תליית אייכמן
_-_Nazi_war_criminal_Adolf_Eichmann_walking_in_yard_of_his_cell_in_Ramle_prison.jpg)
תליית אייכמן היתה הפעם הראשונה והאחרונה בתולדות מדינת ישראל שהוחלט וניתן עונש מוות. ההוצאה להורג התרחשה בלילה שבין ה-31 במאי ל-1 ביוני 1962.
רקע
אדולף אייכמן היה פושע מלחמה נאצי. כראש מחלק היהודים בגסטפו, בדרגת אובר-שטורמבאנפיהרר (סגן-אלוף) באס אס בגרמניה הנאצית, היה מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תכנית הפתרון הסופי להשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה ובמהלך השואה.
ב-11 במאי 1960 נלכד אדולף אייכמן בבואנוס איירס, ארגנטינה בידי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הוא הוטס לארץ וב-23 במאי הודיע ראש הממשלה בן-גוריון לכנסת על לכידתו של אייכמן והבאתו לישראל.
ב-11 באפריל 1961, נפתח משפט אייכמן, פסק הדין, המכיל מאות עמודים, הוקרא במלואו במשך שלושה ימים רצופים, 11 בדצמבר - 13 בדצמבר 1961 בבית המשפט המחוזי בירושלים, ועם סיום השמעת פסק הדין ביום 13 בדצמבר, נשמעו טיעונים לעונש מפי היועץ המשפטי לממשלה, סנגורו של הנאשם ואף מפי אייכמן עצמו. אייכמן שב וטען כי אין להטיל את האחריות על כתפיו אלא על הדרג המדיני ששלח אותו למשימתו: "איתרע מזלי ועורבתי במעשי זוועה אלה. אולם מעללים אלה לא התרחשו על פי רצוני. לא היה זה רצוני לקטול אנשים. הרצח ההמוני אינו אלא אשמת המנהיגים המדיניים בלבד...".
כליאתו בישראל
לאחר מעצרו של אייכמן, הוקמה יחידה שכונתה "סוהרי אייכמן" שהיו אחראים לשמור עליו שלא ימלט ושלא יפגע בעצמו. היחידה שמנתה 22 סוהרי שב"ס, נבחרו בקפידה תוך שמירה שלא יהיו ביניהם ניצולי שואה מחשש שינסו לנקום באייכמן.
אייכמן נכלא בכלא רמלה במתקן שכונה "הדירה של אייכמן" בקומה השנייה. שלום נגר הופקד על שמירתו, והוא צפה בו מחדר סמוך ואף הוכרח לטעום מכל האוכל שהובא לאייכמן מחשש להרעלה[1].
גדעון האוזנר סיפר בספרו על משפט אייכמן, כי בזמן שבתו בכלא, כתב אייכמן אוטוביוגרפיה. לדברי האוזנר, הוא טען בפני ראש הממשלה בן-גוריון כי ספרו של אייכמן מיועד להתחרות בפסק הדין של בית המשפט ואם יפורסם, עלול לעורר ספקות בעולם לגבי פסק הדין. עוד טען האוזנר, כי אייכמן כבר אמר את דברו במהלך המשפט ומדינת ישראל אינה חייבת לאפשר לו פרסום נוסף. בן-גוריון הורה לגנוז את כתב היד[2].
גזר הדין
ביום 15 בדצמבר 1961 הוקרא גזר הדין בבית המשפט ובו נידון הנאשם למוות. ב-29 במאי 1962 דחה בית המשפט העליון את הערעור של אייכמן ואישר את גזר הדין של המשפט הראשון (מדבריו של אייכמן בפנייתו האחרונה לבית המשפט - "אני משוכנע שכנוע עמוק שאני חייב לסבול בשל מעשיהם של אחרים ולשאת את המשא שכפה עלי גורלי").
אייכמן, אשתו ורה, חמשת אחיו, ועשרים אנשי רוח ישראלים שטענו כי "סיום משפט אייכמן על ידי הוצאתו להורג ימעט את דמות השואה" [3] שלחו בקשות חנינה לנשיא המדינה, יצחק בן-צבי, שפרטיהן פורסמו בשנת 2016[4], אך הנשיא דחה את בקשת החנינה.
הביצוע
אברהם מרחבי הסוהר הראשי, פנה לאיש שב"ס בשם שלום נגר על מנת שיבצע את גזר הדין, אך הוא סירב. במטרה לשכנעו הראו לו תיעודים על מעשי הנאצים בשואה, ואז הוא הסכים לתלות את אייכמן. השב"ס הזמין כבשן מיוחד מעובד בשם פנחס זקיקלובסקי, והתנור הובל לכלא רמלה תחת שמירה כבדה. כמו כן הרחובות הסמוכים לכלא אובטחו במיוחד בימים הסמוכים לביצוע גזר הדין.
בלילה שבין ה-31 במאי ל-1 ביוני, לאחר סירוב הנשיא למתן חנינה, הוצא אייכמן להורג בתלייה. לאחר ששתה אייכמן כוס יין, משך נגר בידית שפתחה את הדלת עליו עמד אייכמן, ובכך הוביל לתלייתו. לפני תלייתו, קרא אייכמן: "תחי גרמניה! תחי ארגנטינה! תחי אוסטריה! לעולם לא אשכח אתכן!"[5]. לאחר מכן נשרפה גופתו בתנור המיוחד, ואפרה פוזר בים מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל.
שעה ורבע לאחר שהרופא בכלא רמלה קבע את מותו של אייכמן, הופיעה הידיעה על תלייתו בכל עיתוני לונדון וסוכנות הידיעות רויטרס עידכנה את האירוע במבזקים שוטפים. ה-BBC שידר את הידיעה בכל השפות המרובות בהן משדר השירות העולמי שלו. הניו יורק הראלד טריביון כתב למחרת במאמר ראשי: "מבחינת הצדק האנושי, מוצדק בהחלט הדבר שאייכמן – אחרי משפט הוגן, מלא וקפדני, ייתלה כפושע רגיל, בארץ שקרובי תושביה נהרגו בצורה כה אכזרית על ידיו ונרצחו על ידי חבריו".
סודיות
במשך כארבעים שנה נשמרה זהותו של התליין בסוד מחשש לנקמתם של ניאו נאצים, ורק בשנת 1999 נחשף כי שלום נגר הוא האיש שתלה את אייכמן.
קישורים חיצוניים
- אדולף אייכמן הוצא להורג בתלייה, דבר, 1 ביוני 1962
- תיאור 14 פגישות של הכומר האל עם אייכמן בכלא רמלה
- על הוויכוח בין אנשי רוח יהודיים לבין בן-גוריון על מוסריות ההוצאה להורג של אייכמן, בבלוג של ארכיון צה"ל
- פרופ' יחיעם ויץ, באומות העולם מוציאים להורג בלי ויכוחים, באתר הארץ, 27 ביולי 2007 - על ישיבת הממשלה שדנה בבקשת החנינה של אייכמן
- מתיה קם, משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן, אתר מטח
הערות שוליים
- ^ סיפורו של שלום נגר
- ^ גדעון האוזנר, משפט ירושלים, עמ' 409; בתוך: תום שגב, המיליון השביעי, ו, 2, עמ' 339; עמ' 521, הערה 38.
- ^ צבי צמרת, כשאנשי הרוח ביקשו לחון את אדולף אייכמן, מידה
- ^
עופר אדרת, בקשת החנינה של אייכמן מהנשיא: "הושפעתי מרגשות אנושיים, ביקשתי לעבור תפקיד", באתר הארץ, 27 בינואר 2016
- ^ תום שגב, המיליון השביעי, ו, 2, עמ' 342.
