אדריכלות אסלאמית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הטאג' מאהל באגרה הוא דוגמה ייצוגית לאדריכלות אסלאמית בהודו
כיכר אל-הדים ביחד עם שער מנסור בעיר העתיקה של מקנס, מרוקו
מרכז המשפחות של קאזאן בטטרסטן, רוסיה, המאפיין את האדריכלות המוסלמית של מרכז רוסיה
כיפת הסלע בירושלים
פנים כיפת "המסגד החדש" מהמאה ה-17 באיסטנבול
מסגד אורטאקוי באיסטנבול שנבנה במאה ה-19
אדריכלות בסגנון מורי-ספרדי במלון פאלאס בירושלים, המאה העשרים

אדריכלות מוסלמית כוללת את כל המגוון של האדריכלות שהתפתחה מהאסלאם כתופעה חברתית, תרבותית, פוליטית ודתית. לפיכך המושג כולל מבנים דתיים יחד עם מבנים חילוניים, מהעבר הרחוק או מהעת האחרונה, במקומות שהיו תחת רמות שונות של השפעת האסלאם.

הסגנון האדריכלי החל להופיע במזרח התיכון במאה ה-7 והתפשט במהלך ימי הביניים לצפון אפריקה, דרום ספרד, אסיה הקטנה, פרס והודו. בעידן המודרני נבנים מסגדים בסגנון האסלאמי גם בקהילות מוסלמיות באפריקה, מזרח אסיה, צפון אמריקה ואירופה.

אלמנטים אדריכליים ומאפיינים של הסגנון האסלאמי

אפשר לזהות את האדריכלות האסלאמית עם מרכיבי הסגנון הבאים:

טיפוסי מבנים בסגנון האסלאמי

פרשנות

פרשנויות שכיחות של האדריכלות האסלאמית כוללות:

  • כוחו האינסופי של אללה מוזכר על ידי סגנון החוזר על עצמו, וכך מזכיר את האינסופיות
  • כמעט לעולם אין מציירים צורות בעלי חיים או בני אדם באמנות, בגלל האיסור על פיגורטיביות באסלאם. צמחייה, לעומת זאת, היא מוטיב רווח, אך בדרך כלל היא מסוגננת או מפושטת בשל אותה הסיבה.
  • הקליגרפיה מוסיפה לפנים הבניין על ידי ציטוטים מהקוראן, וזאת בשל חשיבות השפה הערבית באסלאם.
  • יש שכינו את האדריכלות האסלאמית כ"אדריכלות הרעלה" מכיוון שהיופי נמצא בחללים הפנימיים (חצרות וחדרים), אותם לא ניתן לראות מבחוץ.
  • השימוש בצורות מרשימות כמו כיפות גדולות, מגדלים גבוהים, וחצרות עצומות מיועד לבטא כוח ועוצמה.

השפעות

סגנון אסלאמי מיוחד התפתח זמן קצר לאחר מוחמד. מתחילתה, אדריכלות זו שאבה מהאדריכלות הרומאית, המצרית, הפרסית-סאסאנית והביזאנטית. אפשר להצביע על דוגמה מוקדמת ב"קובאת אל-סאקרה" (כיפת הסלע) בירושלים. היו בה חללים פנימיים בעלי כיפה, כיפה עגולה גדולה, ונעשה שימוש בעיטורים מסוגננים החוזרים על עצמם.

המסגד הגדול בסאמרא שבעיראק, שהושלם ב-847, צירף בין סגנון העמודים הרבים התומכים בבסיס שטוח, שעליו נבנה מינרט ספירלי עצום.

אדריכלות מורית

הבניה של המסגד הגדול בקורדובה מ-785 מסמנת את תחילת האדריכלות האסלאמית בספרד ובצפון אפריקה. המסגד ידוע בשל הקשתות הפנימיות המרשימות שלו. האדריכלות המורית הגיעה לשיאה עם הבנייה של האלהמברה, הארמון/מבצר המרהיב של גרנדה, עם חלליו הפנימיים הגדולים המעוטרים באדום, כחול וזהב. הקירות מעוטרים במוטיבים צמחיים מסוגננים, כתובות ערביות וערבסקות, ומכוסים באריחים מזוגגים.

אדריכלות טימורית

האדריכלות הטימורית היא השיא של האדריכלות האסלאמית באסיה המרכזית. מבנים מרשימים שנבנו על ידי טימור ושושלתו בסמרקאנד והראט עזרו להגדיל את ההשפעה של האמנות האיחנידית בהודו, וכך צמחה האסכולה המוגולית באדריכלות. האדריכלות הטימורית התחילה במאוזוליאום של אחמד ייאסווי בקזחסטן של ימינו והסתיימה במאוזליאום של טומיר, "גור-א אמיר" בסמרקאנד. סימטריה היא מאפיין של כל המבנים הטימוריים החשובים, וכן קיימות כיפות כפולות רבות, והמשטחים החיצוניים מכוסים באריחים צבועים בצבעים עזים.

אדריכלות עות'מאנית

האדריכלות של האימפריה העות'מאנית מהווה יחידה נפרדת, ובמיוחד המסגדים הגדולים בסגנון סינאן, כמו מסגד סולימניה מאמצע המאה ה-16. מסגד סולטאן אהמט מתחילת המאה ה-17 מציג את הפיתוח של כמה מהצורות הקיימות בהאגיה סופיה, שנבנתה אלף שנה קודם לכן.

אדריכלות מוגולית

סגנון מיוחד נוסף הוא האדריכלות של האימפריה המוגולית בהודו במאה ה-16. הקיסר אכבר בנה את העיר המלכותית פטהפור סיקרי (כ-35 קילומטר מערבית לאגרה) במאה ה-16, ושילב בה אלמנטים אסלאמיים והינדיים.

הדוגמה המפורסמת ביותר של אדריכלות מוגולית היא הטאג' מאהל, "הטיפה הנצחית", שבנייתו הסתיימה ב-1648 על ידי הקיסר שאח ג'אהן לזכר אשתו מומטז מאהל שמתה בלידת ילדם ה-14. השימוש הרחב באבנים יקרות ויקרות למחצה המשובצות במבנה, והכמות האדירה של השיש הלבן כמעט ורוששו את האימפריה. הטאג' מאהל הוא כמעט סימטרי, לבד מהסרקופאג של שאח ג'אהן שמוסט מהמרכז בחדר הקבר שמתחת לקומה הראשית. סימטריה זו הביאה גם לבניית מסגד-מראה מאבן חול אדומה על מנת להקביל למסגד הפונה למכה ממערב למבנה העיקרי.

אדריכלות פרסית

אחת מהתרבויות הראשונות שהאסלאם פגשה בזמן ולאחר לידתה, הייתה ההתרבות הפרסית-סאסאנית. הבירה הפרסית הייתה על הגדות המזרחיות של הפרת והחידקל במאה ה-7. קירבה זו הביאה אדריכלים של האסלאם הקדום לשאול, ולמעשה לרשת את המסורות והדרכים של האימפריה הפרסית-סאסאנית שנפלה.

האדריכלות האסלאמית שאלה רבות מהפרסית. בגדאד, לדוגמה, התבססה על תקדימים פרסיים כמו פירוזבאד בפרס. למעשה, כיום ידוע ששני המעצבים שאל-מנצור שכר על מנת לתכנן את העיר היו נאובאחט, זוראסטרי לשעבר פרסי, ומאשלה, יהודי לשעבר מח'וראסאן שבאיראן.

המסגד הגדול בסאמרא הוא דוגמה נוספת, שם המגדל הספירלי התבסס על אדריכלות פרסית, כמו המגדל הספירלי באמצע פירוזבד, בירה סאסאנית לשעבר.

אדריכלות מרוקאית

האדריכלות המרוקאית מתוארכת משנת 110 לפני הספירה עם בנייני הבזאר המאסיביים של הברברים שהקימו בתים עשויים לבני בוץ. האדריכלות הושפעה מאיסלאמיזציה בתקופת השושלת האידריסיסטית, גולים מוריים מספרד, וגם על ידי צרפת שעסקה במרוקו ב -1912. המאפיינים העיקריים המאפיינים את הסגנון המרוקאי הם קירות מצופים קרמיקה הקרויה: זליג' ובתים הבנויים סביב חצר עם בריכה הקרויים: ריאד מרוקאי.

אדריכלות תימנית

ניתן לאפיין את האדריכלות התימנית בתור "שמרנית ", שכן העם התימני משלב את עברם הפרה-אסלאמי והאסלאמי. פילוסופיה זו מודגמת בבניית המסגד של שלמה במאריב, שנבנה היישר על גבי מקדש ישן. אדריכלות תימנית היא האדריכלות המאפיינת בתים שנבנו בכמה קומות ונחשבים בעיני היסטוריונים רבים בתור הארץ הראשונה בעולם בה הוקמו גורדי שחקים, חלק מהקומות המשמשות כמחסן קו עם מדרגות נשלפות. הבתים עשויים מלבני בוץ מעורבבות עם גבס. חלק מן הבתים והארמונות הוקמו על גבי סלעים או בתוך סלעים ומאוד מזכירים את האדריכלות של הנבטים שהיו "עם נווד" החי במדבריות ערב ואזור הנגב.

אדריכלות טטרית

האדריכלות הטטרית היא סגנון מוסלמי שהיה נפוץ במדינות מוסלמיות במרכז רוסיה. אדריכלות זו היא שילוב אדריכלי של סגנון רוסי ביחד עם מוטיבים מוסלמים.

אדריכלות ממלוכית

ערך מורחב – אדריכלות ממלוכית
תצלום פנורמי של כיכר מיידאן-י אמאם באספהאן. מימין לשמאל מסגד שיח' לוטפאללה ושער הכניסה לבזאר (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)
תצלום פנורמי של כיכר מיידאן-י אמאם באספהאן. מימין לשמאל מסגד שיח' לוטפאללה ושער הכניסה לבזאר (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Richard Ettinghausen, Oleg Grabar, Marilyn Jenkins, Islamic Art and Architecture 650-1250, New Haven: Yale University Press, 2001.
  • Jonathan M Bloom, Sheila S Blair (eds.), Grove Encyclopedia of Islamic Art & Architecture, Oxford University Press, 2008.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדריכלות אסלאמית בוויקישיתוף