הרי וודאנג
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 1,612 מטרים (פסגת טְייֵנְג'וּ)[1] |
| מיקום | מחוז חוביי |
| רכס הרים | הזרוע המזרחית של רכס דאבה |
| קואורדינטות | 32°24′03″N 111°00′14″E / 32.400833°N 111.003889°E |
 | |
| מנזר טאואיסטי בפסגת הרי וודאנג | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 1, 2, ו-6 | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית הסינית |
|---|---|
הרי ווּדָאנְג (סינית: 武當山; פיניין: Wǔdāng Shān – ווּדָאנְגְשָׁאן), המוכרים גם כ"טָאיְחֶה" (Taihe - "הרמוניה עליונה") או כ" שׂוֵ'אן-יְוֵּ'ה" (玄岳; Xuanyue - "ההר השחור" או "הר המסתורין")[2] הם רכס הרים קטן השוכן 25 קילומטרים מזרחית לעיר שיין שבצפון מערב מחוז חוביי במרכז סין. הרכס משתרע על כ-400 קמ"ר ובו 72 פסגות, שהגבוהה שבהן היא טְייֵנְג'וּ (天柱; Tiānzhù - "עמוד הרקיע"), 1,612 מטרים. נוף ההרים, הכולל 36 צוקים מיוחדים ו-24 עמקים, משמש תפאורה למרכז טאואיסטי גדול הכולל מספר רב של אנדרטאות, מקדשים, ארמונות, מנזרים, גשרים, שערים, מערות ומבדדים. ככזה, הרי וודאנג הם מקום קדוש מפורסם וצליינים רבים עולים אליו לרגל מרחבי העולם. ב-1994 הכיר ארגון אונסק"ו בחשיבות המקום כשהכריז עליו אתר מורשת עולמית.
גאוגרפיה
השם "הרי וודאנג" (武当山) ניתן במפות סיניות הן לכל רכס ההרים (שמשתרע ממזרח-למערב לאורך הגבול הדרומי של עמק הנהר האנשווי, כשהוא חוצה כמה נפות של הנציבות העירונית שיין), והן לקבוצה קטנה של פסגות ברכס זה השוכנת בנפה העירונית דָאנְגְ'יָאנְגְקוֹאוּ (丹江口) השייכת לנציבות העירונית שיין. אתר המורשת העולמית מתייחס לאזור השני שבו המרכז הטאואיסטי. מסיבה זו גם הצגת גובה הפסגה הגבוהה ביותר ברכס במפות כ-1,612 מטרים[1] מתייחסת רק לאזור המצומצם, ברכס כולו יש פסגות גבוהות יותר.
יש המחשיבים את רכס וודאנג כענף מזרחי של רכס דאבה (大巴山; Daba),[1] רכס הרים גדול המשתרע על מערב חוביי, שאאנשי, צ'ונגצ'ינג וסצ'ואן.
היסטוריה
במהלך השנים התפרסמו הרי וודאנג בשל המנזרים הטאואיסטים המרובים השוכנים בהם, מנזרים שהתפרסמו כמרכז אקדמי למחקר, לימוד ותרגול של מדיטציה, אמנויות לחימה סיניות, רפואה סינית, שיטות חקלאות טאואיסטית והאמנויות הנלוות. המקור לכך היה באמונה הטאואיסטית כי האלילים בני האלמוות שוכנים על פסגות ההרים. בהתאם לכך גם התו המורכב בכתב סיני המתאר בני אלמוות (仙 - xian שיאן) מורכב מאדם בצד שמאל והתו להר בצד ימין. הרי וודאנג, בהיותם הרים גבוהים יחסית, מכוסים יערות עשירים, הכוללים צמחייה שופעת ובה מינים רבים של צמחי מרפא (מתוך 1,800 מיני צמחי מרפא המוזכרים באנציקלופדיה של המינג, 400 צומחים בהרי וודאנג) התאימו על פי אמונה זו להיות משכן האלילים, ולכן שימשו מקום מגורים ומפלט לנזירים טאואיסטים.[3]
על פי המסורת הטאואיסטית עלה האליל גֶ'ן ווּ (真武, Zhen wu - "לוחם מושלם") המכונה גם "שׂוֵ'אן ווּ" (玄武;Xuan Wu - "לוחם מסתורי") לשמים לאחר שהפך לבן אלמוות מהרי וודאנג, ספציפית מהצוק הדרומי שבו הוקם לכבודו מקדש נָאן-יֵן. ג'ן וו הוא אחד מחשובי האלילים בפנתאון הטאואיסטי. הוא אל הצפון, אחד מארבעת האלילים של ארבע רוחות השמים, והאליל האחראי על איתני הטבע כולל הורדת הגשם.
שושלות טאנג, סונג ויואן
כבר הקיסרים של שושלת האן המזרחית (250-25 לספירה) התעניינו בחבל ארץ זה, אבל ההיסטוריה של המרכז הפולחני בהר התחילה רק בתקופת שושלת טאנג (907-618). מסופר כי בעקבות בצורת שפקדה את המדינה הורה הקיסר טאידזונג (唐太宗; שלט 649-626) ליִיאָו גְ'ייֵן (Yiao Jian), המושל המקומי שבתחום שלטונו שוכנים הרי וודאנג, להתפלל לגשם. הנוכחים בתפילה סיפרו שעם סיומה המריאו חמישה דרקונים מפסגת ההר לשמים, ומיד החל לרדת מבול.[3] על מנת להנציח את הצלחתו של המושל המקומי בהורדת גשמים הורה הקיסר טאידזונג לבנות את "היכל חמשת הדרקונים", המבנה הראשון שהוקם בהר. ההיכל נבנה בשנים 649-627.[4]
בהמשך נבנו בתקופת שושלת טאנג המקדשים טָאיְיִי (Taiyi), יֵנְצָ'אנְג (Yanchang), ובשנת 869 נבנה מקדש וֵייווּ גונְג (Weiwu Gong - "מקדש הדוכס רב העוצמה"). ב-1018 הורה הקיסר ג'נדזונג (宋真宗; שלט 1022-997) משושלת סונג לשנות את מטרת "היכל חמשת הדרקונים" למקדש. אחד מיורשיו, הקיסר חווידזונג (宋徽宗; שלט 1126-1100), הורה לבנות את "ארמון הרקיע הסגול" (נבנה בשנים 1126-1119) מתחת לפסגת גָ'אנְצִ'י (Zhanqi - "הדגל המתנופף"), ואחריו הוקמו מנזר לָאוג'וּ'ן (Laojun), ומרפסת שְׂייֵנְגְווָאן (Xianguan).[4]
השליטים המונגוליים של שושלת יואן (1271[5]-1368) הסתמכו על דת הטאואיזם כמקור לסמכותם, ולכן הורה הקיסר קובלאי חאן (שלט 1294-1260) על הרחבת מקדש חמשת הדרקונים לארמון. אחד מיורשיו, הקיסר בויאנטו חאן (הסינים מכירים אותו כקיסר זֶ'נְדְזונְג (元仁宗, Renzong), שלט 1320-1311), שיום הולדתו חל ביום ההולדת של האליל גֶ'ן ווּ, שכאמור עלה לשמים בהרי וודאנג, הורה לתלות במקדש זה לוח הנצחה שממנו השתמע שהקיסר הוא האליל בתחפושת. המבנים החשובים מתקופת שושלת יואן בהרי וודאנג כוללים את "השער לאדמה המבורכת" שהוקם ב-1304 - השנה שבה נתכנו הרי וודאנג "האדמה המבורכת", מקדש הצוק יוּ'שׂ'וּ (Yuxu), ארמון טְייֵן-יִי-גֶ'נְצִ'ינְג (Tianyi-Zhenqing), מערת אל הרעם ומקדש הצוק יִינְשְׂייֵן (Yinxian).[4]
שושלת מינג
מרבית המבנים בהר הוקמו בתקופת שושלת מינג (1644-1368). הקיסר יונגלה (永樂帝; שלט 1424-1402), הקיסר השלישי בשושלת מינג ובנו של חונגוו של מייסד השושלת, עלה לשלטון בהפיכה כשהוא מורד ביורש הרשמי, הקיסר ג'יינוון (建文; שלט 1402-1398), הקיסר השני של שושלת מינג שהיה נכדו של חונגוו. על מנת להצדיק את המרד טען הקיסר, שהיה לפני עלייתו לשלטון הנסיך האחראי על צפון הקיסרות, כי הקיסרות הוענקה לו מהאלילים, וכי הוא אישית מוגן תחת חסותו של האליל גֶ'ן ווּ, אל הצפון. כהכרת טובה לאל הוא שלח את חתנו מוּ שִׂין (Mu Xin) יחד עם שר העבודות ושר הטקסים לעמוד בראש צוות של ארבע מאות פקידים שתפקידם היה לנהל הקמת מכלול גדול של מבנים בהרי וודאנג במקביל למיזם בנייה גדול אחר של יונגלה, הקמת העיר האסורה בבייג'ינג. כ-20,000 פועלים[6] עמלו במשך 12 שנים על הקמת מעל 100 מבנים: ארמונות, היכלות, מקדשים, מנזרים, מקדשי צוק, ומעל ל-100 גשרי אבן. כמו כן נסללה דרך בת 70 קילומטרים ממרגלות ההר ועד פסגת טְייֵנְג'וּ.[3]
על מנת לכלכל את הנזירים שלח יונגלה ב-1416 3,000 אסירים שיעבדו את האדמות בסביבה. לאתר בהרי וודאנג נשלחו מלומדים טאואיסטים מכל רחבי המדינה על מנת שישמשו כראשי המקדשים והמנזרים.[4] מתחם המקדשים התפרש על שטח של 1,600 דונם, כפול משטחה של העיר האסורה. יונגלה פיקח אישית על ביצוע המיזם והעניק להרי וודאנג את התואר "הר מספר אחד תחת השמים" (Taiyue), ובכך הכריז כי להר חשיבות מעל לחמשת ההרים הגדולים של סין,[7] ורומם את האליל גֶ'ן ווּ למעמד הבכיר ביותר בפנתאון הטאואיסטי. לכבוד האליל הוקם ההיכל המוזהב על הפסגה הגבוהה ביותר בהר, פסגת טְייֵנְג'וּ (1,612 מטרים), ובמרכזו פסל הנחושת של גֶ'ן ווּ. על מנת להגן על ההיכל הוקמה על המדרון מתחת לפסגה חומה שכונתה חומת העיר האסורה.[3]
בין האלילים בני האלמוות של הטאואיזם, שאותם העריץ יונגלה, היה הנזיר המיתי ג'אנג סאנפנג (张三丰, בפין-יין: Zhang Sanfeng). האגדות על גָ'אנְג סָאנְפֶנְג טוענות כי חי בשלהי תקופת שושלת סונג, בתקופת שושלת יואן או בתחילת שושלת מינג, וכי בחלק מחייו התגורר בהרי וודאנג. ידוע כי יונגלה, שהאמין כי הנזיר, בהיותו בן אלמוות, מתגורר עדיין בסין, כתב אליו מכתב שהיה מלא הערכה בצורה יוצאת דופן וביקש להיפגש עמו. למרות שלא קיבל תשובה הורה יונגלה להקים לכבוד גָ'אנְג סָאנְפֶנְג את היכל יוּ'גֶ'ן (Yuzhen gong - "היכל הפגישה באיש האמת") ובמרכזו פסלו המוזהב של גָ'אנְג סָאנְפֶנְג.[3]
גם יורשיו של יונגלה המשיכו לתמוך במרכז בוודאנג. כך למשל שלח ב-1552 הקיסר ה-11 בשושלת מינג, הקיסר ג'יאג'ינג, (嘉靖, Jiajing; שלט 1567-1521), את שר העבודות לפקח בראש צוות של מאה פקידים על עבודות שיפוץ המקדשים. לכבוד מאורע זה הוקם שער גְ'ה-שְׁה-שׂוֵ'אן-יְוֵּ'ה (Zhishi-Xuanyue - "ההר השחור (או הר המסתורין) המושל בעולם"). על חשיבות המרכז בתקופת שושלת מינג, מעידים 369 צווים קיסריים שעניינם הרי וודאנג, ושמעם של נזירים טאואיסטיים שפעלו במנזרי ההר בתקופה זו דוגמת גָ'אנְג שׁוֹאוּצִ'ינְג (Zhang Shouqing) יצא למרחוק בכל רחבי סין.[4]
מתקופת שושלת מינג ועד ימינו
מסוף תקופת שושלת מינג מוזכרים ההרים בעיקר בהקשר לאירועים הקשורים בהיסטוריה הצבאית של סין. לי דזה-צ'נג, המורד שהביא להפלת הקיסר האחרון משושלת מינג בטרם הוכנע בעצמו על ידי צבא המאנצ'ו של שושלת צ'ינג, אסף צבא באזור זה. לוח זיכרון בהר מזכיר את הכנעת מורדי הטורבן האדום בהר על ידי צבא שושלת צ'ינג ב-1856, וב-1931 מצאה ארמיית החזית השלישית הקומוניסטית מקלט בהרים, לאחר נסיגתה מאגם הונג בדרום חוביי.[8]
מרבית המבנים לא שרדו את חמש מאות השנים שעברו מאז, וחלק מהמנזרים ניזוקו במהלך מהפכת התרבות בשנים 1966–1976 ולאחריה, אלא שבשנים האחרונות הפכו הרי וודאנג לאתר פופולרי בקרב תיירים מסין וממדינות אחרות בזכות יופיים הטבעי והמבנים ההיסטוריים. המנזרים והארמונות קיבלו ב-1994 מעמד של אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.
ב-19 בינואר 2003 נשרף היכל יוּ'גֶ'ן (Yuzhen gong) בן 600 השנים עקב רשלנות של עובד בבית ספר לאמנויות לחימה.[9] ההיכל בן שלושת האולמות שהשתרע על שטח של 200 מ"ר נשרף כליל. פסלו המוזהב של גָ'אנְג סָאנְפֶנְג שעמד בדרך כלל במרכז ההיכל הועבר במקרה לבניין אחר קודם לשריפה ולכן ניצל.[2]
הרי וודאנג ואמנויות הלחימה הסיניות
כאמור, על פי האגדה התגורר הנזיר הטאואיסטי המיתי גָ'אנְג סָאנְפֶנְג, שיש הטוענים שחי בין שושלת סונג לשושלת מינג, במשך תקופה מחייו בהרי וודאנג. על פי אותה אגדה אחראי גָ'אנְג סָאנְפֶנְג, להמצאת הוודאנג צ'ואן בכלל, ולהמצאת הטאי צ'י בפרט, בתקופה שבה התגורר בהר. את ההשראה להמצאות אלו קיבל לאחר שחזה בקרב בין עקעק זנבתן (יש הטוענים כי מדובר בעגור לבן-עורף) שתקף צפע. הוא התרשם מטקטיקת ההגנה של הנחש שנשאר דרוך והצליח להגן על עצמו בזמן שהעוף תקף, עד שבשלב מסוים זינק והכיש את תוקפו למוות. קרב זה נתן לו השראה ליצירת תורת האגרוף של הטאי צ'י הכוללת 72 תנועות.[2][10]
מתחילת המאה ה-20 נחשבים טאי צ'י, שינג אי צ'ואן ובה גואה ג'אנג כסגנונות של וודאנג על פי הסיווג של סון לוטאנג (孫祿堂; 1933-1860). סוּן לוּטָאנְג היה מלומד שהתמחה בסגנונות הלחימה המכונים "פנימיים" (內家, Nèijiā - נֵייגְ'יָה), בניגוד לסגנונות שמקורם במנזר שאולין המכונים "חיצוניים". על בסיס סיווג זה הופרדו המשתתפים ל"שאולין" ול"וודאנג" בתחרות הראשונה של אמנויות הלחימה הלאומיות שאורגנה על ידי האקדמיה הלאומית לאמנויות הלחימה[11] ונערכה בנאנג'ינג ב-1928.
הפסטיבל העולמי השלישי לאמנויות הלחימה הסיניות המסורתיות נערך בין ה-28 באוקטובר ל-2 בנובמבר 2008 בעיר שיין הסמוכה להרי וודאנג. המיקום נבחר על מנת לכבד את אחד משלושת סגנונות אמנויות הלחימה הסיניות.[12]
אמנויות הלחימה של וודאנג התפרסמו ברחבי העולם, במיוחד לאחר הצלחת הסרט נמר, דרקון שגיבוריו הם לוחמי וודאנג. במדינות שונות הוקמו אגודות המלמדות את התורה. בישראל, למשל, פועלת עמותת טאי צ'י צ'ואן וודאנג,[13] ומדי פעם נוסעים ישראלים ללמוד את התורה במקום עצמו.[14]
אתרי התיירות העיקריים
מכלול המקדשים שנבנה בתקופת שושלת מינג היה בנוי מסדרת מתחמים שפוזרו באופן אחיד ברחבי הרכס. בכל מתחם היה ארמון או מקדש שנבנו בעמק או על גבי טרסה, והם שימשו גרעין למקדשים ומנזרים שהקיפו אותם. בין המתחמים חיברה רשת של דרכים. כאמור, מרבית המבנים לא שרדו את שיני הזמן והמהפכות וכיום נותרו ארבעה ארמונות (וחורבות של שלושה) ושני מקדשים, ובנוסף מנזרים ומקדשי צוק רבים. אבל גם מה שנותר מושך לאתר תיירים רבים המגיעים להרי וודאנג הן בזכות הנוף והמבנים ההיסטוריים והן כמקום בו ניתן ללמוד על אמנויות הלחימה בסגנון הייחודי לאתר. בשנת 2001 ביקרו באתר 695,000 תיירים.[15] תיירים יכולים להגיע לפסגת ההר בכמה דרכים: ברגל לאורך שביל בן 12 קילומטרים שלאורכו יש מדרגות אבן, ברכבל המוביל עד קרוב לפסגה, או לשכור אפריון. האתרים העיקריים בהר הם:
- שער גְ'ה-שְׁה-שׂוֵ'אן-יְוֵּ'ה (Zhishi-Xuanyue - "ההר השחור (או הר המסתורין) המושל בעולם") - נבנה ב-1552 בהוראתו של הקיסר ג'יאג'ינג, הקיסר ה-11 בשושלת מינג. השער הוא מבנה סיני מסורתי הקרוי פָּאיְפָאנְג (Paifang) שנועד לסמל כניסה למתחם מבנים, למאוזוליאום, מקדשים וכו',[16] וככזה סימל שער גְ'ה-שְׁה-שׂוֵ'אן-יְוֵּ'ה את הכניסה למתחם הרי וודאנג. השער בנוי מאבן המחקה בנייה בעץ. גובהו של השער 12 מטרים,[17] ורוחבו 14.5 מטרים.[18] השער בנוי מארבעה עמודים היוצרים שלושה פתחים, הוא נחלק לחמש קומות ובמרכזו הכתובת " גְ'ה-שְׁה-שׂוֵ'אן-יְוֵּ'ה". השער מקושט בגילופים של חיות (צבים, עגורים, דרקונים), צמחים, גילופים מופשטים של עננים וגלים וגרמי שמים.[4]
- ארמון נָאן-יֵן (南巖宮; Nanyan gong - היכל הצוק הדרומי) - נבנה בשנים 1310-1285 והורחב ב-1312 במקום שבו על פי המסורת הטאואיסטית עלה האליל גֶ'ן ווּ (真武, Zhen wu - "לוחם מושלם") המכונה גם "שׂוֵ'אן ווּ" (玄武;Xuan Wu - "לוחם מסתורי") לשמים לאחר שהפך לבן אלמוות. המתחם כולל 21 מבנים על שטח של 90,000 מ"ר. המבנה המרכזי הוא היכל טְייֵן-יִי-גֶ'נְצִ'ינְג (Tianyi-Zhenqing). אורכו 11 מטרים, רוחבו 6.6 מטרים וגובהו 6 מטרים. כל המבנה - עמודים, קורות, קשתות, שערים וחלונות חצובים בסלע. בתוך המקדש יש כמה עשרות פסלי ארד מוזהבים של אלילים טאואיסטיים, ועל הצוקים מסביב יש כ-500 פסלונים נוספים מברזל מוזהב בגובה 30 ס"מ. האטרקציה העיקרית היא מבער הקטורת ראש הדרקון. צוק סלע באורך שלושה מטרים וברוחב של 33 ס"מ המזדקר מחזית הצוק מעל לתהום. הסלע מגולף בצורת גלים וקשקשים וקצהו מגולף בדמות ראש דרקון שעליו מונח מתקן למקלות קטורת. בעבר היה נהוג ללכת עליו על מנת להניח במתקן מקלות קטורת, אבל המנהג הופסק לאחר שאנשים נפלו ממנו וקיפחו את חייהם והמקום גודר.
- פסגת טְייֵנְג'וּ (天柱; Tiānzhù - "עמוד הרקיע") - המקום הגבוה ביותר בהרי וודאנג (1,612 מטרים). הפסגה מוקפת חומה שנבנתה ב-1419 מאבנים מסותתות. אורכה 345 מטרים עובייה 1.8 מטרים וגובהה עד 10 מטרים. בחומה קבועים ארבעה שערים המייצגים את שערי הרקיע. המטפסים להר נוהגים להיכנס בדרך כלל דרך שער הרקיע השני (Ertian men), ויש היורדים דרך שביל המדרגות התלול המוביל לשער הרקיע השלישי (Santian men).
- ארמון ההרמוניה העליונה (太和宮; Tàihé gōng - טָאיְחֶה גונג) - נבנה ב-1416 מתחם מבנים על טרסה מתחת לפסגה. המבנה החשוב ביותר בו הוא:
- האולם המוזהב (Jinding) - מבנה קטן עשוי ארד המצופה בזהב השוכן על פסגת ההר. אורכו 4.4 מטרים, רוחבו 3.15 מטרים וגובהו 5.54 מטרים. קירות המבנה עשויים לוחות ארד במשקל כולל של 20 טון שנוצקו בבייג'ינג והובלו דרך התעלה הגדולה של סין לנאנג'ינג ומשם דרך הנהרות יאנגצה והאן לוודאנג. על קירות המבנה יצקו זהב במשקל 300 קילוגרם. המבנה מוקף בעמודים התומכים בגג הכפול, ובכניסה אליו פסלי עגורים וצבאים. בתוך המבנה פסלו היושב של האליל גֶ'ן ווּ (真武, Zhen wu - "לוחם מושלם") לבוש שריון שמשקלו המשוער 10 טון שמשני צדדיו הנער המוזהב ונערת הירקן.[19]
- ארמון הרקיע הסגול (紫霄宮; Zǐxiāo gōng - דְזְה-שְׂיָאו גוֹנְג) - מתחם המבנים הגדול והשמור ביותר בהרי וודאנג. הארמון הוקם למרגלות פסגת גָ'אנְצִ'י (Zhanqi - "הדגל המתנופף") בשנים 1126-1119, נבנה מחדש ב-1413 והורחב בשנים 1820-1803. מהמבנים המקוריים שרדו 29 בניינים המשתרעים על שטח כללי של כ-6,850 מ"ר. הבניינים כוללים היכלות ומבני מגורים של הנזירים הטאואיסטיים. המבנה המרכזי הוא "היכל הרקיע הסגול", מבנה עץ שגובהו 18 מטרים, אורכו 30 מטרים ורוחבו 22 מטרים. הגג מכוסה ברעפים מזוגגים בצבע כחול. בתוך האולם פסלו של קיסר הירקן.[19]
- מקדש פֿוּגֶ'ן (Fuzhen) - נבנה ב-1412 והורחב ב-1683. שטח המתחם כ-60,000 מ"ר ובו כעשרים מבנים המשתרעים על שטח של כ-2,000 מטרים. בין המבנים היכל חְווָאנְגִ'ין (Huanjing) שבו נוהגים לקרוא כתבי קודש טאואיסטיים, בניין חמשת העננים בן חמש הקומות ואולם הנסיך השוכן בפסגה.
קישורים חיצוניים
- מקור הטאיצ'י - הר ווּדַאנְג האתר העברי של China Radio International
- Travelogue 2010-09-15 Wudang Mountains - קטע וידאו המתאר ביקור בהרי וודאנג.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 הספר Atlas of World Heritage: China Long River Press, 2005, מסת"ב 1592650600 עמ' 89
- ^ 2.0 2.1 2.2 Pilgrimage to Wudang
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Mount Wudang -- Abode of Immortals and a Martial Monk
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 Advisory body evaluation
- ^ זו השנה הרשמית שבה הוקמה השושלת. מעשית שלטו המונגולים על צפון סין כבר מתחילת המאה ה-13.
- ^ זה המספר המופיע באתר אונסק"ו. אתרים אחרים, כדוגמת Mount Wudang -- Abode of Immortals and a Martial Monk, נוקבים במספר 300,000
- ^ 五岳 (Wuyue) - חמישה הרים המייצגים את ארבע רוחות השמיים ואת המרכז. בולט בהם הר טאי המייצג את המזרח שבו היו אמורים קיסרי סין לבצע טקס שנתי
- ^ David Leffman, Simon Lewis, Jeremy Atiyah, Rough Guide to China, Rough Guides, 2003, מסת"ב 1843530198, Page 551-553
- ^ China's world heritage sites over-exploited
- ^ מידע נרחב על גָ'אנְג סָאנְפֶנְג מצוי בספר: Jeaneane D. Fowler, Shifu Keith Ewers, T'ai Chi Ch'üan: Harmonizing Taoist Belief and Practice, Sussex Academic Press, 2005, מסת"ב 1903900204, Pages 29-34
- ^ גוף שהוקם על ידי ממשל הקוומינטנג באותה שנה ופורק כאשר הקומוניסטים עלו לשלטון בסין ב-1948.
- ^ הפסטיבל העולמי השלישי לוו-שו מסורתי יערך בשיין, חוביי (בסינית)
- ^ עמותת טאי צ'י צ'ואן וודאנג
- ^ לדוגמה מחנה אימונים בטאי צ'י בהר וודאנג, סין
- ^ Ancient Building Complex in the Wudang Mountains
- ^ Ancient Arches (Paifang)
- ^ כך על פי אתר אונסק"ו. על פי אתר CCTV גובהו 20 מטרים
- ^ 13 מטרים על פי אתר CCTV
- ^ 19.0 19.1 Ancient Building Complex in the Wudang Mountains
28608783הרי וודאנג