סינאן

פסל סינאן בבייקצ'קמג'ה סמוך לאיסטנבול

מסגד שחזדה מחמט באיסטנבול

מסגד רוסתם פאשה באיסטנבול

פאר יצירתו של סינאן - מסגד סלימיה באדירנה

מסגד סולימאנייה באיסטנבול שתיכנן מימר סינאן בהוראת הסולטאן סולימאן הראשון

מימר סינאן (בטורקית: Mimar Sinan, בערבית: سنان آغا או معمار سنان) (15 באפריל 1489 - 17 ביולי 1588) היה אדריכל החצר של הסולטאנים העו'תמאניים סלים הראשון, סולימאן המפואר, סלים השני ומוראט השלישי. במהלך חמישים שנות פעילותו תכנן סינאן כמעט 500 מבני ציבור ומבנים פרטיים ברחבי האימפריה העות'מאנית (בעיקר באיסטנבול), דבר שהקנה לו את התואר "מיכלאנג'לו של המזרח". מייחסים לו את תכנון מבנה שער שכם המפואר בירושלים.

קריירה צבאית

סינאן נולד בשנת 1489 בעיירה הסמוכה לקייסרי שבאנטוליה למשפחה ארמניתנוצרית, ובגיל 23 גויס לשורות הצבא העות'מאני והגיע לאיסטנבול. כעבור זמן קצר התאסלם והחליף את שמו הפרטי מיוסף לסינאן. במסגרת שירותו הצבאי החל ללמוד נגרות ומתמטיקה. במהרה התגלה כישרונו הגדול באדריכלות, והוא החל להתמקצע בתחום זה, והפך לאחד הקצינים הבולטים בחיל ההנדסה של סלים הראשון. הוא גילה יכולת מרשימה בתכנון גשרים מהירי בנייה; מתקני הגנה ותקיפה; ואף הצליח לבנות ספינות שאפשרו לצבא העות'מאני לחצות נהרות. תרומתו הגדולה של סינאן לצבא העות'מאני הביאה לקידומו המהיר, וסולימאן המפואר מינה אותו למפקד המשמר המלכותי.

במהלך הקרבות שבהם השתתף, עקב סינאן אחר כושר עמידותם של מבנים בפני ירי רובים או תותחים, ויישם את המידע הזה מאוחר יותר, כאשר עסק בפועל באדריכלות. הוא גם נחשף לסוגים שונים של סגנונות בנייה, ובמסעותיו הצבאיים במקומות שונים, כמו רודוס, קורפו, אזור הבלקן, אירופה והמזרח התיכון, בחן מקרוב סוגי אבנים; חומרי מלט; טכניקות בנייה וכדומה.

קריירה אזרחית

בשנת 1539 מונה מפקדו הישיר של סינאן, צ'לבי לוטפי פאשה (Çelebi Lütfi Pasha), לתפקיד הווזיר הגדול של איסטנבול. הוא שחרר את סינאן משירותו הצבאי ומינה אותו לתפקיד האדריכל העירוני של איסטנבול. במסגרת תפקיד זה היה בסמכותו של סינאן לקבוע את גורלו של כל בית בעיר, וכן לתכנן ולעקוב אחר כל פעולות הבנייה והתחזוקה הציבוריות בעיר, כולל סלילת כבישים, חציבת תעלות ומערכות ניקוז ובניית גשרים.

כעבור כמה שנים קודם סינאן לתפקיד "אדריכל האימפריה העות'מאנית", מינוי שהיה רב כוח והשפעה, והקנה לו חשיבות עצומה במנהל העות'מאני. הוא החל להכשיר אדריכלים צעירים, והעביר את מורשתו ואת הידע שלו הלאה.

ייחודו

בתחילת הקריירה של סינאן הייתה האדריכלות העות'מאנית פשוטה ומעשית. רוב המבנים נבנו אז על פי תכנון מקובל וזהה, והמראה היה פשוט ובסיסי. עקב רגישות האזור לרעידות אדמה, נבנו בתים רבים בגושי אבן וברזל, דבר שהכביד על מראה הבית ודרש כמות חומר גדולה ועבודה קשה. חדשנותו של סינאן הייתה ביצירת מבנים יפים וייחודיים, ללא שימוש בחומר בנייה רב מדי, ועם זאת בעלי יציבות ועמידה יוצאים מהכלל.

סגנונו ועבודתו

את עבודתו של סינאן ניתן לחלק לשלוש תקופות: השנים הראשונות (עד שנת 1550); תקופת ההכשרה (עד שנת 1570); וימי הזוהר שלו (עד מותו בשנת 1588).

בשנים הראשונות תכנן סינאן מבנים שחיקו פחות או יותר את סגנון הבנייה העות'מאני הפשוט, אם כי כבר אז שילב ביצירותיו חומרים ורעיונות עיצוב ותמיכה, שראה במסעותיו בעולם. מבנה לדוגמה מהימים ההם הוא מסגד היסרב פאשה (ח'וסרובייה בהגייה הערבית, נהרס כמעט במלואו בשנת 2014, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה), שאותו בנה בחלב שסוריה בשנת 1537 עבור מפקדו, שהיה מושל העיר. המסגד ניכר בפשטותו, ואפילו מעט בגסותו, אפיון שהלך ונעלם מעבודתו של סינאן בחלוף השנים. הפרויקט הרשמי הראשון שביצע במסגרת תפקידו כאדריכל האימפריה, היה מתחם האסקי הורם ‏(Haseki Hürrem) באיסטנבול, שהקים עבור רוקסלנה (הורם סולטאן), אשתו של סולימאן המפואר (האסקי – אשת הסולטאן, שילדה לו בן; הורם – שמה המוסלמי של רוקסלנה, שפירושו "המאושרת"). גם כאן מדובר בתכנון פשוט למדי, אך המראה אלגנטי ו"זורם" יותר. אחד המבנים היותר "סינאניים" מתקופה זו, הוא המסגד והמדרסה שבנה ב-1548 בפקודת מיהרימה סולטאן, בתו היחידה של סולימאן המפואר, באיסטנבול. במבנים אלו ניכרים כבר המרתפים המרווחים והמקושתים; צריחי המסגד הדקיקים והעגולים; הכיפה העגולה הגדולה במרכז, שסביבה חצאי כיפות, ועוד. יצירת המופת של סינאן מתקופה זו היא מסגד שהזאדה מהמט (Ṣehzade Mehmet) באיסטנבול, שנבנה לזכר יורש העצר של סולימאן המפואר, שמת בדמי ימיו. מבנה המסגד מתנשא לגובה עצום, וכולל כיפה ענקית בראשו, המוקפת בשישה חצאי כיפות תומכים. כבר בתכנון מבנה זה התכתב סינאן עם מבנה איה סופיה, ועל מנת להאפיל עליו תכנן לשהזאדה 4 חצאי כיפות, לעומת שני חצאי הכיפות של איה סופיה.

התקופה השנייה ביצירתו של סינאן החלה בשנת 1550, עם בניית מתחם מסגד סולימאנייה באיסטנבול, לכבוד סולימאן המפואר. מדובר בקומפלקס ענק הכולל מסגד, ארבע מדרסות, מטבח ציבורי, בית חולים, בית מחסה, בית מרחץ (חמאם), בית הארחה ופונדק לעוברי אורח (חאן. סינאן נעזר במאות עוזרים ומתכננים, והצליח להשלים את הקמת המתחם בתוך שבע שנים. המסגד עצמו, אחד מהמפוארים בעולם, נבנה בהשראת כנסיית איה סופיה הביזנטית שבאיסטנבול. בהמשך בנה סינאן ברחבי האימפריה כמה מבנים עבור הווזיר הגדול רוסטם פאשה (Rüstem Pasha) (בעלה של מיהרימה סולטאן, בתו של סולימאן). עיקר פעילותו היה בבניית מסגדי פאר ענקיים, מרובי כיפות וצריחים, ובכולם פתרונות מאלפים לקשיי יציבות וחולשה מבנית. סינאן הצליח להטות את כובד משקל הכיפות והתקרות אל הקירות החיצוניים, ובכך לצמצם ככל שניתן את הצורך בעמודי תמך פנימיים. כך יצר חללים עצומים בתוך המבנים שלו, המעוררים השתאות עד ימינו.

ב-1561, לאחר מותו של רוסטם פאשה, בנה סינאן מסגד על שמו למרגלות הסולימאנייה. כן הקים לזכרו מצבת קבורה (תורבה), מעוטרת באריחי איזניק יפהפיים, בגינת מסגד שהזאדה מהמט. לאלמנתו של רוסטם פאשה, מיהרימה סולטאן, בנה סינאן את מסגד מיהרימה (Mihrimah Camii) בראש הגבעה הגבוהה ביותר באיסטנבול. מסגד זה ניצב על קשתות מוגבהות, והוא בולט למרחקים. בשנים שלאחר מכן הקים סינאן שורה של מסגדים נוספים ברחבי האימפריה, שרובם הגדול ניצבים עד היום.

בתקופה השלישית, הנחשבת לתקופת הזוהר של יצירתו, יצר סינאן מבנים אלגנטיים מאד, בעלי גימור מושלם וסימטריה. הוא הקפיד מאד על יצירת מבוא מסוגנן ורחב למסגדים שבנה אז, והצליח להיפטר מעמודי תמך באזורים אלה, מבלי לערער את יציבות המבנה. מאמץ זה ניכר, למשל, במסגד סוקולו מהמט פאשה (Sokollu Mehmet Paşa) באיסטנבול, שנבנה בשנת 1572, או במסגד סלימייה באדירנה. סינאן העז אז להתנסות בבחינת יכולת הקירות לשאת משקל רב מאד של תקרות וכיפות, ובכל זאת ליצור מרחב גדול. מבחינה זו הווה מסגד סלימייה באדרינה פריצת דרך, מפני שהוא המבנה הראשון שבו הצליח סינאן לבנות כיפה גדולה יותר מזו שבאיה סופיה. הצלחתו זו של סינאן הייתה לא רק מקצועית, אלא בעיקר דתית, והוא טען כי בכך "ניצח את הנוצרים".

אחרית ימיו

סינאן השלים את בניית מסגד סלימייה באדירנה בגיל למעלה מ-80, גיל מאוחר במושגים של ימינו, ומופלג במושגים של אז. למרות גילו, הוא היה נמרץ ובריא, והמשיך בפעילות רבה עד מותו ב-1588, בגיל 99. הוא נקבר בתוך תורבה שעיצב, לצד סולימאן המפואר ואשתו, מצפון למתחם סולימאניה באיסטנבול. לאחר מותו (ועד ימינו) נקרא הרחוב העובר בסמוך לתורבה על שמו.

במהלך חמישים שנות פעילותו בנה סינאן, כאמור, כמעט 500 מבנים, כ-200 מהם עדיין קיימים. לא ידוע על אדריכל אחר בכל ימי האימפריה העות'מאנית שהותיר אחריו מבנים כה רבים, והיווה פריצת דרך כמו סינאן. האדריכל האמריקני פרנק לויד רייט אמר תמיד: "אני האדריכל השני הכי טוב בעולם, אחרי סינאן." ממשלת טורקיה כיבדה את זכרו בהקמת אוניברסיטת מימר סינאן לאמנות באיסטנבול.

המבנים של סינאן

סיכום עבודתו של סינאן לאורך השנים מלמד כי הקים 94 מסגדים גדולים (ג'אמע), 52 מסגדים קטנים, 57 בתי ספר, 48 בתי מרחץ, 35 ארמונות ממשל (סאראיה), 17 מטבחים ציבוריים (בתי תמחוי), 10 ח'אנים, שמונה גשרים, שמונה אסמים ומחסני תבואה, שבע מדרסות, שש אמות מים ושלושה בתי חולים.

המבנים המרשימים ביותר (רשימה חלקית) הם:

• מסגד אזאפקאפי סוקולו באיסטנבול
• מסגד סלימייה באדירנה
• מתחם סולימאנייה באיסטנבול
• מתחם קיליק עלי פאשה
• מתחם מולא צ'לבי פאשה
• מרחצאות האסקי באיסטנבול
• מסגד שהזאדה מהמט באיסטנבול
• מתחם מיהרימה סולטאן באיסטנבול
• מסגד רוסטם פאשה באיסטנבול
• מסגד עות'מאן שאה בטריקלה
• מסגד סולימאניה בדמשק
• גשר מהמט פשה סוקולוביץ' (לא ודאי)

ראו גם

• אדריכלות אסלאמית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סינאן בוויקישיתוף

• אנדרו פרן, מנחת אהבה לשמש ולירח, באתר הארץ, 13 ביולי 2012
• רשימת מבנים + הסברים + תמונות של רוב יצירותיו של סינאן באתר של אוניברסיטת וושינגטון לאדריכלות (באנגלית)
• כתבה מתוך אתר למטייל על מסגד סולימאניה באיסטנבול, ועל עבודתו ואישיותו של סינאן.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24717954סינאן