התעלה הגדולה (סין)
| קובץ:Kaiserkanal01.jpg | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 1, 3, 4 ו-6 | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית הסינית |
|---|---|
 | |
התעלה הגדולה של סין (בסינית: 大運河, בפין-יין Dà Yùnhé - "דָה יוּנְהֶה") ידועה גם כתעלת בייג'ינג-האנגג'ואו הגדולה (京杭大運河 גִ'ינְג-הָאנְג דָה יוּנהֶה) היא התעלה העתיקה ביותר והארוכה ביותר בעולם. היא מתחילה בצפון בבייג'ינג ומסתיימת בדרום בהאנגג'ואו שבמחוז ג'ג'יאנג, אורכה 1,794 קילומטרים ועומקה בין 3 ל-9 מטרים. התעלה חוצה את סין מצפון לדרום ועוברת בערים בייג'ינג וטיינג'ין ובמחוזות חביי, שאנדונג, ג'יאנגסו וג'ג'יאנג. החלק הקדום ביותר בתעלה נחפר במאה ה-5 לפנה"ס והיא הורחבה כמה פעמים במהלך ההיסטוריה. התעלה, שמסלולה צפון-דרום, מקשרת בין נהרותיה העיקריים של סין הזורמים ממערב למזרח, ומאפשרת שיט ומעבר מים בין עמק הנהר הצהוב לעמק היאנגצה ולמערכות הנהרות האחרים. כיום משמש חלק מהתעלה לצורכי שיט כשחלקים אחרים ממנה עוברים שחזור על מנת להשתמש בתעלה כדרך לקליטת עודפי מים ולהעברת מים לצורכי השקיה. התעלה הגדולה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 2014.
היסטוריה
הרעיון ליצירת נתיב מים רציף לאורך סין עלה בסוף תקופת האביב והסתיו (770 לפנה"ס – 476 לפנה"ס), בתקופת שושלת ג'ואו, כשהמלך פֿוּ צָ'אי מממלכת ווּ תכנן מסע כיבוש של ממלכות שמצפון למדינתו. הוא הורה לחפור תעלה המכונה "האן גואו" כדרך להוביל את חייליו. חפירת התעלה החלה בסמוך ליאנגג'ואו שבמחוז ג'יאנגסו ולתוכה הוטו מימי הנהר יאנגצה. על סמך פסקה באחד מספריו של קונפוציוס מניחים כי חלק זה של התעלה נבנה סביב שנת 486 לפנה"ס. זהו החלק הקדום ביותר של התעלה והוא חיבר את נהר היאנגצה עם הנהר חואי. חלק זה של התעלה שופץ והורחב במאה השלישית לספירה.
כשסין עברה מתזונה המבוססת על חיטה ודוחן, אותם גידלו באזורי הצפון, לתזונה המבוססת על אורז אותו גידלו בדרום סין, החליטו קיסרי שושלת סווי (581 – 618) להאריך את התעלה ולקשר בין אזורי החקלאות הפוריים שבדרום עם בירות הקיסרות שבצפון. בשנת 604 עלה לשלטון יאנג די, הקיסר האחרון בשושלת. בשנת 605 הורה יאנג די להרחיב את רשת התעלות הקיימת על מנת לחבר בין שתי הבירות של השושלת צ'אנג-אן ולְווֹיָאנְג עם האנגג'ואו מדרום וג'וג'ו באזור בייג'ינג של ימינו. המיזם לבניית התעלה הגדולה ארך שש שנים וגבה קורבנות רבים. כמחצית מ-6 מיליון האנשים שגויסו לבנות את התעלה מתו במהלך העבודה מרעב ומתשישות. המחיר היקר שנדרש לבניית התעלה היה בין הגורמים למרידות כנגד השלטון ובסופו של דבר לנפילת שושלת סווי.
התעלה החדשה חיברה בין כל התעלות שכבר היו קיימות לאורך הנתיב וקישרה חמש מערכות נהרות: הנהר האי, הנהר הצהוב, נהר הְווָאי, נהר צ'יינטאנג והיאנגצה. החלק הדרומי, בין היאנגצה והאנגג'ואו היה קרוי "גְ'יָאנְג נָאן הֶה" (江南河). החלק המרכזי השתרע מיאנגג'ואו ללווויאנג, וניתן לחלקו לשני קטעים, הקטע הדרומי שבין נהר היאנגצה לנהר חואי היה קרוי שאן יאנג דוּ (山阳渎) ורובו היה מבוסס על התעלה הקדומה. הקטע השני היה קרוי טונג ג'י צ'ו(通济渠) וחיבר את הנהר הצהוב עם הנהר הוואי. החלק הצפוני של התעלה, יונג ג'י צ'וּ(永济渠), חיבר בין בייג'ינג ללוויאנג, בחלק זה נעשה שימוש לצורך הובלת חיילים לגוֹגוּריוֹ-סְווֵי, ניסיון כושל של קיסר סין להשתלט על קוריאה. האורך הכולל של התעלה בתקופה זו עלה על אלפיים קילומטרים.
לאחר מרד אָן שְׁה בתקופת שושלת טאנג (618-907) נפגעה כלכלת צפון סין אנושות ולא התאוששה בשל מלחמות והצפות בלתי פוסקות של הנהר הצהוב. התעלה הגדולה הייתה נתיב המים העיקרי להובלת דגנים מהדלתה של היאנגצה לצפון סין. העיר קאיפנג, נמל עיקרי בנתיב זה, צמחה בהדרגה ואחר־כך הפכה לבירת שושלת סונג (960 – 1279).
בירת סין הועברה לבייג'ינג במהלך שושלת יואן (1206 – 1368). בשל כך לא היה עוד צורך שהתעלה הגדולה תזרום מערבה לקאיפנג וללוויאנג. נתיב התעלה קוצר דרך מחוז שאנדונג בשנים 1280 עד 1283. אורך התעלה הצטמצם ב-700 קילומטרים ל-1,800 ק"מ. נתיב זה של התעלה נשאר פחות או יותר קבוע עד ימינו.
התעלה כולה נבנתה מחדש בין השנים 1411 ו-1415 בתקופת שושלת מינג על ידי הקיסר השלישי, יונגלה.
בשנת 1855 שינה הנהר הצהוב את נתיבו בעקבות הצפה לנתיב העובר בשאנדונג וקטע את נתיב התעלה הגדולה. הקושי לחצות את הנהר הצהוב, פיתוח התעבורה הימית, ופתיחת מסילת הברזל גִ'ינפּוּ (מטיינג'ין לפּוּקוֹאוּ, נאנג'ינג) ומסילת בייג'ינג-האנקואו, הביאו כולם לכך שהחלק הצפוני והחלק הדרומי של התעלה נשארו מנותקים מאז. עקב כך הצטמצמה משמעותית חשיבותה של התעלה. קטעים רבים לא תוחזקו וקטעים מסוימים נסתמו לחלוטין בבוץ. החוקר האנגלי מארק אלווין טוען כי מרד הבוקסרים, שהתרחש בסוף המאה ה-19 וכוון כנגד המעצמות האימפריאליות והטכנולוגיה שהביאו עמן, קשור ישירות לירידה במעמדה של התעלה. אוכלוסיית המובטלים, החיילים המשוחררים, ופליטי ההצפות של הנהר הצהוב שהתרכזו סביב התעלה היוו את הגרעין הקשה של המרד, והם התקוממו כנגד הטכנולוגיה של ספינות הקיטור ומסילות הברזל שנישלה אותם מפרנסתם.
לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1949 הצורך בפיתוח כלכלי הוביל את השלטונות בשנת 1958 להורות על עבודת שיקום נרחבת של התעלה הגדולה במטרה לאפשר שיט של ספינות בהדחק של עד 600 טון. קטעים בתעלה נחפרו, יושרו, והורחבו. לתעלה נוסף קטע חדש באורך 60 קילומטרים והותקנו בה סכרים מודרניים. כיום ניתן לשוט בקטע הדרומי שבין ג'ינינג להאנגג'ואו. בקטע המרכזי נעשה שימוש כדרך להטות את מימי היאנגצה לצורכי חקלאות ובכך לקבל יבול אורז פעמיים בשנה.
בשנת 2003 החליטה הממשלה המרכזית להשקיע כ-93 מיליארד דולר בקטע העמוס ביותר של התעלה בן 404 הקילומטרים במחוז ג'יאנגסו. במסגרת התוכנית יוחלפו 20 סכרים לאורך התעלה.
שימושים
במהלך שושלת יואן, שושלת מינג (1368–1644) ושושלת צ'ינג (1644-1911) שימשה התעלה הגדולה כעורק התחבורה הראשי בין צפון סין לדרומה והייתה חיונית בשינוע תבואה לבייג'ינג. למרות שהשימוש העיקרי בתעלה היה לשינוע תבואות נעשה שימוש בנתיב המים גם להובלת סחורות אחרות. האזור שסביב לתעלה הגדולה התפתח בסופו של דבר לרצועת עסקים חשובה. רישומים מראים שבכל שנה הובילו יותר מ-8,000 ספינות בין 4 ל-6 מיליון דאן (יחידת מידה סינית בין 200,000 ל-300,000 טון) של דגנים לבייג'ינג.[1] נוחות הנסיעה גם אפשרה לשליטים לערוך מסעי פיקוח לדרום סין. קיסר קאנגשי וקיסר צ'יינלונג משושלת צ'ינג ערכו 12 מסעות לדרום סין. כולם מלבד אחד באמצעות התעלה, כשהם מגיעים אל נקודת הקצה הדרומית בהאנגג'ואו.
בנוסף אפשרה התעלה הגדולה את חילופי התרבות בין צפון סין לדרומה. התעלה הותירה את רושמה גם על המבקרים האירופאים הראשונים בסין. במאה ה-13 דיווח מרקו פולו על גשרי הקשתות שמעל לתעלה כמו גם על המחסנים והמסחר המשגשג. במאה ה-16 הפליג המיסיונר הקתולי הידוע מטאו ריצ'י מנאנג'ינג לבייג'ינג דרך התעלה.
נתיב התעלה
התעלה הגדולה מתחילה בצפון בבייג'ינג ומסתיימת בדרום בהאנגג'ואו, ג'ג'יאנג, אורכה 1,794 קילומטרים,[2] ועומקה בין 3 ל-9 מטרים. בדרך מתגברת התעלה באמצעות 24 סכרים המצויים לאורכה על הפרשי גובה של 42 מטרים. התעלה עוברת בערים בייג'ינג וטיינג'ין ובמחוזות חביי, שאנדונג, ג'יאנגסו וג'ג'יאנג. מעל התעלה נבנו כ-60 גשרים.
בצאתה מהאנגג'ואו עוקפת התעלה את גדתו המזרחית של אגם טאי כשהיא מקיפה אותו בדרכה לעיר סוג'ואו, ומכאן היא מתמידה בנתיב צפון-מערבי דרך האדמות הפוריות של ג'יאנגסו עד העיר גִ'ינְגְגְ'יָאנְג שעל נהר היאנגצה בקטע דרומי זה השיפוע מתון והמים מצויים בשפע מעומק של 2.1 מטרים בתקופות של מחסור במים ועד 3.4 מטרים ולעיתים אפילו 4 מטרים בתקופות שהמים נמצאים בשפע.. רוחב התעלה מגיע בקטע שבין סוג'ואו לג'ינגג'יאנג למעל ל-30 מטרים. צדי התעלה מחופים לעיתים קרובות באבן כשמעליה גשרי אבן נאים, ובסמוך לגדותיה מצבות זיכרון בצורת קשתות ופגודות נישאות.
הזרם בחלקה המרכזי של התעלה, בין ג'ינגג'יאנג וצִ'ינְגְגְ'יָאנְגְפּוּ (שבו חוצה התעלה את האפיק היבש המסמן את נתיבו של הנהר הצהוב לפני 1852) הוא מהיר, דבר המקשה על ההפלגה במעלה התעלה (צפונה). חלק זה של התעלה עוקף כמה אגמים וניזון מהנהר חואי הי ממוצאו שבאגם שינגזו. האזור ממערב לתעלה גבוה ממנה בעוד שהאזור ממזרח לה נמוך ממנה. שני האזורים ידועים בהתאמה כשָאנְגְהֶה (מעל לנהר) ושְׂיָהֶה (מתחת לנהר). סכרים הנפתחים אל השיאהי (אחד מאזורי גידול האורז הגדולים ביותר בסין) נועדו לשחרר עודף מים מהתעלה בתקופות של הצפות.
החלק הצפוני והארוך ביותר של התעלה מתחיל מהאפיק הישן של הנהר הצהוב לטיינג'ין. חלק זה עושה שימוש בנהרות קיימים ועוקב אחרי נפתוליהם המקוריים. בין שינגג'יאנגפו ומסלולו הנוכחי של הנהר הצהוב כיוון התעלה הכללי הוא צפון-צפון מערב, כשהיא עוקפת את הרמות של חצי האי שאנדונג. באזור זה עוברת התעלה בסדרה של לגונות שבהשפעת גשמי הקיץ הופכים לאגם אחד, ג'ואויאנג. צפונית לאגם על גדתה המזרחית של התעלה שוכנת העיר ג'ינינג. כ-40 קילומטרים צפונית לעיר, בעיירה נאן וואנג, מצויה הנקודה הגבוהה ביותר בתעלה. במקום זה נשפך הנהר וֶן לתעלה ממזרח. 50 קילומטרים צפונה משם מגיעה התעלה לנהר הצהוב.
חציית הנהר הצהוב אל חלק התעלה שמצפון לנהר היא קשה, וניתנת לבצוע רק בתנאי שרמת המים בנהר מאפשרת זאת. לעיתים קרובות פני המים בנהר נמוכים מדי או שהזרם חזק מדי מכדי לאפשר חצייה. מנקודה זו עוברת התעלה באזורים הרריים ומיוערים מערבית לדוֹנְגְפִּינְגג'וֹאוּ ומזרחית לדונְגְצָ'אנְג פֿוּ. בליבה של העיר לינצ'ינג נשפך לתעלה הנהר וֵיי. עד לנקודה זו, כלומר מג'ינינג עד ללינצ'ינג, מרחק של כ-500 קילומטרים השיט בתעלה קשה ואספקת המים היא לעיתים בלתי מספקת. על הפרשי הגובה הנעים בין 6 ל-9 מטרים מתגברים בעזרת סכרים שאותם עוברים הסירות –לאחר שפרקו קודם לכן את מטענן - בעזרת מנוף. לאחר המפגש עם הנהר ויי מנצלת התעלה את אפיק הנהר והשיט בה נעשה קל יותר. התעלה חוצה את הגבול למחוז חביי בין דֶה-ג'ואו לדְזָאנְגג'וֹאוּ אותה היא עוברת בחלקה המערבי. התעלה מצטרפת לנהר הה-ביי בטיינג'ין, לאחר שקיבלה את מימיו של הנהר גֶדוֹאוּ בקרבת צִ'ינג שְׂייֵן. התעלה מסתיימת בטונגג'ואו הסמוכה לבייג'ינג שם מוקם כיום "הפארק התרבותי של התעלה הגדולה".
בחלקה הצפוני של התעלה נעשה כיום שימוש מועט כאמצעי תעבורה בין צפון לדרום. חלק זה בנוי גרוע, הוא מוזנח והתמלא בבוץ שמקורו בסחף של הנהר הצהוב. בניגוד לכך, בחלקים המרכזיים והדרומיים של התעלה נעשה שימוש נרחב.
קישורים חיצוניים
- אהרן שי, מותה של התעלה הגדולה מסע אחר, גיליון 66, מרץ 1997
- זיהום ומחסור במים בסין פוגעים בצמיחה הכלכלית של המדינה, באתר TheMarker, 22 באוגוסט 2006
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Great Wall" of water transport takes on new look
- ^ אורכה הכללי של התעלה על פי כתביו של האב גאנדר הוא 3630 לי או כ-1,930 קילומטרים. מקורות שונים באינטרנט נוקבים במספרים הבאים: 1,747 קילומטרים (אנציקלופדיה בריטניקה), 1,764 קילומטרים (אתר travel china guide]), 1,795 קילומטרים (אתר China Great Travel) ו-1,800 קילומטרים (אתר thinkquest). מדידה גסה המתחשבת רק בפיתולים העיקריים של התעלה מגיעה ל-1,370 קילומטרים בלבד.
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
29472784התעלה הגדולה (סין)