אי כה אומר

אֵי כֹּה אֹמֶר כֹּרַת לְאָב בְּפֶצַח. בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים כֹּה יִהְיֶה לָנֶצַח. וְהֵן עַתָּה בֻּלְּעוּ עֲצָמַי בְּרֶצַח. לָמָה אֱלֹקים זָנַחְתָּ לָנֶצַח: אֵי כֹּה גָּשׁ כְּשֶׂה לְעוֹלָה לְרַצּוֹתֶךָ. נֵלְכָה עַד כֹּה פִּתּוּ בְּעֵדוֹתֶיךָ. וְהֵן עַתָּה דָּקְרוּ כְפֶלַח רַעְיָתֶךָ. יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ: אֵי כֹּה הַבְטָחַת עֲקֻדִּים נְקֻדִּים בִּמְשׁוּאוֹת. אִם כֹּה יֹאמַר כֹּה יוּחַשׁ אוֹת. וְהֵן עַתָּה וִכַּחְתָּ עִיר מְלֵאָה תְּשׁוּאוֹת. הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת: אֵי כֹּה זָם וְהָרַג מִצְרִי בְּגַן נָעוּל בַּקֹּדֶשׁ. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה חֻתַּם בְּעֵדוּת קֹדֶשׁ. וְהֵן עַתָּה חֶלְקָם אָכַל חֹדֶשׁ. כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ: אֵי כֹּה טוֹב כְּשֻׁלַּח גְּאֹל עֲבָדֶיךָ. כֹּה תֹאמַר לְשַׁלֵּחַ עַם לְעָבְדֶּךָ. וְהֵן עַתָּה יָשְׁבוּ בּוֹגְדִים בְּבֵית וִעוּדֶךָ. שָׁאֲגוּ צוֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶיךָ: אֵי כֹּה כְּרִיתוּת חֲדָשׁוֹת בְּרִיתוֹת. בְּכֹה אָמַר כַּחֲצוֹת לַיְלָה בְּמוֹפְתֵי אוֹתוֹת. וְהֵן עַתָּה לֻהֲקוּ בְּנַעֲלֵיהֶם לֶאֱתוֹת. שָׂמוּ אוֹתוֹתָם אוֹתוֹת: אֵי כֹּה מִשְׁמַע וּמֹשֶׁה עָלָה. כֹּה תֹאמַר לִנְוַת בַּיִת מְעֻלָּה. וְהֵן עַתָּה נִאֲצוּהָ בְּנֵי עַוְלָה. יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמַעְלָה: אֵי כֹּה שִׂיחַ שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת הַקְּדוּמוֹת. כֹּה תְבָרְכוּ לְשִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים דּוֹמוֹת. וְהֵן עַתָּה עָתְקוּ רְדוּמוֹת. בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת: אֵי כֹּה פָּץ לָקֹב וּבֵרַךְ עַם קְדוֹשֶׁךָ. בְּשׁוּב וְכֹה תְדַבֵּר הוּמַר לִקְדוֹשֶׁיךָ. וְהֵן עַתָּה צָרוּ עַל עִיר קָדְשֶׁךָ. שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ: אֵי כֹּה קִיחַת לְוִיִּם שְׁלֵמֶיךָ. כֹּה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם לְבֵית עוֹלָמֶיךָ. וְהֵן עַתָּה רָעֲשׁוּ וְהִרְעִישׁוּ שָׁמֶיךָ. לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ: אֵי כֹּה שִׁבְעַת שׁוֹפְרוֹת עֶרֶץ. כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים לְהַפִּיל חוֹמָה לָאָרֶץ. וְהֵן עַתָּה שְׁעָרִים טָבְעוּ בָאָרֶץ. שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵ-ל בָּאָרֶץ: אֵי כֹּה תְּשׁוּעוֹת אֲסָמֵי אוֹצָר. בְּכֹה אָמַר אֲשֶׁר לַחוֹזִים נָצָר. וְהֵן עַתָּה תֻּפְּחוּ פְּרָחַי בַּחֲצַר. עַד מָתַי אֱלֹקים יְחָרֶף צָר:

אֵי כֹּה אֹמֶר היא קינה לתשעה באב, שחיבר רבי אלעזר בירבי קליר. הקינה נקלטה בסדר הקינות לתשעה באב לפי מנהגי אשכנז. תוכן הקינה הוא פירוט הבטחות וציוויים שונים שאמר ה' לעם ישראל, או מאורעות שונים שאירעו לו במשך הדורות, שנעשה בהם שימוש במילה "כה", והנגדתם למצב בשעת חורבן בית המקדש, תוך תמיהה להיכן הם נעלמו. בשל כך הקינה פותחת במילים "אי כה", שפירושן "איה ההבטחה שפתחה במילה 'כה'". הפייטן מונה והולך מקומות שונים כאלו.

מבנה הקינה ואמצעים קישוטיים

הקינה בנויה במחרוזות מרובעות מחורזות. השורה הראשונה בכל מחרוזת פותחת במילים "אי כה" ומזכירה את הדמות התנ"כית שנאמר לגביה "כה", או את המאורע שבו נאמרה המילה. השורה השנייה מציגה את ההבטחה או את המאורע עצמם. השורה השלישית מנגידה לכך את מצבו של עם ישראל בשעת החורבן, ופותחת במילות הקבע "והן עתה". השורות הראשונה והשלישית בכל מחרוזת יוצרות, לאחר מילות הקבע, אקרוסטיכון אלפביתי. השורה הרביעית בכל מחרוזת היא סיומת מקראית הלקוחה באופן רציף מספר תהלים, פרק ע"ד. סיומת זאת קובעת גם את החרוז של המחרוזת.

שרשור

כרבות מהקינות הקליריות לתשעה באב, גם קינה זו משורשרת לקינה שלפניה ולקינה שלאחריה, באופן שמחבר את הקינות זו לזו. הקינה "איכה את אשר כבר עשוהו" מסיימת במילים "רָגְנוּ לְהָמִיר לְשׁוֹן אֵיכָה בִּלְשׁוֹן אֵי כֹּה", ובכך מעביר לקינה שלפנינו. הקינה הזו, מסיימת בציטוט מתוך תהלים ע"ד "עַד מָתַי אֱלֹקים יְחָרֶף צָר". סיום זה רומז לתחילת הקינה הבאה "זִכוֹר אֲשֶׁר עָשׂ צַר בפנים" (העוסקת במעשיו של טיטוס בקודש הקדשים). סדר זה של הקינות אכן נשמר במנהג אשכנז המערבי, אולם במנהג אשכנז המזרחי הוחלף סדר הקינות והקינה הזו באה לפני הקינה "איכה את אשר כבר עשוהו", מה ששיבש את השרשור בין הקינות.

תוכן הקינה ומקורותיה

הבסיס לרעיון המובע בקינה נמצא במדרש איכה רבה (א, א): ”'איכה', רבי אלעזר ורבי יוחנן. ר' אלעזר אמר: איה כה שנאמר לאברהם 'כה יהיה זרעך', ור' יוחנן אמר: איה כה שנאמר למשה 'כה תאמר לבית יעקב'”. האמוראים דרשו את המילה איכה כאילו היא מורכבת מהמילים "איה כה" – היכן ההבטחה שנאמרה בלשון 'כה'.

רבי אלעזר בירבי קליר נטל מדרש זה והרחיב אותו לכדי קינה שלמה. בכל מחרוזת הוא מזכיר מקום אחד שנאמר בו "כה", ותמה היכן נעלם המצב הטוב שהיה אז. המאורעות הנמנים בפיוט:

• הוא פותח בדרשתו של רבי אלעזר, על הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית, ט"ו, ה')
• אמירת "נֵלְכָה עַד כֹּה" שאמר אברהם ליצחק בעקדת יצחק (בראשית, כ"ב, ה'
• המופת שנעשה ליעקב כאשר רעה את צאן לבן ולבן ביקש לרמות אותו, מופת שנזכר במילים "אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים" (בראשית, ל"א, ח')
• הריגת משה את המצרי, שנאמר בה "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (שמות, ב', י"ב)
• שליחת ה' את משה לגאול את שבטי ישראל משעבוד מצרים, שבו נצטווה משה "כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (שמות, ג', י"ד)
• מכת בכורות ויציאת מצרים שהוצגו במילים "כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם" (שמות, י"א, ד')
• דרשתו של רבי יוחנן, על ההכנות למעמד הר סיני, שפתחו באמירת ה' למשה "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות, י"ט, ג')
• ברכת כהנים: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר, ו', כ"ג)
• בלעם בן בעור, שביקש לקלל את עם ישראל, וה' הפך את קללתו לברכה בציווי "שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר" (במדבר, כ"ג, ה')
• בחירת הלויים וטהרתם לעבודת המשכן: "וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם" (במדבר, ח', ז')
• כיבוש יריחו בימי יהושע בן נון באמצעות סיבוב חומותיה, שה' ציווה עליו במילים "כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים" (יהושע, ו', ג')
• במחרוזת האחרונה הפייטן אינו מזכיר מאורע מסוים, אלא מזכיר את כלל נבואות הישועה והנחמה של כלל הנביאים, שרבות מהן פותחות במילים "כה אמר"

יש ממפרשי הקינה שטענו כי קיימת הקבלה תוכנית בין המאורע המוצג בתחילת כל מחרוזת ובין תיאור החורבן המופיע בסופה.

קישורים חיצוניים

א כה אומר, באתר ויקיטקסט

אי כה אומר, באתר שיתופתא

• אי כה אומר כורת לאב בפצח, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
• הקינה בכתב יד אוקספורד, ספריית הבודליאנה Heb. d. 25, דף 3b, שמקורו בגניזת קהיר. על פי כתב היד הזה הותקן הטקסט במפעל המילון ההיסטורי.
• הרב יונתן רוזנבלט, מבט מקרוב אל הקינות: אי כה אמר, שיעור באתר ישיבה אוניברסיטה, 14 ביולי 2015. (באנגלית)
• הרב יונתן רוזנבלט, בין הקינות לתהלים: הקשר בין 'אי כה אמר' לתהלים ע"ד, שיעור באתר ישיבה אוניברסיטה, 21 ביולי 2015. (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31736329אי כה אומר