פטהפור סיקרי

פטהפור סיקרי

**אתר מורשת עולמית**
	המסגד הגדול בפטהפור סיקרי
	המסגד הגדול בפטהפור סיקרי
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1986, לפי קריטריונים 2, 3, 4
מדינה	הודו
	(למפת הודו רגילה) ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית; של סין; נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ; בנגל; הים; הערבי; האוקיינוס ההודי פטהפור סיקרי

פַטֶהְפּוּר סיקרי (באנגלית: Fatehpur Sikri, בהינדי: फ़तेहपूर सिकरी, באורדו: فتحپور سیکری) הייתה בירת האימפריה המוגולית בתקופת שלטונו של אכבר, בין השנים 1571 ל-1585. שרידי העיר מצויים 37 ק"מ מערבית לעיר אגרה, במדינת אוטר פרדש שבהודו. בסמוך אליהם שוכנת עיר באותו שם, ובה התגוררו בשנת 2001 כ-29 אלף תושבים. בשנת 1986 הכריז אונסק"ו על פטהפור סיקרי כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

אכבר החליט להעביר את עיר הבירה של ממלכתו מאגרה למיקום חדש, כ-37 ק"מ מערבית-דרום-מערבית מאגרה, על רכס סיקרי, על מנת לכבד את קברו של השייח' הסופי סלים צ'שטי שקברו ניצב במרכז העיר.

בניית העיר החלה ב-1569 ונמשכה עד 1574, אך אכבר עבר להתגורר בה כבר ב-1571. העיר ננטשה כבר ב-1585 בשל קשיים באספקת מים לעיר ומשום שאכבר העדיף לעבור ללאהור, משם פיקד על צבאו שנע לכיוון צפון-מערב. לאחר הנטישה יושבה העיר רק לתקופה קצרה, ב-1619, בעת שמגפה פקדה את אגרה. רוב העיר חרבה, ורק המסגד הגדול והארמון שופצו ומתוחזקים. שאר העיר במצב פחות טוב וסימני עזובה ניכרים ברוב המבנים.

מבנים מרכזיים

צורתה של העיר מלבנית - אורכה 3.5 ק"מ ורוחבה 1.5 ק"מ. רובה מוקפת חומה, שאורכה 6 ק"מ, ובה תשעה שערים. הסגנון המאפיין את מרבית המבנים הוא אסלאמי, והדבר בא לידי ביטוי הן במבנים עצמם והן בעיטורים שבהם. כן ניכרת במבנים השפעה הינדית וכן אלמנטים האופייניים לגוג'ראט ולראג'סטאן.

דיוואן-י עאם - (תעתיק מדויק: דיוַאן-י עאם) אולם המוקף באכסדרה התומכת בתקרתו, שבו, כמקובל בערים אחרות של האימפריה המוגולית, ישב אכבר והקשיב לתלונותיהם ולדברי החנופה של נתיניו.
דיוואן-י ח'אס - (תעתיק מדויק: דיוַאן-י ח'אצ) אולם זה שימש את אכבר לאירועים פרטיים ולעסקים. האלמנט הבולט ביותר בו הוא העמוד המרכזי המעוטר.
פַּנְג' מהאל - (תעתיק מדויק: פַּנג' מחאל) ארמון בן חמש קומות, הנחשב לאחד המפוארים בפטהפור סיקרי, ששימש כהרמון בו התגוררו מרבית נשותיו של אכבר. שתי קומותיו הראשונות זהות בגודלן, והקומות העליונות קטֵנות בהדרגה, עד כי הקומה החמישית אינה אלא חדר אחד. הארמון נתמך ב-176 עמודים, 84 מהם בקומה הראשונה.
חדר האוצר שחוקרים משערים ששימש ככספת לאוצרות הממלכה, אם כי יש החולקים על כך.
ביתן הסולטאן הטורקי - מבנה ששימש ככל הנראה את האישה החשובה ביותר על אכבר, רוקאיה בגום. במבנה מרפסות עיטורים דמויי הציפורים ושלכת, גילופי עץ בסגנון קשמירי, וניכרות בו השפעות טורקיות, פרסיות וסיניות.
ביתן האישה הנוצרייה הבנוי כצלב נוצרי, ובו שרידי ציורי קיר צבעוניים.
ארמון האישה האהובה שנבנה לאשתו הרג'פוטית, הינדואית, המכונה ג'ודה-באי, שכאימו של יורש העצר הנסיך סאלים (ג'האנגיר) זכתה לארמון עצום ומפואר, ואף הותר לה לבנות מקדש הינדואי בארמונה שבלב העיר המוסלמית.
דאולת ח'אנה (מילולית: מקום המזל) - ארמונו הפרטי של אכבר, המורכב מכמה בניינים עשירים בעיטורים. הארמון כלל גם ספרייה, אף שאכבר עצמו היה אנאלפבית.
ג'אמע מסג'יד (תעתיק מדויק: ג'אמִע מַסגִ'ד; המסגד הגדול) נקרא גם מסגד דארגה. במסגד נקבר אחד מהקדושים הסופיים, סלים צ'ישטי. המקום קדוש לסופים, ומהווה גם אתר עלייה לרגל לנשים חשוכות ילדים, שבאות להתפלל בו. המאוזוליאום בו נקבר צ'ישטי נבנה תחילה מאבן חול אדומה, ולאחר מכן צופה בשיש.
בּוּלַנְד דרוואזה (תעתיק מדויק: בֹּלַנְד דַרְוַאזה; מפרסית: "השער הגדול", ידוע גם כ"שער הפאר") נבנה על ידי אכבר ב-1602 (לאחר נטישת העיר), לציון כיבוש גוג'ראט. השער בנוי בצורת חצי מתומן, גובהו 53.63 מ' ורוחבו 35 מ', והוא נחשב לשער הגבוה ביותר בעולם. השער בנוי מאבן חול אדומה שבה משולב שיש לבן.