פוג'יין טולואו
 | |
| גֶ'נְצֶ'נְג לוֹאוּ | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 3, 4 ו-5 | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית הסינית |
|---|---|
פֿוּגְ'ייֵן טוּלוֹאוּ (סינית: 福建土樓; פיניין: Fújiàn Tǔlóu – "מבני האדמה של פוג'יין") הם סוג של מבני מגורים כפריים סיניים של בני ההאקה[1] באזורים ההרריים בדרום מערב מחוז פוג'יין שבדרום מזרח הרפובליקה העממית של סין. מרביתם נבנו בין המאה ה-12 למאה ה-20.[2]
טולואו הוא מבנה גדול, סגור ומבוצר, שצורתו בדרך כלל ריבועית או מעגלית, שקירותיו החיצוניים עבים מאוד ובנויים מאדמה נגוחה, גובהו בין שלוש לחמש קומות ומתגוררים בו עד 80 משפחות. בחצר שבמרכז המבנה יש בדרך כלל מבנים פנימיים קטנים היכולים להכיל אולמות, מחסנים, בארות ומגורים, כשכל המבנה דומה לעיר מבוצרת קטנה.[3]
הקירות החיצוניים של המבנים המבוצרים נוצרו בטכניקה של דחיסת אדמה לחה, המעורבת עם אבנים, חזרן ועץ וחומרים זמינים אחרים על מנת ליצור חומות בעובי של עד 1.8 מטרים. לעיתים קרובות מוסיפים לקירות ענפי עצים, רצועות של עץ ושביבי חזרן כחיזוק נוסף. התוצאה היא מבנה מואר היטב, מאוורר היטב, מוגן מרוח ועמיד בפני רעידות אדמה שהוא חמים בחורף וקריר בקיץ.[3] לטולואו יש בדרך כלל שער כניסה אחד, מוגן על ידי דלת עץ בעובי 10 עד 13 סנטימטר המחוזקת מבחוץ על ידי לוחות ברזל. בקומה העליונה של מבני אדמה אלו יש חרכי ירי למטרות הגנה.
ב-2008 הכריזה אונסק"ו על 46 מקבצים של טולואו בפוג'יין כאתר מורשת עולמית, כולל מקבץ צ'וּשִׂי טולואו, מקבץ טְייֵנְלְווֹקֶנְג טולואו, מקבץ חֶקֶנְג טולואו, מקבץ גָאובֵּיי טולואו, מקבץ דָאדִי טולואו, מקבץ חוֹנְגְקֶנְג טולואו, יָאנְגְשְׂייֵן לואו, חְווֵיְיְוֵּ'אן לואו, גֶ'נְגְפֿוּ לואו וחֶגְווֵי לואו. בהחלטת אונסק"ו תוארו המבנים כ”דוגמאות יוצאות דופן של מסורת בנייה פונקציונלית המדגימות סוג ייחודי של מגורים קהילתיים וארגון הגנתי תוך יחס הרמוני עם סביבתם”.[2]
טרמינולוגיה
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 כונו הטולואו של פוג'יין בשמות "טולואו של האקה", "מגורי אדמה", "בית חסון עגול" או בפשטות "טולואו". "טו לואו" (土樓), מתורגם מילולית כ"מבנים מאדמה" וחוקרי האדריכלות הסינית קבעו שיש לכנותם בצורה תקנית "פֿוּגְ'ייֵן טוּלוֹאוּ".
בפרסומים הראשונים על הטולואו (הראשון שבהם הופיע בביטאון של המכון הטכנולוגי של נאנג'ינג ב-1957) נכתב שהטולואו הם בתי מגורים של בני ההאקה, בייחוד בנפה יונגדינג של דרום מערב פוג'יין. בשנות ה-80 פורסמו מחקרים רבים על טולואו שבנו שכניהם של ההאקה, תושבי דרום פוג'יין (המוכרים בסינית כבני הקבוצה האתנית של המִינָּאן - 閩南人). אלו שוכנים בעיקר מזרחית ליונגדינג, בייחוד בנפות נאנג'ינג ו-פינגחה שבדרום מזרח פוג'יין.
רק חלק מהמבנים המכונים "טולואו של האקה" שייכים לקטגוריה המכונה "פוג'יין טולואו". בעוד שכל הטולואו של דרום פוג'יין שייכים לקטגוריה "פוג'יין טולואו", הם אינם משתייכים לקטגוריה "טולואו של האקה". בפועל, המונח "פוג'יין טולואו" איננו שם נרדף ל"טולואו", אלא רק לתת-קבוצה של האחרון. יש מעל ל-20,000 טולואו בפוג'יין, אבל רק כ-3,000 "פוג'יין טולואו" והם מרוכזים בדרום מערב מחוז פוג'יין, בעיקר באזורים ההרריים של הנפות יונגדינג ונאנג'ינג. עם זאת, "פוג'יין טולואו" הוא השם הרשמי שאומץ על ידי אונסק"ו ככינוי לכל מבני המגורים מסוג זה.
בהתבסס על המשמעות המילולית של המילים הסיניות "טו" (土, "אדמה") ו"לואו" (樓 "בניין [גבוה]"), ניתן להסיק שהמונח "טולואו" הוא תיאור כללי לבניין הבנוי מאדמה נגוחה. עם זאת, כפי שציין חְוָאנְג הָאנְמִין, חוקר האדריכלות הסינית המסורתית, זו לא תהיה הגדרה נכונה, מכיוון שלמעשה ניתן למצוא מבנים מאדמה נגוחה מסוג כזה או אחר בכל רחבי סין. במקום זאת, עדיף להשתמש בהגדרה כפי שמשתמשים בה בפועל בפוג'יין: "טולואו הוא מבנה גדול, הבנוי מקירות נושאים של אדמה נגוחה, המשמשים למגורי קהילה (קבוצת משפחות)". החלק הראשון של הגדרה מוציא מתחומיה מבנים המשתמשים בקירות אדמה נגוחה סביב שלד עץ נושא, והחלק השני מבדיל בין טולואו למבני מגורים קטנים חד משפחתיים.
בהתבסס על ההגדרה דלעיל מאמין חְוָאנְג הָאנְמִין שמתוך המגוון הגדול מאוד של בנייה ורנקולרית בסין, רק הסוגים המקומיים הבאים, שכולם קשור לבני ההאקה או המינאן, יכולים להיקרא "טולואו":
- גואנגדונג טולואו: המכלולים של וֵיילונְגְווּ (围龙屋) של צפון גואנגדונג והמכלולים של וֵייווּ (围屋) של צפון מזרח גואנגדונג
- ג'יאנגשי טולואו: המכלולים של טוּוֵיידְזְה (土围子) של דרום ג'יאנגשי[4]
- פוג'יין טולואו: כמה סוגים של טולואו בדרום פוג'יין
ההגדרה של חְוָאנְג הָאנְמִין לפוג'יין טולואו היא: "מבנה רב קומות באזור ההררי של דרום מזרח פוג'יין שנועד למגורים והגנה עבור קהילה גדולה, שנבנה מקירות נושאים מאדמה נגוחה ומבנה משלד עץ".
האתרים העיקריים
מקבץ צ'וּשִׂי טולואו
מקבץ צ'וּשִׂי טולואו (初溪土樓群), שוכן בכפר צ'וּשִׂי, פלך שְׂיָאיָאנְג בנפת יונגדינג. המקבץ מסומן באתר המורשת של אונסק"ו כ-001–1113.
- גִ'יצִ'ינְג לוֹאוּ – הטולואו העגול הגדול ביותר וגם העתיק ביותר במקבץ זה. נבנה ב-1419 בתקופת הקיסר יונגלה משושלת מינג. קוטר הטולואו 66 מטרים והוא משתרע על שטח של 2,826 מטרים רבועים. הטולואו בנוי משתי טבעות קונצנטריות. הטבעת החיצונית היא בגובה של ארבע קומות ויש בה 72 גרמי מדרגות, והטבעת הפנימית היא בגובה של קומה אחת.
מקבץ חוֹנְגְקֶנְג טולואו
מקבץ חוֹנְגְקֶנְג טולואו שוכן בכפר חוֹנְגְקֶנְג בפלך חוּקֶנְג בנפת יונגדינג. המקבץ מסומן באתר המורשת של אונסק"ו כ-002–1113.
- גֶ'נְצֶ'נְג לוֹאוּ (振成樓), המכונה "נסיך הטולואו" נבנה ב-1912 על ידי צאצאים של סוחר טבק עשיר. הטולואו משתרע על שטח של 500 מטרים רבועים. הטולואו בנוי משתי טבעות קונצנטריות. הטבעת החיצונית היא בגובה של ארבע קומות ויש בה 184 חדרים, והטבעת הפנימית היא בגובה של שתי קומות ובה 32 חדרים. הטבעת החיצונית מחולקת לארבעה מקטעים על פי עקרון הבגווה של שיטת הפנג שווי הסינית.
השפעה מערבית על המבנה ניכרת בעמודים בסגנון יווני של היכל האבות הקדמונים והמעקה מברזל חשיל של הפרוזדור בקומה השנייה.
מקבץ גָאובֵּיי טולואו
מקבץ גָאובֵּיי טולואו (高北土樓群) שוכן בכפר גָאובֵּיי בפלך גָאוטוֹאוּ בנפת יונגדינג. המקבץ מסומן באתר המורשת של אונסק"ו כ-003–1113
- צֶ'נְגְצִ'י לוֹאוּ (承啟樓) מכונה "מלך הטולואו". זהו טולואו עגול מסיבי המשתרע על 5,376 מטרים רבועים שבו ארבע טבעות קונצנטריות המקיפות את היכל האבות הקדומים במרכז. הוא נבנה בכמה שלבים. הטבעת החיצונית נבנתה בתקופת שלטונו של הקיסר צ'ונגג'ן, הקיסר ה-16 והאחרון בשושלת מינג (שלט 1627–1644). הטבעות הבאות נבנו בהמשך והמבנה כולו הושלם ב-1709. קוטר הטבעת החיצונית 73 מטרים והיא בת ארבע קומות, 72 חדרים בכל קומה ובסך הכול 288 חדרים. פרוזדור מעגלי בקומות השנייה והרביעית, עם ארבע מערכות של גרמי מדרגות בנקודות הראשיות המחברות בין קומת הקרקע לקומה העליונה. את הטבעת החיצונית מכסה גג הבולט כלפי חוץ. החדרים בקומה הראשונה הם מטבחים, החדרים בקומה השנייה משמשים לאחסון גרגרי תבואה, והחדרים בקומה השלישית והרביעית משמשים למגורים. הטבעת השנייה בנויה מעץ ולבנים היא בגובה של שתי קומות ומכילה 80 חדרים, 40 בכול קומה, הטבעת השלישית שימשה כבית ספר לבנות (שנמנע מהן לצאת מהטולואו על מנת ללמוד עם הבנים) ובה 32 חדרים. בסך הכול יש במבנה 370 חדרים. הטבעת הפנימית ביותר מכילה את אולם האבות הקדמונים. לצֶ'נְגְצִ'י לוֹאוּ יש שני שערים עיקריים ושני שערים צדדיים. כיום מתגוררים במבנה 57 משפחות ובהן כ-300 איש, כולם שייכים למשפחת גְ'יָאנְג המורחבת. בשיא התגוררו במבנה יותר מ-80 משפחות ומעל ל-600 נפשות.
מבנים אחרים במקבץ כוללים את: ווּיוּן לוֹאוּ, טולואו מרובע בשטח של 3,600 מטרים ובגובה ארבע קומות, שנבנה בשנים 1572-1567; שְׁדְזֶה לוֹאוּ, טולואו מרובע בשטח של 5,100 מטרים ובגובה ארבע קומות, שנבנה ב-1931; וצְ'יָאופֿוּ לוֹאוּ, טולואו עגול בשטח של 2,300 מטרים ובגובה שלוש קומות, שנבנה ב-1962 ומערב אלמנטים מהאדריכלות המערבית.
מקבץ טְייֵנְלְווֹקֶנְג טולואו
מקבץ טְייֵנְלְווֹקֶנְג טולואו (田螺坑土楼群) הוא מקבץ של חמישה טולואו השוכן בכפר טְייֵנְלְווֹקֶנְג (מילולית כפר "בור החלזונות") בפלך שׁוּיָאנְג שבנפת נאנג'ינג בגובה 790 מטרים מעל פני הים. המקבץ מסומן באתר המורשת של אונסק"ו כ-006–1113 וכולל טולואו מרובע במרכז המוקף בשלושה טולואו עגולים וטולואו שצורתו סגלגלה, צורת המכונה בסינית "ארבע צלחות ומרק" (四菜一湯). חמשת הטולואו הם:
- בּוּיוּן לוֹאוּ (מבנה המגיע לעננים) – במרכז חמשת המבנים. זהו הטולואו הראשון שנבנה באתר זה בתקופת שלטונו של הקיסר קאנגשי משושלת צ'ינג (1722-1662). במבנה שלוש קומות, 26 חדרים בכל קומה.
- חֶצָ'אנְג לוֹאוּ – טולואו עגול בגובה 3 קומות, 22 חדרים בכל קומה. נבנה במקור כטולואו מרובע בין סוף תקופת שושלת יואן לתחילת שושלת מינג (סביב 1354). מבנה זה נשרף על ידי שודדים ב-1936 ונבנה מחדש ב-1953 כטולואו עגול.
- גֶ'נְצָ'אנְג לוֹאוּ – טולואו עגול בגובה 3 קומות, 26 חדרים בכל קומה. נבנה ב-1930
- זְ'ווֵיְיוּן לוֹאוּ – טולואו עגול בגובה 3 קומות, 26 חדרים בכל קומה. נבנה ב-1936
- וֶנְצָ'אנְג לוֹאוּ – טולואו סגלגל בגובה 3 קומות, 32 חדרים בכל קומה. נבנה ב-1966
יוּצָ'אנְג לוֹאוּ
יוּצָ'אנְג לוֹאוּ ((裕昌樓) שוכן בכפר שְׂיָאבָּאנְלְיָאו בפלך שׁוּיָאנְג שבנפת נאנג'ינג. טולואו זה, אף שהוא אחד מהפוג'יין טולואו, לא נכלל באתר המורשת העולמית של אונסק"ו. הוא נבנה ב-1308 (תקופת שושלת יואן) על ידי משפחת ליו המורחבת. זהו אחד הטולואו העתיקים והגבוהים ביותר בסין. יוּצָ'אנְג לוֹאוּ כונה "בניין הזיגזג", מפני שמבנה העץ אינו ישר או מאונך, אלא מזגזג לימין ולשמאל. הסיבה למבנה זה נובעת בטעות במדידות. אבל למרות פגם זה עמד טולואו גבוה זה במשך 700 שנים בפני פגעי הטבע והאדם. קוטר הטבעת החיצונית של יוּצָ'אנְג לוֹאוּ הוא 36 מטרים, ובכל אחת מחמש הקומות יש 50 חדרים.
בכל אחד מ-25 המטבחים בקומת הקרקע בחלק האחורי של הטבעת יש באר מים פרטית ליד התנור. זהו הטולואו היחיד בכל פוג'יין שבו יש אספקת מים נוחה דומה.
עד 2003 הייתה טבעת פנימית בגובה קומה אחת שהקיפה את אולם האבות הקדמונים. חלק זה של הבניין ניצב ללא פגע במשך 700 שנים, עד שלרוע המזל הוא פורק ב-2003.
מקבץ דָאדִי טולואו
מקבץ דָאדִי טולואו הוא מקבץ של שלושה טולואו השוכן בכפר דָאדִי בפלך שְׂייֵנְדוּ שבנפת חְווָה'אָן. המקבץ מסומן באתר המורשת של אונסק"ו כ-010–1113 וכולל טולואו מרובע ושני טולואו מעגליים.
- אָריִי לוֹאוּ (二宜樓) – נבנה ב-1740 (השנה החמישית לשלטונו של הקיסר צ'יינלונג משושלת צ'ינג). קוטר הטולואו 73.4 מטרים והוא בנוי מטבעת חיצונית בגובה ארבע קומות וטבעת פנימית בגובה קומה. בכל רמה יש 48 חדרים. אין באָריִי לוֹאוּ פרוזדור מעגלי בחזית של כל קומה, במקום זאת יש בו פרוזדור אחורי צמוד לחומה החיצונית. הטבעת החיצונית מחולקת אנכית למחיצות עבור משקי בית נפרדים, לכל משק בית יש גרם מדרגות משלו. בחלק מהמחיצות יש שלושה חדרים ובחלקם יש ארבעה. המחיצה של הטבעת הפנימית מקושרת למחיצה של הטבעת החיצונית באמצעות מרפסת מקורה המתפקדת כפרוזדור. ב-2005 התגוררו במבנה 39 משפחות, סך הכול 196 נפשות.
מקבץ נָאנְשִׂי טולואו
מקבץ נָאנְשִׂי טולואו (南溪土楼群) הוא שם של קטע בעמק נָאנְשִׂי ("הערוץ הדרומי") בפלך חוּקֶנְג בנפת יונדדינג, שלאורך כמה קילומטרים בנויים בו טולואו ברציפות. בשל האפקט החזותי יש המכנים את האזור "טולואו החומה הגדולה" (土楼长城). אחד מהטולואו במקבץ זה הוא יֵנְשְׂיָאנְג לוֹאוּ (衍香楼) בכפר שִׂינָּאן (24°36′22″N 116°58′30″E / 24.60611°N 116.97500°E), טלואו עגול בקוטר של 40 מטרים ובגובה ארבע קומות המסומן באתר המורשת של אונסק"ו כ-004–1113.
הטולואו העגול הגדול ביותר
צֶ'נְגְצִ'י לוֹאוּ בנפת יונגדינג נחשב במשך שנים רבות לטולואו הגדול ביותר שקוטרו 73 מטרים, אבל חְוָאנְג הָאנְמִין מצא ששׁוּן-יוּ' לוֹאוּ (顺裕楼) בנפת נאנג'ינג גדול ממנו וקוטרו 74.1 מטרים. טולואו זה נבנה ב-1933, ויש בו ארבע קומות. הקיר החיצוני בגובה 15 מטרים ועוביו בבסיס 1.6 מטרים, סביב כל טבעת 64 חדרים, פתח ראשי אחד ושתי דלתות צדדיות. עם זאת התואר "הטולואו הגדול ביותר" שייך לפֿוּשֶׁנְג לוֹאוּ (福盛楼) שנבנה החל ב-1968 והושלם ב-1981. קוטרו 77.42 מטרים. הוא שוכן בכפר צֶ'נְדונְג בנפת יונגדינג.
הטולואו הקטן ביותר
צְווֵיְלִין לוֹאוּ (翠林楼) בפלך נָאנְקֶנְג בנפת נאנג'ינג הוא הטולואו הקטן ביותר, קוטרו 14 מטרים בלבד וגובהו שלוש קומות. טולואו זה נבנה ב-1617.
אדריכלות
תוכנית המבנה של הטולואו מבוססת על מסורת המגורים הסינית של עיקרון ה"סגור כלפי חוץ, פתוח כלפי פנים": חומה חיצונית גבוהה, אזור המגורים בהיקף וחצר משותפת במרכז. מבנה קטן במרכז שחזיתו פתוחה שימש כהיכל לסגידה לאבות הקדמונים, חגיגות, פגישות, חתונות, לוויות ופעילויות טקסיות אחרות. צורות המבנה האפשריות היו מעגל, חצי מעגל, אליפסה, ריבוע, מלבן ומחומש לא סימטרי.
יסודות מבנה הטולואו נבנה מריצוף של אבנים על גבי אדמה דחוסה, בשתיים עד שלוש שורות. סביב השורה העליונה נבנה מרזב מעוגל על מנת למנוע ממי הגשם לפגוע בחומת הטולואו הרגישה למים.
במרבית המקרים מורכב קיר הנושא החיצוני של הטולואו משני חלקים. החלק התחתון בנוי משברי אבנים או חלוקי נחל מלוכדים באמצעות תערובת סיד, חול וחרסית לגובה שבין מטר לשני מטרים, כתלות בגובה מי השיטפונות באזור. חומת האדמה הנגוחה נערמת על החלק הבנוי מאבנים. בניית קיר אדמה מאדמה נגוחה המעורבת באורז דביק ומחוזקת באמצעות מוטות חזרן המונחים אופקית תוארה לראשונה במדריך התקני לבנייה מתקופת שושלת סונג הקרוי "יִינְגְדְזָאו פָאשְׁה" (營造法式).
הקירות נבנו כשהם נוטים כלפי המרכז, כך שכוח המשיכה הטבעי מהדק את הקיר. עובי חומת הטולואו הולך ויורד עם הגובה כפי שמצוין ב"יִינְגְדְזָאו פָאשְׁה". בשתי הקומות הראשונות של חומת הטולואו אין חלונות או חרכי ירייה, אלה מצויים רק מהקומה השלישית ומעלה, משום שהחדרים בקומות התחתונות שימשו כמחסנים והמגורים היו בקומות העליונות.
הגגות מכוסים ברעפים מחרסית קלויה, מסודרים בצורה רדיאלית. על מנת לפצות על ההיקף הגדל ככל שהתרחקו מהחלק העליון השתמשו בטכניקה המכונה "החדרת למבדה" (מרבית רעפי הגג הונחו למעלה כלפי מטה, את המרווחים שנוצרו בסידור הרדיאלי פיצו בעזרת מקטעים של רעפים שהונחו בצורת λ ). טכניקה זו אפשרה להניח את הרעפים בצורה רדיאלית, בלי שייווצרו מרווחים, ובלי צורך להניח רעפים בגודל משתנה (קטנים למעלה גדולים למטה).
המזחילות (החלק של הגג הבולט מעבר לקיר) בולטות כשני מטרים מעבר לקיר ומגינות בכך על חומת האדמה הנגוחה מהנזקים שהיו נגרמים ממי גשמים.
בשלד העץ שתמך בגג לא השתמשו באלמנטים של דוֹאוּגונְג הנפוצים בבנייה הסינית המסורתית.
פרוזדורים מעגליים מהקומה השנייה ועד הקומה העליונה נבנו מלוחות עץ שהונחו על קורות עץ אופקיות שקצה אחד שלהם הוחדר לחומת האדמה. הפרוזדורים מוגנים בעזרת מעקות עץ.
גרמי מדרגות מפוזרים באופן שווה סביב הפרוזדורים, המספר הנפוץ הוא ארבעה גרמי מדרגות. כל גרם מדרגות מוביל מקומת הקרקע לקומה הגבוהה ביותר.
בארות מים ציבוריות בקבוצות של שתיים או שלוש ממוקמות במרכז החצר. בטולואו עשיר יותר הייתה באר מים לכל משק בית במטבח שבקומת הקרקע.
מגורים לקהילה של שווים
שלא כמו בסוגי מבנים אחרים ברחבי העולם שהאדריכלות שלהם משקפת מעמד חברתי, מפגין פוג'יין טולואו מאפיין ייחודי של מבנה מגורים קהילתי שוויוני. כל החדרים בנויים באותו גודל ומאותם חומרים, אותם קישוטים חיצוניים, סגנון אחיד של חלונות ודלתות, ואין פנטהאוז ל"מעמדות העליונים". משפחה קטנה הייתה בעלים של מקטע אנכי מקומת הקרקע ועד קומת הפנטהאוז, בעוד שמשפחה גדולה הייתה יכולה להיות בעלים של שניים או שלושה מקטעים אנכיים.
בטולואו שכנו בדרך כללו בני משפחה מורחבת (באנגלית Clan) מענפים של כמה דורות. בכמה מהטולואו הגדולים יותר התגוררו בני כמה משפחות מורחבות. מלבד הבניין עצמו היה רכוש ומתקנים משותפים נוספים: בארות המים, האולם שבו נערכו הטקסים, שירותים, חדרי רחצה וכלי נשק. אפילו הקרקע מסביב, האדמה החקלאית, עצי פרי וכו' היו משותפים. דיירי הטולואו עיבדו את הקרקע במשותף. שיתוף זה נמשך גם בשנות ה-60 של המאה ה-20 בתקופה שהמשטר הקומוניסטי כפה על הכפריים את שיטת הקומונות. בתקופה זו נתפש לעיתים טולואו על ידי עובדים של קומונה אחת. לכל משפחה קטנה היה רכוש פרטי משלה, וכל אחד מענפי המשפחה נהנה מפרטיות מאחורי דלתיים סגורות.
בעבר הייתה חלוקת המגורים מבוססת על ענפי המשפחה של הזכרים, כל בן נמנה כענף אחד. חובות ציבוריות כדוגמת ארגון חגיגות, ניקיון השטחים הציבוריים, פתיחה וסגירה של השער הראשי וכו' הוקצו לענף משפחתי על בסיס מחזורי.
כל ענפי המשפחה המורחבת חסו תחת גג משותף אחד, המסמל אחדות והגנה תחת כנפי המשפחה המורחבת. כל בתי המשפחות פנו להיכל האבות הקדמונים במרכז שסימל סגידה לשושלת האבות וסולידריות של המשפחה המורחבת. כשהמשפחה המורחבת גדלה הבניין התרחב כלפי חוץ באמצעות הוספת טבעת חיצונית קונצנטרית נוספת או על ידי בניית טולואו נוסף קרוב במקבץ. כך המשפחה המורחבת נשארה יחד.
כיום צצים בנייני מגורים ובהם מתקנים מודרניים בכפרים בסין. דיירים רבים קנו דירות מודרניות ועזבו את המגורים בטולואו, או שעברו לערים על מנת לשפר את רמת חייהם. את דירתם בטולואו הם נעלו, וחזרו רק לחגיגות או למפגשים משפחתיים.
מעוזי הגנה יעילים
מהמאה ה-12 ועד המאה ה-19 הסתובבו כנופיות של שודדים חמושים בדרום סין. תושבי דרום פוג'יין בנו תחילה מעוזים בראשי ההרים למטרות הגנה. מעוזים מוקדמים אלו התפתחו מאוחר יותר לפוג'יין טולואו.
החומות החיצוניות העבות (שני מטרים בתחתית שהלכו והצטמצמו למטר בחלק העליון) של הטולואו היו חסינות בפני חצים או נשק קל. הקטע התחתון של הקירות החיצוניים בגובה של מטר עד שני מטרים נבנה לעיתים מגושי גרניט או חלוקי נחל גדולים. קטע זה היה עמיד בפני ניסיונות חפירה, מכיוון שהשכבה החיצונית של חלוקי הנחל הונחה בכוונה כך שהקצוות הקטנים פונים החוצה – היה זה חסר תוחלת לתוקף לחלץ חלוקים אלו. חפירת מנהרה תחת החומה גם היא לא הייתה אפשרית, משום שקטע קיר זה הבנוי מחלוקים נמשך למעלה ממטר מתחת לפני הקרקע.
קטע החומה הבנוי מאדמה בנוי מאדמה נגוחה יחד עם תערובת סיד-חול-חרסית ומחוזק במקלות חזרן אופקיים לחיזוק צדי. החומה הייתה מוצקה כמו מצודה, חסינה אפילו לאש תותחים. ב-1934 השתלטה קבוצה של איכרים מנפת יונגדינג על אחד מהטולואו כחלק מהתקוממות נגד הממשל. הצבא ירה 19 פגזי תותח כנגד חומת הטולואו ואלו רק הותירו שריטות בלבד בחומה החיצונית.
החוליה החלשה במבצר היא בדרך כלל השער, אבל השער של פוג'יין טולאו תוכנן במיוחד להגנה. מסגרת השער הייתה בנויה מגוש גרניט מוצק, הדלתות הכפולות נבנו מלוחות עץ מוצקים חסיני אש בעובי 13 סנטימטר, מחוזקות בלוחות ברזל עבים. דלת השער הראשית נחסמה מבפנים באמצעות כמה מוטות עץ חזקים שהוכנסו אופקית ואנכית לחורים בגרניט. על מנת להגן בפני אויב שינסה להצית את הדלת הקדמית צוידו כמה דלתות בחלקן העליון במכלי מים על מנת לכבות הצתות.
כהגנה אקטיבית השתמשו דיירי פוג'יין טולואו בנשק חם כשהם יורים מחרכי הירייה בקומה העליונה של המבנה. בכמה פוג'יין טולואו נבנו פרוזדורים מעגליים לאורך החומה מצדה הפנימי על מת לאפשר תנועת אנשים ותחמושת.
מחקר
המונח "טולואו" הופיע לראשונה ברישומי נפת גָ'אנְגְג'וֹאוּ ב-1573 בתקופת שושלת מינג. ברישומים נכתב שבשל הגידול בפעילות השודדים, בנו כפריים רבים מעוזים מבוצרים וטלואו כאמצעי הגנה. משפחות רבות התאגדו יחד במעוז, וכמה מעוזים או טולואו התאגדו ומינו שומרים וצופים, שהיו על המשמר וצוידו בתופים וגונגים להשמעת אות אזעקה לכל סימן של פולשים או שודדים מתקרבים. בשל הסולידריות הרבה שבין דיירי הטולואו לא העזו כנופיות שודדים גדולות המונות אלפי איש לתקוף את תושבי הטולואו.
המונח "טולואו" הופיע מדי פעם בכמה שירים, מלבד זאת קיומם של הטולואו לא הופיע בזרם המרכזי של הספרות, והם לא הוזכרו בספרות המוקדשת למחקר של מגורי התושבים לפני 1956.
ב-1956 היה פרופסור לְיוֹ דוּן-גֶ'ן (刘敦桢), שעמד בראש מחקר המגורים של תושבי סין החוקר הראשון שערך מחקר על הפוג'יין טולואו. ספרו "היסטוריה של אדריכלות סינית עתיקה (中国古代建筑史) שיצא לאור ב-1964 תיאר את צֶ'נְגְצִ'י לוֹאוּ ואת יִיחְווָאי לוֹאוּ (艺槐楼).
באפריל 1957 התפרסם מאמרם של גָ'אנְג בּוּצְ'ייֵן (张步骞), ג'וּ מִינְגְצְ'וֵ'אן (朱鸣泉) וחוּ גָ'אנְלְיֵה (胡占烈) "מגורים של ההאקה בנפת יונגדינג של מחוז פוג'יין" (福建永定客家住宅) בביטאון של המכון הטכנולוגי של נאנג'ינג.
ב-1980 הופיע צֶ'נְגְצִ'י טוּלוֹאוּ בספר שכותרתו "היסטוריה של אדריכלות סינית עתיקה". מאז ואילך לא פסק זרם של חוקרים שהגיעו מסין עצמה, טאיוואן, יפן, אירופה ואמריקה לנפות יונגדינג וגָ'אנְגְג'וֹאוּ בפוג'יין על מנת לתור ולחקור את הטולואו. בולט ביניהם חְוָאנְג הָאנְמִין (כיום עומד בראש מכון תכנון האדריכלות בפוג'יין) שבילה עשרים שנים במחקר הטולואו של פוג'יין. התיזה של עבדות המאסטר שלו "המאפיינים המסורתיים והסגנון האזורי של מגורי אזרחים בפוג'יין" הושלם ב-1982 והתפרסם בכתב העת הסיני "ארכיטקט". חוקר יפני פרסם דו"ח "מחקר על מגורי אזרחים סיניים – הטולואו העגול והמרובע" שבעקבותיו יצא ספר ותערוכת צילומים ביפן ב-1989. ב-1997 האדריכל ההולנדי הרמן הרצברגר בחן את הפוג'יין טולואו, וב-1999 בחן ד"ר נוויל אגניו (Neville Agnew) ממכון השימור על שם גטי (Getty Conservation Institute) את טְייֵנְלְווֹקֶנְג, יוּ'צָ'אנְגְ לוֹאוּ וחֶגְווֵיְלוֹ.
הספר "פוג'יין טולואו" מאת חְוָאנְג הָאנְמִין יצא לאור בטאיוואן ב-1994. מהדורה מתוקנת ומשופרת יצאה לאור בסין ב-2003. הספר מכסה את ההיסטוריה של הטולואו, מאפייני הסגנון שלו, התפוצה הגאוגרפית שלו, פולקלור על טולואו וכו'. טרם יצאה לאור ספרות מחקר בנושא בשפות אחרות דוגמת אנגלית.
קישורים חיצוניים
- בניין שהוא שכונה באתר בעברית של הרדיו הבינלאומי של סין
- סיור בין בנייני האדמה באתר בעברית של הרדיו הבינלאומי של סין
- על האלמנטים בבניית טולואו
- From the Earth מאמר על כפרי הטולואו בפוג'יין
- Monuments to Clan Life Are Losing Their Appeal מאמר בניו יורק טיימס
- The Chinese village concealed in an ancient fortress - מאתר ה-BBC
הערות שוליים
- ^ קבוצה אתנית של סינים בני האן שמוצאם במרכז סין והתיישבו בדרום סין החל בתקופת שושלת צ'ין
- ^ 2.0 2.1 Fujian Tulou. UNESCO World Heritage Centre
- ^ 3.0 3.1 Earthen Houses (Tulou), Fujian Province Macau Cultural Affairs Bureau]
- ^ אלו קרויים גם וֵייווּ (围屋) או רק וֵיי (围) בכתבה של צֶ'ן לְיָאנְג Another cluster of Tulou in Longnan of Jiangxi bordering Fujian
29535963פוג'יין טולואו