- ערך מורחב – אותיות סת"ם
ספרי תורה, תפילין ומזוזות נכתבים בגופן מיוחד, הקרוי אותיות סת"ם. קיימים מנהגים אחדים ביחס לאותיות אלה:
- הכתב האשכנזי מתחלק לשלושה סוגים:
- כתב בית יוסף - מנהג האשכנזים.
- כתב האר"י – מנהג על פי חכמת הקבלה בספרו של האר"י עץ חיים ופרשנותו את ספר הזוהר. שונה מכתב בית יוסף בכמה פרטים. התקבל על חלק מחצרות החסידים. פולמוס גדול בעניין זה היה הפירוש השבתאי שניתן לכתב, והאשמת מחייבי הכתב באימוץ דעות שבתאיות.
- כתב אדמו"ר הזקן (בעל התניא) - מנהג חסידי חב"ד.
- כתב ספרדי - מנהג עדות המזרח. הכתב מכונה כתב "וועליש" או כתב "מור וקציעה" כשם הספר בו הוא מתואר.
- כתב תימני - מנהג עדת תימן, כולל אותיות משונות ולפופות.
הכתב האשכנזי נחשב לקשה יותר לכתיבה מן הכתב הספרדי.
חלק מן האותיות בכתב סת"ם מעוטרות בתגים. התיוג נועד בעיקר ליפות את האותיות אם כי יש לו גם משמעות דרשנית ולפי הגמרא[2], רבי עקיבא היה לומד דרשות ממיקום התגים באותיות. חוסר תגים באותיות אינו פוסל את הכתב.
לתיוג יש משמעות עליונה וגבוהה מאוד לפי הקבלה. על אותיות שעטנז ג"ץ יש 3 תגים על הראש השמאלי של האות, ועל אותיות בדק חי"ה יש תג אחד. אותיות מלאכת סופ"ר לא מתוייגות כלל. כתב סת"ם שלא מתוייג הוא כשר אבל לא מהודר.
אחד מהדברים המורכבים שנדרש מסופר הסת"ם לדייק בהם היא כתיבת התגים באופן שלא יגעו זה בזה.
ביטוי מפורסם המבוסס על כובד המטלה אותה מבצע הסופר הוא: "מדקדק על קוצו של יוד" שפירושו שסופר הסת"ם נדרש לדקדק עד לפרט הקטן ביותר שזה הקוץ התחתון של האות יו"ד שחסרונו מעכב את כשרות האות
כתיבה כסדרן
בתפילין ומזוזות, כל האותיות, המילים והפרשיות חייבות להכתב כסדרן, כלומר, לפי סדר הופעתן בתורה. (אין משמעות לסדר כתיבת חלקי האות עצמה).
- בתוך כל פרשה - אם נתגלתה שגיאה או אות פסולה, או נתגלה חוסר אות לאחר הכתיבה, צריך לגנוז את המזוזה או התפילין.
- בין הפרשיות - אם נתגלתה טעות לאחר כתיבת 4 הפרשיות, ונתגלתה טעות בפרשה הראשונה, יצטרך הסופר לכתוב את כל ארבע הפרשיות מחדש.
חק תוכות
אם האות נוצרת על ידי מחיקה ולא על ידי כתיבה, הרי זה "חק תוכות" והאות פסולה, כגון שנכתב ו' במקום י' אסור לגרד את חלקו התחתון של הו' כדי שיהיה י', משום שהי' נוצרה על ידי מחיקה ולא על ידי כתיבה. דבר זה נלמד מהפסוק "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת"[3] ודרשו חז"ל[4]: "וכתב ולא חקק". וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא הדין גם לספר תורה.
הפסול "חק תוכות" חל בין אם מתחילתה האות לא נכתבה כראוי, בין שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על האות וקילקלה את צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להפריד ביניהם ואין בזה "חק תוכות".
ספרים בולטים בנושא הסת"ם
- תיקון תפילין - רבי אברהם מזונטהיים
- ברוך שאמר - רבי שמשון בן אליעזר
- כתרי אותיות תפילין - רבי יהודה החסיד
- אלפא ביתא עם קונטרס טעמי תפילין - רבי יום טוב ליפמן מילהויזן
- דעת קדושים - הרב אברהם דוד מבוטשאטש. הגהות מקדש מעט וגדולי הקודש על דעת קדושים מאת תלמידו הרב אורי פייבל רבה של בראדשי
- בית אהרן - רבי אהרן מירלש, רבה של ורעשנא
- מלאכת שמים - הרב יצחק דב במברגר, רבה של וירצבורג
- מאיר עיני סופרים - הרב דב בער קארסיק
- קונטרס תיקון סופרים - רבי יוסף שאול נתנזון וגיסו הרב מרדכי זאב איטינגא (בתוך "מגן גבורים")
- קסת הסופר - רבי שלמה גנצפריד
- משנת סופרים - רבי ישראל מאיר הכהן
- משנת אברהם - רבי אברהם בן רבי צבי יפה
- כתוב לחיים וכתיבה תמה - אברהם חיים שמאלעוויצר, הסופר ממינסק
- משנת הסופר - הרב יעקב מאיר שטרן
- ילקוט צורת אותיות - הרב דוד לייב גרינפלד, ראש משמרת סת"ם בארצות הברית
- מסכת תפילין
- מסכת סופרים
- מסכת מזוזה
קישורים חיצוניים
- מגילת אסתר בגופן סת"ם
- המזוזה הכשרה הגדולה בעולם
- הרב אליעזר מלמד, הלכות מזוזה, באתר פניני הלכה
- איך מייצרים תפילין
הערות שוליים
- ^ זוהי הדעה המקובלת (שו"ע, אך לדעת הרמב"ם החלוקה להיפך
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כט, ב.
- ^ ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ' עמוד א'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.