אברהם וולפנזון (איש השב"כ)
לידה |
12 במרץ 1934 בית-חנן, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 26 ביולי 2021 (בגיל 87) |
ענף מדעי | מדע המדינה |
מקום מגורים | ישראל |
מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
אברהם וולפנזון (12 במרץ 1934 – 26 ביולי 2021) היה דוקטור למדע המדינה שהיה לוכד מרגלים ומפעיל סוכנים כפולים במשך למעלה מארבעה עשורים במסגרת שירות הביטחון הכללי.
ביוגרפיה
אברהם וולפנזון נולד במושב בית-חנן להורים מחלוצי העלייה הרביעית. למד בבית הספר היסודי במושב ולאחר שמשפחתו עברה להתגורר בראשון לציון המשיך בלימודיו בבית הספר חביב במושבה. המשיך בלימודיו התיכוניים בגימנסיה הריאלית במושבה. מנעוריו ניכר בו כישרון הכתיבה והוא פרסם במהלך שנות ה-40 רשימות של הומור בשבועונים שונים, שירים בשבועון "במעלה", ביטאון תנועת הנוער העובד, ופזמונים פוליטיים ב"הדור"– עיתון יומי מטעם מפא"י ו"אשמורת" (השבועון של המשמרת הצעירה[1]).
היה מדריך בתנועת הנוער העובד וגדנ"עי ב"הגנה". היה תלמיד מצטיין ובגמר לימודיו התיכוניים, והוא בן 17 שנים, החל ללמוד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סמסטר אחד נקרא להתייצב לשירות בצה"ל. הוא התגייס בשנת 1952 ובשלב המיון הוצע לו לשרת בחיל האוויר או בחיל המודיעין והוא בחר לשרת במודיעין וסופח לשרת כחייל במסגרת השב"כ. הוא נשלח לבניין השב"כ, ששכן אז ברחוב בוסטרוס ביפו (כיום רחוב רזיאל), שם הוצב לשרת באגף לביטחון פנים של צה"ל, שפעל בשיתוף עם זרוע ביטחון שדה (כיום מחלקת ביטחון מידע) של צה"ל, שלהם מטרה משותפת, למנוע דליפת ידיעות ולסכל נסיונותיו של היריב להשיג מידע על צה"ל. בהמשך שירותו, במרוצת השנים, הגיע לעמוד בראש מחלקת המחקר של השב"כ. שירותו נמשך לסירוגין, כולל במסגרת שירות המילואים, במשך 44 שנים, עד לשנת 1996.
במרוצת השנים המשיך בלימודיו וקיבל תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני ושלישי באותו תחום מהאוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל לתפקידו בשב"כ כיהן כמרצה לפילוסופיה מדינית ופילוסופיה מודרנית בבית ברל ובאוניברסיטה העברית וחיבר ספרים רבים בנושאים אלו.
בשנת 1965 הוקמה רשימת פועלי ישראל (רפ"י). המפלגה הוקמה לפני הבחירות לכנסת השישית, על ידי יוצאי מפא"י, ובראשם דוד בן-גוריון. הסיבה העיקרית להקמת רפ"י, כפי שהוצגה על ידם, הייתה שלוי אשכול, יורשו של בן-גוריון בתפקיד ראש ממשלת ישראל, סירב להיענות לדרישת בן-גוריון שאשכול לא יקבל את הזיכוי שהעניקה ועדת שרים לפנחס לבון מן האחריות על "העסק הביש", מבלי שהדבר ייחקר בוועדת חקירה משפטית. אל בן-גוריון הצטרפו מי שנקראו אז ה"צעירים" כשמעון פרס ומשה דיין ואחרים. אברהם וולפנזון לקח פסק זמן מפעילותו הביטחונית והאקדמית. הוא ערך את ביטאונה של רפ"י "מבט חדש" והפך לידיד קרוב של בן-גוריון. אנשי רפ"י נחלו אכזבה מתוצאות הבחירות לכנסת כשרפ"י זכתה בעשרה מנדטים בלבד והייתה לסיעת אופוזיציה. בבחירות לרשויות המקומיות, שנערכו במקביל לבחירות לכנסת ב-1965, נבחר מטעם רפ"י לסגן ראש העירייה בראשון לציון.[2] עם זאת המשיך בפעילותו בשב"כ.
בשנת 1970 עבר עם משפחתו לחיפה והמשיך בפעילותו הציבורית והאקדמית, בין היתר במועצת פועלי חיפה,[3] באוניברסיטת חיפה, בטכניון, במכללת תל-חי ויצא לשליחוית הסברה בארצות הברית ומדינות אירופה.
בשנת 1977 נבחר לנהל את "מכללת ארן" (לשעבר "בית ספר לפעילי ההסתדרות") בתל אביב (והוסיף לגור בחיפה).
כתב ספרים רבים ופרסם מאמרים בתחומי התמחותו האקדמית.
"לוכד המרגלים"
בתחילת דרכו בשב"כ עסק וולפנזון בתפקידי תיוק ועד מהרה נתמנה לעוזרו של ראש אגף כוח אדם. תוך זמן לא רב הועבר על ידי ראש השב"כ עמוס מנור לעסוק בתפקיד מקצועי של סיכול ריגול וחבלה באגף לענייני ערבים וטיפל בריגול ובטרור שמקורם בערביי ישראל ובמדינות ערב. במסגרת תפקידו הפעיל כעשרים סוכנים כפולים. אחדים מבין המרגלים שלכד, או השתתף בלכידתם, היו מחשובי המרגלים שפעלו בישראל בתקופתו - רפעת אל גמאל, זאב אבני, אהרן כהן, קורט סיטה וישראל בר.
רפעת אל גמאל
- ערך מורחב – רפעת אל גמאל
בשנת 1955 השתתף אברהם וולפנזון בהפעלתו של המרגל המצרי רפעת אל גמאל. אל גמאל היה אזרח מצרי לא יהודי שהסתבך עם החוק, ונשלח ידי המודיעין המצרי לעלות לישראל ולשמש כסוכן בישראל תחת הכיסוי של יהודי בשם ז'אק ביטון. ביטון התפרנס מניהול סוכנות נסיעות בתל אביב. במהלך שנות פעילותו התחתן עם אשה גרמנייה ונולד לו ממנה בן. השב"כ חשד בו כי הוא מרגל והוא נעצר ושוכנע לשמש כסוכן כפול. המודיעין הישראלי איפשר לו להעביר מידע אמיתי, אם כי לא בעל חשיבות, למפעיליו המצרים כדי לשמור על ערכו בעיניהם.
בשנת 1956, לקראת מבצע קדש, השתמש בו המודיעין הישראלי כדי ליצור הונאה קריטית אצל המצרים. נמסרו לו פרטי המבצע האמיתיים יומיים לפני פתיחתו, אבל החומר נשלח לאירופה בדואר אוויר, ומשם נשלח למצרים, כך שהוא הגיע יומיים אחרי פתיחת המבצע. מבצעית זה היה מאוחר מדי, אך עבור אל גמאל היה זה הישג בעל חשיבות, שהוכיח למצרים את מהימנותו.
לדיסאינפורמציה שהעביר למצרים היה חלק מכריע בהונאה שקדמה למלחמת ששת הימים, ואיפשרה את מכת המחץ על חיל האוויר המצרי במבצע מוקד. הוא מסר למפעיליו במצרים כי המלחמה אמורה להתחיל במהלכים יבשתיים, מה שהוביל לשאננות בחיל האוויר המצרי. אחרי המלחמה סיים את פעילותו ועזב את ישראל לגרמניה, בה מת בשנת 1982.
רפעת אל גמאל הפך לגיבור לאומי במצרים אחרי שסדרת טלוויזיה על חייו בשם "רפעת אל האגן" (בערבית: رأفت الهجان) הציגה אותו כמי שריגל למען מולדתו בתוככי ישראל.
זאב אבני
- ערך מורחב – זאב אבני
זאב אבני, אשר וולפנזון ציין כי הוא היה אולי המרגל החשוב ביותר של שירות הביון של ברית המועצות בישראל, והוזכר אפילו על ידי ולדימיר פוטין ברשימת "עשרת המרגלים החשובים ביותר של ברית המועצות מאז ומעולם", נולד בשם וולף גולדשטיין והגיע לארץ בשליחות שירות הביון הסובייטי בשנת 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות. הוא הצטרף למשרד החוץ עוד בטרם הופעל על ידי שולחיו ועיברת את שמו לזאב אבני, ובשנת 1952 נשלח לבלגיה כדיפלומט ישראלי. בבריסל התקשר אליו קצין ביון סובייטי והפעיל אותו כמרגל. הוא העביר לשולחיו נתונים על רכישות נשק מבלגיה, סודות צופן ופרטים על סוכנים גרמנים שפעלו למען ישראל במצרים. אבני פעל אז בהתנדבות גם בשירות "המוסד", וכך הגיע לידיו המידע על הסוכנים הגרמנים במצרים, בהמשך נתמנה לנספח הכלכלי ביוגוסלביה, וגם שם המשיך לפעול כמרגל סובייטי. בשנת 1955 רצה להתגייס לעבודה מלאה ב"מוסד", ולשם כך ביקש להיפגש עם ראש "המוסד". לקראת הפגישה נערך תחקיר לגביו ורקעו עורר חשד. בפגישה שנערכה בשנת 1956 הוא נעצר, נחקר והואשם בריגול למען ברית המועצות. וולפנזון, שריכז את חקירתו של אבני, העריך כי אבני העביר לביון הסובייטי את המידע העדכני ביותר על משרד החוץ ועל "המוסד". במהלך חקירתו, כאשר הובא לידיעתו "הנאום הסודי" של חרושצ'וב עם פרטי פשעי סטלין והמשטר הסובייטי, הוא התחרט על פעילותו ומסר לחוקריו את כל הפרטים על פעילותו כמרגל. הוא הועמד לדין ונשפט לארבע עשרה שנות מאסר. בכלא למד פסיכולוגיה והפך לפסיכולוג קליני. בשנת 1963 נקצב עונשו על ידי נשיא המדינה והוא שוחרר מהכלא והצטרף לקיבוץ משמרות.
אהרן כהן
- ערך מורחב – אהרן כהן
אהרן כהן היה מזרחן וחבר מרכז מפ"ם ונמנה עם מייסדי קיבוץ שער העמקים. שימש בתפקידים שונים בהנהגת תנועת "השומר הצעיר" ונמנה עם האגף השמאלי-קיצוני במפ"ם. בימי מלחמת העולם השנייה היה פעיל בליגה V, ארגון שהוקם ביישוב לתמיכה בברית המועצות במלחמתה בנאצים.
בשנת 1958 ארעה תפנית בחייו כאשר כאשר ממעמד של איש ציבור ומזרחן מוערך הפך לחשוד בריגול למען ברית המועצות. באותן שנים, שלאחר עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית ומבצע קדש, גילתה ברית המועצות יחס עוין למדינת ישראל ושירותי הביון שלה עקבו אחר כל הנעשה בישראל. הדיפלומטים של ברית המועצות בישראל נטלו חלק במאמץ האיסוף. בשנת 1958 נצפתה מכונית עם לוחיות רישוי דיפלומטיות כשהיא חונה מדי פעם בשעות הערב בשולי הכביש המוליך לקיבוץ שער העמקים. חקירת השב"כ העלתה כי היה זה מקום המפגש של נציג דיפלומטי סובייטי עם אהרן כהן. כהן נעצר ובשנת 1960 והועמד לדין באשמת מגע עם סוכן זר. בית המשפט דן אותו לחמש שנות מאסר. הוא טען כי לא עסק בריגול אלא מסר ידיעות על מהלכים פוליטיים לנציגים הסובייטים, מתוך זיקתו האידאולוגית לברית המועצות וכי לא הייתה לו כוונה לפגוע בביטחון המדינה. מאסרו והרשעתו גרמו לסערה ציבורית. מתנגדי מפ"ם האשימו את המפלגה בחוסר נאמנות, בעוד פעילי שלום האשימו את ראשי השב"כ ברקימת עלילה להכפשת שם המפלגה. לצדו של כהן עמדו הוגי הדעות מרטין בובר ועקיבא ארנסט סימון. אחרים סברו כי כהן רצה להציב את עצמו כאישיות מדינית חשובה מאוד מול הנהגת מפ"ם ולשאת חן בעיני הסובייטים. בשנת 1963 חנן אותו נשיא המדינה והוא שוחרר ממאסרו. לאחר שחרורו המשיך בעבודתו האקדמית, ופרסם מספר ספרים ומחקרים.
קורט סיטה
- ערך מורחב – קורט סיטה
קורט סיטה היה גרמני נוצרי מחבל ארץ שהפך לחלק מחבל הסודטים בצ'כוסלובקיה. היה נשוי ליהודייה. בזמן מלחמת העולם השנייה נכלא במחנה הריכוז בוכנוואלד, לאחר המלחמה עבר לבריטניה ולאחר מכן עבר לארצות הברית, ולבסוף עבר לברזיל. בארצות אלו הרצה באוניברסיטאות ויצא לו מוניטין של מדען בעל שם עולמי. בכל אותה עת פעל למען הביון הצ'כי. בשנת 1954 הגיע לישראל בהזמנת הטכניון והתמנה לראש החוג לפיזיקה ושימש כחבר בוועדה לאנרגיה אטומית.
בראשית שנת 1960 נתגלו לשב"כ קשריו עם איש השגרירות הצ'כית ואז החל מעקב אחריו וב-15 ביוני הוא נעצר. ב-15 בנובמבר 1960 נפתח משפטו בבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא הורשע ונדון לחמש שנות מאסר. בשנת 1963 קיבל חנינה מנשיא המדינה, יצחק בן-צבי, וב-2 באפריל 1963 שוחרר מכלאו ועזב את ישראל לשווייץ ומשם עבר לגרמניה, בה העביר את שארית חייו כאיש אקדמיה.
ישראל בר
- ערך מורחב – ישראל בר
ישראל בר היה ישראלי יליד אוסטריה שהסתופף בחוגי הצמרת הביטחונית במדינת ישראל, והיה המרגל שחדר באופן העמוק ביותר לחוגי השלטון במדינה. פרטי זהותו האמיתית, עובדת יהדותו, השכלתו, הרקע הצבאי שלו וקורות חייו לפני עלייתו לארץ ישראל לוטים בערפל. הוא עלה לארץ מאוסטריה בשנת 1938, לאחר השתלטות גרמניה הנאצית על אוסטריה. לדבריו, נולד למשפחה יהודית, סיים קורס קצינים באקדמיה הצבאית האוסטרית ושירת כקצין בצבא האוסטרי. כן טען כי הוא בעל תואר דוקטור לספרות והציג עצמו כמי שהשתתף בשנת 1934 במלחמת האזרחים באוסטריה, כלוחם בזרוע הצבאית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. כן הציג עצמו כמי שבסוף שבשנת 1936 יצא לספרד ולחם לצד הכוחות הרפובליקנים במלחמת האזרחים הספרדית, כמפקד גדוד וקצין מבצעים של אוגדה.
בארץ החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, והצטרף לארגון "ההגנה". הוא גילה חוסר ההתמצאות באימוני השדה של "ההגנה", אך הפגין ידע רב בצד העיוני של ענייני צבא, מלחמה, היסטוריה צבאית ואסטרטגיה.
עם הקמת המדינה נתמנה בר לעוזרו של יגאל ידין, קצין המבצעים של צה"ל והוענקה לו דרגת סגן-אלוף. לקראת תום המלחמה מונה בר לראש מחלקת התכנון והמבצעים במטכ"ל. הוא פרש מצה"ל בשנת 1950, כששאיפתו להתמנות לסגן הרמטכ"ל לא נתגשמה, בחייו כאזרח הוא זיגזג בין מפלגת השלטון מפא"י לבין מפלגת השמאל מפ"ם לבסוף התייצב על מפלגת השלטון.
בשנת 1959 נפתחה הקתדרה להיסטוריה צבאית באוניברסיטת תל אביב, ובר התמנה לעמוד בראשה. בר הוזמן להרצאות ופגישות בעיקר בגרמניה, כן ביקר ונשא הרצאות בפני קצינים גבוהים בשוודיה, בנורווגיה ובצרפת. כשהיה בברלין המערבית, עבר פעמים אחדות לברלין המזרחית.
אישיותו של בר, עברו המעורפל ותהפוכותיו הפוליטיות משכו את התעניינותו של השב"כ וראש השירות איסר הראל ראה בו סיכון ביטחוני. חוליית מעקב של השב"כ, שעקבה אחר מפעיל סוכנים סובייטי באזור תל אביב, שבו נהג לקיים את פגישותיו עם סוכניו, הבחינה בפגישתו עם אחד מהם. מעקב אחר הסוכן האלמוני הוביל את אנשי השב"כ לדירתו של ישראל בר. הוא נעצר ב-31 במרץ 1961.
בר הועמד למשפט בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. ב-14 בינואר 1962 נמצא אשם בריגול חמור ונגזרו עליו 10 שנות מאסר. ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחה ובית המשפט החמיר את עונשו ל־15 שנות מאסר. הוא ריצה את מאסרו בכלא שאטה בו מת מהתקף לב ב-1 במאי 1966.
תוכנית הטלוויזיה
בשנים 2016–2018 הוקרנה בערוץ כאן 11 של תאגיד השידור הישראלי סדרה בת מספר פרקים בשם "צייד המרגלים", אודות פעילותו של אברהם וולפנזון בשב"כ. במסגרת הסדרה, של הבמאי איל תבור והסופר שלמה נקדימון, הופיע וולפנזון וגולל את סיפורם של המרגלים, רפעת אל גמאל, זאב אבני, אהרן כהן, קורט סיטה וישראל בר שחדרו למקומות רגישים במערכת הביטחון, ותיאר את מניעיהם, כיצד נחשפו ואיך נחקרו.
וולפנזון נפטר ב-26 ביולי 2021.[4]
מספריו
- אידיולוגיה, הוצאת ההסתדרות הכללית, 1969
- דמוקרטיה ואידיאלים חברתיים בישראל, הוצאת עם עובד, 1972
- מהתנ״ך לתנועת העבודה: מחשבה מדינית וחברתית בישראל, הוצאת עם עובד, 1975
- דוד בן-גוריון: עשור למותו, הוצאת ההסתדרות הכללית, 1983
- כחול-לבן-אדום: האורינטציה הפרו־סובייטית בישראל, הוצאת עם עובד, 1983
- צילה של סין על המזרח התיכון, הוצאת המדרשה למחשבה סוציאליסטית, האגודה לחקר מארכס והסוציאליזם, 1988
- הגל כמקור לסוציאליזם מודרני, הוצאת המדרשה למחשבה סוציאליסטית, האגודה לחקר מארכס והסוציאליזם, 1987
- על מדינת ישראל וארץ ישראל, הוצאת בית ברל, 1989
קישורים חיצוניים
- אברהם וולפנזון, באתר "אלבום המשפחות עדת ראשון לציון"
- אהרון לפידות, "מרגלים הם אנשים אפורים", באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2016
- "צייד המרגלים", בערוץ יוטיוב של כאן 11: פרק 1, פרק 2, פרק 3, פרק 4
- מידע על אברהם וולפנזון בקטלוג הספרייה הלאומית
- ממאמריו
- מצפונו של "מצפן", דבר, 27 במאי 1970
- שלום וצדק בחזונו של בגין, דבר, 15 ביולי 1973
- אוניברסיטה פועלית - תכנים למסגרת, דבר, 31 באוגוסט 1979
- דוד בן-גוריון על יגאל אלון, מעריב, 30 במרץ 1980
הערות שוליים
- ^ אשמורת [תש"ה-תשי"ב] 1944-1951, באתר האתר ההיסטורי של תנועת העבודה הישראלית
- ^ ע. גרא, אלף תלמידים שמעו על מעשה המופת של שלמה קוט, מעריב, 17 באוקטובר 1966;
צפויה משמרת שניה בביה"ס בראל"צ, מעריב, 29 באוגוסט 1968 - ^ עשרות פעילי עבודה בחיפה הביעו את תמיכתם באגמי, מעריב, 1 בספטמבר 1974
- ^ מידע על נפטר | חברה קדישא חיפה
31874992אברהם וולפנזון (איש השב"כ)