ארמון הקיץ
 | |
| מבט על גבעת אריכות הימים מאגם קונמינג | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 1, 2, 3 | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית הסינית |
|---|---|
ארמון הקיץ (בסינית מסורתית: 頤和園, בפין-יין: Yíhé Yuán - "יִיחֶה יְוֵּאן", מילולית "גן הבריאות וההרמוניה") הוא אתר גן נרחב בשוליים המערביים של המועצה הָאיְדְייֵן, כ-15 קילומטרים צפונית-מערבית למרכז בייג'ינג, שהוקם בשנים 1764-1750. האתר, הכולל מבני מגורים ומקדשים, שימש את ארבעת קיסרי סין האחרונים של שושלת צ'ינג. פעמיים במאה ה-19 הרס כוח משלוח צבאי אירופאי את האתר, והוא שופץ מחדש אחר כך. ב-1924 הפך האתר לפארק ציבורי ובשנת 1998 הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
ארמון הקיץ משתרע על שטח של 2.97 קמ"ר[1] והוא כולל קטעי נוף ומבנים רבים.
היסטוריה
האגם, המשתרע כיום על שלושה רבעים משטח האתר, היה בעבר קטן יותר ושימש, במשך יותר מ-3,500 שנים, כמאגר למי שתייה ומי השקיה לשדות שבסביבה.[1] לפני כ-800 שנים העביר הקיסר הָאילִינְגְוָאנְג (שלט 1161-1150) משושלת ג'ין את בירת השושלת מחְווֵינִינְג (会宁) שבמנצ'וריה ליאנג'ינג (כיום בייג'ינג) ובנה את ארמונו - "ארמון הר הזהב" - במקום בו מצויה כיום גבעת אריכות הימים. החל מתקופתו היה המקום ידוע כאתר נוף טבעי,[1] וביקור במקום בחודש אפריל היה מנהג מקובל.[2]
בתקופת שושלת יואן המונגולית שונה שם הגבעה מ"הר הזהב" ל"הר הכד" (וֶנְגְשָׁאן) על בסיס אגדה לפיה מצא נוסע כד מלא אוצרות בתוך סלע שביקע על הר הזהב. הכד הוצב על ההר וצורף אליו שיר בן שתי שורות ובו הנבואה כי בעת שהכד יוזז ממקומו תחל הידרדרותו של הקיסר. הכד נעלם בתקופת שלטונו של הקיסר גְ'יָאגִ'ינְג (שלט 1567-1521) משושלת מינג, ואכן בתקופת שלטונו חלה הידרדרות במצב הקיסרות.
גְווֹ שׁוֹאוּגִ'ינְג (郭守敬 בפין-יין Guō Shǒujìng; 1316-1231), אסטרונום ומהנדס מפורסם בתקופתו, שהיה אחראי על מפעלי ההשקיה, הציע ב-1291 לתעל את כל מי המעיינות שבסביבה, ובהם מעיין מצ'אנגפינג (昌平區), כ-50 ק"מ צפונית לבייג'ינג, להר הכד. המים שהוזרמו לרגלי הר הכד הרחיבו את האגם שלמרגלותיו על מנת שישמש כמאגר עבור בירת שושלת יואן (אז חאנבליק או דאדו, כיום בייג'ינג). שם האגם שונה ל"אגם וֶנְגְשָׁאן" (אגם הר הכד).
בתקופת שושלת מינג נבנה מקדש בצדה הדרומי של גבעת אריכות הימים, והקיסר גֶ'נְגְדֶה (שלט 1521-1506) בנה על גדת האגם ארמון, אותו כינה "גן נאה ליהנות מההרים" (הָאוֹשָׁאנְיְוֵּאן), והחזיר את שם הגבעה והאגם ל"הר הזהב" ו"ים הר הזהב". כאשר השתלטה שושלת צ'ינג על בייג'ינג באמצע המאה ה-17 שונה שם הארמון ל"ארמון הר הכד".
החל בקיסר קאנגשי (שלט 1722-1661) וכלה בקיסר צ'יינלונג (שלט 1796-1735) בנו הקיסרים משושלת צ'ינג כמה גנים קיסריים סביב בייג'ינג. ארמון הקיץ היה האחרון בהם. בשנת 1750 הורה הקיסר צ'יינלונג להקים גן במקום. לשם כך הורה להרחיב את שטח האגם ולהשתמש בעפר שפונה משם כדי להגדיל את הגבעה. שמות הגבעה והאגם שונו פעם נוספת ואחרונה. הגבעה קיבלה את השם "גבעת אריכות הימים", לכבוד יום הולדתה ה-60 של אמו של הקיסר, ושם האגם שונה לאגם קונמינג, לזכר אגם קונמינג בצ'אנג-אן (כיום שיאן) שבו נהג הקיסר ווּ (שלט 87-141 לפנה"ס) משושלת האן לערוך תרגילים צבאיים ימיים. העבודה על הגן נמשכה בין 1750 ל-1769 והקיסר קרא לו בשם "גן האדוות הצלולות" (清漪園 בפין-יין Qīngyī Yuán).[3]
ב-1860, במסגרת מלחמת האופיום השנייה, כבש צבא משותף בריטי-צרפתי את בייג'ינג. הקיסר שְׂייֵנְפֶנְג, הקיסר השביעי משושלת צ'ינג, נמלט צפונה לצ'נגדה. קודם לכן ניסו הבריטים לנהל איתו משא ומתן, אולם תוך כדי המשא ומתן אסרו הסינים את השליחים הבריטים, עינו אותם והוציאו להורג חלק מהם. בתגובה החליט לורד אלגין, שעמד בראש חיל המשלוח הבריטי, להעניש את הסינים. כדי להבטיח שמאורע כזה לא ישנה, הוא הורה על הרס מוחלט של שני הארמונות של שושלת צ'ינג מחוץ לבייג'ינג: "הגנים של הזוהר המושלם" (Yuánmíng Yuán מכונים גם ארמון הקיץ הישן) וגן האדוות הצלולות. שני האתרים נבזזו ביסודיות, ואחר כך הועלו באש כל המבנים, למעט הביתנים מארד ופגודות האבן. אירוע זה נחשב עד היום בסין לדוגמה לברבריות של כוחות זרים ולהשפלה לאומית.
לאחר נסיגת הכוחות הזרים חזרו הקיסרים להתגורר בעיר האסורה. גן האדוות הצלולות הוקם מחדש, על פי התוכניות המקוריות של הגן, בין 1886 ל-1895, על פי הוראתו של הקיסר גוָאנְגְשׂוּ, הקיסר האחד-עשר משושלת צ'ינג, עבור דודתו - הקיסרית האלמנה (והשליטה בפועל על סין) - צה שי. ב-1888 העבירה צה שי 30 מיליון טאאלים של כסף שנועדו במקור לחיזוק הצי הסיני להרחבה ושחזור הגן תוך חיקוי של אתרי גן נודעים בדרום סין (האנגג'ואו וסוג'ואו) ושינתה את שם הגן ל"גן הבריאות וההרמוניה" (אם כי מאנגלית מקובל השם ארמון הקיץ של הקיסרית צה שי). מאז התגוררו הקיסר גוָאנְגְשׂוּ והקיסרית צה שי לסירוגין בעיר האסורה ובארמון הקיץ. ב-1898 הורתה צה שי לאסור את גוָאנְגְשׂוּ והוא נכלא בביתו שבארמון הקיץ.
ב-1900 פרץ בסין מרד הבוקסרים, שכוון כנגד המעצמות הזרות והסינים הנוצרים (כעושי דברן) וקיבל בדיעבד את תמיכת הקיסרית בפועל צה שי. בסופו של דבר הביס כוח משלוח של שמונה המעצמות הזרות את המורדים, ושוב, כפי שאירע 40 שנה קודם, הרס כוח המשלוח מבנים בארמון הקיץ, וכל חפצי הערך נבזזו. צה שי, שנמלטה לשיאן לאחר שכוח המשלוח התקרב לבייג'ינג, חזרה ב-1902 והורתה לבנות מחדש את הגן בעלות שהגיעה ל-40,000 טאאלים של כסף ליום.
לאחר מהפכת שינהאי ב-1911, שבה ויתר פויי, הקיסר האחרון משושלת צ'ינג, על כיסאו, הפך ארמון הקיץ להיות רכושו כאדם פרטי. ב-1914 הוא פתח את הארמון לביקורים. ב-1924 הוכרח פויי לעזוב את העיר האסורה במצוות הגנרל פֶנְג יוּשְׂיָאנְג. הגן הפך לפארק ציבורי, אלא שאיש לא טיפל בו, הצמחים בגנים נבלו והביתנים נבזזו ונהרסו. חלק מאוצרות הארמון נקנו על ידי אנשים פרטיים וחלקם נלקחו לטאיוואן עם נסיגת כוחות הקוומינטנג בראשות צ'יאנג קאי שק מסין לאחר תבוסתם לקומוניסטים בראשות מאו דזה-דונג ב-1949.
מ-1949 משוחזר הגן בהדרגה למצבו בתקופת הקיסרות, כשבשנים האחרונות משחזרים מבנים שנהרסו ב-1860 ולא שוקמו מעולם אחר-כך. הארמון הוא כיום אחד ממוקדי המשיכה התיירותיים של בייג'ינג, ומבקרים בו יותר מ-2 מיליון תיירים בשנה.[2] ב-1998 הוכרז ארמון הקיץ על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
תיאור
ארמון הקיץ משתרע על שטח של 2.9 קמ"ר והוא כולל אגמים רדודים, פלגים, חורש נטוע, גנים, מסלעות ומבנים רבים. באתר בולטים שני תוואי נוף: אגם קונמינג ששטחו 2.2 קמ"ר (שלושה רבעים משטח האתר) וגבעת אריכות הימים. במקור היו תוואי נוף אלו טבעיים והם הורחבו עם הקמת הגן. בשטח פזורים כ-3,000 מבנים[3] בשטח כולל של 70,000 מ"ר[1]: ביתנים, מקדשים, גשרים, פגודות, מעברים מקורים, ביתני גזיבו, פסלים, מצודות ואף ספינת אבן.
מאפיין בולט בתכנון הגן הוא ההקפדה על סימטריה. לשם כך הורחב המורד המזרחי של גבעת אריכות הימים, שהיה תלול, על מנת לשוות לו מראה אחיד עם המורד המערבי של הגבעה. בנוסף, המבנים על הגבעה פוזרו באופן סימטרי. ציר הסימטריה המרכזי נמצא במרכז הגבעה, ולאורכו פזורה סדרה של מבנים מרשימים, רובם מבני דת. הוא מתחיל מהגדה הצפונית של אגם קונמינג, עובר במדרון הדרומי של הגבעה, שבו בולט המבנה הגבוה ביותר בארמון (מגדל הניחוח של הבודהה),[4] נמשך דרך פסגת הגבעה, שם שוכן מקדש ים החוכמה, אל המדרון הצפוני של גבעת אריכות הימים שם מצוי מקדש סומרו, ואל הגשר הארוך שעל האגם העורפי ומסתיים בשער הצפוני של הארמון. שאר המבנים על המדרון הדרומי של הגבעה מסודרים בצורה סימטרית לצדדיו של הציר המוזכר. כך, למשל, מצד אחד של מגדל הניחוח של הבודהה מצוי מכלול המבנים של ביתן הארד ומצדו השני, במרחק שווה, מכלול המבנים של הארכיונים המסתובבים.
הארמון מחולק פונקציונלית לשלושה חלקים. החלק האדמיניסטרטיבי, שבו ניהלו הקיסר גוָאנְגְשׂוּ והקיסרית בפועל צה שי דיונים בנושאי פנים וחוץ; אזור המגורים, שבו התגוררו הקיסר גוָאנְגְשׂוּ, אשתו הקיסרית ופילגשיו, וכן הקיסרית בפועל צה שי; ואזור הנופש המהווה תשע עשיריות משטח הארמון.
גנים מכסים את רוב השטח היבשתי של ארמון הקיץ. הצמחייה מגוונת ותוכננה כך שבכל עונה מעונות השנה תהיה פריחה. יסמין חשוף (Jasminum nudiflorum) המכונה גם "יסמין החורף" פורח מסוף הסתיו ועד תחילת האביב על המדרון הצפוני של גבעת אריכות הימים ואליו מצטרף עד סוף אפריל עץ התות הסיני (Myrica rubra). באביב פורחים עצי השזיף והשקדיות ואחר כך עצי התפוח הסיני (מהסוג Malus) והלילך. אחריהם המגנוליה (מהמין Magnolia denudata), שפרחיה הלבנים והריחניים נחשבים אצל הסינים כסמל הטוהר, והאדמוניות. תפרחות לבנות וסגולות של ויסטריה סינית (Wisteria sinensis) מופיעות לאורך המסדרון הארוך של גדת האגם. באמצע מאי פורחת המוריה המכבדית (Murraya paniculata) בחזית ארמון העננים המתפזרים. בין יולי לאוקטובר פורח הלוטוס או בשמו המדויק יותר נלומבו נאכל (Nelumbo nucifera) באגמים שבארמון הקיץ. בקיץ מפיצים פרחי היסמין והאוסמנטוס (מהמין Osmanthus fragrans) את ריחם, ובסוף הסתיו פורחות החרציות.[2] בין עצי הגן, ישנם עצים שנשתלו עם הקמת הגן והם בני מאות שנים. כך לדוגמה תות לבן שנשתל ב-1750, ועצי אורן סיני (Pinus tabuliformis), עצי ערער סיני (Juniperus chinensis), עצי Platycladus orientalis (עץ ירוק עד), ועצי אורן מהמין Pinus bungeana שנשתלו ב-1762.[1]
השער הראשי (השער המזרחי) של הארמון
כמקובל בארמונות בסין שני אריות מארד (אריה ולביאה) מגינים על שער הכניסה לארמון. אל השער מטפסים בגרם מדרגות קצר שבמרכזו לוח אבן שבו מגולפים דרקונים. מעל לפתח תלוי שלט עם שלושה תווים בסינית "יִיחֶה יְוֵּאן" (גן הבריאות וההרמוניה" - שם הארמון), כתובים בקליגרפיה של הקיסר גוָאנְגְשׂוּ.
החלק הראשון בארמון הוא החלק האדמיניסטרטיבי והוא מכיל מכלול מבנים אחד, אליו מגיעים לאחר מעבר שער נוסף ("שער הנדיבות ואריכות הימים"):
- היכל הנדיבות ואריכות הימים (בפין-יין Renshou dian) - מבנה זה היה קרוי במקור "היכל הממשל הטוב" (Qinzheng), ונמנה עם המבנים שחיל המשלוח הבריטי-צרפתי העלה באש ב-1860. המבנה הוקם מחדש ב-1886 והשם החדש נלקח מפתגם המופיע בקובץ המאמרות של קונפוציוס: "אנשים נדיבים חיים חיים ארוכים". בהיכל זה נהגו גוואנגשו וצה שי לנהל דיונים עם פקידים רמי מעלה, להיפגש עם שגרירים ונציגים זרים ולנהל את ענייני המדינה. ההיכל מכיל כיום כמה פריטים יקרי ערך: כס מלכות על במה במרכז האולם, מסך אדום מעצי אלגום (sandalwood) (שמאחוריו ניהלה צה שי את ענייני המדינה), כלי ארד מתקופת שושלת שאנג, מסך ועליו תמונת נוף מאגם דוגטינג שהורכבה מנוצות שלדג ומראות סיניות מהמאה ה-18.[2] בחצר המבנה יש פסל ארד של צ'ילין,[5] אחד השרידים שנותרו מארמון הקיץ הישן ("הגנים של הזוהר המושלם"), 5 אבני אגם טאי[6] המסמלות אריכות ימים, ופסלי ארד של דרקונים ועופות חול שבהם הקטירו קטורת ריחנית באירועים רשמיים.
מעבר ל"היכל אריכות הימים הנדיבה" מתחיל אזור המגורים של הארמון, הכולל שלושה מכלולי מבנים:
- גן המידות הטובות וההרמוניה (Deheyuan) - שוכן מצפון ל"היכל הנדיבות ואריכות הימים". זהו מכלול של שלושה מבנים: בניין התיאטרון הגדול, היכל השמחה המטופחת ובניין ההלבשה. המבנה העיקרי הוא מבנה התיאטרון שבנייתו נמשכה חמש שנים (בין 1891 ל-1895) והוקם לקראת יום הולדתה ה-60 של צה שי. גובה מבנה התיאטרון 21 מטרים ובו שלוש במות, זו מעל זו, ברוחב של 17 מטרים. ברצפת כל במה הותקנה דלת סתרים ומתחת לבמה התחתונה נחפרו באר ובריכות שיצרו אפקטים אקוסטיים מיוחדים. זהו מבנה התיאטרון הגדול ביותר מבין שלושה שפעלו בתקופת שושלת צ'ינג.[7] על במת התיאטרון נערכו מופעים של האופרה של בייג'ינג, כשביום הולדתה של צה שי נהגו להציג תמיד אותה אופרה במקביל על שלוש הבמות.
"היכל השמחה המטופחת" הוא מבנה שניצב מול התיאטרון וממנו צפתה צה שי במופעים. במבנה מוצג כיום הכיסא המפואר המגולף שבו ישבה בעת הצפייה באופרה.
בבניין ההלבשה נהגו השחקנים להתלבש לפני המופע וכיום מוצגים בו תלבושות מתקופתם ומכונית הבנץ של צה שי. - היכל אדוות הירקן (Yulantang) והיכל יִיוּן (יִיוּן-גְווָאן Yiyun Guan).[8] מכלול מבנים זה שוכן מדרום ל"היכל הנדיבות ואריכות הימים". ההנחה שמקור שם היכל אדוות הירקן הוא בשיר מאת לוּ גִ'י (陸機; 303-261) הכולל את השורה "אדוות קטנות זורמות ממעיין הירקן". במקור נבנה ב-1750 ונהרס על ידי חיל המשלוח הבריטי-צרפתי ב-1860. לאחר שחזורו שימש המקום תחילה כמקום מגוריו של הקיסר גוואנגשו, ומ-1898, לאחר כישלון תנועת הרפורמה שבה תמך, כלאו. צה שי הורתה לבנות קירות מלבנים סביב למבנה למנוע את בריחתו, וכעונש נוסף וידאה שדלת המעבר אל היכל יִיוּן, המבנה בו שהו אשתו ופילגשיו, תהיה חסומה. בין היכל אדוות הירקן להיכל יִיוּן ניצב מגדל "השקיעה הנאה" (שִׂיגְ'יאלוֹאוּ Xijialou) שבאגפו המזרחי גן סלעים שסלעיו דומים לאריות אבן, חיקוי של גן פרדס האריה בסוג'ואו. היכל יִיוּן ("הנוחות שבאיסוף וקריאת ספרים") נבנה ב-1750 נשרף ב-1860 ונבנה מחדש ב-1886 על מנת לשמש מקום מגורים לאשת הקיסר. במבנה זה התגוררו גֶ'ן, פילגשו של גוָאנְגְשׂוּ ולונג יוּ, אשתו. לונג יו התגוררה במקום גם לאחר מות בעלה, ושם חתמה על הצו שבו ויתרה על כס הקיסרות לאחר התקוממות ווצ'אנג.
- היכל אריכות הימים השמחה (Leshou Tang) - שוכן מצפון מערב ל"היכל הנדיבות ואריכות הימים". במבנה זה התגוררה צה שי כששהתה בארמון הקיץ בין חודש מאי ליום העשירי בחודש העשירי (על פי לוח השנה הסיני, בערך סוף נובמבר). בחורף היא התגוררה בעיר האסורה. במבנה מוצגים כיום חפצים מתקופתה: כס-מלכות, שולחנות, מסכים וציור קיר פנורמי שבו מצוירים פרחים המייצגים את ארבע העונות משובצים בזהב, כסף ואבני חן. בחצר ההיכל פזורים פסלי נחושת של צבי ועגור, כד נחושת גדול וסלע גדול המונח על מסד. מידות הסלע הן 8 מטרים אורך, 2 מטרים רוחב ו-4 מטרים גובה, משקלו 20 טון וצורתו יוצאת דופן. הסלע מכונה "סלע אנג'ליקה ירוקה",[9] אם כי יש לו גם כינוי עממי מקובל "סלע הורס המשפחות". כמו כן יש בחצר גן שבו שתולים מגנוליה, עצי תפוח סיני, ואדמוניות. דרומית להיכל אריכות הימים השמחה נבנה מזח שבו עגנה סירתה של צה שי כשהגיעה בשיט לארמון הקיץ. צמוד לצד הצפוני של ההיכל (ולצדו המזרחי של "בניין התיאטרון הגדול") מצוי "מטבח אריכות הימים" - מכלול מבנים, הכולל 8 חצרות וכ-100 חדרים. במטבח טרחו 128 איש מדי יום על הכנת ארוחות הפאר של הקיסרית. מהקצה הדרומי של החצר המזרחית מוביל שביל אל מכלול המבנים "סטודיו של חיי נצח" שבו התגורר לִי לְייֵנְיִינְג (李連英 בפין-יין Lǐ Liányīng; 1911-1848) ראש הסריסים של הקיסרית צה שי והאיש החזק בחצרה.
מבנים נוספים בולטים הקרובים לשער המזרחי הם:
- ביתן מבשר האביב (Zhichun Ting) - ביתן שנבנה על אי קטן מול היכל אדוות הירקן שממנו נשקף נוף אגם קונמינג וגבעת אריכות הימים במלוא הדרם.
- מגדל וֶנְצָ'אנְג (Wenchang Ge, מילולית "מגדל התרבות המשגשגת") - אחד משישה שערים מבוצרים בארמון הקיץ והגדול שבהם. נבנה ב-1750, נהרס ב-1860 ונבנה מחדש בהוראת הקיסר גוָאנְגְשׂוּ. המגדל שוכן על הגדה המזרחית של אגם קונמינג, צמוד לגשר המוביל לביתן מבשר האביב. הוא קרוי על שם אל החוכמה, החינוך, הלימוד, התרבות והספרות בטאואיזם, ופסל ארד שלו ושל שניים מתלמידיו: "הנער השמימי" ו"רמך הארד" מוצבים במבנה. מולו, בגדה המערבית של אגם קונמינג, ניצב שער מבוצר נוסף - "מגדל הגגות לוכדי העננים" - שבו מוצב פסל של אל המלחמה. זוג השערים המבוצרים נועד לסמל את התמיכה של המלומדים והלוחמים בקיסר.
- גלריית וֶנְצָ'אנְג (Wenchang Yuan) - מבנה השוכן מזרחית למגדל וֶנְצָ'אנְג ובו מוצגים בשישה אולמות כמה אלפי חפצי ערך שנאספו מארמון הקיץ: כלי ארד, תכשיטים, כלי חרסינה, רהיטים, ציורים, ספרים, שעונים, חפצי נוי משנהב, זהב, כסף ולכה וכו', שהעתיקים בהם מתקופת שושלת שאנג לפני 3,600 שנים והמודרניים מ-1911, שנת נפילת שושלת צ'ינג. בנוסף מוצגים בגלריה חפצים הקשורים לחיי היומיום של קיסרי שושלת צ'ינג.
המסדרון הארוך
.JPG)
- המסדרון הארוך (סינית 长廊 פין יין Cháng Láng) הוא מעבר מקורה שנבנה לראשונה ב-1750 בהוראת צ'יינלונג, על מנת שאִמו תוכל לשוטט בגן כשהיא מוגנת מגשם ושלג. כמו שאר המבנים בגן הוא נשרף על ידי חיל המשלוח הבריטי-צרפתי ב-1860 ונבנה מחדש ב-1886. המסדרון מתחיל מערבית להיכל אריכות הימים השמחה והוא עוקב אחר הגדה הצפונית של אגם קונמינג למרגלות גבעת אריכות הימים בכיוון מזרח-מערב, כשהוא מקשר בין כל המבנים שעל גבעת אריכות הימים. אורכו 728 מטרים המחולקים ל-273 מקטעים. על מנת לייצב את המבנה, בנוי המסדרון על אדמה נגוחה. זהו המעבר המקורה הארוך ביותר באדריכלות הקלאסית של הגנים הסיניים.[2]
תחילת המסדרון ב"שער ברכת הירח" (Yao Yue Men) במזרח וסיומו בביתן שְׁאגָ'אנְג (Shizhang "אדון האבן"). במרכזו מתעקל המסדרון כלפי דרום על מנת לעקוף את מכלול הבניינים הכולל את "היכל העננים המתפזרים", ובנקודה זו יש במסדרון שער נוסף - "שער העננים המתפזרים". לאורך המסדרון פזורים ארבעה ביתנים מתומנים בעלי גגות רעפים כפולים. ביתנים אלו מסמלים את ארבע עונות השנה. מהמסדרון המקורה נמשכים כמה מעברים מקורים נוספים. באמצע הדרך שבין הביתן המתומן השני לשער העננים המתפזרים נמשך מעבר דרומה (אל חוף האגם) אל "ביתן צפייה בסירת השחף" (Dui Ou Fang), ובאמצע הדרך שבין שער פיזור העננים לביתן המתומן השלישי נמשך מעבר דרומה (אל חוף האגם) אל "ביתן הדגים והאצות" (Yu Zhao Xuan) ומעבר צפונה (אל הגבעה) אל מגדל תצפית מתומן בן שלוש קומות.
המסדרון מעוטר באלפי ציורים[10] המכסים את קורות התמיכה של הגג והתקרה. הציורים מתארים אפיזודות מהספרות הקלאסית הסינית (דוגמת המסע למערב), סיפורים מהפולקלור הסיני, דמויות היסטוריות ובדיוניות, בניינים ונופים סיניים מפורסמים יחד עם פרחים, ציפורים (בין השאר כ-500 ציורים של עגורים - סמל לאריכות ימים), דגים וחרקים. ציורים בולטים מצויים מעל לפתחים העיקריים (הפונים למזרח ולמערב) של ארבעת הביתנים המתומנים שלאורך המסדרון.
ספינת השיש
- ספינת השיש (סינית: 石舫 פין-יין Shí Fǎng) - המבנה שהפך לסמלו של ארמון הקיץ. הוא שוכן באגם סמוך לגדה, קרוב לקצה המערבי של המסדרון הארוך. במקור הוקם מבנה זה בתקופת הקיסר צ'יינלונג ב-1755 כחיקוי לספינה סינית. בהסבר שנתן הקיסר צ'יינלונג להקמת הספינה הוא מצטט את גָ'אנְג חֶנְג (張衡, Zhāng Héng; 139-78), מלומד מתקופת שושלת האן המזרחית "המים שעליהם צפה הספינה יכולים להטביע אותה" כמשל ליחס בין הקיסר ("הספינה") לעם ("המים") - אם הקיסר לא ייטיב עם העם הנושא אותו על כתפיו, העם יטביע אותו. ספינת האבן נועדה לתאר את הבסיס האיתן של שלטון הקיסר. מיקום הספינה נקבע על מנת לעמעם את הניגודיות שחש היוצא מהמסדרון הארוך הצר לנוף הנרחב של האגם. בסיס הספינה, באורך 36 מטרים, גולף באבן ועליו היה מבנה עץ סיני מסורתי שנשרף ב-1860 על ידי חיל המשלוח הבריטי-צרפתי. ב-1893 נבנה במקומו בהוראת צה שי, הקיסרית בפועל, ביתן בן שתי קומות מעץ בסגנון מערבי, שנצבע בגוון שיש. בכל "סיפון" יש מראה גדולה שנועדה לשקף את מי האגם וליצור אשליה שהמבנה כולו אפוף במים. לבסיס האבן של הספינה נוסף חיקוי של גלגל משוטות בשני הצדדים על מנת להשלים את החיקוי של המבנה לאוניית משוטה. שם המבנה שונה ל"ספינת הצלילות והשלווה" (Qing Yan Fǎng) על סמך האמרה "הבה ניתן לנהר להיות צלול ולים להיות שליו", אך הכינוי המקורי "ספינת השיש" דבק במבנה עד ימינו.[11]
האקדמיה הימית
- האקדמיה הימית - מכלול מבנים מעבר לאגם, מערבית לספינת השיש. בניגוד לשמם הנוכחי, הייתה למבנים אלו במקור תכלית שונה לגמרי. על מנת להראות את החשיבות של החקלאות בחברה הפיאודלית, היה נהוג להקצות שטח בגן הקיסרי לחקלאות. גם בגן האדוות הצלולות של הקיסר צ'יינלונג הוקצה שטח כזה. האזור כונה "תמונה של עבודת אדמה ואריגה" (Zhi Geng Tu) והיו בו כמה מבנים סמליים. במקום גידלו ירקות ועצי תות עבור טוואי המשי, טוו מעט משי וארגו ממנו בדים עבור הארמון. לשמו המקורי ולמיקומו של האתר יש גם משמעות סמלית נוספת הקשורה למיתולוגיה הסינית. הקיסר צ'יינלונג השווה את אגם קונמינג לשביל החלב, ואת עצמו לקיסר הירקן. שני אתרים המצויים משני עברי האגם נועדו להזכיר את האגדה על בתו של קיסר הירקן שהופרדה מאהובה הרועה הבקר על ידי יצירת שביל החלב. המקום בו ארגו משי מרמז על גְ'אנוּ (Zhinü - "הנערה האורגת"), בתו של קיסר הירקן ושור הארד הניצב על הגדה המזרחית של האגם מרמז על נְיוֹ לָאנְג (Niu Lang), אהובה רועה הבקר.[12]
כמו שאר המקומות בארמון, נהרסו המבנים באזור זה ב-1860. ב-1888 החליטה צה שי לבנות במקום אקדמיה ימית. ההסבר המקובל להחלטה זו הוא חיפוי על העברת הכסף שנועד לבניית הצי לבניית ארמון הקיץ. באקדמיה הימית למדו כ-60 חניכים, וצה שי נהנתה לצפות בתמרונים שערכו באגם מתוך "היכל אימוץ היקום ללב" שעל האי נָאנְחוּ (בדרום האגם). אבל אגם קונמינג הוא אגם רדוד, ולתמרונים אלה לא היה כל ערך מעשי. המקום הוזנח לאחר תום שושלת צ'ינג, וב-1949, לאחר השתלטות הקומוניסטים על סין, הפך לבית חרושת לנייר. לקראת הכרזת הארמון ב-1998 כאתר מורשת עולמית הוחלט לשחזר את המקום, והשחזור הושלם ב-2004. גודל השטח המשוחזר כ-40,000 מ"ר. השחזור כולל טיפוח של הנוף, שיחזור כמעט כל המבנים מתקופת צ'יינלונג ושיחזור מבני האקדמיה הימית.
גבעת אריכות הימים
גבעת אריכות הימים (Wanshoushan) היא שלוחה של רכס הרי יאן, גובהה כ-60 מטרים. שמה שונה כמה פעמים בהיסטוריה. לפני כ-800 שנים העביר הקיסר הָאילִינְגְוָאנְג משושלת ג'ין את בירת השושלת מחְווֵינִינְג (会宁) שבמנצ'וריה ליאנג'ינג (כיום בייג'ינג) ובנה את ארמונו - "ארמון הר הזהב" - על הגבעה. בתקופת שושלת יואן המונגולית שונה שם הגבעה מ"הר הזהב" ל"הר הכד" (וֶנְגְשָׁאן) על בסיס אגדה לפיה מצא נוסע כד מלא אוצרות בתוך סלע שביקע על הר הזהב. בשנה השביעית למלכותו של הקיסר חוֹנְגגְ'ה משושלת מינג (1494) בנתה המינקת של הקיסר, הגברת לְווֹ, מקדש בצדה הדרומי של גבעת אריכות הימים אותו כינתה "מקדש השלווה". הקיסר הבא בשושלת מינג, גֶ'נְגְדֶה (שלט 1521-1506), בנה ארמון על גדת האגם אותו כינה "גן נאה ליהנות מההרים" (הָאוֹשָׁאנְיְוֵּאן), והחזיר את שם הגבעה ל"הר הזהב". כאשר השתלטה שושלת צ'ינג על בייג'ינג באמצע המאה ה-17 שונה שם הארמון ל"ארמון הר הכד". ב-1750 בנה צ'יינלונג את "מקדש הכרת התודה ואריכות הימים האינסופית" על חורבות מקדש השלווה, לכבוד יום הולדתה ה-60 של אמו, ושנה אחר כך שינה את שם הגבעה פעם נוספת ואחרונה ל"הר אריכות הימים", לכבוד אמו. עפר שנחפר על מנת להרחיב את אגם קונמינג נערם על הגבעה על מנת לתת למורדותיה המזרחיים והמערביים מראה סימטרי.
המדרון הדרומי של גבעת אריכות הימים
מכלול המבנים המרכזי במדרון הדרומי של הגבעה בנוי לאורך ציר שכיוונו מדרום לצפון, המתחיל ב"שער העננים המתפזרים", ואחריו בזה אחרי זה: שער נוסף, היכל העננים המתפזרים, היכל התהילה המוסרית, מגדל הניחוח של הבודהה ומסתיים (בפסגת הגבעה) במקדש ים החוכמה. המבנים המרכזיים על המדרון הדרומי כוללים את:
- היכל העננים המתפזרים (Paiyundian) - המבנה המרכזי במכלול המבנים שעל המדרון הדרומי של גבעת אריכות הימים. מקור השם בשיר של גְווֹ פּוּ (郭璞 324-276) "בני האלמוות יוצאים מתוך העננים המתפזרים, ומופיעה מרפסת של כסף וזהב". במקום זה נבנה "מקדש הכרת התודה ואריכות הימים האינסופית" בתקופת צ'יינלונג שנחרב ב-1860 על ידי חיל המשלוח הבריטי-צרפתי. צמד אריות ארד מגן על הכניסה לשער העננים המתפזרים שאחריו מצויה חצר מוקפת מבנים שבמרכזה בריכת מים. בהמשך מצוי ארמון העננים המתפזרים הבנוי על בימת אבן המוקפת במעקה אבן, ואליה מובילים גרמי מדרגות מקורים משלושה צדדים. במקום זה נהגו לחגוג את יום הולדתה של צה שי. בתוך האולם כיסא מסיסם שחור (rosewood) מגולף עם דמויות דרקונים ועננים, פסלי דרקון ועוף החול מארד, כדי מים וציור שמן של צה שי מעשה ידי הצייר ההולנדי הוברט ווס (Hubert Vos; 1935-1855).
- מגדל הניחוח של הבודהה (Foxiang Ge) - נבנה ב-1750, נהרס ב-1860, נבנה מחדש בתקופת הקיסר גוָאנְגְשׂוּ, ועבר שיפוצים ב-1953 וב-1989. המגדל ניצב על בימת אבן בגובה 20 מטרים. גובה המגדל בן שלוש הקומות הוא 41 מטרים,[13] צורתו מתומנת, והוא מעוטר בארבעה גגות רעפים. חזיתו היא חיקוי של "מגדל העגור הצהוב" בווהאן שבחוביי. זהו המבנה הבולט ביותר בארמון הקיץ בשל גובהו ובנוסף העובדה שהוא ניצב על בימת אבן גבוהה. בתקופת צ'יינלונג היה בתוך המבנה פסל ארד של הבודהה שנהרס ב-1860. לאחר שהמקדש שוקם הוצב בו פסל הבודהה מחרס. ב-1966, במסגרת מהפכת התרבות, הרסו המשמרות האדומים את פסל החרס כמייצג חלק מ"ארבעת הנושנים". ב-1989 הוצב במקום פסל בודהה בעל 12 ראשים ו-24 ידיים. פסל ארד זה, שגובהו 5 מטרים ומשקלו 5 טון, נוצק בתקופת הקיסר ואן-לי משושלת מינג ונתגלה כשהוא מוחבא בין שני קירות בבית ספר בבייג'ינג. שמונה עמודים מעץ קשה (Lignum vitae - עצים מהסוג Guaiacum במשפחת הזוגניים) תומכים בתקרה מבפנים.
- מקדש ים החוכמה (Zhihui Hai) - מבנה זה, הניצב בפסגת גבעת אריכות הימים, נבנה בתקופת צ'יינלונג וניצל מהחורבן של 1860 משום היותו עשוי לבנים ואבן. בתוך המקדש פסל של הבודהה וכ-1,100 פסלוני בודהה של אריכות הימים האינסופית. מקור שם המקדש במזמור בודהיסטי ששורותיו כתובות מעל פתח הכניסה הקשתי משני צדדיו: "הממלכה של הניחוח העממי, יערות האלים, ימי החוכמה והעננים המבשרים טובה".
מבנים נוספים על המדרון הדרומי הקרובים למכלול המרכזי כוללים את:
- ביתן הארד (Baoyun Ge Tongdian - "ענן יקר ערך") - מכונה גם "הביתן המוזהב" ושוכן מערבית למגדל הניחוח של הבודהה. גובהו 7.55 מטרים, משקלו 207 טון והוא מעוטר בשני גגות רעפים. כל המרכיבים של הביתן: קורות, עמודים, אריחים וכו' יצוקים בארד בטכניקה של שימוש בשעווה שפרטיה אבדו.[14] הוא צבוע מבחוץ בגוון אפור-ירקרק, ובפנים יש את רשימת האומנים שהשתתפו בהקמתו. הביתן נבנה ב-1755 וקיסרי שושלת צ'ינג נהגו להתפלל בו. זהו אחד המבנים הבודדים בארמון הקיץ ששרד את החורבן של חיל המשלוח הבריטי-צרפתי של 1860 (אם כי מרבית הפריטים שהיו בביתן נבזזו למעט שולחן ארד גדול). הביתן שרד גם את ההרס שגרם חיל המשלוח של 8 המעצמות ב-1900, אם כי עשרה מחלונות המקדש נגנבו על ידי חיילים מחיל המשלוח ומצאו את דרכם לאירופה. ב-1993 רכשה חברת ביטוח אמריקנית את החלונות ושלחה אותם בחזרה לסין. שולחן הארד נלקח על ידי היפנים, שכבשו את המקום במלחמת סין–יפן השנייה, לטיינג'ין במטרה להתיכו, אך המלחמה הסתיימה בטרם הספיקו לעשות זאת והשולחן הוחזר למקומו.
- ביתן חמשת הכיוונים (Wufang Ge) - מקדש בודהיסטי מערבית למגדל הניחוח של הבודהה. השם מתייחס לאמונה כי יש הבודהה השומר על כל אחד מחמשת הכיוונים: צפון, דרום, מזרח, מערב ומרכז.
- הארכיונים המסתובבים (Zhuanlun zang) - מכלול מבנים מזרחית למגדל הניחוח של הבודהה הכולל אסטלת אבן בגובה 9.8 מטרים שהוצבה ב-1751 שבחזיתה כתוב בקליגרפיה של הקיסר צ'יינלונג "גבעת אריכות הימים, אגם קונמינג" ובגבה תיאור שנכתב על ידי צ'יינלונג המספר מדוע וכיצד הורחב אגם קונמינג. משני צדי האסטלה ניצבים ביתנים המכילים מגדלי עץ צבועים מתומנים המסתובבים על ציר, שנועדו לאחסן כתבי קודש בודהיסטים. מבנה זה מתבסס על מקדש פָאיְוֵּאן בהאנגג'ואו.
על המדרון הדרומי של גבעת אריכות הימים פזורים מבנים נוספים. ממזרח לציר המרכזי: בית הפנאי (Zizaiz huang), היכל הזנת העננים (Yangyun xuan) ששימש כמקום מנוחה לפילגשים וחברים ממשפחת המלוכה, היכל התענוג האינסופי (Wujinyi xuan) והיכל אריכות הימים (Jieshou tang). ממערב לציר המרכזי סדרה של ביתנים ששמם לקוח מהשירה הסינית הקלאסית: קן שָׁאו לכבודו של הפילוסוף שָׁאו יוּנְג (邵雍 1077-1011) מתקופת שושלת סונג שכינה את הבית אליו פרש בזקנתו "קן השלום והשמחה"; קן האורנים והעננים ששמו נלקח משורה משיר של המשורר לי באי מתקופת שושלת טאנג "כאן אקים את קני בין האורנים והעננים"; ואדון האבן (Shizhang ting) מרמז על הקליגרף והמשורר מי פו, שהיה משתחווה בכל פעם שנתקל באבן מיוחדת.
מערבית ל"אדון האבן" מצוי היכל ההאזנה לזהבנים (Tingli Guan). השם מרמז על המטרה המקורית של ההיכל, שנבנה על ידי צ'יינלונג כתיאטרון לאופרה עבור אִמו, והכינוי ניתן לו משום שקולות הזמרים הזכירו למאזינים את ציפור הזהבן. נשרף ב-1860 ונבנה מחדש בתקופת גוָאנְגְשׂוּ. שימש לאותה מטרה (אופרה) ולנשפים בתקופת צה שי, עד שנבנה התיאטרון הגדול של "גן המידות הטובות וההרמוניה". כיום שוכנת במקום מסעדה המתמחה במנות המבוססות על מתכונים ממטבח קיסרי צ'ינג. צמוד לגב ההיכל מצוי ביתן שיטוט דרך תמונה (Huazhong you) המחובר במעברים מקורים לביתן הערצת הגבעה במזרח ולביתן הלוואה מהסתיו במערב.
המדרון הצפוני של גבעת אריכות הימים ומצפון לה
המדרון הצפוני של גבעת אריכות הימים תלול יותר ומיוער יותר. פלגי מים ושבילים מתפתלים במדרון בינות לברושים, אורנים ושיחים. בעבר היו מבנים רבים על מדרון זה, אך חלקם לא שוקם לאחר ההרס של 1860. בין המדרון הצפוני לגדר הארמון נחפר המשך של אגם קונמינג המכונה "האגם העורפי" (Houhu). מול מרכז הגבעה מצוי השער הצפוני (המרכזי) של ארמון הקיץ. בין האתרים הראויים לציון:
- מקדש סוּמֶרוּ - מכלול המבנים העיקרי במדרון הצפוני של גבעת אריכות הימים, הנמצא בהמשך ישיר לציר המבנים המרכזי של המדרון הדרומי המסתיים במקדש ים החוכמה. המכלול הוא מקדש בודהיסטי בסגנון טיבטי המשתרע על שטח של 20,000 מטרים רבועים. המכלול נבנה בתקופת צ'יינלונג, נהרס ב-1860 ונבנה מחדש ב-1888. מקדש זה ומקדש פּוּנינג בצ'נגדה שנבנו באותה תקופה מבוססים על מקדש סאמיי (בטיבטית: བསམ་ཡས་ - Samye Gompa), המקדש הבודהיסטי הראשון בטיבט. המכלול מתוכנן כך שהוא מייצג את דמות העולם על פי הקוסמולוגיה הבודהיסטית, שבה במרכז העולם נמצא הר מרו המכונה גם סוּמֶרוּ (Sumeru) ומכאן שם המקדש. בחזית המקדש הפונה לצפון שני מגדלים בגובה שלושה מטרים שעליהם מגולפים הטקסטים של שני כתבי קודש בודהיסטים - סוטרת היהלום (Vajra Sutra) וסוטרת דהרני (Uṣṇīṣa Vijaya Dhāraṇī Sūtra). במרכז המקדש שוכן "היכל הבודהה המאשר את הדוקטרינה שלו" (Xiangyan Zongyin Zhi Ge) או פשוט (בתרגום אחר) "היכל הדוקטרינה הבודהיסטית". במקור היה זה מבנה בן 3 קומות שנבנה בתקופת צ'יינלונג והתבסס על מבנה מקדש פּוּנינג בצ'נגדה. הוא נהרס ב-1860 ונבנה מחדש ב-1888 כמבנה בן קומה אחת. בתוך המבנה ניצבים פסלי הבודהה משלוש התקופות של הבודהיזם[15] ושמונה עשרה פסלי ארהטים.[16] את "היכל הבודהה המאשר את הדוקטרינה שלו" מקיפים מבנים המכונים "ארבע היבשות" (Sida Buzhou). בקוסמולוגיה הבודהיסטית אלו איים גדולים מאוד המצויים באוקיינוס הענק המקיף את הר מרו, כל אחד שוכן באחד מארבע רוחות השמים. ארבעת המבנים מכונים על פי שמות היבשות: ג'אמבודוויפה (Jambudvīpa) שבדרום, פורוואווידה (Pūrvavideha) שבמזרח, אפאראגודניה (Aparagodānīya) שבמערב ואוטאראקורו (Uttarakuru) שבצפון. את ארבע היבשות מקיפים מרפסות וארבע סטופות בצבעי אדום, לבן, שחור וירוק המסמלים, לפי אחד הפירושים המקובלים, את ארבעת היסודות. במעלה המדרון מעל למקדש הוקמה מסלעה.
- סטודיו לצפייה מרחוק (Tiaoyuan zhai) - ידוע גם "בניין לצפות ביריד המקדש". המבנה נבנה על בימה על צלע הגבעה וצופה לרחוב שמעבר לחומה הצפונית של הארמון. הוא נבנה בתקופת גוָאנְגְשׂוּ, על מנת שצה שי תוכל לצפות ביריד המקדש ("שוק הפרחים") שהתקיים פעם בשנה, ביום השמיני של החודש הרביעי של לוח השנה הסיני.
- רחוב סוג'ואו (Suzhou Jie) - במקור "רחוב הסוחרים". נבנה בתקופת צ'יינלונג, נהרס ב-1860 ושוחזר בסוף המאה ה-20. על גדות "האגם העורפי" נבנה רחוב באורך 300 מטרים, כחיקוי של רחוב טיפוסי לאורך גדות תעלה בעיר סוג'ואו שבדרום סין. הרחוב הכיל מגוון של בתי עסק: בתי תה, חנויות יין, חנויות ספרים וכו'. על מנת לשוות לרחוב צביון אמיתי נהגו סריסים ומשרתות מצוות הארמון לאייש את החנויות כשהם משחקים תפקידי סוחרים, עוזרים לסוחרים וקונים. הם החלו לשווק את מרכולתם בצעקות, כמקובל אצל התגרנים בסין, כשהתקרבה הפמליה המלכותית. הסיבה לבניית רחוב המסחר המדומה אינה ידועה, ולכן נוצרו סיפורים שונים במשך השנים שמטרתם לנסות להסביר את הרקע לכך.[17]
הרחוב שוחזר ב-1986 ונפתח לקהל ב-1990. הגישה אליו היא מהשער הצפוני (המרכזי) של הארמון, מיד לאחר חציית "הגשר הארוך". כיום פועלים במקום 60 בתי עסק: בית תה (שבו נערכות הופעות), מסעדות, בתי מרקחת, בתי עבוט, מאפיה, מצבעה, בנק, חנויות נעליים וכו', כשהם מייצגים חתך של הפעילות המסחרית בערי דרום סין במאה ה-18, כולל בתי עסק שנעלמו מהעולם, דוגמת חנות קטורת. כמו כן נבנו שישה גשרים ומקדש קטן. להשלמת שחזור התקופה, מרוהטות החנויות בריהוט תקופתי, הזבנים, השייטים והשוטרים לבושים בבגדים מתקופת שושלת צ'ינג והעסקאות מבוצעות במטבעות שושלת צ'ינג, אותם יש לרכוש בכניסה לרחוב.[18] בשני קצות הרחוב ניצבים שני שערים מבוצרים. בקצה המזרחי של הרחוב ניצב מגדל אור השחר (Yinhui Chengguan) ובקצה המערבי - מגדל קישור לעננים. - מגדל הצופה בפרחים ופגודת אריחים מזוגגים של אוצרות רבים (Huacheng Ge, Duobao Liuli Ta) - נמצאים על צלע גבעת אריכות הימים, דרומית-מזרחית לרחוב סוג'ואו. מכלול מבנים שנבנה בתקופת צ'יינלונג וחלקו נהרס ב-1860. מהמכלול נותרו כיום הפגודה ויסודותיהם של המבנים האחרים. הפגודה ניצבת על בסיס שיש לבן, צורתה מתומנת, היא כוללת שבע קומות וגובהה 16 מטרים. הפגודה מקושטת באריחים מזוגגים בשבעה צבעים. בחזית הפגודה אסטלת אבן ובה פואמה שכתב צ'יינלונג: "אודה לגבעת אריכות הימים והפגודה של אריכות הימים", כתובה בארבע שפות.
- היכל השלווה (Danning Tang) - כ-300 מטרים מזרחית לרחוב סוג'ואו. מכלול של שני מבנים וחצרות הבנוי על צלע גבעת אריכות הימים ונשקף אל האגם העורפי. במבנה זה למדו בניו של הקיסר בעת שהותו בארמון הקיץ. שם המכלול נועד לרמוז לכך שאלה הלומדים בו חייבים להיות במצב רוח רגוע. בניו של הקיסר היו כפופים למשטר לימודים נוקשה שהחל בהיותם בני שש. הלימודים התקיימו שבעה ימים בשבוע, 360 ימים בשנה וחייבו השכמה ב-03:30 לפנות בוקר. הלימוד בפועל התקיים בין 05:00 ל-13:30 וניתנו שתי הפסקות של רבע שעה. המבנה נשרף ב-1860 ושוחזר ב-1996.
- גן התענוגות ההרמוניים (Xiequ Yuan, מכונה גם "גן בתוך גן") - הגן שוכן מזרחית לרחוב סוג'ואו, בפינה הצפון מזרחית של הארמון. הוא הוקם ב-1751 והתבסס על גן גִ'יצָ'אנְג (גן ההתרגעות) בחְווֵישָׁאן בנפת ווּשִׂי שבמחוז ג'יאנגסו, ולכן היה קרוי בתחילה גן חְווֵישָׁאן. ב-1811, בתקופת שלטון הקיסר גְ'יָאצִ'ינְג עבר הגן שיפוץ ושמו שונה ל"גן התענוגות ההרמוניים" או "גן הנושאים ההרמוניים". הגן, כמו שאר המקומות בארמון, נחרב ב-1860 והוקם מחדש ב-1892. הגן מוקף במדרונות משלושה צדדים ובמרכזו בריכת לוטוס, אגם קטן מתפתל שמימיו מוזרמים מהאגם העורפי. סביב הבריכה הוקמו שבעה ביתנים (דוגמת ביתן השמים הצלולים וביתן המים הצלולים והרוח הקרירה), חמישה היכלים, מגדלים (דוגמת מגדל הנוף הרענן- Shu Xin Lou) וגשרים (דוגמת גשר הכרת הדגים) הנשקפים במימי הבריכה. בין כל המבנים מקשר מעבר מקורה המורכב ממאה מקטעים שלאורכו, בדומה למסדרון הארוך, יש מאות ציורים. המבנה המרכזי בגן הוא היכל אימוץ נופים רחוקים ללב (Hanyuan tang). כיום הוא מכיל פסלים של דמויות מהרומן הידוע "חלום החדר האדום", וספינת מפרשים שגולפה מחזרן. צה שי הייתה נוהגת לבוא לבריכה על מנת לדוג, ונטען כי הסריסים היו נוהגים לצלול בחשאי ולנעוץ דגים חיים על קרס החכה שלה.[19]
- היכל הברכה העילאית (Jingfu Ge)[20] - ממזרח לגבעת אריכות הימים, דרומית-מערבית לגן התענוגות ההרמוניים וסימטרית לביתן "שיטוט דרך תמונה" שבמערב גבעת אריכות הימים. במקור היה במקום מקדש בודהיסטי המכונה "היכל הקקטוס הלילי" (Tanhua Ge)[21] שנשרף על ידי חיל המשלוח הבריטי-צרפתי ב-1860. המבנה הנוכחי נבנה ב-1893 וצה שי נהגה להגיע אליו על מנת לצפות בירח ולקבל נציגים זרים, וכן נהגה לאכול בו בימי גשם ולהשקיף ממנו על גשר שבע עשרה הקשתות וביתן "הכרת האביב". שיחות השלום בין הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של סין והממשלה הלאומנית של נאנג'ינג נערכו במבנה זה ב-1949.[22]
- היכל הגדלת אריכות הימים (Yishoutang) - שוכן בין היכל הברכה העילאית לגן התענוגות ההרמוניים. במבנה זה הייתה המרפאה הקיסרית.
אגם קונמינג
אגם קוּנמינג (昆明湖 בפין-יין Kūnmíng Hú) משתרע על שטח של 2.2 קמ"ר, בערך כשלושה רבעים משטח ארמון הקיץ. האגם רדוד למדי. עומקו הממוצע מטר וחצי (3 מטרים בנקודה העמוקה ביותר).[23] בחורף האגם קופא, ובתקופה זו הוא משמש משטח להחלקה על הקרח. בעבר היה מקור מימיו בהרי מעיין הירקן שמערבית לאגם, וכיום הוא ניזון ממאגר מִייוּן, 102 קילומטרים צפונית מזרחית לבייג'ינג.[24] במקור היה במקום אגם קטן שהיה קרוי "אגם וֶנְגְשָׁאן" (אגם גבעת הכד) או "אגם שִׂיחוּ", ששימש כמאגר למי שתייה ומי השקיה לשדות שבסביבה במשך למעלה מ-3,500 שנים. גְווֹ שׁוֹאוּגִ'ינְג (郭守敬, בפין-יין: Guō Shǒujìng; 1316-1231), אסטרונום ומהנדס מפורסם בתקופתו, פיתח ב-1291 את השימוש באגם כמאגר עבור בירת שושלת יואן (אז חאנבליק או דאדו, כיום בייג'ינג). במשך השנים נהגו התושבים לגדל באגם פרחי לוטוס ולשתול אורז סביב האגם. בין 1750 ל-1764 הורחב שטח האגם בהוראת הקיסר צ'יינלונג, כחלק מהקמת גן האדוות הצלולות. בהרחבת האגם השתתפו כ-10,000 פועלים והעפר שסולק מהאגם שימש להרחבת גבעת אריכות הימים.
בשנים 1991-1990 יזמה עיריית בייג'ינג את ניקיון קרקעית האגם ממשקעים שהצטברו בו ב-240 השנים האחרונות. 652,000 מטרים מעוקבים של רפש סולקו מהאגם. בין השאר נתגלו בו 250 פצצות יפניות שהושלכו במהלך מלחמת סין–יפן השנייה.
נופי הטבע שמדרום לנהר היאנגצה היוו השראה למאפיינים רבים של אגם קונמינג. בייחוד בולט הדמיון בין הסוללה המערבית החוצה את חלקו הדרומי של האגם באלכסון לסוללה המפורסמת סוּ דִי שבאגם המערבי שבהאנגג'ואו. אורך סוללה זו 2.5 קילומטרים ועצי אפרסק וערבה גדלים לכל אורכה. כמו בסוללה סוּ דִי, נקטעת הסוללה על ידי שישה גשרים שלכל אחד סגנון אופייני. הגשרים הם (מצפון לדרום):
- גשר מְחַלֵק האגם (Jiehu qiao) - קרוי כך משום שהוא בנקודה שבין האגם הפנימי לחיצוני. בתקופת צ'יינלונג היה על הגשר ביתן שנשרף ב-1860.
- גשר השירים הפסטורליים (Binfeng Qiao) - במקור "גשר עץ התות והרמי" (sangzhu).[25] השם שונה על ידי צה שי משום שצורת ההגייה של השם בסינית הזכיר את שמו של בעלה המת, הקיסר שְׂייֵנְפֶנְג. מקור השם החדש הוא בשם שיר עם המתאר את חיי החקלאים בסין העתיקה.
- גשר אבנט הירקן (Yudai Qiao) - מכונה גם "גשר דבשת הגמל" בשל צורתו. זהו הגשר הידוע ביותר מבין הגשרים. מקור שמו בצורתו הקמורה וחיפוי השיש שעליו בגוונים של לבן ואפור הדומים לחגורת ירקן. צורתו הקמורה נועדה לאפשר מעבר לסירת הדרקון של הקיסרים בין ארמון הקיץ לנהר הירקן, אבל מחייב את העוברים על הגשר לעלות ולרדת במדרגות.
- גשר המראה (Jing Qiao) - מקור השם בשיר של המשורר לי באי מתקופת שושלת טאנג "מראה מבהיקה בין שני פלגים, קשת בענן נחתה על שני גשרים".
- גשר המשי הלבן (Lian Qiao) - מקור השם בשיר של המשורר שְׂיֵה טְיָאוֹ (Xie tiao) מתקופת שש השושלות: "הנהר צ'אנג חלק כפיסת משי לבן". על הגשר ביתן מרובע בעל גג רעפים כפול.
- גשר הערבה (Liu Qiao) - מקור השם בשיר של המשורר דוּ פֿוּ (Dù Fǔ) מתקופת שושלת טאנג: "היום נאה ותפרחות הערבה עפות מעל לגשר הערבה".
בקצה הדרומי של הסוללה המערבית, בין גשר המשי הלבן וגשר הערבה, מצוי מכלול מבנים משוחזר:
- מגדל הנוף הזוהר (Jingming Lou) - שלושה מבנים נפרדים בני שתי קומות. המבנים נשרפו ב-1860 ולא נבנו מחדש משום שעבודות השחזור בתקופת גוָאנְגְשׂוּ התמקדו בגבעת אריכות הימים. יתר על כן, מהמקום נלקחו אבנים לעבודות השחזור. רק לאחר הניקוי היסודי של האגם ב-1991 נחשפו יסודות המבנים, ועל סמך תרשימים ותיאורים מתקופתם הם נבנו מחדש ב-1992. המבנים הם חיקוי למבנים המופיעים בציור "ציור ההנאה מקרירות מתחת לביתן הלוטוס" של הצייר גָ'אוֹ מֶנְגְפֿוּ (趙孟頫, פין-יין Zhào Mèngfǔ; 1322-1254) מתקופת שושלת יואן. שם המכלול לקוח מתוך שורה שכתב המשורר והמדינאי פָאן ג'ונְגְיֵן (范仲淹, פין-יין Fàn Zhòngyān; 1052-989): "המעיין שליו והנוף זוהר, הנחשולים ישנים" מתוך "יד למגדל יְוֵּאיָאנְג".[26] הקיסר צ'יינלונג אהב לבקר במקום ולחבר שירים. בין 1753 ל-1794 חיבר צ'יינלונג 17 שירים בהשפעת המקום.
יש באגם שלושה איים גדולים, צורה המזכירה את אלמנט הגן הסיני המכונה "גבעה דמיונית בים". תבנית שלושת האיים: נָאנְחוּ ("האגם הדרומי"), טְווָאנְצֶ'נְג ודְזָאוֹגְ'ייֵן מבוססת על שלושה איים אגדיים מפורסמים: יִינְגְג'וֹאוּ, פֶּנְגְלָאי ופָאנְגְגָ'אנְג, שבהם, כך נטען, חיו שמונת בני האלמוות.
האי הגדול ביותר הוא נָאנְחוּ, שטחו כ-10 דונם. על האי כמה מבנים:
- מקדש המלך הדרקון (Longwang miao) - מקדש שהיה קיים במקום קודם להרחבת האגם בתקופת צ'יינלונג. האי נָאנְחוּ הוקם במטרה לשמר מקדש זה, שבו נהגו להתפלל לגשם. כשצה שי הייתה עוברת באביב להתגורר בארמון הקיץ, הייתה סירתה עוגנת באי והיא הייתה נוהגת להקטיר קטורת במקדש לפני שהמשיכה למשכנה ב"היכל אריכות הימים השמחה".
- היכל אימוץ היקום ללב (Hanxu Tang) - המבנה הראשי באי. הוא נבנה בתקופת צ'יינלונג כמבנה בן 3 קומות שכונה "היכל הצפייה בקרפדת הירח", והוחלף במבנה בן קומה אחת בתקופת בנו של צ'יינלונג, הקיסר גְ'יָאצִ'ינְג. קיסרי וקיסריות סין נהגו להגיע לכאן בלילות הקיץ על מנת ליהנות מאור הירח. המבנה נשרף ב-1860 ושוחזר בתקופת גוָאנְגְשׂוּ. צה שי נהגה לצפות ממבנה זה בתרגילים ימיים באגם.
על האי כמה מבנים נוספים: היכל ראיית הנולד, מגדל האדוות המוארות באור הירח וחדר הסיפוק הלבבי. מהאי ניתן לשוט ב"סירות הדרקון" עד למעגן שליד ספינת השיש.
מבנים נוספים בחלקו הדרומי של האגם כוללים את:
- גשר 17 הקשתות (Shiqi Kong Qiao) - מחבר בין האי נָאנְחוּ לבין הגדה המזרחית של האגם. זהו הגשר הארוך ביותר בארמון הקיץ. החלוקה ל-17 קשתות נועדה להבטיח כי מי שנמצא במרכז הגשר יספור 9 קשתות מכל צד. בתרבות הסינית המספר 9 הוא מספר בעל מזל ומייצג את הקיסר (ראו לדוגמה את סמליות במקדש השמיים). אורך הגשר כ-150 מטרים ורוחבו 8 מטרים. המעקות שלו מקושטים ב-544 פסלי אריות בתנוחות שונות.
- ביתן נופים רחבי ידיים (Kuoru Ting) - שוכן סמוך לקצה המזרחי של גשר 17 הקשתות. צורת הבניין מתומנת ולכן יש המכנים אותו "הביתן המתומן". זהו הביתן הגדול מסוגו בסין. שטחו 130 מ"ר וגג הרעפים הכפול שלו נתמך על ידי 40 עמודים בשלושה מעגלים, חלקם מרובעים וחלקם עגולים. על כל קורת גג מצוירים ציורים צבעוניים. על לוח התלוי בתוך הביתן חרותים שירים שכתב צ'יינלונג. בתקופת צ'יינלונג לא הייתה חומה בחלק המזרחי של האגם ולכן ניתן היה להשקיף מהביתן למרחקים ומכאן שם הביתן ("נופים רחבי ידיים"). הסיבה לבנייתו במקום זה כפולה. אסתטית - ליצירת סימטריה בין שני קצותיו של גשר 17 הקשתות, כך שהמשקיף מגבעת אריכות הימים על הגשר יראה מצדו אחד את האי ומצדו השני את הביתן, וסמלית - הביתן דומה לאוהל שנהגו המלכים משושלת צ'ינג להקים בכל פעם שיצאו למסעות ציד, שהזכירו להם את עברם כנוודים בני המאנצ'ו.
- שור הארד - פסל הניצב על הגדה המזרחית של האגם קרוב לגשר 17 הקשתות. הפסל, המתאר שור רובץ בגודל טבעי, נוצק ב-1755.[27] על פי האגדה השתמש יו הגדול (大禹), המייסד האגדי של שושלת שיה, בשור מברזל על מנת למנוע הצפות, ומאז שושלת טאנג היה מקובל להציב שוורים על גדות נהרות. כיוון ששור הארד רובץ על הסוללה הדרומית של אגם קונמינג בכיוון העיר האסורה, הוא כנראה הוצב שם במטרה להגן על העיר האסורה משיטפונות שמקורם במי האגם. השור מוצב על כן מגולף מאבן ועל גבו חקוקה "הקדשה לשור המוזהב" בת 80 מילים שכתב הקיסר צ'יינלונג בסגנון קליגרפיה הידוע כ"אותיות חותמת" (על משמעות סמלית נוספת של מיקום השור ראו בתיאור "האקדמיה הימית").
- גשר נוף האדוות (Xiuyiqiao) - ניצב בקצה הדרומי של האגם. במקום זה היה בעבר הסכר שקישר בין אגם קונמינג לתעלה שהובילה עד מרכז בייג'ינג.
- מקדש הזיכרון ליֵאלוּ צ'וּצָאי (Yelu Chucai) - שוכן בסמוך לגשר נוף האדוות. יֵאלוּ צ'וּצָאי היה יועץ לג'ינגיס חאן. המקדש כולל את החדר בו מצוי ארון הקבורה שלו, אולמות ואת פסלו. כל אלו נהרסו במהפכת התרבות של 1966 ושוחזרו ב-1984.[28]
לקריאה נוספת
- M. A. Aldrich (2006) The search for a vanishing Beijing: a guide to China's capital through the ages, Hong Kong University Press, pages 289-299, מסת"ב 9622097774
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט של ארמון הקיץ (בסינית)
- Nomination file הבקשה המקורית של הסינים מאונסקו להכרה בארמון הקיץ כאתר מורשת עולמית (באנגלית)
- ארמון הקיץ באתר www.china.org.cn (באנגלית)
- ארמון הקיץ באתר Travel China Guide (באנגלית)
- האתרים סביב אגם קונמינג (באנגלית)
- מצגת Powerpoint של ארמון הקיץ (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Nomination file
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 www.china.org.cn
- ^ 3.0 3.1 (Summer Palace (Yiheyuan
- ^ תיאור המבנים המופיעים בפסקה זו מופיע בהמשך הערך
- ^ חיה מיתולוגית בעל ראש דרקון המעוטר בקרני צבי, פרסות וזנב אריה המסוגלת למנוע שרפה
- ^ על גדות אגם טאי (Tài Hú) שבקרבת סוג'ואו מוצאים סלעים בגדלים שונים של אבן גיר. הגלים והגשם יצרו בסלעים חללים ותעלות, והתוצאה הסופית היא סלע בעל מראה מיוחד שהפך סלעים אלו למבוקשים לקישוט גנים בסין. מידע נוסף בen:Chinese scholar's rocks
- ^ השניים האחרים הם בארמון בצ'נגדה ובעיר האסורה
- ^ אתר China.org מתרגם יִיוּן כ"פיגם נעים" (Pleasing Rue) בעוד שאתר worldvisitguide מתרגם כאוסף ספרים (collection of books)
- ^ אנג'ליקה (Angelica) הוא מין צמח במשפחת הסוככיים המשמש ברפואה הסינית
- ^ מספר הציורים משתנה בהתאם למקור: מקורות רבים (למשל kinabaloo או beijingtrip כמו גם בוויקיפדיה באנגלית (en:Long Corridor) טוענים כי יש במסדרון הארוך 14,000 ציורים; האתר הרשמי (www.summerpalace-china.com) מסתפק ב-8,000; בעוד שאתר China.org מרחיב עד 17,000. באתר אונסקו כתוב מעל ל-"10,000 ציורים".
- ^ מדריכי תיירים רבים נוהגים לקשר בין בניית ספינת השיש לבין גנבת הכסף, שנועד במקור לחיזוק הצי הסיני. הם טוענים, תוך עיוות קל של העובדות, שצה שי השתמשה בכסף שנועד לבניית צי אמיתי על מנת לבנות ספינה מאבן. לאמיתו של דבר, הכסף האמור שימש לשיפוץ ארמון הקיץ כולו ואילו את הספינה בנה במקור צ'יינלונג וצה שי רק הורתה לקומם את ביתן העץ שעל הסיפון.
- ^ Bronze Ox - המקור לטענה על הקשר בין המקומות, en:Jade Emperor# The princess and the cowherd - תיאור האגדה.
- ^ כך לפי ה-Nomination file ומקורות נוספים ברשת. האתר הרשמי של הארמון טוען כי הגובה הוא 36.5 מטרים, ואתר China.org טוען שגובהו 38 מטרים.
- ^ בניגוד לכל המקורות האחרים, אתר Travel China Guide טוען כי חלקים גדולים מהביתן עשויים מעץ צבוע או מצופה
- ^ מעט מידע בנושא אפשר למצוא ב-en:Three Ages of Buddhism
- ^ WanShouShan Houshan Jingqu
- ^ סיפור הנזירה שהפכה לפילגש
- ^ Emperor’s Shopping Street
- ^ Garden of Harmonious Interests
- ^ כך באתר הגן, אתר China.org מתרגם את שם המבנה ל"מגדל המזל הגדול"
- ^ באתר הגן סוג הקקטוס הוא Cereus (או קובו). באתר China.org הוא Epiphyllum.
- ^ אתר הארמון
- ^ Kunming Lake
- ^ Summer Palace
- ^ רמי (Ramie או Boehmeria nivea) הוא צמח בעל פרחים ממשפחת הסרפדיים הנפוץ במזרח אסיה
- ^ מגדל יְוֵּאיָאנְג הנמצא בעיר יואיאנג במחוז חונאן הוא אחד מ"ארבעת המגדלים הגדולים" (四大名楼) של סין
- ^ Gilt Bronze Ox
- ^ Yeluchucai Memorial Temple
30254229ארמון הקיץ