כל נדרי
תפילת כל נדרי
|
|---|
|
כָּל נִדְרֵי. וֶאֱסָרֵי. וּשְׁבוּעֵי. וַחֲרָמֵי. וְקונָמֵי. וְקִנּוּסֵי. וְכִנּוּיֵי. דְּאִנְדַּרְנָא. וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא. וּדְאַחֲרִימְנָא. וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא: מִיּוֹם כִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם כִּפּוּרִים זֶה, ומִיּום כִּפּוּרִים זֶה. עַד יום כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטובָה. בְּכֻלְּהון אִיחֲרַטְנָא בְהון. כֻּלְּהון יְהון שָׁרָן. שְׁבִיקִין. שְׁבִיתִין. בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין. לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי. וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי. וּשְׁבוּעָתָנָא לָא שְׁבוּעות |
כָּל נִדְרֵי היא תפילה הנאמרת לפני תפילת ערבית של ליל יום כיפור, הכוללת הכרזה על ביטול נדרים ושבועות של ציבור המתפללים. מקורה וזמן חיבורה של התפילה אינם ידועים, אך מעריכים שנתחברה בתקופת הגאונים, והיא נאמרת בארמית, שפת הדיבור של רבים מהיהודים בתקופה זו. עניין התרת נדרים בתחילת השנה מוזכרת בתלמוד.[1] בשל זמן אמירתה של התפילה, עם כניסת יום כיפור, ובשל הלחן המרטיט שלה המקובל בקהילות האשכנזיות, היא הפכה לאחת התפילות הידועות ומהסמלים הבולטים של המועד.
חיבור התפילה והמחלוקת סביבה
מקור התפילה
עניין התרת נדרים בתחילת השנה, ללא תפילה מיוחדת, מופיע כבר בתלמוד בבלי (בעקבות המשנה): "הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש השנה ויאמר: כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל"[2] בהמשך הסוגיה בתלמוד ישנה מחלוקת באיזה תנאים תקפה הודעת ביטול נדרים זו, ומהדיון עולה שחלק מאמוראי בבל התנגדו בחריפות לרעיון של ביטול נדרים באופן זה כלאחר יד.[3]
לא ידוע בוודאות מתי חוברה התפילה או הוכנסה לסדר התפילה, ומדוע הועתק נושא התרת הנדרים מראש השנה ליום כיפור. היא מוזכרת לראשונה בסדר רב עמרם גאון, ומקובל לשער שחוברה בתחילת תקופת הגאונים, אך ככל הנראה לא על ידי גאוני בבל עצמם, משום שחלקם התנגדו לה בתוקף. יש הסוברים, ובהם ר' יצחק אייזיק מטירנא בעל ספר ה"מנהגים", שהתפילה אכן חוברה בבבל, וזאת בהסתמך על כך שהיא נכתבה בלשון ארמית שהייתה השפה הנפוצה בבבל, ועל כך שהנוסחאות הקדומות של התפילה מובאות לראשונה במקורות בבליים, כמו סדר רב עמרם גאון ואצל רב האי גאון - אמנם בצירוף הסתייגויות חריפות מאמירתה. בספר הזוהר[4] וגם ב"שיטה מקובצת"[5] מובא שאת המנהג תיקנו אנשי כנסת הגדולה.
המחלוקת בעניינה
החל מימיה הראשונים של התפילה נחלקו הגאונים והראשונים האם יש להתרת נדר זו ערך הלכתי-משפטי, ולכן עצם אמירתה הייתה שנויה במחלוקת. רב עמרם גאון כותב שהיה נהוג לומר עליה "שמנהג שטות הוא זה ואסור לעשות כן",[6] אף על פי שכלל אותה בסידורו. כך גם כותב רב נטרונאי גאון ש"אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בכל ארץ בבל להתיר נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים, אלא שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי. אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו".[7] רב סעדיה גאון כתב באופן עדין יותר שתפילה זו מועילה רק לנדרים שנדרו הציבור בשגגה.[8] באופן דומה כותב רש"י: אומרים "כל נדרי" כדי להתיר את נדריהן שאין זוכרים, אבל אם זוכרים צריך לקיימם.[9].
אחד החששות של המתנגדים גאוני בבל, ומאוחר יותר גם חכמי קטלוניה וספרד, היה שבעקבות התפילה הציבור הרחב עשוי להקל ראש ולזלזל בנדריו. כך הטעים במאה ה-13 רבי מנחם המאירי מקטלוניה: "ואחרי שגאוני עולם נסתפקו בעניינות האלו, מה אנו מה חיינו להכניס עצמנו במחלוקת, ואנו אין לנו אלא להניח מקום לשלום ולברוח מן הספקות. ומפני זה נהגנו שלא לומר נוסח כל נדרי כלל, שלא לזלזל בנדרים". בדומה לכך ציין הריב"ש שמטעם זה "בכל קטלוניא אין אומרים אותו", והרדב"ז הוסיף כי "ראיתי מנהג המוסתערבים במצרים שאין אומרים אותו". גם הרמב"ם ורבי יצחק אלפסי, מגדולי הפוסקים בספרד, אינם מזכירים את המנהג.
עם זאת, למרות ההתנגדות, התפשט המנהג בין קהילות ישראל, בהתחלה בעיקר בקרב יהודי אשכנז, שסמכו על פוסקים רבים שתמכו באמירת הנוסח, ביניהם הרב נתן בן ה"ר יהודה[11], וכן הרא"ש[12] שהתווכח עם המקשים על המנהג הקדום וקבע - "מיהו נראה כמנהג הקדמונים".
אמירת הנוסח נפסקה לבסוף בספרי ההלכה, גם בשולחן ערוך וגם על ידי הרמ"א וכיום היא נהוגה כמעט בכל קהילות ישראל. הרמ"א מציין שאין לסמוך על התפילה כדי להתיר נדרים: "לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם, כי אם לצורך גדול". רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) מציין בשם ר' יוסף מטראני (המהרי"ט) שהתפילה מועילה רק למי שעבר על נדרו בשגגה שלא יענש. גם לאלו הסוברים שתפילה זו מתירה את נדרי העבר היא אינה מיועדת אלא לנדרים שהאדם לא זוכר שנדר אותם או במקרים של צורך גדול[13], שכן נדרים שהאדם זוכר, חייב הוא לפרטם בפני בית דין כדי להתירם ולא לומר בצורה כוללת "כל נדרי".
אחד המקומות הבודדים שנותרו במנהגם שלא לומר כל נדרי עד לתקופה מאוחרת הוא בית הכנסת הגדול בעיר אלג'יר, כפי שמעיד ר' יהודה עייאש.[14]
בפולמוס היהודי-נוצרי
בפולמוס היהודי-נוצרי הואשמו היהודים תכופות על ידי הנוצרים כי לנדריהם אין ערך בשל הצהרת "כל נדרי". לטענה זו הייתה השפעה חזקה באירופה, והיא אחת מהסיבות לקביעת שבועת היהודים בארצות רבות באירופה – שבועה מיוחדת ומשפילה שנאלצו יהודים להשבע כאשר התברר עניין משפטי בינם לבין לא-יהודים. התשובה הרגילה שניתנה מצד יהודים על האשמות אלו, שעלו בין היתר גם במשפט פריז, הייתה שמדובר על נדרים ושבועות שנודר אדם כלפי אלקים ולא על נדרים שנודר האדם כלפי אדם אחר; נדרים והתחייבויות שבין אדם לחברו אינם מותרים על ידי תפילה זו.[15] הסבר נוסף שניתן היה שהתפילה נועדה להתיר נדרים ושבועות וחרמות שנועדו להרחיק מתוך הקהל את העבריינים וכדי למנוע פירוד בעם.[16]
טענות אלה מצד הנוצרים הביאו לכך שאחד התיקונים הראשונים של מבשרי היהדות הרפורמית במאה ה-19 היה ויתור על אמירת תפילה זו: היא הושמטה לראשונה על ידם בסידור שהוציאו ישראל קליי וקרל גינסבורג בברלין ב-1817. גם אהרן חורין מחק אותה בקהילתו באראד. ב-1844 הייתה החלטתה הראשונה של ועידת הרפורמים בבראונשווייג לבטל את "כל נדרי" באופן גורף. לא רק הם עשו זאת: רש"ר הירש הביע מדי פעם התנגדות עקרונית לתפילה, וביום הכיפורים ת"ר (1839) הורה שלא לאמרה בבית-הכנסת שעמד בראשו באולדנבורג מ"טעמים שבהלכה", אף כי החליט שלא לחזור על כך בנימוק שעדיף שלא יעשה הדבר על ידי רב בודד. הרפורמים עצמם ייחסו חשיבות להיות התפילה ומנגינתה מוכרים מאד וקבועים בתודעת הקהל, ורבניהם הוציאו מספר גרסאות חליפיות בלחן המסורתי. לעיתים קרובות נקראו פרק פ"ד מתהלים, פרק ק"ג ובעיקר פרק ק"ל. ב-1854 הכליל אברהם גייגר נוסח דומה בסידור החדש שחיבר: "כל פְּשָעַי ופִּשְעֵי הקהל הזה... מחם והעבירם מנגד עיניך." התחליף הנפוץ והמקובל ביותר בגרמניה התפרסם ב-1899, ונפתח גם הוא ב'כל נדרי', אך תיאר את ההתחייבויות באורח חיובי ולא כיוון לבטלן: "כל נדרי בני ישראל אשר הם נודרים לך... כולם יעלו ויבואו ויגיעו ויראו לפניך.". הסידור האחיד של התנועה בארצות הברית הכניס מחדש את הנוסח המסורתי ב-1978, ומאז הושב בהדרגה גם אצל רוב הרפורמים באירופה.[17]
נוסח התפילה
הגרסה העתיקה ביותר של התפילה שנמצאת בידנו היא בסדר רב עמרם גאון. גרסה זו היא בעברית[18]:
כל נדרים ואיסורים ושבועות קיומין וחרמין, שנדרנו ושאסרנו ושחרמנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשנו בשבועה, מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה הבא עלינו, בכולם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים, אם נדר נדרנו אין כאן נדר, ואם שבועה נשבענו אין כאן שבועה, אם קיום קימנו אין כאן קיום, בטל הנדר מעיקרו, בטלה השבועה מעיקרה, בטל הקיום מעיקרו, אין כאן לא נדר, ולא איסר ולא חרם ולא שבועה ולא קיום. יש כאן מחילה וסליחה וכפרה, ככתוב בתורתך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.
גרסה זו, בתוספת המשפט על התרת תפילה עם העבריינים, ובשינויים קלים נאמרת עד היום בנוסח איטליה ורומניא. לעומת זאת, רוב העדות מתפללות בנוסח ארמי.
הטקסט של כל נדרי על פי המנהג הספרדי הקדום המקובל בחלק מקהילות הספרדים, בעיקר באירופה ובחלק מקהילות מזרח גאורגיה (בעיקר טביליסי). נוסח כמעט זהה התקבל גם בתכלאל (הבלדי):
בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את (נוסח אחר:עם) העבריינין. כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי, די נדרנא ודי אשתבענא ודי נדינא ודי חרמנא ודי אסרנא על נפשתנא. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום. (יש מוסיפים, בעיקר בקהילות הבלקאן ,טורקיה וגאורגיה, ופחות במערב אירופה: ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום.) נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי. כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.
נוסח ספרדי אחר, המכיל גם עבר וגם עתיד, המקובל יותר בקהילות הספרדיות של המזרח ובקהילות מערב גאורגיה:
בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את העבריינין. כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי, די נדרנא ודי ננדר, ודי אשתבענא ודי נשתבע, ודי נדינא ודי ננדי, ודי חרמנא ודי נחרים, ודי אסרנא על נפשתנא ודי נאסר. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום, ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום. נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי. כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.
יש להעיר כי הספרדים מקפידים להגות את הכף במילה "כל נדרי" כקמץ רחב ולא כקמץ קטן (כאילו כתוב "כַּל נדרי"), הגייה זו מתועדת בסידורים בכתבי יד מספרד עצמה[19].
הטקסט של כל נדרי על פי האשכנזים:
על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקונסי וכנויי, דנדרנא ודאשתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון. כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירן ולא קימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות.
עבר או עתיד
הנוסח הקדום של תפילת כל נדרי מתייחס לביטול נדרים ושבועות מהעבר. כדי להתמודד עם הקושי ההלכתי שבהתרה גורפת, לכאורה, של נדרי העבר ביקש אביו של רבנו תם (ככל הנראה בעקבות רבי מאיר ש"ץ[20]) לשנות את נוסח האמירה, מבלי לבטל אותה לחלוטין: הוא תיקן את הנוסח ל"מסירת מודעה", שכל שינדור אדם בטעות במהלך השנה הבאה - מבוטל; במקום לומר "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה", תיקן ל"מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא".[21] לעומתו סבר הרא"ש שהתפילה נועדה להתיר את הנדרים והשבועות של השנה שעברה, ולכן על הנוסח להיות "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה".[22]
כך, בימינו, יש שלושה נוסחים. נוסח המתייחס רק לעבר, נוסח המתייחס רק לעתיד ונוסח הכולל גם את העבר וגם את העתיד. הנוסח הרווח כיום ברוב הקהילות באופן פרדוקסלי, הוא צירוף של שתי הגרסאות יחד, הן בלשון עבר והן בלשון עתיד, אולי כדי לכוון לשתי הדעות: "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה".[23]
המשפט הפותח
לפני אמירת כל נדרי יש הכרזה: "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". הכרזה זו הונהגה על ידי המהר"ם מרוטנברג. לפי המרדכי, תלמידו של האחרון, הסיבה להיתר להתפלל עם העבריינים בתחילת כל נדרי היא שביום כיפור זכאים להשתתף בתפילה גם אלו שעברו על תקנות הקהל ולכן הוטל עליהם חרם. ליום זה הוסר החרם והתאפשר להם לבוא בקהל.[24] מסורת עממית ידועה תולה את הכרזת ההיתר, יחד עם התרת הנדרים כולה, כמכוונת לאנוסי ספרד שהיו זקוקים להיתר מיוחד להתפלל לאחר שנראו כל השנה כ"עבריינים", אך מסורת זו אינה מדויקת היסטורית שכן ההכרזה הונהגה באשכנז טרם גירוש ספרד.
פירושים
הפסוק ונסלח
לאחר אמירת התפילה נוהגים לומר את הפסוק 'ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה', ויש שמוסיפים לפניו את המילים 'ככתוב בתורת משה'[25]. ישנן דעות שונות לטעם סמיכת פסוק זה לתפילת "כל נדרי". לפי השיטות הסוברות שתפילה זו מתייחסת לביטול של כל נדרי העבר שאותם המתפלל לא זוכר, הפסוק בא כבקשת סליחה מה' על אי קיום נדרים אלו.[26] טעם זה נכון עוד יותר לאלו הסוברים שלתפילת כל נדרי אין כלל תוקף הלכתי-משפטי הפוטר את האדם מנדריו ואינה אלא בקשת כפרה מה'.[27] ואילו לפי הדעות הסוברות שהתפילה נאמרת כהתנאה שנדרי העתיד לא יחולו, הפסוק נאמר בכל זאת כבקשת כפרה על העתיד במידה והאדם ינדור ויעבור עליו.[28]ישנם גם הסוברים,[29] שאמירת הפסוק היא בקשת סליחה על עצם נדירת הנדר, שכן פעמים רבות יחסה של היהדות לנדר אינו חיובי בשל החשש שיפרו אותו: "כל הנודר כאילו בנה במה",[30] ויש שסוברים שאמירת הפסוק אינה חלק מנוסח תפילת כל נדרי אלא קטע בפני עצמו הנאמר על עצם יום הכיפורים המיועד לסליחה וכפרה על כל עוונותיו של האדם. לשיטה זו וודאי שלא גורסים את המילים 'ככתוב בתורת משה'.[31]
סוגיית העבר והעתיד
הרב יוסף דב סולובייצ'יק[32] הסביר את המשמעות הרעיונית מאחורי מחלוקת זו:
מטרת התשובה היא למנוע בעד הישנות החטא. שיטתו של רב עמרם גאון מדגישה את הבראת הנפש; החוטא זוכה לכך על ידי דחיית העבר המתבטאת בחרטה ובושה. התרת הנדרים בליל יום כיפור מעידה על הלך-רוח זה באדם. לפי רבינו תם חיסון החוטא בפני חטאים בעתיד הוא חשוב יותר מדחיית העבר. זכות קדימה לרפואה מונעת. התרת נדרים מכאן ולהבא, המסמלת את הרצון בהתבדלות ובהתרחקות מן החטא, זקוקה על כן יותר לחיזוקו של יום הכיפורים.
מהלך התפילה
בערב יום כיפור מתכנס הציבור (בקרבו על פי רוב אנשים רבים שלא פוקדים את בית הכנסת באורח קבע) לבית הכנסת. הגברים מתעטפים בטליתות (שלא כמו באף תפילת ערבית אחרת בשנה). יש המקפידים להתחיל את התפילה מעט לפני השקיעה, מפני שלפי ההלכה לא מתירים נדרים בשבתות ובימים טובים. ברם ברוב הקהילות הספרדיות ממתינים בכוונה עד הלילה כדי שיתאספו כמה שיותר אנשים לבית הכנסת, ומסתמכים על ההלכה המתירה להתיר נדרים בשבת ובחג לצורך השבת או החג.
לאחר אמירת הפיוטים "לך קלי תשוקתי" ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" (אצל הספרדים; הספרדים במערב אירופה לא אומרים "לך קלי") או "תפילה זכה" (אצל חלק מהאשכנזים, בעיקר במזרח אירופה), פותחים את הארון ומוציאים את ספרי התורה ומניחים אותם על בימת שליח הציבור. יש מן הספרדים שלא נוהגים להוליך את ספרי התורה לבימה, אלא מוציאים אותם מן היכל ועומדים אִתם לידו עד לסיום התפילה.
בעבר, היו נוהגים לומר את קטע התפילה פעם אחת בלבד, מאוחר יותר התקינו לומר אותו פעמיים עבור המתפללים שאיחרו לבוא,[33] ולבסוף התקבע המנהג לומר אותו שלוש פעמים, כנהוג גם בטקסי התרת נדרים ושבועות שבהם המתיר אומר שלוש פעמים "מותר לך". בעבר אף היו קהילות שבהן נהגו לומר ארבע פעמים את הקטע.[34]
לאחר "כל נדרי" מתחילה תפילת ערבית של יום כיפור.
הלחן
בקרב יהדות ארצות האסלאם, כל עדה שרה לפי טעמה, על פי לחן התפילה או הסליחות. יוצאי עיראק ואיראן אומרים את התפילה בלחן הסליחות, בעוד למנהג יהדות תימן, שרים בסגנון הקרוב יותר ללחן התפילה הרגיל. לעומתם יוצאי מרוקו, חלב וגם איטליה, אומרים את הנוסח בלחן הזהה ללחן התפילה הרגיל.[35] ביהדות לוב מקובל ניגון מעט חגיגי, הקרוב למדיי לניגון האיטלקי. גם לחנם של שאר יהודי ארצות המערב (מרוקו, תוניסיה ואלג'יר), מבוסס על לחן זה. אמנם לחנם מסתלסל יותר, באופן הדומה יותר לדרך התפילה הרגילה של ארצות אלו. בקרב קהילות גאורגיה מקובלים שני ניגונים ייחודיים לתפילת "כל נדרי". ניגון אחד מקובל בקרב קהילות מערב גאורגיה וניגון שני מקובל בקרב קהילות מזרח גאורגיה.
הלחן האשכנזי
מפורסם אולי אף יותר מנוסח התפילה הוא הלחן המקובל אצל אשכנזים בעת אמירת "כל נדרי", שמושר אף בקהילות רפורמיות שויתרו על אמירת התפילה עצמה, ונחשב לניגון יסוד במוזיקה יהודית. באירופה המזרחית אף הרבו אישים נוצריים בולטים, חובבי מוזיקה, ויהודים שעזבו את הדת, לבקר בבתי הכנסת כדי לשמוע את הניגון בערב זה. למרות זאת, קרוב לוודאי שאין בנמצא שני בתי כנסת, שבהם שרים בדיוק אותה נעימה תו בתו. בדיקה קפדנית של ההבדלים מגלה אחידות רק בעיקרי חלקו הראשון של הלחן, וקשת שינויים רחבה ביתר חלקיו. עם זאת, הסטיות מן המקור אינן קיצוניות ואינן אלא מה שמצופה מחיבור מוזיקלי שאיננו מיוחס ליוצר יחיד, אלא הורחב ונבנה בידי יוצרים רבים בזה אחר זה ונמסר על ידם הלאה בדרכים המסורתיות, המאפיינות את ההתנהלות ההחזנית הרפסודית.
המבנה המוזיקלי של לחן "כל נדרי" בנוי על בס פשוט, כשהמלודיה היא מזיגה של חזנות פשוטה עם סלסולים עשירים. במקום לקרוא את מילות הפתיחה בקריאה חדגונית, היה חזן מדרום גרמניה מקדים צליל אנחה ממושך, שוקע לצליל נמוך יותר ושב ועולה, כאילו רק לאנחות ויפחות בכי יכול להינתן ביטוי לפני שהמשרת בקודש יוכל להביא את עצמו לפתוח את תפילות יום הכיפורים. לאחר מכן זימר החזן בסולמות שונים את מילות התפילה שלש פעמים, כאשר בכל פעם הולך קולו ומתעצם, לפי מנהג שמקורו במחזור ויטרי מהמאה ה-11:
"בראשונה אומר הש"ץ כל נדרי בקול נמוך מאוד, כאדם המשתומם ליכנס להיכל המלך ולבקש פרס, וירא מהתקרב אליו ומדבר בחשאי. ובפעם השנית יגביה קולו מעט, ובפעם השלישית יגביה קולו יותר ויותר, כאדם שהורגל להיות מבני בית המלך, ולבו גס בו בהקרבתו אליו, ונכון לבו לשמוע דבריו"[36].
היו רבנים שהביעו תמיהה על הצורך באווירת חרדה והשתוממות זו בעת אמירת תפילה "טכנית" שעוסקת בהתרה פשוטה של נדרים.[37]
המנהג לשיר את הכרזת ביטול הנדרים נוסד כבר במאה ה-8 על ידי רב יהודה גאון, והיא הושרה על ידי החזן שלו בישיבת סורא בנעימה לא מוגדרת. מתקופה מאוחרת יותר ידוע שבנוסף להגבהת הקול היה נהוג גם להאריך בנעימה ממושכת, בין היתר בשל החיוב לבצע את התרת הנדרים לפני השקיעה משום שהיא אסורה בחג עצמו, ועל שליחי הציבור באשכנז הוטל למתוח התפילה עד זמן תפילת ערבית, כפי שהורה המהרי"ל (1360-1427): "יתחיל שליח הציבור כל נדרי טרם שיקדש היום, אכן יאריך בו בניגונים להמשיך עד הלילה".[38] לשון הרבים "ניגונים" מלמדת כי ככל הנראה עדיין לא התקבלה בתקופתו לחן אחיד עבור התפילה. במאה ה-16 מופיע לראשונה, אצל רבי מרדכי יפה מפראג, אזכור על ניגון קבוע לתפילה אשר מורגל בפי החזנים.[39]
כתב התווים הקדום ביותר שבידינו ללחן המקובל הוא של החזן אהרן ביר מברלין משנת 1765, אולם מקור הנעימה עצמה אינו ידוע, והיא נחשבת חלק מסדרת נעימות מסורתיות הקרויים "ניגוני מסיני", שהופיעו בקהילות יהודיות בדרום גרמניה (וורמס, שפייר ומיינץ) בין המאה ה-11 למאה ה-15.[40] המסורות העממיות לגבי זהות המלחין מגוונות, וקשה לבסס אותן היסטורית.[41] לפי אחת המסורות, הוא חובר על ידי המשורר הספרדי האנוס דה-קסטילה, שצפה בהוצאה להורג של אנוס בשם דון מנואל, שהיה שר האוצר אצל המלכה איזבלה.[42][43] ההשערה הרווחת היא שהוא הולחן בידי חזן בדרום או מערב גרמניה. לפי המוזיקולוג אברהם צבי אידלסון, החזן חיבר את הלחן בשנת 1500 לערך, בהשראת האנוסים בספרד שהקפידו אולי יותר מכל להתאסף בסתר לתפילת כל נדרי מלאת הוד, בכוונה לבטל את שבועות השווא שלהם כשהוכרחו להמיר את דתם. לפי אידלזון התפשט הניגון באשכנז בעוד שהספרדים עצמם כלל לא הכירו אותו.[44][45][46]
התפילה והנעימה היוו בסיס למספר יצירות ידועות של מוזיקה קלאסית, בהן אופוס 39 למקהלה ותזמורת של ארנולד שנברג, היצירה הנודעת בשם זה של מקס ברוך, רביעיית מיתרים של ג'ון זורן, ועוד. כמו כן, האקורדים של הלחן דומים לחמש התיבות הראשונות באחת מרביעיות המיתרים[47] של בטהובן.[48] הנעימה שימשה כרקע לסיום הסרט ביידיש משנת 1940 "דער וילנער שטאט חזן".[49] הפרוטגוניסט בסרט (מגולם על ידי החזן מוישה אוישר), חזן אדוק שהתרחק מהיהדות כדי להפוך לכוכב אופרה, עובר תהליך זיכוך לאחר שהוא מתהלך ברחוב בליל יום כיפור ושומע את צלילי הנעימה הבוקעים מבית הכנסת, מצטרף לתפילה ובסיומו נופל מת.[50]
ניגון כל נדרי
נהגו בכל תפוצות ישראל לנגן 'כל נדרי' בניגון מיוחד ובהתעוררות רבה. מנהג זה מובא בכמה מספרי המנהגים[51]. במטה אפרים[52] כתב שהוא מנהג מתוקן ומקובל מימי קדם. ויש שכתבו שמקור מוצאו מאשכנז, ונתחבר על ידי המהרי"ל.
יש אומרים שבזמנים קדומים היו ל'כל נדרי' נעימות ומנגינות שונות, ורק בשנים מאוחרות יותר נתקבל הניגון האחיד הנהוג בזמנינו ברוב הקהילות, שנתחבר בגרמניה.
בטעם הדבר שנהגו העולם לומר 'כל נדרי' בניגון מיוחד ובהתעוררות רבה, על אף שאין בתפילה זו בקשות מיוחדות, ואף אין מתחרטים בה על העוונות, רק מוסרים מודעה על הנדרים. אמר הרב ישראל פרידלנדר, שכידוע בגלות ספרד הוכרחו רבים מאחינו בני ישראל על ידי האינקוויזיציה להמיר דתם, והיו אנוסים רבים שכלפי חוץ הראו כאילו המירו דתם, והיו מתפללים ומקיימים המצוות בסתר. ובשעה שהמירו דתם דרשו מהם להשבע בכל מיני שבועות וחרמות לשמור את הדת החדשה בכל תוקף מבלי לנטות ממנה כלל, ולעזוב לגמרי את דתם הישנה. ועל כן טרם שנגשו להתפלל, היו מתירים כל נדריהם ומוסרים מודעא על העתיד, במעמד שלשה זקנים כעין דיינים, לבטל כל השבועות הנדרים והחרמים שיהיו כעפרא דארעא. ומחמת כן קראו לעצמם "עבריינים", ואחרי כן היו אומרים "ונסלח"[53]. ניגון זה נתקבל אחר כך בכל תפוצות ישראל בניגון המסורתי ל"כל נדרי".
יש לציין שהיו מיוצאי ספרד שנהגו לומר אחר תפילת כל נדרי: "מי שבירך למען כל אחינו האסורים בבית הסוהר מן החקירה"[54], וכפי הנראה נהגו כן לזכר אחיהם האנוסים שמסרו נפשם ב"כל נדרי".
הרב שלמה דוד כהנא, רב העיר העתיקה, כתב טעם אחר בענין ההתעוררות הגדולה באמירת "כל נדרי", שהוא לפי שמתכוונים להתרת השבועה של השכינה הקדושה[55].
רבי יוסף שלום אלישיב כתב, ש”תיקנו לומר 'כל נדרי' בקול חרדת קודש, לפי שיש באמירה זו חשבון הנפש, כי אמרו חז"ל[56] "כל הנודר כאילו בנה במה", לפי שהוא בא להוסיף מצוות אשר לא ציוותה עליהן התורה, ובכך הריהו כבונה במה, שהוא מוסיף על דברי התורה, ובמעשיו הוא הורס את בית המקדש הגדול על ידי הבמות הקטנות. ומכאן יש לנו להסיק על חומר הדבר של אותם אנשים הרומסים ברגליים ומבטלים מצוות המפורשות בתורה, ומביאים במקומם מצוות חדשות”[57].
יש שכתבו[58], שבכניסת יום הכיפורים שכל איש ישראל מלא תשובה והרהורי חרטה, עושים התרת נדרים, כדי לומר שכמו שיש דין למטה לעקור גזירות רעות על ידי התשובה, כך אנו מבקשים שיהיה נעשה דין למעלה לבטל כל הגזירות הרעות. ונמצא כי יש בתפילה זו גם בקשה ותחנונים.
לקריאה נוספת
- יצחק אליהו שטסמן, ספר כל נדרי: בדיני נדרים ושבועות, קבלתם, התרתם והפרתם, מנהגי מצווה, 2007
- נפתלי וידר, "עבר ועתיד בנוסח כל נדרי", בתוך: התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, ירושלים תשנ"ח, כרך ראשון, עמ' 368-390
- שלמה דשן, "חידת כל נדרי: בירור אנתרופולוגי והיסטורי", בתוך: פרקים בתולדות החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה – מוקדשים לפרופ' יעקב כ"ץ במלאת לו שבעים וחמש שנה על ידי תלמידיו וחבריו, ירושלים תש"ם, עמ' קמה-קמו.
- חן-מלך רחביה, "כל נדרי – בין בעיה לחידה", בתוך: ספר יובל לכבוד מורנו הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, ירושלים וניו-יורק תשמ"ד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כל נדרי |
 טקסט בוויקיטקסט: כל נדרי |
- כל נדרי - בין בית הכנסת לבית המדרש, באתר "הזמנה לפיוט"
- שלמה אשכנזי, מנהגי "כל נדרי", מחניים לג (תשי"ח)
- גרשום הרפנס, כל נדרי, בשדה חמד, תשרי תשכ"ז
- ביצוע מקהלת חזנים לתפילת כל נדרי, באתר YouTube
- מהודו ועד כוש, מיוסלה רוזנבלט ועד ששי קשת, באתר 'פיוט'
- מהו ההתרגשות באמירת כל נדרי, בפורום אוצר החכמה
- "כל נדרי- כל הנוסחים, כל הלחנים" בבלוג של זאב גלילי
- כל נדרי באתר ויקישיבה
- ביצועים שונים באתר הפיוט והתפילה של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר". (נדרים כג ב)
- ^ נדרים כ"ג
- ^ גדרי מסירת "מודעה" לביטול נדרים והיתר נדרים בערב ראש השנה, באתר עולמות
- ^ פרשת משפטים דף קט"ו
- ^ בשם הרי"ץ, נדרים כ"ג, דיבור המתחיל "רבא"
- ^ סדר רב עמרם גאון, חלק א, עמ' מז.
- ^ תשובות הגאונים - שערי תשובה, מכון אופק, שמחה עמנואל, סימן קמג, אות טו.
- ^ תשובות הגאונים - שערי תשובה, מכון אופק, שמחה עמנואל, סימן קמג, אות יד.
- ^ לקוטי הפרדס לרש"י, באתר היברובוקס
- ^ כלבו, סימן ס"ח, באתר היברובוקס
- ^ [10]
- ^ נדרים פרק ג ס"ה
- ^ מהר"י וויל סימן ב וכן פסק הרמ"א רי"א א
- ^ בספרו "בית יהודה"
- ^ ספר וויכוח רבינו יחיאל מפאריס עם משומד אחד - טהראן 1873, עמודים 6-7
- ^ כי ביום הזה יכפר עליכם, המליץ, 28 בספטמבר 1865
- ^ Lawrence A. Hoffman, All These Vows: Kol Nidre, Jewish Lights Publishing, 2011, עמ' 39-67; עוד על הירש: מרדכי ברויאר, "פרקים בתולדות רשר"ה", עמ' 9.
- ^ סדר עמרם גאון, סדר יום הכיפורים, עמ' מז, אתר דעת
- ^ דוגמה למחזור שבו נוקד "כַּל נדרי": תפלות. סדור. ר"ן. ליסבון, כרך 1, עמוד 92, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- ^ מי חידש את התיקון 'מיום כיפור זה עד יום כיפור הבא'?, באתר פיוט
- ^ רבינו תם בתוספות נדרים כג ב (ד"ה ואת דרשת) והר"ן שם; ראו נדרים כג ב, באתר היברובוקס
- ^ הרא"ש נדרים כג ב (פרק ג' סימן ה; ראו נדרים כג ב, באתר היברובוקס) כתב שזו גרסת הקדמונים וכך נראה פסק לנהוג ועוד. וכן הוא הנוסח המובא בסידור רב עמרם גאון, וכן משמע מרבינו תם המתווכח עם הדעה שזו הגרסה שהייתה בידי הגאונים
- ^ היסוד למנהג זה מובא בשו"ת הרדב"ז חלק ד' סימן ל"ג
- ^ מרדכי, יומא, סימן תשכה
- ^ הובא בכלבו סימן סח
- ^ רבינו אשר נדרים פרק ג סימן ה ותוס' רי"ד נדרים כג ב'
- ^ נימוקי יוסף נדרים כג ב
- ^ רבינו אשר, נדרים פרק ג סי' ה
- ^ המרדכי בנדרים שם, וכן הגר"א
- ^ בבלי נדרים נט א
- ^ סדור רש"י (מובא בסידור אוצר התפילות עמ' תקנג) וכן פסק בבית יוסף (יו"ד רי"א) שלא לומר מילות אלו.
- ^ סולובייציק, יוסף דב, הקשר שבין "כל נדר"י ותשובה, אור המזרח כח, 1980
- ^ "לקוטי הפרדס" לרש"י, י"ב
- ^ ראו על כך בהרחבה במאמרו של יוסף ויכלדר על השתלשלות אמירת כל נדרי, 'המבשר תורני' ערב יו"כ תשע"א
- ^ שמעון מאיר גשורי, נגון "כל נדרי", בתוך ספר המועדים: יום הכיפורים, עמ' 228
- ^ מחזור ויטרי, עמוד 388
- ^ ר"י וינגארטן, מחזור המבואר ליום כיפור, מבוא
- ^ ספר המנהגים למהרי"ל, הלכות יו"כ סימן ה
- ^ הרב מרדכי יפה, לבוש התכלת והחור, או"ח סימן תריט, ד.
- ^ Cantor Sherwood Goffin, The music of the Yomim Noroim
- ^ אוריאל פיינרמן, תעלומת תפילת "כל נדרי", מתוך ע.ל.ה 1 תשס"ג, באתר מטה שנהר
- ^ צבי ניסן גולומב, הגיון לנגון כל-נדרי, בתוך מנצח בנגינות', ווילנה, תרפ"ג (אצל גולומב, שמו של האנוס שהוצא להורג הוא דון די סיביליה, משרידי משפחת אברבנאל)
- ^ "עת לחשוב" גיליון 2, ניגון כל נדרי, באתר ברסלב
- ^ Abraham Z. Idelsohn, [Jewish Liturgy and its Development http://books.google.fr/books?id=kuQOtQuGadkC&lpg=PA228&ots=fN5Oh3zM4c&dq=voiced%20the%20sentiments%20of%20the%20terror-stricken%20Marranos&pg=PA228#v=onepage&q&f=false] (Dover Publications, Inc. New York, 1995), p. 228
- ^ אברהם עבר הירשאוויץ , אוצר כל מנהגי ישרון, פיטסבורג 1918, עמ' 73
- ^ kol nidre, לאה פריי רבין
- ^ Adagio quasi un poco andante
- ^ ידוע שמנהיגי הקהילה היהודית בווינה הזמינו מבטהובן יצירה לכבוד חנוכת בית כנסת חדש, וכנראה סיפקו לו לשם כך יצירות חשובות במוזיקה היהודית, ביניהם כל נדרי. המלחין שקל זאת תקופה ארוכה וסירב לבסוף, אך ייתכן שזהו המקור להשראתו.
- ^ דף הסרט באתר IMDb
- ^ באתר יוטיוב
- ^ מנהגי וורמיישא, סידור היעב"ץ סדר ליל יום כיפור שער העליון אות ט' עמ' שמ"א, מנהגי ישרון אות קנ"א, ועוד
- ^ סימן תרי"ט סעיף י"א
- ^ מובא בספר עזרת ישראל, תפילת כל נדרי עמ' 45-47. וכן מובא גם בדרשות חלקת יעקב עמ' רע"א אות ה', ובספר דרושים להגיד עמ' 44
- ^ מובא בספר תור הזהב והשמד עמ' 189
- ^ מובא בקובץ 'בית הכנסת' שנה ג' עמ' 15
- ^ תלמוד בבלי, נדרים, כ"ב.
- ^ מובא בכתבי הגריש"א ימים נוראים עמ' רט"ז
- ^ קובץ נטעי בחורים שנה שישית כרך א' אות טז עמ' כ"ד. מובא בהרחבה במאמר ב"המודיע" שנכתב ע"י הרב שמחה ב. https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=26&t=13861
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.