ארד (עיר)
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה. |
 | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | מחוז ארד |
| חבל ארץ | פרטיום, כיום טרנסילבניה |
| ראש העיר |
לאורנציו -קלין ביבארץ |
| שטח | 46.18 קמ"ר |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.primariaarad.ro | |
ארד (ברומנית ובהונגרית: Arad) היא עיר ברומניה, בירת מחוז ארד שבשוליה המערביים של חבל טרנסילבניה, באזור ההיסטורי הקרוי קרישאנה (קרשווידק) או פרטיום. העיר שוכנת על גדות נהר מורש. בארד גרים כ-148,000 תושבים (לפי נתוני 2011). ארד היא העיר השלישית בגודלה במערב רומניה, אחרי טימישוארה ואוראדיה. היא צומת תחבורה חשוב על הנהר מורש (מארוש) ומרכז תעשייתי ותרבותי חשוב. בימינו פועלות בעיר שתי אוניברסיטאות. ארד חבה את מורשתה הרב-תרבותית להיותה בעבר למשך מאות רבות של שנים חלק ממלכת הונגריה והאימפריה ההבסבורגית על גלגוליה. ה במאה ה-16–18 ידעה העיר כיבוש טורקי כשהייתה חלק מהאיילט העות'מאני של טמשוואר. החל משנת 1920 ארד היא חלק מרומניה. לאורך השנים חיו בה תושבים הונגרים, רומנים, גרמנים, יהודים, סרבים, בולגרים, צוענים וממוצאים אתניים נוספים. היא התפתחה בקצב מהיר החל מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בימי השלטון האוסטרו-הונגרי. עם בנייניה המרשימים נמנים בניין התיאטרון, הקרוי בימינו על שם יואן סלאביץ' בסגנון נאו-קלאסי, בניין המנהל בסגנון אקלקטי ו"הכנסייה האדומה" הלותרנית-אוונגלית בסגנון נאו-גותי שנבנו בתקופה המוזכרת.
הקהילה היהודית של ארד נוסדה במאה ה-18. בית הכנסת הראשון, הבנוי מעץ, הוקם ב-1759. ורבה הראשון, יוחנן, ערך בו את הטקס הראשון ב-1764. חברה קדישא של ארד נוסדה קודם לכן ב-1717. הרב השני היה לייב ברודה שכיהן בשנים 1770–1786 ואחריו סטמניץ הירש, בשנים 1786 - 1789. הרב אהרן חורין התמנה ב-1789, בגיל 23, לפי המלצת הרב יחזקאל לנדא לרב של קהילת ארד.[1]
השם
יש משערים כי שמה של העיר ארד ושל המחוז ארד מקורו בשפה ההונגרית. מדובר בשמו של אביר הונגרי - אוֹרוֹד (Orod) או אוּרוֹד (Urod) - ששירת את המלך אישטוואן הראשון או ה"קדוש". ייתכן כי הוא היה האישפאן הראשון של האזור. במאה ה-11 קמה סביב העיר המחוז או הרוזנות אראד -Arad vármegye - ושמה כמו שמה של העיר נכתבו באות A.
היסטוריה
פרה-היסטוריה
ידוע על יישוב בני אדם, שהוקם כנראה, על ידי אוכלוסייה טרום-הודו-אירופית, על הגדה הימנית (צפונית) של הנהר מורש. קמו יישובים גם בגדה השמאלית של הנהר. באלף השלישי לפנה"ס הופיעו יישובים משגשגים בשתי הגדות ובאיים בנהר מורש ומשערים שהשתייכו לדוברי שפות הודו-אירופית. שיא ההתיישבות הזאת חל בסביבות שנת 1000 לפנה"ס. בחפירות במתחום המלון אסטוריה בארד נמצא שלד מתקופת הברונזה.
ימי קדם
באלף הראשון לפנה"ס הופיעו באזור יישובים דאקיים. במאה ה-5 לפנה"ס התיישבו בו סקיתים שכנראה נטמעו באוכלוסייה הדאקית. במאות ה-4-3 לפנה"ס בקברת יישובים קיימים הגיעו לגדות המורש גם שבטים קלטים. דו-הקיום בין הדאקים לקלטים נמשך כמאתיים שנה והסתיים בטמיעתם באוכלוסייה הדאקית שהייתה גדולה יותר. בשנים 101–102 לספירה כוחות רומיים כבשו יישוב דאקי מדרום לרובע מיכאלאקה של ימינו. בימי המלחמה הדאקית השנייה (106-105) כבש הקיסר טראיאנוס שטחים מצפון לנהר מורש וסיפח אותם לפרובינקיה הרומית דאקיה. באזור שנקרא כיום "ארד החדשה" (אראדול נואו – Aradul Nou) בנו הרומאים מבצר בשם "קסטרה" שאירח את הלגיון הרביעי פלביה פליקס. בתקופה שבין המאה השנייה-המאה הרביעית בשטח העיר של ימינו הוקמו יישובים דאקיים וסרמטיים שניהלו יחסי מסחר הדוקים עם האימפריחה הרומית.
ימי הביניים
במאה ה-10 התחיל כיבוש אגן הקרפטים, לרבות טרנסילבניה, על ידי השבטים המדיארים (הונגרים) . אחת מדרכי הגישה שלהם היה עמק המורש. השליט המקומי גלאד שאוים על ידי התקדמות ההונגרים בנה בקרבת אראד, ביישוב ולדימירסקו-שאנצן, מבצר שלבסוף נכבש ונחרב על ידי הפולשים באמצע המאה ה-10. שליט מקומי אחר בשם אייטון או אחטום בנה אותו מחדש אבל המדיארים הרסו אותו שוב בשנת 1028. היישוב ארד היה חלק מממלכת הונגריה והוזכר לראשונה בתעודות בשם ב"אורוד" בערך בשנים 1078–1081. פלישת המונגולים בשנת 1241 הוכיחה את חשיבות המבצרים באזור. אל המבצרים הקיימים התווספו במחצית השנייה של המאה ה-13 מבצרים מאבן ביישובים שוימוש, שיריה ודזנה. בשנת 1551 כבשו הטורקים העות'מאנים את אזור אראד מידי ההונגרים ושלטו בו עד להסכם קרלוביץ ב-1699. אראד הייתה למרכז אלייט שכלל בשנים 1660–1697 את הסנג'קים של ארד, לוגוז', קאג'אש, בשלק (כיום זרניאנין) ויאנובה (כיום אינאו). בימי מלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה ה"קדושה" (1699-1683) ארד נכבשה על ידי כוח סרבי בשירות האוסטרים, בפיקודו של סובוטה יוביץ'.
התקופה המודרנית
בשנים 1699–1918 הייתה אראד תחת שליטה הבסבורגית בגלגולים שונים. בתחילת המאה ה-18 הפכה אראד למרכז של אפארכיה הנוצרית אורתודוקסית. לפי נתונים משנת 1720 חיו בעיר 177 משפחות רומניות, 162 סרביות ו35 הונגריות.[2] בשנים 1763–1783 נבנו ביצורים חדשים לעיר. על אף היותה קטנה, מילאה העיר תפקיד חשוב במאבק ההונגרים לעצמאות בימי אביב העמים (1849-1848). במוזיאון העיר מוצגים שרידים רבים ממלחמת העצמאות ההיא. הגנרל האוסטרי ברגר פיקד על הגנת העיר מפני המורדים ההונגרים אולם ביולי 1849 הוא נפל בשבי. בחלק האחרון של המהפכה ההונגרית אראד הפכה למושב המטה הכללי של הצבא המהפכני. ב-11 באוגוסט 1849 מכן יצאה הצהרה מפורסמת של לאיוש קושוט שבה העביר את הפיקוד העליון ואת ההנהגה האזרחית לגנרל ארתור גרגיי.[3] המבצר נכבש מחדש על ידי האוסטרים אחרי כניעת וילאגוש (כיום שיריה ברומניה) וכניעת הגנרל גרגיי לצבא הרוסי. בהמשך הפך המבצר למחסן תחמושת. שלושה עשר גנרלים של המורדים הוצאו להורג באראד ב-6 באוקטובר 1849 בפקודת הגנרל האוסטרי יוליוס יאקוב פון היינאו. אנשים אלה ידועים התולדות הונגריה כ"שלושה עשר המרטירים מאראד" ואראד נחשבת לגולגולתא או "דרך הייסורים" ההונגרית. באחת הככרות של העיר ניצבץ אנדרטה לשכר המרטירים. היא מורכבת מדמות ענקית של הונגריה, מלווה בארבע קבוצות אלגוריות, ודיוקנאות של הגנרלים שהוצאו להורג.[4]
במאה ה-19 ישע העיר התפתחות כלכלית רבה. ב-1834 ארד הוכרזה "עיר מלכותית חופשית" על ידי הקיסר האוסטרי פרנץ הראשון ארד החדשה (בהונגרית "אוי אראד" וברומנית "אראדול נואו") בגדה הנגדית של נהר מורש, היא רובע של אראד, המחוברת לעיר על ידי גשר טראיאן. היא הוקמה בימי מלחמות העות'מאנים במאה ה-17. גרעין היישוב התבסס על עבודות הטורקים שנועדו לכיבוש מבצר אראד.[4]
דמוגרפיה
בשנת 1910 מנתה אראד 63,166 תושבים. מתוכם - 46,085 הונגרים (73%), 10,279 רומנים (16,2%) 4,365 גרמנים (שוואבים של הדנובה) (7%) [5]
הקהילה היהודית
תיעוד רשמי על קיום יישוב יהודי במקום נותר מימי השלטון האוסטרי, אם כי הגיעו כמה יהודים ספרדים כבר עם הטורקים.
כתב חסות מ-1717 שניתן על ידי מפקד צבא ואיפשר באופן בלעדי לשני יהודים (אחד מהם יצחק אליאס[6] ובני משפחותיהם מגורים בעיר מהווה עדות לראשית היישוב היהודי במקום. המצבה הישנה ביותר בבית העלמין היא מ-1754. בין שני תאריכים אלה הצטרפו עוד כמה משפחות שגורשו אחרי זמן קצר וב־1731 נשאר בעיר רק יהודי אחד. ברשימת משלמי המיסים מ-1735 מופיעים שוב שמות של יהודים העוסקים בהכנת יי"ש, המקצוע היחיד שאושר ליהודים לעסוק בו. רק בודדים זכו לאישור סחר בענפים אחרים. נראה שפנייה יהודית לשלטונות המחוז בבקשת הגנה מפני השלטון המקומי נענתה מפני שב־1754 גרו בעיר כבר 24 משפחות יהודיות וב־1785 שילמו 41 משפחות "מס סובלנות".
בין השנים 1787 - 1850 עלה מספר היהודים פי עשרה (מ־352 ל-3.418) בעת שהאוכלוסייה הכללית בקושי שולשה. היהודים פיתחו יחסים נוחים עם שכניהם, הונגרים, רומנים גרמנים, והיו מעורים בחיי העיר. ב-1810 אימצה הקהילה את ההונגרית כשפה רשמית. היהודים השתתפו במהפכת 1848 ולאחר דיכויה הוטל עליהם מס כבד. אחרי חוקת 1867 שאיפשרה את כניסתם לחיים הפוליטיים איישו יהודים משרות של ראש עיר, סגנו, תובע ראשי ועוד. היו יועצים בעירייה, נבחרו לבית הנבחרים ואחדים, שקיבלו תוארי אצולה, נכנסו לבית העליון. הם נלחמו על ההכרה בדת היהודית כדת אוטונומית, שווה לדתות אחרות, אבל חקיקה ברוח זו הושגה רק ב-1895. היהודים תפסו מקום חשוב בעיתונות וב־1868 ייסד יהודי את העיתון "Arader Zeitung" (עיתון אראד), שהיה עיתון הערב הראשון בהונגריה. שמות של יהודים בלטו בתחום הספרות, הפיסול, הציור והמשחק. הם היו נאמנים לאימפריה, ב-1917 ציינו 200 שנה של קיום יהודי באראד. הסיפוח לרומניה בסוף מלחמת העולם הראשונה גרם למשבר קשה. על מנת לשמור על הזדהותם עם הלאומיות ההונגרית היו יהודים שבחרו בהמרת הדת. אך עדיין בלטה המעורבות היהודית בחיי התרבות של העיר. מספר היהודים בעיר עלה מפני שהיגרו אליה יהודי כפרים שנפגעו על ידי חוקי השלטון החדש ויהודים ממרמורש.
הארגון הקהילתי הראשון היה של ה"חברה קדישא" שנוסד כבר ב-1720. התקנות שנשתמרו בכתב הן מ-1750 ומוזכרות בהן תקנות קודמות. הקהילה בתור גוף התארגנה בערך ב-1742 ומיסדה היה אחד משני היהודים שקיבלו זכות ישיבה ב-1717. בית כנסת ראשון מעץ הוקם ב-1759 על מגרש שנתרם על ידי אישה יהודייה. עקב גידול האוכלוסייה הוחל ב-1828 בהקמת בית כנסת חדש, השלטונות התנגדו, ולכן נגמרה בנייתו רק ב-1832.[7] מוסדות הסעד של הקהילה הוקמו בזכות תרומות בכסף ובנכסים. כך הוקם ב-1861 בית חולים עם 30 מיטות וציוד חדיש. ב-1870 הוקם בית יתומים לשישה ילדים, תרומות נוספות איפשרו את הרחבתו והמוסד דאג לצייד את חניכיו במקצוע. ב-1920 הוקם בית יתומות בעזרת עזבונה של אישה שהשאירה את כל רכושה לקהילה למטרה זאת. המוסד דאג לנדוניה לבוגרות שהתחתנו. לשני המוסדות נתקבלו גם ילדים מחוץ לארד. ב-1913 נוסד בית אבות ובבניינו פעל גם בית תמחוי שסיפק ארוחות לנזקקים במחיר נמוך.
אגודות סעד שהתחילו בפעילותם באמצע המאה ה-19 (ג"ח, הכנסת כלה, עזרה ליהודי א"י, ועוד) המשיכו עד מלחמת העולם השנייה. מוסדות החינוך של הקהילה היו לדגם לקהילות טרנסילבניה. ב-1832 הוקם בית ספר יסודי וב־1851 בית ספר מקצועי שכלל בין תלמידיו גם לא יהודים. התלמידים העניים שוחררו משכר לימוד וקיבלו גם עזרה בלבוש וארוחות. ב-1872 הפך לבית ספר ממלכתי.
קיים סימן שאלה ביחס לרב הראשון. יש המייחסים את הבכורה ליצחק יעקב, מזכיר הקהילה באמצע המאה ה-18 ואחרים מצביעים על הרב יוחנן בשנות השבעים של מאה. אך אין ספק שהחשוב מכולם היה אהרן חורין שנבחר ב-1789, בגיל צעיר, והמשיך עד מותו ב-1844. הרפורמות שלו בפולחן ומלחמתו על מעבר היהודים למקצועות יצרניים הביאו לו מתנגדים ומעריצים רבים. השפעתו חרגה מגבולות קהילתו. בזכותו התאפשרה בארד לימוד מקצוע ולמטרה זאת נהרו אל העיר יהודים מכל הונגאריה. יורשו שהיה ממשיך דרכו נשא את דרשתו הראשונה בהונגרית. הקהילה השתייכה לזרם הניאולוגי ואליה היו מסונפים 39 קהילות באזור. במחצית השנייה של המאה ה-19 הייתה אראד הקהילה הרביעית בגודלה בהונגריה.
היהודים שלא יכלו להשלים עם הרפורמה בדת התארגנו בשנים 1904/1903 בקהילה אורתודוקסית שזכתה להכרת השלטונות ב-1909. שתי הקהילות פעלו בנפרד. לפני מלחמת העולם הראשונה המצב הכלכלי הנוח משך יהודים מפולין והם חיזקו את הקהילה האורתודוקסית. בסוף שנות ה-30 הסתיים בניין בית הכנסת האורתודוקסי וספרי התורה הועברו אליו מבית התפילה שהוקם על ידי החסידים הראשונים שהגיעו לארד. באותה תקופה קודש גם בית קברות חדש נפרד מהניאולוגי.
ב־1909 מונה הרב הראשון של הקהילה האורתודוקסית, יהודה סופר, שנפטר כעבור שלוש שנים וב־1913 מונה יהויקים שרייבר, שהרחיב וחיזק את הקהילה על מוסדותיה (תלמוד תורה, ישיבה) והמשיך את כהונתו עד מותו, ב-1949. עצמותיו הועלו ארצה. בתקופת השואה כיהן בקהילה הניאולוגית הרב יוסף שנפלד (Schönfeld) שהמשיך עד 1961, שנה בה עלה ארצה. למרות הניגודים בתחום הדתי, קויימה אווירת פיוס בין שתי הקהילות ובעת הצורך שיתפו פעולה. החסידים התרכזו סביב חצר הרבי מוויז'ניץ.
ב־1940, אחרי חלוקת טרנסילבניה בין רומניה להונגריה הייתה הקהילה האורתודוקסית של ארד החשובה ביותר ב טרנסילבניה הדרומית (שנשארה תחת שלטון רומניה).
היהודים הראשונים הורשו להתפרנס רק מהכנת יי"ש והסחר בו. במאבקם על עוד מקורות פרנסה נתקלו בהתנגדות "אגודת סוחרי ארד", שהוקמה ב-1738 וקיבלה לשורותיה רק נוצרים, ושל הגילדות הקיימות של בעלי המלאכה. הכבידו על היהודים גם המיסים שהוטלו עליהם. (לברר מתי שוחררו ממס הסובלנות).
הכרזת ארד כעיר חופשית ב-1832 גרמה להקלה במצבם. ההתפתחות הכלכלית איפשרה ליהודים להשתלב במסחור התוצרת החקלאית והמנופקטורה. ב-1806 הורשו היהודים לעסוק במלאכה ובהשפעת הרב חורין הוקמה אגודה שעזרה בהכשרה מקצועית של היהודים ושילובם במקצוע. רשימה מ-1848 מצביעה על 104 בעלי מלאכה העוסקים ב-21 מלאכות. אחרי 1867 שלושה אחוז עסקו בחקלאות. היו כמה בעלי אחוזות יהודים וחוכרים. היהודים הכניסו את המיכון בחקלאות ובתעשייה. במחצית השנייה של המאה ה-19 היו בבעלות יהודית בית חרושת לאלכהל הגדול במרכז אירופה וטחנת קמח על קיטור, החשובה באזור. בית הדפוס הראשון בעיר נוסד על ידי יהודי ב-1850. פתיחת בית חרושת לטקסטיל ב-1900 היה השג חשוב. בבתי החרושת התפרנסו יהודים בתור פקידים ופועלים.
היהודים השתלבו במסחר הסיטוני וב־1885 זכה מייצא יינות יהודי בפרס בתערוכה שהתקיימה באנגליה. התפתחה גם תעשייה זעירה בכימיה, מזון, טקסטיל ועוד. יהודים בלטו בבנקאות, הם השתתפו בהקמת קופת החסכון הראשונה בעיר והיה להם חלק בהנהלתה. הם הקימו וניהלו את בית המסחר והתעשייה. היהודים חדרו אל המקצועות החופשיים וב־1910 היו 50 עורכי דין יהודים. רוב הרופאים בעיר היו יהודים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, למרות המשבר עקב חילופי השלטון עדיין תפסו היהודים מקום חשוב בכלכלה. הם בלטו במיוחד בטקסטילים, אביזרים טכניים, אופטיקה, סוכנויות הובלה. גם בתקופה הזאת נמצאו יהודים בין מיסדי בנקים ומנהליהם. 40% מבין רופאי העיר היו יהודים ב-1939 ואחוז האדריכלים אף גבוה יותר.
התעוררות התודעה הלאומית היהודית בין יהודי אראד הייתה קשורה בהתגברות האנטישמיות ההונגרית אחרי מלחמת העולם הראשונה. רגשותיהם הפרו הונגריים נפגעו ועל רקע זה נוסדו ב-1920 הארגונים הציוניים הראשונים, ביניהם הסניף המקומי של האיגוד הלאומי של יהודי טרנסילבניה וב־1922 התקיים באראד כינוס האיגוד. בהדרגה הוקמו סניפי תנועות נוער; אביבה באריסיה (שם ראשוני של דרור הבונים), הנוער הציוני, השומר הצעיר. ב-1921 נוסד מועדון הספורט "הכח", וב־1928 התארגן מחדש. ב-1929 הוקם סניף "ויצו" שארגן קורסים לעברית ואנגלית והקים ספריה. בעיר נערכו מגביות לקרנות הלאומיות.
בקהילה היה נטוש ויכוח בין הציונים לבין המתבוללים שראו ביהדות רק דת. אל האחרונים השתייכו הרב הראשי של הקהילה הניאולוגית ומנהיגיה והם מנעו הוראה חובה של העברית בבית הספר היהודי אלא רק על פי בקשת הורי התלמידים. בשנות השלושים, עקב האנטישמיות הגואה, גברה השפעת הציונות. התחזקה פעילות תנועות הנוער והוקמו קיבוצי הכשרה. בבחירות לפרלמנט זכתה בקולות רבים המפלגה היהודית, בעלת אופי לאומי. בתקופת זאת חדרה השפעת הציונות גם בשורות הקהילה הנאולוגית. להנהגת הקהילה נבחרו ציונים ובהשפעתם הורו עברית בבתי הספר.
ב־1940 היו באראד 7,835 יהודים וב־1941, שנת כניסת רומניה למלחמה, 9,402 יהודים.
תקופת השואה
בתקופה הקצרה של הממשלה האנטישמית של גוגה - קוזה (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) נאסר על היהודים העיסוק במשקאות חריפים ומרבים נשללה האזרחות. החוקים האנטישמיים נמשכו גם לאחר נפילת הממשלה. בספטמבר 1940 עלה לשלטון הגנרל יון אנטונסקו שצירף לממשלתו חברי מפלגת "משמר הברזל". הוחרם רכוש יהודי (אדמות, בניינים, בתי חרושת). פקידים יהודים פוטרו. רופאים יהודים הורשו לטפל רק בחולים יהודים. יהודים נאסרו ואולצו בדרך זאת ל"מכור" את עסקיהם. נאסרה הפעילות הציונית. יהודי הכפרים שגורשו לאראד הגדילו את מספר הנזקקים לסעד. הגברים גויסו לעבודות כפייה במקומות שונים ב טרנסילבניה ובחבלים אחרים של רומניה. הוחרמו בנייני בית האבות, בית היתומים, אבל הקהילה מצאה דרך להגיש עזרה לדייריהם. אף על פי שהתנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק נמשכה פעילותה במחתרת, התרכזה בקליטת פליטים יהודים מהארצות השכנות ודאגה לעליתם במסגרת ההעפלה'. בקיץ 1944 מצאו ארבעה צנחנים יהודים מארץ ישראל מקלט ראשון באראד. ב־1940 נאסרה על תלמידים יהודים הכניסה לבתי הספר הכלליים וכעבור שנה בעזרת תרומה מקומית נפתח בית ספר תיכון יהודי. הבניין הוחרם ב-1942 ובית הספר הועבר לבניין אחר. בשנים 1943 - 1944 פעל בית חולים יהודי שכלל גם חדר ניתוח. ע"פ עדות הרב שמואל רוזנפלד בשנות הזעם נמלטו לאראד אדמו"רים ורבנים רבים מפני שהייתה עיירת גבול, ביניהם אדמו"רי בית ויזניץ רבי חיים מאיר הגר ה"אמרי חיים" ובנו רבי משה יהושע הגר ה"ישועות משה". בין היתר התארחו בבית הרב ישראל רוזנפלד מחסידי ויזניץ בעיר. אחרי כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים הגיעו פליטים מצפון טרנסילבניה. אחרי ההפיכה המלכותית ברומניה באוגוסט 1944 והצטרפותה לכוחות הברית פלש הצבא ההונגרי לדרום טרנסילבניה וכבש את אראד. הכיבוש נמשך עשרה ימים ואף על פי שאייכמאן עצמו הגיע לאראד לא הספיק לבצע את תוכנית ההשמדה שלו.
אחרי המלחמה הוטל על הקהילה היהודית באראד להתמודד עם המשך ההתרוששות של יהודי אראד, תהליך שנמשך מ-1939 ולתמוך בפליטים שהגיעו לאראד, חלקם רק במעבר ומספרם הוערך ב-12000. בהגשת הסעד התגייסו הקהילה, ויצו, בני ברית, נדבנים מקומיים ונעזרו בג'וינט ובצלב האדום הבינלאומי. בתקופה שלאחר המלחמה כיסה הג'וינט כמחצית מהוצאות הקהילה. ויצו עזרה לחוזרים מהמחנות, לפליטים, ואראד היה למרכז פעילות ויצו בטרנסילבניה. השפעת הציונות גברה בעיקר בשורות הקהילה האורתודוקסית. ב־1947 נפתח בית חולים של הקהילה שפעילותו זכתה להערכה אבל כעבור שנה הולאם על ידי השלטון הקומוניסטי החדש. באותה שנה הולאם גם בניין בית הספר. בסוף 1948 נאסרה פעילות הג'וינט ברומניה. במאי 1948 התקיימה אספה חגיגית לציון הקמת מדינת ישראל וב־1949 נאסרה כל פעילות ציונית.
תושביה היהודים של אראד נטשו את העיר בגלי העלייה של יהודי רומניה; 1950 - 1952, 1954 - 1956, 1960 - 1964. על פי מפקד מ-1956 היו בעיר 5,179 יהודים וכעבור עשר שנים ירד מספרם ל־1862. ב-1993 היו בעיר 450 - 500 יהודים וכעבור שנתיים 350 בלבד.[8]
ילידי המקום
- קארוי מארוט, במקור קרונשטיין[9] (בהונגרית: Marót Károly; ארד, 2 במרץ 1885 – בודפשט, 27 באוקטובר 1963)[10] היה פילולוג קלאסי, יהודי-הונגרי, פרופסור באוניברסיטה, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים (נספח: 1945, מן המניין: 1956), זוכה פרס קושוט (1961) המקביל בהונגריה לפרס ישראל.
- יוז'ף וולפנר (בהונגרית: Wolfner József; ארד, 8 בינואר 1856 – בודפשט 16 בפברואר 1932) היה מוציא לאור יהודי-הונגרי מייסד חברת ההוצאה לאור והמסחר בספרים החשובה זינגר וולפנר.
ערים תאומות
הבולים של ארד
ערך מורחב – הבולים של ארד
בשלהי מלחמת העולם הראשונה הייתה העיר ארד נתונה למשך מספר חודשים תחת שלטון הצבא הצרפתי, בטרם עברה משלטון הונגריה לשלטון רומניה. במהלך תקופה זו הנפיקו שלטונות העיר בולי דואר לשימוש התושבים אשר נותקו משרותיי הדואר המרכזיים של הונגריה.
ערים תאומות
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארד |
לקריאה נוספת
- Lakatos Ottó - Aradi története, Gyulai ,1881 (תולדות אראד- בשלושה כרכים) (בהונגרית)
הערות שוליים
- ^ REALITATEA EVREIASCÃ - Nr. 284-285 (1084-1085) - 11 octombrie - 6 noiembrie 2007
- ^ Dr Dušan J. Popović, Srbi u Vojvodiniknjiga 2, Novi Sad, 1990, עמ' 326
- ^ בריטניקה 1911, כרך ב, עמ' 312-311
- ^ 4.0 4.1 בריטניקה 1911
- ^ Atlas and Gazetteer of Historic Hungary 1914/
- ^ O.Lakatos 1881
- ^ בית הכנסת בארד
- ^ קהילת ארד באתר בית התפוצות
- ^ Névváltoztatása a M. Kir. Belügyminisztérium 131381/1902. sz. rendelete alapján.
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest XII. kerületi polgári halotti akv. 1598/1967. folyószáma alatt". נבדק ב-2019-11-23.
34521648ארד (עיר)