הסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סוכנות ממשלתית ריקה.הסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה (בגרמנית: Zentralstelle für jüdische Auswanderung in Wien) הייתה סוכנות אס דה נאצית, שהוקמה באוגוסט 1938 כדי להאיץ את ההגירה הכפויה של יהודי אוסטריה והחל מאוקטובר 1939 - כדי לארגן ולבצע את גירושם. פתרון סוגיות הגירה הנוגעות לאזרחות אוסטרית, זכויות אזרחים זרים, מטבעות זרים ומיסוי נכסים תואמו על ידי סוכנות זו במטרה להאיץ את תהליך ההגירה הזה. הסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה הייתה המוסד היחיד שהוסמך לתת אישורי יציאה ליהודים באוסטריה מימי האנשלוס בשנת 1938 ועד האיסור על הגירת יהודים ב-1941. הסוכנות בווינה הפכה לאב-טיפוס של סוכנויות אס-אס דומות ששימשו ליישום גירושם של יהודים באמסטרדם, פראג וערים רבות אחרות באירופה הכבושה בידי גרמניה הנאצית.

היסטוריה

לפני המלחמה: הקמה ותפקיד בהגירה כפויה

אדולף אייכמן בשנת 1942.

אדולף אייכמן, שנשלח מברלין כראש הסוכנות, ועמיתו אלויס ברונר, קבעו את מכסות ההגירה, והאצילו את הקצאת רישיונות ההגירה לקהילה היהודית בווינה. הקהילה נסגרה רשמית על ידי הנאצים במרץ 1938 ונפתחה מחדש עם מנהיג שמונה על ידי הנאצים, יוסף לוונהרץ. ראש "חטיבת ההגירה של הקהילה היהודית" (בגרמנית: Auswanderungsabteilung der Kultusgemeinde) היה בנימין מורמלשטיין. תפקיד חשוב נוסף בארגון תפס ברתולד שטורפר.

בקיץ 1938 פנו לוונהרץ ועמיתיו לעבודה בקהילה היהודית בווינה לאייכמן בבקשה לפשט את ההליכים המקדימים הבירוקרטיים למי שרוצה להגר. הרייכסקומיסר האחראי על אוסטריה הנאצית, יוזף בירקל (Joseph Bürckel), הקים את הסוכנות המרכזית להגירה יהודית בווינה ב-20 באוגוסט 1938, באופן רשמי בהנהגתו של פרנץ ולטר שטאלקר, אך למעשה בפיקוד אייכמן. [1] מאוחר יותר קיבל פרנץ יוזף הובר, ראש משטרת הביטחון והאס דה של המחוזות הנאציים וינה, אוברדונאו ונידרדונאו, פיקוד על הסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה. [2] הובר העביר את מרבית תפקידיו לסגנו קרל אבנר (Karl Ebner), [3] איש הגסטפו בווינה. ההוראות לסוכנות המרכזית להגירה יהודית נושאות את חתימתו.

בסוכנות המרכזית יוצגו כל הגורמים הממשלתיים החיצוניים החיוניים שהיו מוסמכים להנפיק "מסמכי תאימות" (גרמנית: Unbedenklichkeitsbescheinigungen) אם לא היו חייבים פיגורים בגין דמי שכירות, אגרות, מיסים או "היטל ההון היהודי" שמניעיו היו גזעניים (גרמנית: Judenvermögensabgabe), ווכן דמי תעבורה באמצעי התחבורה של הרייך. כל בקהש טופלה כמו על סרט נע בפס ייצור, כך שכל הניירת הנדרשת להגירתם של "היהודים שרצו להגר, טופלה במשך שמונה עד ארבעה עשר יום." [4] אייכמן התפאר בכך שמספר "היהודים שנאלצו להגר" הוגדל ל-350 ליום; עד סוף ספטמבר 1938 עזבו 38,000 יהודים את אוסטריה באופן חוקי. [5] ריינהרד היידריך הצהיר ב-12 בנובמבר 1938 כי המספר הכולל כבר גדל ל-45,000. [6]

עלויות ההגירה הכפויה שולמו על ידי הקורבנות. הקהילה היהודית בווינה הייתה תחת עומס עקב כמות המשימות הגוברת, הטיפול בבקשות הגירה והצורך לפעול לשם מתן צדקה ליהודים שנותרו באוסטריה, ופעלה במימון מופחת. הקהילה ביקשה, באישור אייכמן, סיוע במימון מנציג הג'וינט. [7] בנוסף, מועמדים להגירה נאלצו לשלם "תשלום הגירה" (גרמנית: Auswandererabgabe) בסולם שהתבסס על הכנסה, כדי לכסות את עלויות הנסיעה של יהודים עניים. המטרה העיקרית של תשלום זה הייתה גניבת הנכסים היהודיים הנאצים במסגרת הנחיות ה"אריזציה" . אזרחים יהודים עשירים קיבלו יחס מועדף אך לא כדי להעניק פריווילגיה אלא כצורה פסאודו-משפטית שבאמצעותה שדדה המדינה הנאצית נכסים יהודיים באופן ישיר, בניגוד לנוהל ה"אריזציה" הרגיל, ממנו הרוויחו בעיקר אנשי המפלגה הנאצית.

הארגון והיעילות של "הסוכנות המרכזית" בווינה, שנמצאה בהיכל אלברט רוטשילד, הפכו במהרה למופת עבור האס אס להקמתה של "הסוכנות המרכזית ברייך לשם הגירה יהודית" (גרמנית: Reichszentrale für jüdische Auswanderung) בברלין. מאוחר יותר, על בסיס מה שמכונה "מודל וינה", הוקמו באמסטרדם ובפראג סוכנויות מרכזיות להגירה יהודית.

כוח אדם

אלויס ברונר, מנהיג הסוכנות המרכזית בווינה באופן רשמי מינואר 1941, היה כבר המפקד בפועל לאחר שאייכמן עזב בשנת 1939. [8] רשימה שלמה של אנשי הסוכנות המרכזית בווינה לא שרדה, אך אנשי האס אס הבאים היו בין 17 ל-20 עמיתים לעבודה בפיקודו של ברונר: [9]

  • אנטון ברונר (Anton Brunner, ‏1898–1946)
  • ארנסט בריקלר (Ernst Brückler, ‏1912–? )
  • אנטון בורגר (Anton Burger, ‏1911–1991)
  • פרדיננד דאורך (Ferdinand Daurach, ‏1912–? )
  • הרברט גרבינג (Herbert Gerbing, ‏1914–? )
  • ארנסט גירזיק (Ernst Girzick, ‏1911–? )
  • ריכרד הרטנברגר (Richard Hartenberger, ‏1911–1974)
  • פרנץ נובאק (1913–1983)
  • קארל רהם (1907–1947)
  • אלפרד סלאביק (Alfred Slawik, ‏1913 - אחרי 1962)
  • פרנץ שטושקה (Franz Stuschka, ‏1910–1986)
  • יוסף וייזל (Josef Weiszl, ‏1912 - אחרי 1956)
  • אנטון זיטה (Anton Zita, ‏1909–1946)

בתקופת המלחמה: תפקיד בגירושים ופירוק הסוכנות

בתקופת ההגירה הכפויה, הסוכנות המרכזית בווינה "הוציאה לפועל מבצע רשמי שלימים יוכנס לתוקף מלא עם גירוש היהודים." [10] למרות ששמה של הסוכנות נותר זהה, הסוכנות המרכזית להגירה יהודית בווינה ארגנה ויישמה את גירוש יהודי אוסטריה מווינה החל באוקטובר 1939 עם השילוחים לניסקו שבפולין, ולאחר מכן בפברואר ובמרץ 1941 עם גירוש מעל 5,000 יהודים מווינה לגטאות בעיירות פולניות קטנות כמו אופולה וקילצה. [11] כאשר נוהג אשרות היציאה בחסות המדינה נעצר עם איסורו של היינריך הימלר על הגירה יהודית ב-18 באוקטובר 1941, הסוכנות המרכזית האיצה את הגירושים, עד שבסוף 1942 הייתה "השאלה היהודית" בווינה כמעט "פתורה". מתוך 206,000 היהודים שהתגוררו באוסטריה בשנת 1938 (בהגדרת חוקי נירנברג הגזעניים) נותרו רק כ-8,000. אנשי הסוכנות המרכזית להגירה יהודית בווינה היו אחראים ישירות לגירושם של לפחות 48,767 יהודים אוסטרים שנרצחו.

הסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה המשיכה לפעול עד לפירוקה במרץ 1943. גירושים מאוחרים יותר של קורבנות יהודים מווינה בוצעו על ידי הגסטפו. חלק מאנשי הסוכנות המרכזית של וינה עברו אחר כך לסוכנות ההגירה היהודית בפראג. [12]

לאחר המלחמה: צדק, "תגלית סנסציונית" ומיקום הימצאם של המסמכים

הביוגרפיות של אנשי הסוכנות המרכזית בווינה לאחר המלחמה מגוונות: חלקן הועמדו לדין, ועונשיהם נעו בין עונשי מאסר קלים יחסית (ארנסט גירזיק, ריכרד הרטנברגר, פרנץ נובאק, אלפרד סלאביק, פרנץ שטושקה, יוזף וייזל) ועד עונשי מוות על אנטון ברונר, אדולף אייכמן וקארל רהם. ארנסט ברוקלר, אלויס ברונר ואנטון בורגר הצליחו להימנע ממשפט. מקום הימצאם ופעילותם של פרדיננד דאורך, הרברט גרבינג ואנטון זיטה נותרו עלומים.

הסוכנות המרכזית להגירה יהודית נחשבה "מוקד ונקודת המשען של החיים והמוות היהודיים". [13] בהתחשב בקשר עם אייכמן, ארכיון המסמכים המרכזי שלה עבר חיפוש על ידי היסטוריונים. ב-24 במרץ 2000 פרסמה חברת המחקר בברלין "עובדות ותיקים" ("Facts & Files") הודעה לעיתונות בה נאמר כי ההיסטוריון והארכיונאי הברלינאי יורג רודולף מצא אוסף של "תיקי אייכמן" בארכיונים הנאציים לשעבר של המשרד לביטחון המדינה בגרמניה המזרחית. הארכיון הועבר לאחר נפילת חומת ברלין לארכיון הזמני של הארכיון הפדרלי הגרמני בהופגרטן ליד ברלין. [14] רודולף אמר לעיתונות כי תגלית זו מורכבת מכ-15,000 עד 20,000 תיקים, בהם כמעט 100,000 מסמכים בודדים מהסוכנות המרכזית להגירה יהודית של אייכמן בווינה. [15] "ממצא מרעיש" זה עלה לכותרות והופץ על ידי סוכנות הידיעות אי פי. [16] במארס 2001 העמיד נציב הממשלה הפדרלית של גרמניה לתרבות ותקשורת חמישה מיליון מארק (כ-2.6 מיליון דולר באותה עת) לרשות הארכיון הפדרלי כדי לבחון את טענת חברת המחקר. [17] בפברואר 2004 פרסם הארכיון הפדרלי את תוצאות חקירתם:

"ההודעה לעיתונות משנת 2000, שטענה כי ניתן למצוא בארכיון הנאצי עד 20,000 "תיקים של אייכמן", צריכה לעבור לתחום האגדה, לאחר סיום החקירה. למען האמת, תחת הכותרת "פרויקט אייכמן" היה למשרד לביטחון המדינה אוסף קטן של 20 תיקים, כולל המשרד הראשי של האס דה, הגסטפו, המחלקה של האס דה לאגן העליון של הדנובה, והסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה. בנוסף, נמצאו כמה חפצים אישיים של אייכמן והכרזה על מצוד, הכרזה שהפיצה אגודת הנרדפים על ידי המשטר הנאצי."[20]

הארכיון הראשי לכאורה של הסוכנות המרכזית להגירה יהודית בווינה, שאת מיקום חותם הארכיון שלו ניסה לשווא רודולף למכור להיסטוריונים מווינה בשנת 2000 תמורת 15,600 מארק (קצת יותר מ-8,000 דולר אמריקאי באותה עת), כלל למעשה 20 תיקים בלבד. היה זה ניסיון כושל להרוויח ממה שהיה למעשה מסמכי שואה פיקטיביים. [18]

הארכיון הראשי של הסוכנות המרכזית להגירה יהודית בווינה הושמד ככל הנראה, יחד עם חומר אחר של המשרד הראשי לביטחון הרייך בגטו טרזינשטט בסמוך לסיום המלחמה. [19] מכיוון שהארכיונים הראשיים כבר לא קיימים או שלא נמצאו, המסמכים המשחזרים את פעילות הסוכנות המרכזית בווינה מפוזרים בארכיונים ורשומות מגוונות, כגון מסמכי קרנות ההגירה במרכז התיעוד של ההתנגדות האוסטרית וארכיון העיר וינה. התיעודים כמעט המלאים של הקהילה היהודית בווינה הועברו לאחר המלחמה לארכיון המרכזי להיסטוריה של העם היהודי בירושלים. עדויות רבות על הקהילה היהודית בווינה נאספו על ידי הג'וינט והן מתעדות את מצבה הרעוע של האוכלוסייה היהודית בווינה בתקופת השואה. [20] מקום הימצאם של הארכיונים המרכזיים של הסוכנות המרכזית להגירה יהודית בווינה נותר לא ידוע.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Hans Safrian: Eichmann und seine Gehilfen (English: Eichmann and his Helpers). Frankfurt/Main 1995, p. 41 מסת"ב 3-596-12076-4 (in German)
  2. ^ Thomas Mang: Gestapo-Leitstelle Wien - Mein Name ist Huber (English: Head Gestapo Agency of Vienna: My name is Huber), in: Communiques of the Documentation Centre of Austrian Resistance No. 164, pp. 1–5. (PDF, in German)
  3. ^ Thomas Mang: Gestapo-Leitstelle Wien - Mein Name ist Huber (English: Head Gestapo Agency of Vienna: My name is Huber), in: Communiques of the Documentation Centre of Austrian Resistance No. 164, pp. 1–5. (PDF, in German)
  4. ^ Heinz Boberach (Editor): Die Meldungen aus dem Reich 1938–1945. (English: The Reports from the Reich, 1938–1945) Herrsching 1984, p. 28, מסת"ב 3-88199-158-1, vol. 2 (in German)
  5. ^ Hans Safrian: Eichmann und seine Gehilfen. p. 45 (in German)
  6. ^ Stenografische Niederschrift der Besprechung der Judenfrage bei Göring am 12. November 1938. (English: Stenographic Transcription of the conversation about the "Jewish question" with Göring on the 12th of November, 1938. In: IMT. Band 28, מסת"ב 3-7735-2522-2, Dokument 1816-PS: S. 532/533
  7. ^ Hans Safrian: Eichmann und seine Gehilfen. p. 40
  8. ^ Gabriel Anderl and Dirk Rupnow: Die Zentralstelle für jüdische Auswanderung als Beraubungsinstitution. München 2004, p. 121, מסת"ב 3-486-56784-5 (in German).
  9. ^ Gabriel Anderl and Dirk Rupnow: Die Zentralstelle für jüdische Auswanderung als Beraubungsinstitution. München 2004, pp. 224-225, מסת"ב 3-486-56784-5 (in German).
  10. ^ H.G. Adler: Der verwaltete Mensch. Studien zur Deportation der Juden aus Deutschland (English: The Administrated Man: Studies of the Deportation of the Jews from Germany). Tübingen, 1974, p. 13, מסת"ב 3-168-35132-6 (in German).
  11. ^ Gabriel Anderl and Dirk Rupnow: Die Zentralstelle für jüdische Auswanderung als Beraubungsinstitution. München 2004, p. 270, מסת"ב 3-486-56784-5 (in German).
  12. ^ Jan Björn Potthast: Das jüdische Zentralmuseum der SS in Prag – Gegnerforschung und Völkermord im Nationalsozialismus (English: The Jewish Central Museum of the SS in Prague – Enemy Studies and Genocide in National Socialism). München 2002, p. 261, מסת"ב 3-593-37060-3 (in German).
  13. ^ Georg M. Hafner and Esther Schapira: Die Akte Alois Brunner. Warum einer der größten Naziverbrecher noch immer auf freiem Fuß ist (English: The Documents of Alois Brunner: Why One of the Biggest Nazi War Criminals Still Remains at Large), Frankfurt/M.-New York 2000, p. 38, מסת"ב 3-499-61316-6 (in German).
  14. ^ Press release of Facts & Files, seen on 21 August 2013, Wayback Machine from 28 April 2013, and as a screenshot (PDF)
  15. ^ Der Spiegel, issue of 27 March 2000, Der Wiener Modell (English: The Vienna Model) by Klaus Wiegreife (in German).
  16. ^ See: Die Welt, 30 June 2000, Vielleicht wollen sie nicht bleiben (English: Maybe they don’t want to stay) by Anna Scheer (in German); Berliner Courier, 26. 26 March 2000, "Neue Akten über Nazi-Eichmann"(הקישור אינו פעיל, July 2020) (English: "New documents about Nazi Eichmann") (article in German); Orlando Sentinel, 26 March 2000, Eichmann Files Located In Germany, Report Says; Los Angeles Times, 26 March 2000, Files Found on Eichmann's Campaign in Austria.; Associated Press Archives from 25 March 2000.
  17. ^ German Federal Archives Statement from March 2001 (PDF, in German).
  18. ^ Profil Weekly Magazine, Volume 31, July 2000, Eichmanns Akten (English: Eichmann’s Dossiers PDF, in German) by Marianne Enigl.
  19. ^ Hans-Stephan Brather: Aktenvernichtung durch deutsche Dienststellen beim Zusammenbruch des Faschismus (English: Destruction of Documents through German Agencies during the Collapse of Fascism). Archivmitteilungen 8, 1958, 4, p. 115 (in German)
  20. ^ Gabriel Anderl and Dirk Rupnow: Die Zentralstelle für jüdische Auswanderung als Beraubungsinstitution. München 2004, p. 20, מסת"ב 3-486-56784-5 (in German).
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "הסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31344592הסוכנות המרכזית להגירת יהודים בווינה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הסוכנות_המרכזית_להגירת_יהודים_בווינה&oldid=1756358"