הבית ברחוב גריבלדי
 | |
| עטיפת הספר | |
| הוצאה | |
|---|---|
| הוצאה | זמורה ביתן |
"הבית ברחוב גריבלדי" הוא ספר מאת איסר הראל, ראש המוסד לשעבר, המתאר את מבצע לכידתו של אדולף אייכמן. מחבר הספר שימש מפקד אותו מבצע בארגנטינה להבאתו של אייכמן למשפט בישראל.
תקציר העלילה
הספר נפתח במשפט הבא: "משפטו של אדולף אייכמן, האיש שבית דין ישראלי מצא אותו אשם במיליוני מעשי רצח מתוך כוונה 'להכחיד עם שלם מעל פני האדמה', התנהל בכל הפומביות שאמצעי התקשורת ההמונית של הדור הזה יכולים לשוות להתרחשות."[1]
לכידת אדולף אייכמן הייתה מבצע חשאי שהוצא לפועל בארגנטינה על ידי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד") במאי 1960. אייכמן היה המארגן הראשי של השמדת יהודי אירופה בימי השואה. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא נמלט לארגנטינה, נתגלה שם, נלכד בפעולה חשאית על ידי אנשי "המוסד" והובא לישראל, שם הוא נשפט על מעשיו. הפעולה נחשבת לאחת המורכבות והנועזות שנעשו על ידי "המוסד", לאור המרחק הרב מישראל והצורך להוציאה לפועל בחשאי וללא ידיעת שלטונות ארגנטינה.
הספר מתאר את סיפור לכידת אדולף אייכמן על ידי אנשי המוסד, שמתרחשת בבואנוס איירס, ב-11 במאי 1960, בעת חזרתו לביתו. הסיפור מוצג על ידי איסר הראל, מפקד המבצע. בנוסף, הספר מתאר את משפחתו של אדולף אייכמן ואת רגשות האימה עם הידיעה על חטיפתו. הספר מצטט את דברי בתו של אייכמן בעת האירוע: ”קיימות 3 אפשרויות: אבא נעצר על ידי המשטרה בשל עבירה כל שהיא, אולי בשל שכרות, הוא נפגע בתאונה ומוטל פצוע בבית חולים או שהובא בלא רוח חיים לחדר מתים כל שהוא. האפשרות השלישית היא, שהוא נמצא בידי הישראלים”. אמרה זו מצביעה על כך שבני משפחתו של אייכמן לא ידעו בתחילה מה עלה בגורלו.[2]
לפי הספר, סוכני המוסד תצפתו על ביתו של אייכמן במשך חמישה ימים רצופים והגיעו למסקנה שהוא חוזר בערב למקום מגוריו במועד קבוע, ומעובדה זו הסיקו עובדות מסוימות שעזרו במהלך החקירה[דרושה הבהרה]. "ארבע פעמים בשעה שבע ארבעים ופעם אחת דקות ספורות לפני השעה שמונה".[3]
בספר מתוארת החלטתו של איסר הראל להטיל על חברו רפי איתן את הובלת ופיקוד המבצע. איסר הראל נשאר אמנם המפקד בפועל ופיקד על חלק גדול מן המבצע, אך הוא שיתף את איתן בהובלה של מבצע זה.[4]
לאחר לכידת אייכמן בבואנוס איירס, הוא הועבר לדירה קטנה בארגנטינה, שם תוחקר ואומתה זהותו. זמן מה לאחר מכן הוטס אייכמן לישראל. לקראת סוף הספר מתואר כיצד המשלחת הישראלית השיבה את מצב הבית לקדמותו וסיימה כמה משימות אחרונות, כדי שלא יישאר סימן לחקירה שנערכה באותה דירה בארגנטינה, וכדי שהמשלחת תוכל לחזור לישראל.[5]
הדמויות
- ריקרדו קלמנט - השם הבדוי איתו הסתובב אייכמן
- איסר הראל - מפקד המבצע, הסופר
- ד"ר שנער - ראש משלחת השילומים בגרמניה
- אפרים אילני - הראשון מקרב אנשי הכח שיצא לבואנוס איירס
- ד"ר פריץ באואר - משפטן יהודי שהביא לישראל את המידע שאייכמן נמצא בארגנטינה.
מהדורות
בספר "הבית ברחוב גריבלדי" יש מידע מועט יותר מהידוע בשלהי העשור השני של המאה ה-21, מכיוון שהחיסיון על פרטים מסוימים הוסר רק שנים רבות לאחר הפרסום של הספר. כך למשל, רוב השמות בספר הם שמות בדויים והיום כבר ידועים השמות האמתיים של האנשים. הספר עבר שינוי בשנת 1990 כאשר הוא הודפס במהדורה מעודכנת. במהדורה זו הובאו פרטים חשובים שהיו בעבר אסורים לפרסום. בנוסף מופיעים בה מרבית המשתתפים במבצע בשמותיהם המלאים ומצורפים תצלומיהם.
ביקורות על הספר
בעקבות קריאת הספר על ידי הציבור פורסמו שלל ביקורות על הספר. רוב הביקורות היו חיוביות, ואף תיארו ספר זה כספר מעניין המתאר בפירוט את הלכידה של אייכמן, והוסיפו שהספר המחיש את לכידת אייכמן בצורה הטובה ביותר. מצד שני היו ביקורות שטענו שבספר איסר הראל לקח על עצמו את כל האחריות למבצע, והציג את המבצע רק מהצד שלו. לכן, יש הטוענים כי אמינות הספר נפגעה. בנוסף נטען כי רמת הכתיבה איננה משובחת במיוחד והספר אינו מרתק ברמה התואמת לעלילה המרתקת שהתרחשה בפועל.[6]
בעיתון "הארץ" התפרסמה כתבה מאת אמיר אורן המתארת את המאבק המשפטי שהתחולל מאחורי הקלעים לפני יציאת הספר לאור.[7] לפי אורן אסרה ממשלת ישראל על הראל לפרסם את הספר, בשל המידע הרגיש שבו, והוא עתר לבג"ץ בעניין - בגץ 130/68 - או 'איסר הראל נגד מדינת ישראל'. המאבק המשפטי התפרסם לציבור רק בשנת 2003, שנתיים לפני שהראל נפטר. ב-1960 שיקרו ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושרת החוץ גולדה מאיר בהודעות רשמיות, שהגיעו, בין השאר, לאו"ם ולממשלת ארגנטינה, באומרם שחטיפת אייכמן מבואנוס איירס בוצעה בידי "מתנדבים" ש"חכרו מטוס" - וכך הסתירו את האמת: זה היה מבצע מדיני-ממשלתי.
הערות שוליים
- ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי, תל אביב: ספריית מעריב, 1990, עמ' 7
- ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי, תל אביב: ספריית מעריב, 1990, עמ' 197
- ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי, תל אביב: ספריית מעריב, 1990, עמ' 147
- ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי, תל אביב: ספריית מעריב, 1990, עמ' 110
- ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי, תל אביב: ספריית מעריב, 1990, עמ' 292
- ^ ביקורות על הספר, באתר סימניה
- ^ אמיר אורן, באיחור של 36 שנה - פורסמו פרטי המאבק המשפטי על הספר "הבית ברחוב גריבלדי", באתר הארץ, 28 בפברואר 2005
